ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירס תקשורת בע"מ נגד בסל :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 710102/08

בפני:

כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

מירס תקשורת בע"מ

התובעת

נ ג ד

בסל מופיד

הנתבע

פסק דין

לפני תביעה כספית לתשלום סך של 6,464 ₪.

חברת מירס תקשורת בע"מ (להלן:"התובעת"), עוסקת במתן שירותי רדיו-טלפון ניידים וכן במכירת ציודי קצה לשירות זה.

מר בסל מופיד (להלן: "הנתבע") התחייב לשלם בעבור השירותים דנן אשר סופקו לו. בניגוד למוסכם צבר הנתבע חוב בגובה סכום התביעה בגין חשבוניות ודמי יציאה אותו הוא מסרב לשלם. משכך, ובלית ברירה, הגישה התובעת תביעה זו.

לגישת הנתבע, בחודש 02/06 ובעקבות בעיות קשות ובשל איומים על חיו של הנתבע ועל שלמות עסקו (שכן בעסקו הוצבו אנטנות בניגוד לרצון תושבי הכפר) ביקש הנתבע לבטל את ההתקשרות עם התובעת ומשכך שילם את יתרת חובו בסך 4,287. ₪ , לגישתו לאחר מועד התשלום נאמר כי ההתקשרות בוטלה.

יצויין כי התקנת אנטנה / מגבר במשרדו של הנתבע גרם למהומה רבתית בכפרו של הנתבע (כפר יאסיף) לאור התנגדות התושבים להתקנת אנטנות בכפר דבר אשר בא לידי ביטוי באיומים וכן בחבלה במתקני התובעת. לגישתו לאור האמור מן הצדק להורות על ביטול ההסכם בין הצדדים.

בתאריך ה – 24/09/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו העלו הצדדים את עיקר טענותיהם.

ב"כ התובעת טען כי בעת ההתקשרות טען הנתבע כי הינו סוכן ביטוח ומרבה להסתובב בארץ.

מנגד טען ב"כ הנתבע כי לא קיים מידע מדויק באשר לשיחות אשר לגישת התובעת לא שולמו, לגישתו ככל הנראה החשבוניות הנטענות הינן שייכות לחבילת התקשרות לירדן אשר בגינה נקבע סכום קבוע מראש.

לדידו, לאחר פגישת נציג התובעת עם הנתבע בחודש 02/06 בו צוין כי קיים חוב קודם, לא בוצע שימוש במכשירים למעט חבילת ההתקשרות לירדן. לגישת הנתבע בעת התקשרותו עם התובעת הובטח כי תהיה קליטה מצוינת אולם לא כך היה, והצורך בהתקנת מגבר במשרדו אשר גרם למהומות לכפר ולחבלה בציוד וחיתוך הכבל.

בהחלטה מיום 24/09/08 ולאחר עיון בכתבי הטעות וכן במסמכים אשר הוגשו במהלך הדיון הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך על דרך הפשרה בגבולות של סכום מינימאלי של 1,800 ₪ וסכום מקסימאלי של 3,600 ₪.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט .

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה – המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי – בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים – ובהם החיפוש אחר האמת – מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק – על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה (מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):

"ר יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום –אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

בדיון מיום 24/09/08 ציין הנתבע כי פעל בעבר כמשווק התובעת. מן האמור עולה כי הנתבע היה מודע לבעיות הקליטה באיזור. לדידי הנתבע כתושב כפר יאסיף היה מודע לרוח הדברים בכפר בכל הקשור להצבת אנטנות ועל אף זאת ביקש להתקשר בעסקה עם התובעת. אין חולק כי התובעת פעלה לשם מתן שירות לנתבע בדרך של הצבת אנטנות ומגבר ניסתה למלא את חלקה בהתחייבות.

מצד שני, התובעת לא צירפה כל מסמך החתום על ידי הנתבע בו צוין מהו סכום דמי היציאה המדוייק בו יחויב במצב דברים בו יבקש הפסקת ההסכם. כל שצורף הוא שטר חוב ע"ס 6,900 ₪ אך לא ברור מה הסכום שעל הנתבע לשלם לאחר 12 חודשים, 24 חודשים וכו'.

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 2,700 ₪ (כולל מע"מ). הוצאות משפט בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת מחצית מהוצאות המשפט סך של וכן 360 ₪ + מע"מ בעבור ושכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

קלדנית: שלומית נחום-שלום