ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חביב שרון - מדינת ישראל :

14

בתי-המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

בש 022021/08

בפני:

כבוד השופטת: שרה דברת

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

חביב שרון ת.ז. 03247649

מבקש

נ ג ד

מדינת ישראל

משיב

החלטה

  1. בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקרית גת, כב' השופט אלון איינפלד, ב-ב.ש. 1290/08 מיום 28.8.08, אשר קבע קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ועל החלטת בית משפט השלום באשקלון, כב' השופט חיים נחמיאס, ס.נשיא ב-ב.ש. 2414/08 מיום 7.10.08, אשר דחה את חלופת המעצר המוצעת והורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים נגדו.
  1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, החזקת רכוש גנוב, עבירה לפי סעיף 411 לחוק הנ"ל, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל. על פי כתב האישום ביום 4.6.08, עת שהה במשרדי מגרש מתכות באזור התעשיה באשקלון, החזיק בתוך מכנסיו גרב לבנה ובה אקדח ומחסנית במצב "הכנס" שהכילה 8 כדורי אקדח ומחסנית נוספת ובה שלושה כדורי אקדח. בעת שהגיעו שוטרים למשרד לשם ביצוע צו חיפוש, החביא העורר את הגרב ובה האקדח, המחסניות והכדורים בתיקה של גברת שהיתה במקום מבלי שידעה זאת וזאת במטרה להכשיל הליך שיפוטי.
  1. לאחר מעצרו של העורר התברר שהנשק שימש ביום 25.10.07 לירי לעבר ביתו של המתלונן במושב הודיה, לאחר שפרץ סכסוך בין אביו של העורר לבין המתלונן. לפיכך

יוחסה לעורר גם עבירה של ירי באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א. לחוק העונשין ועבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק הנ"ל.

  1. בית משפט השלום כב' השופט איינפלד, בהחלטה מנומקת ומפורטת קבע קיומן של ראיות לכאורה.

בחקירתו הראשונה מיום 4.6.08 שומר העורר על זכות השתיקה עד שישוחח עם עורך דין.

בחקירתו הנוספת מיום 5.6.08 מאשר שהנשק שלו ואין לו מה להוסיף. אינו יודע את סוג הנשק. כשמתבקש למסור תיאור הנשק נמנע מלענות. מוסר שהחזיק בנשק "מהבוקר אתמול אני לא יודע שעה" (עמ' 2 ש' 14). נמנע מלענות כיצד הנשק הגיע אליו או מי נתן לו אותו או איפה קיבל אותו (עמ' 2 ש' 13-22). כשנשאל אם קיבל פריטים נוספים מלבד הנשק עונה "אני לא קיבלתי נשק מאף אחד, הנשק הזה הוא שלי ואל תשאל אותי כמה פעמים של מי הנשק" (עמ' 2 ש' 24-26).

העורר נמנע מלענות מהיכן השיג הנשק, כמו גם ממי קנה אותו. נמנע מלענות לשאלה אם ירה בנשק לאחר שקיבלו מאדם אחר. כך גם אם ידוע לו שנעשה שימוש בנשק לפני שנמסר לו (עמ' 2 ש' 25-34).

מעיד שהחזיק הנשק בביתו במושב הודיה, מתחת למזרן. גר עם הוריו אבל ביחידת דיור נפרדת ומפתחות יחידת הדיור רק ברשותו. מאשר שכאשר השוטרים הגיעו ניסה להחביא הנשק בתוך תיק של הבחורה שהיתה במשרד.

לשאלת החוקר אם רוצה להוסיף דבר מה אמר: "אני מסתובב עם הנשק הזה בגלל שיש חשש לחיי ואת האינפורמציה הזאת אני יודע, שוטרים לא יודעים ובגלל זה אני מסתובב עם הנשק" (עמ' 5 שק 120-121). מסתובב עם הנשק כחצי שנה.

  1. בפני חזרה ב"כ העורר על עיקר הטענות שנטענו על ידה בבית משפט השלום אך לא היה בטיעונים אלה כדי לשנות ממסקנת בית משפט השלום לקיומן של ראיות לכאורה. הגם שהעורר הודה שהנשק שלו, טוענת ב"כ שלא כך הדבר ועובדה היא שהעורר לא ידע לומר איזה סוג של נשק זה. בנוסף אחיו העידו שאין הוא מתגורר ביחידה נפרדת ולכל אחד יש גישה לחדרו ולכן כל אחד יכול היה לעשות שימוש בנשק שנמצא בחדרו כדי לירות לעבר המתלונן.

אין בעובדות אלה כדי לכרסם בראיות התביעה, שכן הטענה שהנשק אינו של העורר לאחר שהודה שהנשק שייך לו, צריכה לבוא מהעורר ולא מבא כוחו ועליו להסביר מדוע הודה בעובדות אלה, במיוחד לאור העובדה, שלגבי חלק מהשאלות סירב לענות.

העורר, כאמור, הודה שהחזיק בנשק כחצי שנה. טוענת ב"כ העורר שהירי אירע כחודש קודם ולכן אין ראיות לכאורה שבתקופת הירי החזיק העורר בנשק. אין בטענה זו ממש, שכן העורר אינו מוסר מועד מדוייק אלא הערכה והרי אין טענה שהאקדח נקנה כדין ויש מועד מדוייק מתי סופק.

אכן הראיות לגבי הירי הינן ראיות נסיבתיות, שכן מהאקדח שהעורר הודה ששייך לו, נורו יריות לכיוון ביתו של המתלונן, אך הימצא האקדח ברשות העורר ועדותו שאקדח זה ברשותו כחצי שנה והעובדה ששומר על זכות השתיקה כשנחקר על כך, מקימות את התשתית הראייתית הדרושה לראיות לכאורה ללא כירסום כלשהו.

7. מעשיו של העורר מקימים גם עילה למעצר.

הערר, כאמור, מופנה גם כנגד החלטת כב' השופט נחמיאס שלא להורות על שיחרורו לחלופת מעצר.

בתסקיר שירות המבחן מיום 7.7.08 מסר העורר כי חשש לחייו מצד גורמים עבריינים ולכן רכש אקדח להגנה עצמית. ניסיון שירות המבחן לברר מעורבותו בפעילות עבריינית נתקל בחוסר שיתוף פעולה.

בתסקיר משלים מיום 13.7.08, לא המליץ שירות המבחן על חלופת המעצר המוצעת בבית האם או דודתו משהתרשם על מרמת סיכון בהתנהגותו, אותה התקשה להעריך בשל הימנעות העורר מחשיפה, ומשהתרשם מעמדתן המגוננות של החלופות המוצעות והעדר מעורבות עמוקה בחייו, משסבר שלא יהיה בחלופה זו כדי להציב גבולות ולצמצם את רמת הסיכון.

בתסקיר נוסף מיום 4.8.08 המליץ שירות המבחן על שיחרורו של העורר לבית דודו בירושלים אך ביהמ"ש, כב' השופט נחמיאס דחה חלופה זו, בין היתר, לאחר שהתברר עברו של הערב המוצע ומשהפיקוח אינו של 24 שעות.

בתסקיר נוסף מיום 19.8.08 לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר העורר לבית אביו.

בתסקיר נוסף מיום 18.9.08 המליץ שירות המבחן, לאחר התלבטות, על שיחרורו של העורר בתנאי מעצר בית, בהשגחתו של בן דודו, תומר יעקבי. התלבטות שירות המבחן באה לאור רמת הסיכון בהתנהגות העורר ונטייתו ליצור קשרים עברייניים באזור מגוריו ולאור העמדה המגוננת של בני משפחתו התופסים אותו כקורבן לנסיבות בעייתיות סביבתיות שאינן קשורות להתנהגותו.

מנגד, סבר שירות המבחן שלאור דפוסים חיוביים בהתנהגותו כמו כיבוד בני המשפחה ויכולת לקבל סמכות וריחוק ממקום מגוריו, המליץ לשחררו לרחובות בהשגחתו של תומר יעקובי, באיזוק אלקטרוני, לאחר שהתרשם שהערב הבין את רמת האחריות שתוטל עליו.

8. הערב המוצע הינו כבן 30, גרוש ואב לילדה בת 5, מתגורר באופן קבוע עם אביו אך כדי להוות חלופה לעורר, שכר יחידת דיור בה יתגורר עם העורר וישגיח עליו 24 שעות ביממה. לשם כך הוא יפסיק לעבוד בעבודות צבעות וכל ההוצאות יכוסו על ידי אימו של העורר, אשר אף תישא בכל הוצאות השכירות והכלכלה ויתר הצרכים. בנוסף תשלם לערב המוצע סך שנע בין 4,500 ₪ ל-5,000 ₪ לחודש. הערב גם ציין בחקירתו כי לא ביקש כסף אלא שאימו של העורר הציעה את הסכום.

ההצעה נראתה לו כיוון שזו הזדמנות מבחינתו לא לעבוד, לקבל שכר ולהתעסק במוסיקה.

לטעמי, התשלום לערב המוצע הופך אותו לצד מעוניין ולכן כשנשאל מה יעשה אם העורר יפר התנאים השיב "אני אתקשר לאמא שלו דבר ראשון" (עמ' 12 ש' 1-2). בהמשך גם ציין שאינו מאמין שהעורר יפר התנאים. כשנשאל במה אימו של העורר תעזור לו אם העורר יפר תנאי השיחרור, רק אז אומר שיזמין משטרה.

התרשמתי שהערב המוצע אכן נורמטיבי, אך לא יהא בחלופה זו כדי לנטרל את מסוכנות העורר, הנלמדת גם מהאופן בו התנהג בחקירה, שעה ששמר על זכות השתיקה בשאלות המהותיות וגם לאור עברו הכולל עבירת רכוש בגינה ריצה מאסר בפועל של 8 חודשים. הערב המוצע, כאמור, גרוש ולו ילדה בת 5. באופן מעשי עם כל הרצון הטוב, לא יוכל להשגיח על העורר 24 שעות ביממה, כאשר אין חלופה נוספת ראויה שתתחלק עימו בעול.

לא רק זאת, לערב אין למעשה כל אחריות כיוון שכל הנושא הכספי יכוסה על ידי משפחת העורר, לרבות ההפקדה במזומן אם תדרש ויתר הערבויות, כך שגם אם יפר העורר תנאי

השחרור והערב לא ידווח, לא הוא שיצטרך לשאת בעול התשלום אלא משפחת העורר וכפי שתאר זאת שירות המבחן המשפחה הינה משפחה מגוננת, כך שספק אם ידווחו למשטרה דבר הפרת התנאים.

למעשה, החלופה המוצעת עושה זאת בתמורה כספית, לטעמי אין הבדל אם שוכרים חברת שמירה פרטית או חלופה כפי שמוצע כאן, שאין לה כל אחריות ויש לה אינטרס כלכלי מובהק שלא לדווח דבר הפרת התנאים, לכן לא יהא בחלופה זו לנטרל את מסוכנותו של העורר ולתחום לו גבולות.

סוף דבר, הערר נדחה.

ניתנה היום ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008) במעמד העורר וב"כ עו"ד ענת יהב וב"כ המשיבה עו"ד ליאת לוי.

שרה דברת - שופטת

022021/08בש 055 נתי אברהמי