ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד סולימאן אללו :

1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"פ 3111/07

לפני:

כב' השופט משה רביד

05/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

עו"ד אסף שביט

המאשימה

נ ג ד

1. סולימאן אללו ת.ז 080279029

2. מאהר אללו ת.ז 080279045

ע"י ב"כ

עו"ד יוסי זילברברג

הנאשמים

הכרעת דין

כתב האישום

1. נגד שני הנאשמים, סולימאן אללו (להלן - "סולימאן") ומאהר אללו (להלן - "מאהר") הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) בשילוב עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"). למאהר מיוחסת גם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק העונשין.

2. העובדות המפורטות בכתב האישום הן כדלקמן: איברהים טוויל (להלן - "איברהים") היה חייב לסולימאן כ-50,000 דולר. ביום 29.7.07 בשעה 16:30 לערך, ארבה לאיברהים חבורה של אנשים אשר כללה את מאהר ומספר גברים נוספים, אשר זהותם אינה ידועה למאשימה, בחניון הממוקם מול הקונסוליה של ארצות הברית (להלן - "הקונסוליה") בירושלים (להלן - "החניון"), כשהם מזוינים באלות, במוטות ברזל ובסכינים. כאשר איברהים ובנו מוחמד (להלן- "מוחמד") הגיעו לחניון ונכנסו לרכבם, הקיפה החבורה את הרכב. אחד מהחבורה קרב לחלון הרכב ודקר את איברהים בפניו ובחזהו באמצעות סכין. לאחר מכן, משכה החבורה בכוח את איברהים ואת מוחמד אל מחוץ לרכב, ומאהר עם אדם נוסף הכו את מוחמד ברגלו, מספר פעמים, בעזרת מוטות ברזל, כאשר הוא שרוע על הארץ. החבורה הכתה את איברהים באלות ובמוטות ברזל בכל גופו ודקרה אותו בסכינים מספר פעמים בפלג גופו העליון. מאהר דקר את איברהים בסכין בגבו ובכתפו, באומרו לאיברהים: "זה מסר מסולימאן אללו".

איברהים הצליח להיחלץ מהחבורה, והחל להתקדם בריצה לכיוון היציאה מהחניון כשהוא פצוע ומדמם, והחבורה דולקת בעקבותיו. בסמוך לשער הכניסה לחניון נתקל איברהים בסולימאן, שהגיע זה מקרוב לחניון, ואחז בידו מוט ברזל. איברהים ניסה להימלט על נפשו, אך כשל ונפל ארצה בפתח החניון. סולימאן הכה בגופו של איברהים במוט הברזל ואמר לאחד מהחבורה: "תרצח אותו", והלה דקר את איברהים בצווארו. החבורה המשיכה להכות את איברהים במוטות ברזל, עד שהתמוטט ואיבד את הכרתו. לאחר מכן, עזבו הנאשמים והחבורה את החניון.

3. כתוצאה ממעשי שני הנאשמים והחבורה, נגרמו לאיברהים מספר חתכים בפניו, בגבו ובחזהו, חתך עמוק באורך של כ-20 ס"מ בצווארו, חתך עמוק חודר באורך של כ-5 ס"מ בבטנו, שבר בידו וחבלות קהות בגופו. איברהים נזקק לתפירת החתכים, גובס בידו הפגועה ואושפז למשך שישה ימים בבית חולים. מוחמד נפגע ונחבל ברגלו ונגרמה לו נפיחות במקום הפגיעה, כתוצאה ממעשי מאהר והחבורה.

תשובת הנאשמים

4. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, למעט העובדה שאיברהים חייב כסף לסולימאן, בסכום גבוה מהסכום הנקוב בכתב האישום. סולימאן טען שהגיע לחניון כי קראו לו ממקום עבודתו הסמוך לחניון ואמרו לו שתוקפים את מאהר. סולימאן נכח בחניון, נוכחות פאסיבית בלבד, ופגש שם את איברהים. במקום התפתחו חילופי דברים קשים בינו לבין איברהים. סולימאן הכחיש כי החזיק בידיו סכין או כי היה מעורב בקטטה או בתקיפה. מאהר הודה כי נכח במקום ופגש את איברהים, אך הכחיש כי תקף אותו, או שהיה בחניון עם חבורה של אנשים מצוידים באלות וסכינים.

ראיות המאשימה

איברהים טוויל

5. כעולה מעדותו, איברהים עובד בעיריית ירושלים בענף השחייה ומאמן קבוצת שחיינים בימק"א. איברהים מכיר את סולימאן כשלושים שנה, כאשר עבדו יחד בענף השחייה והיו שותפים בעסק של מוצרי קוסמטיקה לפני מספר שנים. כאשר העסק התמוטט, פרץ סכסוך כספי ביניהם. איברהים וסולימאן פנו למופתי כדי שיפתור את הסכסוך ביניהם. המופתי קבע שעל איברהים להחזיר את הכסף לסולימאן בהתאם ליכולתו הכספית. איברהים היה חייב לסולימאן 70,000 דולר, והשיב לו 19,000 דולר, אך מחוסר יכולת חדל לשלם לו את יתרת החוב. שבוע לפני שהותקף, נפגשו איברהים וסולימאן וניסו לפתור את הסכסוך ביניהם. סולימאן ואיברהים לא הגיעו לעמק השווה, כי סולימאן דרש מאיברהים לשלם לו מיד את מלוא יתרת החוב. את מאהר איברהים מכיר באמצעות סולימאן. איברהים פגש פעם את מאהר ברחוב וביקש ממנו לשכנע את סולימאן לפתור את הסכסוך ביניהם ומאהר הבטיח לעשות כן.

6. כעולה מעדותו, ביום שבו הותקף איברהים הוא שחה בבריכה בימק"א במזרח ירושלים עם מוחמד. השניים יצאו מימק"א לחניון שממול, שם חנה רכבם. לאחר שנכנסו לרכב הקיפו אותם מספר אנשים, כחמישה במספר, ואחד מהם דקר בסכין את איברהים בחזהו עוד בהיותו בתוך הרכב. איברהים זיהה בין התוקפים את מאהר, אך לא זיהה את שאר החבורה. מוחמד קפץ מעליו ויצא עם איברהים מהרכב, מהדלת שליד הנהג. מאהר והחבורה תקפו אותם במכות ובסכינים. איברהים החל לדמם וגופו התמלא דם. איברהים נמלט לכיוון היציאה מהחניון, הגיע לביתן של השומר, הממוקם בפתח החניון, וניסה להיכנס פנימה, אבל השומר סגר את הדלת מבפנים ומנע ממנו להיכנס. בינתיים השיגה אותו החבורה והכתה אותו בגבו, כשפניו לביתן. איברהים ניסה לצאת מהחניון, וכשיצא נתקל בסולימאן. לדבריו, שמע את מאהר צועק: "אף אחד לא יתערב. זה עניין של כבוד המשפחה. אם מישהו יתערב נשחט אותו כמו הבחור הזה" (עמ' 19). איברהים הופל לרצפה וכולם, כולל סולימאן, התנפלו על איברהים עם מקלות וסכינים. סולימאן דקר אותו בצווארו ואיברהים איבד את הכרתו והיה מטושטש. איברהים שמע את סולימאן אומר: "עזבו את ההוא [מוחמד], תהרגו את זה" (עמ' 19), כשהוא מצביע על איברהים. מאהר תקף את איברהים בסכין. לאיברהים יש עשרים וחמש דקירות בגופו, לכן אינו יכול לדעת באיזה מקום מאהר דקר אותו (עמ' 21-20; התמונות ת/1). איברהים נפל כשבעה מטרים מהביתן של שומר החניון, ומשם פינה אותו אמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם.

7. בהודעה שמסר במשטרה, אשר לא הוגשה לבית המשפט, אמר איברהים כי מי שדקר אותו ראשון, בעודו ברכב, היה טאהר, בנו של סולימאן. לאחר מעשה התברר לאיברהים כי טאהר שוהה בחוץ לארץ. בעדותו בבית המשפט, תרץ איברהים את הסיבה לטעות בזיהויו של טאהר, בכך שהכיר אותו כאשר היה ילד קטן ולא ראה אותו שמונה שנים, כיוון שהוא גר בחוץ לארץ. לכן סבר בטעות, כי זיהה את טאהר כאחד מהתוקפים.

את ההודעה הראשונה מסר איברהים לשוטר בבית החולים ואת ההודעה השניה גבו ממנו כעבור עשרה ימים בביתו.

8. בחקירתו הנגדית הפנה עו"ד זילברברג, ב"כ הנאשמים, את איברהים להודעתו הראשונה במשטרה ועימת אותו עם העובדה כי לא רק שבהודעה הוא מציין את שמו של טאהר, אלא שלא הזכיר את שמות הנאשמים בחלק של העדות הפתוחה. רק בשלב התחקור, כשהחוקר החל לשאול אותו שאלות, מסר איברהים את שמותיהם של הנאשמים. איברהים הסביר כי הודעתו הראשונה נגבתה 24 שעות לאחר התקיפה. איברהים מנה את שמו של טאהר כמי שתקף אותו, כי הראשון שתקף אותו דומה לטאהר ולכן החשיד אותו (עמ' 27-26). השוטר הוא שהעמיד אותו על טעותו, כי טאהר נמצא בחוץ לארץ. גם מאהר וסולימאן תקפו אותו ודקרו אותו. מאהר תקף אותו בסכין. סולימאן, שבא בסוף האירוע, גם תקף וגם דקר את איברהים בסכין. אחרי שקיבל מכה מסולימאן פרץ דם מצווארו ומישהו בא, הוריד את חולצתו ושם אותה על צווארו של איברהים.

איברהים דחה תזה שהציג לו ב"כ הנאשמים, לפיה היו חילופי דברים בינו לבין מאהר, במהלכם הוציא איברהים בקבוק בירה וניפץ אותו על גופו של מאהר. איברהים טען, כי אינו שותה משקאות חריפים והבקבוק אינו משקה אלכוהולי.

כאשר נסע איברהים באמבולנס לבית החולים, אמר לפרמדיק כי יש לו משהו על הגב והפרמדיק סובב אותו והוציא משהו מגופו (ראו גם ת/2). איברהים הופנה להודעתו במשטרה, שם נאמר כי "נדקר פעמים רבות בפנים ובצוואר. כנראה עם שברי בקבוק", אך איברהים עמד על דעתו כי ראה גם סכינים.

9. המסמכים הרפואיים ת/2 תומכים בגרסתו של איברהים. איברהים אמר לפרמדיק, שהיה באמבולנס שלקח אותו לבית החולים הדסה עין כרם, כי "במהלך ויכוח נדקר פעמים רבות בבטן, בחזה, ובצוואר, כנראה עם בקבוק שבור (נמצאו בחתכיו שברי בקבוק). בצוואר חתך עמוק עד עצם הלסת באורך של כ-20 ס"מ + דקירה עמוקה. בחזה מספר חתכים שטחיים. בבטן חתך עמוק חודר באורך של כ-5 ס"מ. חתכים שטחיים בגב".

בגליון סיכום מחלה מיום 3.8.07 נאמר כי פונה למיון, לאחר שלדבריו נפגע בקטטה "מכות ברזל ודקירות סכין ובקבוק שבור בכל גופו... דקירה עמוקה בצוואר שמאל משולש אחורי. ללא המטומה. חתכים בגב, חזה ובטן. ... בזרוע ימין שבר אולנרי... ראש חתך שטחי בקרקפת. פנים חתך בלסת שמאל עד הסנטר...".

החתך בפנים נתפר בידי פלסטיקאי. החתך בצוואר נתפר עם הכנסת נקז ליומיים.

מוחמד טוויל

10. מוחמד טוויל (להלן - "מוחמד"), בנו של איברהים, העיד כי הוא מכיר את סולימאן מאז היותו ילד, כיוון שסולימאן אימן אותו בשחיה. את מאהר פגש ארבע פעמים: בפעם הראשונה כאשר הלה הגיע לביתם לדון בסילוק החוב של איברהים "ועושה בעיות" ולכן נאלצו להזמין את המשטרה; בפעם השניה באירוע התקיפה בחניון; פעם השלישית במשטרה ופעם הרביעית בבית המשפט.

11. מוחמד העיד כי כאשר התיישב עם איברהים ברכב, הגיעה חבורה של צעירים והחלה לצעוק: "כבוד, כבוד" ולחבוט ברכב. אחד מהם העביר להב של סכין על פניו של איברהים. מוחמד ניסה לצאת מדלת הרכב, אך לא הצליח, ולכן עבר מעל אביו כדי לצאת מדלת הנהג. התוקפים משכו אותו החוצה והתחילו לתקוף אותו. מאהר ואדם נוסף הכו אותו ברגליו עם ברזלים. אחרים, שנמנו עם החבורה, הכו את איברהים. מאהר הכה אותו "הכי הרבה". מאהר עזב אותו והצטרף לחבורה שתקפה את איברהים עם להבים של סכינים. מאהר אמר לאיברהים: "זה מסר מסולימאן". באותה עת, סולימאן נכנס לחניון ואמר לתוקפים: "תעזבו אותו", כשהכוונה למוחמד, ו"תהרגו את אבא שלו". מוחמד ראה את איברהים הולך לכיוון הביתן של השומר ומנסה לפתוח את הדלת, אך ללא הצלחה. איברהים ניסה לצאת מהחניון, אך נפל בפתח החניון והחבורה המשיכה לתקוף אותו עם מוט ברזל וסכינים. מוחמד ראה את סולימאן לוקח סכין ודוקר את איברהים בצוואר. לדברי מוחמד, כשהאירוע הסתיים, איברהים היה מוטל במרחק של ארבעה מטרים מהיציאה של החניון מצד ימין, ומשם פינה אותו אמבולנס. עקב התקיפה והפגיעות שנפגע, ישב בבית כי לא היה יכול ללכת.

מוחמד זיהה את טאהר כמי שתקף את איברהים, אך טען כי הזיהוי היה על-פי מבנה הגוף של התוקף ולשניהם אותו מבנה גוף.

12. בחקירתו הנגדית עומת מוחמד עם הודעתו במשטרה, שם לא אמר כי יצא מהרכב דרך דלת הנהג, לא אמר כי סולימאן דקר את אביו בצוואר ולא אמר כי סולימאן אמר לחבורה לעזוב אותו [את מוחמד] ולהרוג את איברהים. מוחמד טען, כי אמר את הדברים האלה גם לשוטר, אך השוטר כנראה לא רשם את כל אמרותיו. התביעה לא העידה את גובה ההודעה ולכן יש לצאת מהנחה כי הדברים הללו לא נאמרו לשוטר שגבה את ההודעה ממוחמד.

בהודעתו הראשונה, אמר מוחמד כי סולימאן לקח מקל ותקף את אביו ואילו בהודעתו השניה אמר שמדובר במוט ברזל. לדברי מוחמד ברזל ומקל זה אותו הדבר.

כאמור, גם מוחמד מנה את שמו של טאהר, בנו של סולימאן בין התוקפים, בהודעתו במשטרה. בעדותו בבית המשפט הסביר מוחמד כי כנראה בלבל את טאהר עם אחד מאנשי החבורה שדמה לטאהר, כיוון שלא ראה את טאהר כשבע שנים.

מוחמד דחה את הגרסה שניסה לשים בפיו ב"כ הנאשמים, כי כלל לא נכח בקטטה בחניון.

13. ת/3, התיעוד הרפואי, תומך בגרסתו של מוחמד כי היה בחניון ונפצע שם. החבלות, לפי גליון השחרור, הן בירך ימין ובברך שמאל.

מאג'ד טוויל

14. מאג'ד טוויל (להלן - "מאג'ד") הוא בנו השני של איברהים. מאג'ד העיד כי ביום האירוע הוא היה עם איברהים ומוחמד בימק"א. מוחמד ואיברהים יצאו ביחד לפניו. כאשר יצא מאג'ד מימק"א ניגש אליו מישהו ואמר לו "שיש בעיה עם אבא שלו". מאג'ד הלך לכיוון החניון וראה את אביו שוכב על הרצפה. מאג'ד שאל את איברהים מי עשה לו את זה, ואיברהים ענה לו שסולימאן עשה את זה.

15. בחקירתו הנגדית הדגיש מאג'ד, כי איברהים ומוחמד יצאו ביחד מימק"א. עוד הוסיף, כי ראה אדם שלא הכיר אשר שם חולצה על צווארו של איברהים.

אחמד אל דמירי

16. אחמד אל דמירי (להלן - "אחמד") הוא שחיין וחבר בהתאחדות לשחייה אשר בראשה עומד איברהים, ובעבר עמד בראשה סולימאן.

כעולה מעדותו, אחמד יצא מימק"א אחרי איברהים ומוחמד, אך לפני מאג'ד. איברהים היה זרוק על הרצפה וסולימאן הרביץ לו עם צינור. היו אנשים רבים, אך אף לא אחד התערב בקטטה. ליד סולימאן היה עוד בן אדם. סולימאן ומי שהיה איתו נמלטו. אחמד ראה את איברהים וחשב שהוא מת. אחמד הלך לימק"א והתקשר למד"א. לאחר שחזר לכיוון החניון ראה את מוחמד עומד בפתח החניה, מגיע צולע ומדמם בפיו והולך לכיוון איברהים. כמו כן, ראה אחמד מישהו שהוריד חולצה וניסה לחבוש את איברהים.

אחמד הצביע באולם על מאהר ואמר, כי ביום האירוע ראה את מאהר ליד סולימאן, אך אינו יודע מה עשה. אחמד שמע את מאהר אומר: "יאללה קדימה", כשהכוונה לברוח. אחמד לא שם לב אם החבורה ברחה ברכב או ברגל.

17. בחקירתו הנגדית הופנה אחמד ל-ת/4, מסדר זיהוי שנערך לו ביום 7.8.07. במסדר הזיהוי הוא זיהה את מאהר בשיעור של 40% כמי שעמד מאחורי סולימאן (ת/4). לדבריו, הוודאות הנמוכה בזיהוי נובעת מכך שבתמונה "אין רואים את הבן אדם מאה אחוז וזה פעם ראשונה שאני רואה אותו וכשראיתי את פניו פה זיהיתי אותו" (עמ' 55). לשון אחר, הזיהוי הוודאי בבית המשפט היה משום שאחמד לא ראה את התמונה של מאהר אלא את מאהר עצמו.

אחמד חבר של מאג'ד ומוחמד, והוא נפגש איתם מדי פעם. אחמד העיד, בתשובה לשאלה, כי הגיע למשטרה למסור הודעה, לאחר שמוחמד ביקש ממנו לעשות זאת. ההזמנה למסור עדות במשטרה היתה לאחר שאחמד סיפר לאיברהים ולמוחמד כי ראה מה קרה בחניון. לאחר מכן אמרו איברהים ומוחמד לאחמד כי המשטרה רוצה לשוחח איתו. לפני שמסר עדות במשטרה, נפגש אחמד עם מוחמד ואיברהים ליד סניף הדואר ומשם הלכו למשטרה, שם נערכו מסדרי זיהוי גם לאחמד (ת/4) וגם לאיברהים (ת/5).

לפני שהעיד בבית המשפט נפגש אחמד עם מוחמד ועם מאג'ד והם שוחחו ביניהם. שניהם אמרו לו כי עליו להגיע לבית המשפט ולומר את האמת, על מה שראה באותו יום בחניון. מוחמד ומאג'ד לא אמרו לו מה להעיד. אחמד גם ביקר את איברהים בבית החולים, כאשר היה מאושפז לאחר התקיפה.

אחמד העיד על קשריו עם משפחתו של איברהים. אחמד שוחה עם מוחמד ועם מאג'ד בימק"א, אך אינו מבקר בביתם ואינו מבלה עמם. איברהים מחלק פרסים לזוכים בתחרויות שחיה ואם אחמד זוכה הוא מקבל מאיברהים את הפרס.

עומר עודה

18. כעולה מעדותו, עומר עודה (להלן- "עודה") היה שומר בקונסוליה, והיה במשמרת ביום האירוע. כאשר התרחש אירוע התקיפה עודה שמר בעמדה שמאחורי הקונסוליה. מאבטחת בשם מירי, ששמרה בעמדה שבחזית הקונסוליה, מול החניון, קראה לו בקשר ואמרה שאנשים מתקוטטים. עודה הגיע למקום עם שוטר מג"ב וראה בן אדם שפתאום נפל לאחר שהרביצו לו מכות. שמו של אותו אדם איברהים. מישהו הרים יד על איברהים ועודה ראה כי יש לו פצע בצוואר, אבל אין הוא בטוח אם הפציעה נגרמה מסכין (בניגוד לאמור בהודעתו שהוגשה, ת/6, שם העיד בבטחה, כי הפצע נגרם מסכין). המקום בו היה מוטל איברהים היה כשלושה מטרים מהכניסה לחניון. עודה טען כי לא יוכל לזהות את האדם המכה כי ראה אותו מאחור ולא זיהה את פניו. לאחר האירוע ראה עודה אדם שניסה לחבוש את צווארו של איברהים עם חולצה.

חאלד אל בארד

19. חאלד אל בארד (להלן- "חאלד") הוא גיסו של איברהים. חאלד העיד כי ביום האירוע היה בביתו של איברהים, ועזר לאחותו (אשתו של איברהים) בתיקוני צבע. לפתע צלצל הטלפון ואחותו ענתה. חאלד שמע אותה צועקת ולקח ממנה את האפרכסת. הדובר היה מוחמד וחאלד שאל אותו מה קרה. מוחמד אמר לו כי הוא ואביו הותקפו. חאלד שאל אותו מי התוקף, ומוחמד ענה כי סולימאן ומאהר הרביצו להם, וייתכן כי איברהים נפטר. לשאלת חאלד מה שלומו ומה מצבו, ענה מוחמד שהוא קיבל מכות ברגליים, אינו יכול לעמוד והוא מפונה באמבולנס.

חאלד נסע לחניון וראה שם דם על הרצפה, משקפיים שבורים, מוט ברזל ארוך מלא בדם, סכין יפנית, אבנים מלאות בדם ובגדים מלאי דם.

20. בחקירה נגדית אמר חאלד, כי מוחמד לא סיפר לו דבר, זולת האמירה כי איברהים ומוחמד הותקפו על-ידי סולימאן ומאהר.

מוסא סלאח אבו חרוב

21. מוסא אבו חרוב (להלן- "מוסא") היה השומר בביתן של החניון בזמן האירוע. בניגוד לאמור בהודעותיו, העיד מוסא כי הוא לא ראה דבר ממה שהתרחש בחוץ, כיוון שהיה בתוך הביתן. אין הוא יודע את זהות התוקפים כיצד הרביצו לגבר, אבל הוא יודע כי הוא הוכה. בתום התגרה עזבו הבחורים את החניון ברכבם. עוד העיד מוסא, כי הוא אדם מבוגר, בן חמישים וחמש, ולכן פחד להתערב באירוע. מוסא הוסיף כי אינו רואה טוב. מוסא סתר את עצמו שוב ושוב בחקירתו הראשית. מוסא חזר וטען, כי אינו מכיר ולא הכיר לא את התוקפים ולא את הנתקף. גרסה זאת עומדת בסתירה להודעות שנגבו ממנו. ניכר היה מהתנהגותו של מוסא כי הוא מפחד לחזור במעמד הנאשמים על הדברים שאמר לחוקר במשטרה, ואינו חפץ להעיד נגדם. לאחר שב"כ המאשימה, עו"ד גלפרין, ניסה במשך שעה ארוכה לחקור אותו ולעמת אותו עם ההודעות שמסר במשטרה (ת/19 ו-ת/20), נעניתי לבקשתו והחלטתי להכריז על מוסא כעד עוין.

22. בטרם שהוכרז כעד עוין, אמר מוסא כי ייתכן שהתוקפים קפצו מהגדר לחניון. מוסא ראה כאמור גבר מוכה, וכאשר הגיע הגבר לביתן, התוקפים הכו אותו פעם אחרונה וברחו עם רכב בצבע כחול. התוקפים הכו את הגבר בסכין ובחתיכת צינור. מוסא רצה להפריד ביניהם, אבל היו חמישה-שישה תוקפים והוא הבין כי אינו יכול להתערב. כאשר נשאל אם הראו לו תמונה של התוקף במשטרה, ענה מוסא, כי הוא מכיר אותו והוא עובד במסגד, אבל "גם הוא קיבל מכות". רק לאחר סדרת שאלות, "נאות" מוסא לומר כי הוא חושב "שזה מאהר" (120-119), עובד המסגד אשר בא להפריד וקיבל מכה. לפני כן, כאשר נשאל מוסא אם הראו לו תמונה של האיש שעובד במסגד, ענה תשובה שלא ניתן להבינה (עמ' 111).

את הגבר המוכה, שמוסא ראה פעם ראשונה לאחר שהוכה, פינו באמבולנס. הגבר היה במרחק עשרה מטרים מהביתן. משנשאל מוסא על מצבו של הגבר המוכה שהיה ליד הביתן השיב: "בגלל שהוא היה מוכה בצוואר, הוא היה קצת עייף וקצת כאילו הגוף שלו... הוא היה עייף, היה עליו דם, וכאילו איש שהיה מוכה, והוא היה חלש" (עמ' 116). כעולה מעדותו, הגבר המוכה נתן מכה למאהר על ידו (עמ' 120), ולאחר שמאהר קיבל מכה הוא הלך (עמ' 121).

לא רק את מאהר הכיר מוסא, אלא גם את סולימאן, שלמד איתו בכתה, אלא שאותו לא ראה מוסא בחניון (עמ' 121).

מוסא נשאל מה פשר דבריו בת/20, 49-48, שם נאמר:

"ש: אתה לא ראית מי נותן מכות לבחור?

ת: כל הצעירים האלו. וזה המבוגר הוא היה ראש המלחמה הזאת".

מוסא הופנה לאמירה זאת ונשאל לפירושה. תשובתו של מוסא היתה כהאי לישנא:

"הוא בא להפריד. הוא לא ראש המלחמה. הוא קיבל מכה... לא, הוא לא ראש המלחמה" (עמ' 126).

"לא אמרתי [שמאהר היה ראש המלחמה- מ' ר']. הוא הגיע למקום כדי לתקן את המצב, כאילו להפריד ביניהם ולא לעשות מלחמה שם" (עמ' 127).

23. כאמור, לאחר מתן תשובה זו, הוכרז מוסא כעד עוין (עמ' 131) והודעותיו הוגשו כראיה (ת/19-ת/20). בהמשך עדותו אמר מוסא, כי נאמר לו על-ידי התוקפים, כי מדובר "בכבוד" שלא יתערב וישאר בצד. מוסא ראה בחניון ילד אבל אינו יודע אם הוא הבן של המותקף, כי לא הכיר אותו קודם לכן (עמ' 132).

הודעותיו של מוסא

24. הודעתו הראשונה של מוסא מיום 29.7.08, נגבתה ממנו בזירת התקיפה כשעה לאחר האירוע (ת/19). בהודעתו אמר מוסא כי בעת ששהה בביתן השמירה ראה חבורה של כשישה אנשים צעירים בתוך החניון מכים אדם בעזרת צינורות. לדבריו, בא לבדוק מה קורה, וראה את האדם המותקף מלא דם. התוקפים אמרו לו לא להתערב, אחרת הם ירצחו גם אותו, והוא פחד וחזר לביתן. מוסא טען בהודעה זו כי אינו מכיר את התוקפים או את המותקף. לאחר מספר דקות התוקפים יצאו ברגל ביחד עם הבחור המוכה מהכניסה הראשית לחניון, ליד ביתן השמירה. הבחור המוכה היה מלא דם.

הודעתו השניה של מוסא נגבת