ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד אבו עיאדה :

1

בתי-המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

בש 021684/08

בתיק עיקרי: פ 001155/08

לפני:

כבוד השופט אריאל ואגו

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ

עוה"ד רואי כהן

המבקשת

נ ג ד

1. אבו עיאדה מוסא

2. אבו עיאדה חליל

ע"י ב"כ

1. עוה"ד ג'וליאן

2. עוה"ד ליסטר

המשיבים

החלטה

זוהי בקשה למעצר שני המשיבים עד תום ההליכים.

כתב האישום הוגש כנגד שלושה נאשמים, כאשר נאשם 1 אסמעיל אלקורען אינו משיב בבקשה הנוכחית, עניינו נדון בפני מותב אחר, ונמסר כי הוא נעצר עד תום ההליכים.

המשיבים שלפני הם הנאשמים 2 ו 3 בכתב האישום שבו עסקינן.

מדובר בכך שהמשיבים מואשמים בקשירת קשר לפשע ובמעשי אינוס בנסיבות מחמירות, ומעשה סדום בנסיבות אינוס ובנסיבות מחמירות, בחטיפה ובהדחה בחקירה, שכולם נעשו כנגד המתלוננת מ.א, אף היא כמו המשיבים ואף אסמעיל, בני העדה הבדואית, וביניהם היכרות קודמת.

על פי כתב האישום ביום 10.8.08 ביקשה המתלוננת מאיסמעיל שיסיע אותה לפגישה ברחובות, ושיתאם בעבורה את אותה פגישה, והוא אכן הודיע שעשה כן ויאסוף אותה מכסייפה למחרת בבוקר, על מנת להסיעה לפגישה.

בסמוך לכך אסמעיל והמשיבים קשרו קשר לחטוף את המתלוננת ולבצע בה מעשים מיניים, ובגדר כך איסמעיל הזמין חדר אירוח מושכר בערד מגב' רחל שכטר, אסף את המתלוננת ביום 11.8.08 בבוקר במכונית הב.מ.ו שלו, ובמקום לרחובות לקחה לחדר האירוח בטענה שברצונו לנוח מעט, ואז חרף סירוב ראשוני, שיכנע אותה לרדת עימו ולהיכנס לחדר, או אז השכיב אותה על המיטה והחל לבצע בה מעשים מיניים בניגוד להסכמתה, כשאלה לא יפורטו כאן מאחר ואיסמעיל אינו משיב בבקשה הנוכחית, ואילו המשיבים "נכנסו לתמונה" רק בהמשך.

לאחר כשעה, על פי התיאום המוקדם בין הקושרים, המשיב 2 הגיע לחדר האירוח, ואסמעיל העמיד עצמו כמופתע, וכאשר המתלוננת דרשה לברר את מעשיו במקום, המשיב הזה סטר על פניה תוך גרימת אדמומית, הוא וחברו יצאו ונעלו את המתלוננת בחדר ורק כאשר איימה לקפוץ מהחלון, איפשרו לה לפתוח את הדלת.

בהמשך שוכנעה המתלוננת לעלות לרכבו של אסמעיל, וזה נסע במקום לרחובות לכיוון תל ערד, כאשר המשיבים שניהם נוסעים אחריו ברכב סקודה, תוך תיאום עם איסמעיל בטלפונים הניידים, עד אשר איסמעיל עצר בטענה שקרית שיש לו תקר בגלגל, והמשיבים עקפו את רכבו, עצרו, וירדו, ואף שהיא נבהלה וניסתה להתקשר למשטרה ונעלה חלק מדלתות הרכב, הצליח המשיב 3 להיכנס למכונית, אחז בידה ונטל ממנה את המכשיר באמצע השיחה, היא ברחה מהרכב לכביש סמוך, אך משיב 2 השיג אותה ומשך אותה בחזרה למכונית, ואז עזב אסמעיל את המקום.

השלושה, המתלוננת והמשיבים, נסעו משם ברכב הסקודה כאשר משיב 3 (חליל) נוהג, ומשיב 2 (מוסא) אוחז בה ומונע בריחתה, על אף דרישותיה לרדת מהרכב, ומוסא סטר על פניה ודרש שתשתוק וכאשר נאבקה אזי חליל היכה אותה ברגלה ואיים כי יהרוג אותה.

כאשר ענתה לשיחת טלפון ורצתה לומר שנחטפה, חליל לקח ממנה את המכשיר וניתק את הסוללה, ושניהם דרשו ממנה לשתוק תוך איום שישאירו אותה עירומה ויזרקו אותה לבד בחורשה.

הרכב עצר בחורשה מסויימת, ובעוד המתלוננת עומדת מחוץ לרכב ליד דלתו, מוסא הפשיט אותה בפלג גופה העליון, חרף בכייה ובקשתה כי יפסיק, וחליל אחז בידיה מעברו השני של מושב הרכב, אז מוסא הפשיל את בגדיו בפלג גופו התחתון, ואנס אותה תוך שימוש בכח, במשך מספר דקות, תוך גרימת דימום מאיבר מינה, ואח"כ השניים עזבו אותה והיא לבשה את בגדיה.

המשיבים דרשו ממנה לשוב ולהיכנס לרכב, ואז חליל נכנס, פשט את מכנסיו ודרש כי תכניס את איבר מינו לפיה ותביאו לידי סיפוק, וכאשר סירבה איים עליה, שפך שמפו על ידה, ודרש כי תכניס את איבר מינו לפיה או שתביאו לסיפוק בעזרת ידיה, הוא ראה שהיא מסרבת לחלופה הראשונה ואז אחז בראשה וקירב אותו לאיבר מינו, תוך שאמר לה שאם תסרב "לעשות לו ביד", יעשה לה את אשר חברו עשה, ומתוך חשש ותוך תחינה שיחזיר אותה לביתה, היא נעתרה לדרישתו, והוא הבטיח להחזירה.

המתלוננת אכן מיששה את איבר מינו של משיב 3 ושיפשפה עם השמפו עד שהגיע לסיפוק ואז דרש ממנה לנקות באמצעות גרב את זרעו מעל חולצתו, והיא עשתה כן.

במהלך המעשים שעשה בה חליל, צילם מוסא את ההתרחשות עם טלפון נייד, ואמר לה שאם תדבר יעשו שימוש בצילומים, זאת כדי למנוע ממנה להתלונן.

הם הסיעו אותה לערד, תוך ששבים ומאיימים לפגוע בה אם לא תשתף פעולה, הורידו אותה בתחנת אוטובוס, והחזירו לה את הטלפון הנייד שלה, תוך איום ואיזכור שלא תדבר כי תמונותיה מצויות ברשותם.

זמן לא רב לאחר מכן, התקשר חליל למתלוננת ודרש ממנה כסף ואמר שאינם מעוניינים להגיע למשטרה ושהם חפצים לסיים את העניין, שוב כדי שלא תתלונן.

אלה, בתמצית, האירועים המפורטים בכתב האישום.

מתוך שהסניגורים הצביעו על עברם הנקי של המשיבים (למשיב 1 הרשעה בעבירות רכב, אך גם לו אין עבר בתחום אלימות או מין), והואיל שהם הכחישו את המעשים שיוחסו להם, וצפוי משפט הוכחות ממושך, הוסכם, בשלב ראשון לבחון על ידי שירות המבחן חלופות מעצר אפשריות, אולי תוך הרחקה ניכרת ממגורי המתלוננת, עוד טרם שלובנו טענות הסניגורים במישור הראייתי, כאשר הם מסכימים הסכמה ראשונית שהודעתה המפורטת של המתלוננת יש בה משום ראייה לכאורה לאותו שלב, להוכחת האישומים.

משתסקירי שירות המבחן, שבהמשך נעמוד על מסקנותיהם, לא היטיבו עם המשיבים ולא הומלץ לשחררם לחלופות שהוצעו, נשמעו גם הטיעונים ביחס לעוצמת הראיות או נקודות כרסום שנטענו בהקשר לכך, והסניגורים מבקשים כיום לשחרר את מרשיהם לחלופות שהוצעו, חרף העדר ההמלצה של קצינת המבחן, ותוך הישענות, בין השאר, על הטענה כי עוצמת הראיות אינה מיטבית, וכי קיימת בעיתיות בעדות המתלוננת.

הטענות במישור הראיות התמקדו בטיעונו של עו"ד ג'וליאן, ב"כ המשיב 1, ואילו עו"ד ליסטר, ב"כ המשיב 2, מיקד את הטיעון בהתכנות של חלופת מעצר גם בהינתן קיום ראיות לכאורה ברמה ובמשקל שהחוק דורש, מצב דברים שאכן, כמבואר להלן, מצאתי שמתקיים, חרף מאמציו של עו"ד ג'וליאן לשכנעני אחרת.

מתוך עיון בראיות שנאספו לתיק החקירה, ניתן לקבוע, ללא היסוס, שמדובר בתיק שבו קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לשלב זה, שבו עדיין אין מהימנותו של כל פרט בדברי המתלוננת נבחנת בבית המשפט, וכי עדותה אינה כזו שניתן להגדירה כ"מכורסמת" ויתר על כן, תימוכין וחיזוקים למכביר נמצאים לה בראיות חיצוניות ואף אוביקטיביות.

בקליפת אגוז יש להצביע על הבאות:

1. עדויות מלאות ומפורטות של המתלוננת אשר מתארות בפרטי פרטים את אשר התרחש לגרסתה ומצא ביטויו בכתב האישום.

סתירות ותמיהות מסויימות שעו"ד ג'וליאן, ברוב כשרונו, דלה מתוך דבריה, אינם מהותיים, ניתנים להסבר ולישוב במקצת המקרים, ובאחרים אפשר לראות בהם אי דיוקים שהם תוצר של רצון לא להצטייר כמתלוננת קלת דעת ומתירנית בעברה, או תוצר של בלבול וליקוי זיכרון בסיטואציה של לחץ ומצוקה, דבר שמרבים לראותו בעדויות כגון אלה.

לא ראיתי להיכנס לפרטי הפרטים של כל נקודה שהועלתה על ידי הסניגור המלומד, משום שמקום הליבון של אלה יהיה במשפט עצמו, שם גם ינתן המשקל המתאים לעדותה ותיקבע מהימנותה לאשורה, אולם התמונה הכוללת מצביעה על גרסה קוהרנטית וברורה מצידה, בהיבט "המאקרו", גם אם יש נקודות בעיתיות וסתירות ברמת "המיקרו".

2. השלב הראשון של האירוע, לרבות הופעת המשיב 2 בזירה, אם כי לא תוך זיהויו בשמו, אך לצד תיאור נכון ומדוייק של רכבו, מאומת על ידי משכירת החדר, הגב' שכטר.

3. אסמעיל עצמו, הדמות המרכזית בפרשה, שאין לו אינטרס להפליל את המשיבים, מעיד ברורות על מפגשם עם המתלוננת ועל כך שלקחו אותה עימם ברכב מתל ערד, חרף הכחשתם של המשיבים למגע כלשהו איתה באותו יום. כמו כן, ראיות בקשר לתקשורת הסלולארית מאשרות את הקשר וההדברות בין הנפשות הפועלות בינם לבין עצמם.

4. התאשרו במדוייק פרטים שמסרה המתלוננת שנוגעים לשהותה ברכב עם המשיבים, הן באשר למחרוזת החרוזים שסיפרה שהתפזרה בחלל המכונית ואכן אלה נמצאו על ידי החוקרים ברכב, והן באשר לגרב לבנה שנמצאה במכונית, ולפי שלא נמצאו עליה סימני די.אן.אי, מתקבל על הדעת שזו הגרב "התאומה" של זו שהעידה לגביה שימשה לניגוב זרעו של חליל.

5. בין שהמשיבים התכחשו כליל לנוכחות במקום ולמפגש עם המתלוננת ובין ששמרו על זכות השתיקה, בשלב זה או אחר, גרסאותיהם אינן מאשרות אליבי למעשיהם בעת הרלוונטית, אין בגרסאות אלה הסבר המתיישב עם הראיות הרבות הסותרות את דבריהם, ואין הם יכולים לתרץ מדוע גם איסמעיל יחפוץ להפלילם וליתן גרסה הסותרת לחלוטין את דבריהם.

אין צורך להוסיף, להרחיב ולפרט, מה גם שהסניגורים אינם טוענים שמדובר במצב של העדר תשתית ראיות לכאורה, אלא כל טענתם שלכל היותר יש פרכות ובעיות כאלה ואחרות עם עדות המתלוננת, שלטעמם יכולים לגרוע מעוצמת הראיות ואף להגיע לכדי כרסום בהן, אולם, כאמור, איני רואה כך את הדברים, ולאור האמור ניתן לקבוע שמדובר במסד ראיות לכאורי, מוצק דיו, ובעל פוטנציאל הרשעה סביר ביותר בתיק העיקרי.

בטיעונים לפני השתמע בין השיטין שלמעשה קו ההגנה העדכני של המשיבים עשוי להיות שאולי התקיים מגע בינם לבין המתלוננת בזמן ובמקום הנקובים, ואפשר שהיה בעל אופי מיני, אולם, אם כך היה הרי הכל היה בהסכמה ואולם הן המתלוננת והן המשיבים, איש איש מטעמו, ובהינתן הרקע התרבותי וקודי ההתנהגות בחברה המדוברת, מצא להתכחש לאלמנט ההסכמה או לעצם קיום המפגש, כאשר מדובר בגרסת המשיבים, ורגשי בושה וחשש מלשון הרע, הם שהביאו לערפול גרסאותיהם והסתרת האמת לאמיתה.

ברור, שכל עוד אין גרסה כזו של הסכמה לכאורה נטענת ומגובה על ידי המשיבים בעדויות ובאמרות ישירות ומפורטות לעניין זה, לא ניתן כלל לייחס למישור טיעון זה משקל, ואמרותיהם הנוכחיות, המעורפלות, המרחיקות אותם מהזירה ומהזמן הרלוונטיים, תוך סתירה לראיות חיצוניות ואף אוביקטיביות, יש בהן לחזק את איתנות ראיות התביעה.

השאלה הבאה, משאין חולק על קיום עילת מעצר בעבירות חמורות ומסוכנות אלה, ובדבר הצורך להגן על שלום המתלוננת ובטחונה, ואפשר על שלומן של נשים אחרות מקרב הציבור שהמשיבים עלולים לסכן, הינה, האם ניתן להסתפק בחלופה כלשהי למעצר ממש, כל עוד מתנהל המשפט וטרם שהוכרע דינם של המשיבים.

שירות המבחן, אף שהיה ער לעברם הנקי, או הלא מכביד, לפי העניין, של שני המשיבים, לא נתן את המלצתו ביחס לחלופה שהתגבשה על ידי הסניגוריה והינה מגוריהם בדירה שנשכרה בעכו על ידי שני ערבים מפקחים שהוצעו, האחד - דודו של מוסא ושמו סאמי עיידה, והשני - וואליד אבו עיידה המכיר אותם בנסיבות חברתיות.

שירות המבחן גורס כי מדובר במקרה מורכב ורגיש מהיבט הקודים התרבותיים, סוגיית הפגיעה בכבוד המשפחה, והנקם האפשרי, כאשר כל המעורבים בני העדה הבדואית, וכי קיימת מסוכנות מצד המשיבים כלפי המתלוננת, בנסיבות אלה, כזו אשר ספק אם נוטרלה כדבעי במסגרת הליכי סולחה שהתגבשו בין המשפחות.

גם מרכיבי האישיות של המשיבים, כפי שהתרשם מהם שירות המבחן, הצביעו על אפשרות להישנות ההתנהגות הפוגענית מצידם, ועל ספקות ביחס לגבולות שהם יכולים לשים לעצמם, הכל כמובן במגבלה המובנת שכאשר המשיבים מכחישים כל קשר לעבירות, קשה לעמוד לעומק על התייחסותם והפנמתם את מצב הדברים ואת טיב המעשים שלכאורה ביצעו.

השירות הביע ספק ביכולתם של הערבים להטיל מרות וסמכותיות על המשיבים, וציין מצידם התייחסות סלחנית ואמפטית דווקא כלפי המשיבים, תוך הטלת ספק במוסריותה ובהליכותיה של המתלוננת.

ההגנה ממקדת טענותיה באיכות החלופה המוצעת, שיש לה יתרונות של הרחקה גאוגרפית ממגורי המתלוננת ומשפחתה, באיזור כסייפה, הנשענת על ערבים ומפקחים טובים, לשיטת הסניגורים, לצד הצעה להתקנת איזוק אלקטרוני שיתן מענה ומרחב התרעה מספיק באם יופרו תנאי השחרור, ובנוסף, הצבעה על העדר אינדקטורים למסוכנות נוספת מצד המשיבים, לאור עברם הלא מכביד, ובהינתן שלפי מסמך שהוגש לתיק, הושגה סולחה בין המשפחות באופן שאין כל חשש שהמשיבים או מי מטעמם ירצו לסכן את חיי המתלוננת, אשר גם נישאה לאחרונה ומתגוררת בבית בעלה.

נקודה מעניינת הקשורה לאותה סולחה מיום 15.10.08, מחזקת דווקא את עמדת שירות המבחן בדבר הגישה המגוננת והאמפטית של הסביבה לעבריינים לכאורה, ולא לקורבן, כאשר נאמר על ידי הערבים שלאחר הסולחה החגיגית "כולם סלחו למתלוננת"...

בבואי לשקול את בקשת הסניגורים לשחרור המשיבים, חרף עמדת שירות המבחן, בוודאי שראוי ליתן משקל לטענתם שעברם של המשיבים ורקעם אין בו להעיד על מסוכנות כללית כלפי נשים בכלל, וכי קיימת היכרות מוקדמת בינם לבין המתלוננת, העומדת ברקע הפרשה, כאשר בעבר אין חולק גם שהיא קיימה קשר רומנטי ואף מיני עם מוסא, וכי אותה מסוכנות נקודתית שאפשר שנשקפת מהם למתלוננת הספציפית ניתנת לנטרול מסויים באמצעות הרחקה גאוגרפית משמעותית, והסתייעות באיזוק אלקטרוני, אולם, מנגד, אין להתעלם מכך שהאופי האכזרי והאלים של המעשים, היותם נעשים בחבורה, לכאורה, ותוך קשירת קשר מוקדם לביצועם, יכול ויהוו אינדיקציה להעדר מעצורים בתחום זה, ולחשש שגם נשים אחרות עלולות ליפול קורבן למעשים דומים מצידם, אם ישוחררו.

מכאן – שאינני מקבל שפרט למתלוננת אין נשקפת כל סכנה מצידם לקורבנות פוטנציאלים אחרים, אם כי קשה להעריך האם מדובר בסיכון משמעותי וכבד משקל, שהרי, אכן, אף שהם ילידי 1980, כבני 28, אין לאיש מהם הרשעה בכל עבירת מין או אלימות כלשהי.

אולם, יחד עם זאת, ברור, שלעת הזו הסכנה המיידית והמוחשית היא למתלוננת, הן במישור אפשרות הישנות הפגיעה בה, בין משיקולי נקם או אף על מנת לחזור ולבצע בה מעשים מיניים, והן במישור החשש לתקינות ההליך, ומפני ניסיון של המשיבים למנוע את עדותה או להדיחה.

מדובר, מטבע הדברים, בעדה המרכזית במשפט ותוצאתו תוכרע במידה רבה על פי מה שתאמר וכיצד תעיד.

יש להבטיח שהיא תוכל להעיד בצורה חופשית ובטוחה, ומעבר לצורך הבסיסי והברור להבטיח את שלומה ובריאותה מפני אפשרות הישנות הפגיעה בה כדוגמת המעשים נשוא תלונתה.

יצויין, שעמדתה של המתלוננת והתייחסותה לאפשרות שחרור המשיבים לא הובאה בפני, ושירות המבחן לא כלל נקודה זו בתסקירים.

פועל יוצא, משקלול הטענות והנתונים שלעיל, הינו, שכל עוד לא נשמעה עדות המתלוננת במשפט, אינני רואה כלל מקום לשחרור המשיבים לחלופה כלשהי, וגם כזו המבוססת על הרחקה גאוגרפית של ממש לא תיתן מענה לחששות במישור זה, ואילו לאחר מכן, ניתן יהיה לבחון את העניין מחדש, מבלי לקבוע עמדה נחרצת, ולאחר שיקויים דיון נוסף ויסודי על פי הנסיבות שישררו אז, ובשים לב להצעה להתקין עבורם פיקוח אלקטרוני רצוף במקום שבו ישהו.

לפיכך, אני מורה על קבלת הבקשה ועל מעצר המשיבים עד תום ההליכים בתפ"ח 1155/08 בנתון להערה שלעיל.

ניתנה היום, ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008), במעמד הצדדים.

א' ואגו, שופט

21684/08בש 055 מיטל פרוכט