ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מפעיל בע"מ נגד זיידנוורם עדי :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 050883/05

בפני:

כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

מפעיל בע"מ

התובעת

נ ג ד

זיידנוורם עדי

הנתבע

פסק דין

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך ­­­­­­­­­­­1,633 ₪ .

מפעיל בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה ציבורית המאוגדת בישראל ועוסקת בין היתר, במכירה והשכרה של מכונות העתקה, פקסימיליה, ובמתן שירותים נלווים.

ביום 11/12/97 התקשר עדי זיידנוורם (להלן:"הנתבע") עם התובעת בהסכם שכירות ושירות בעבור מכונת העתקה מדגם TO-1550 (להלן:"ההסכם השירות ומכונת העתקה" בהתאמה).

בהתאם לסעיף 3 להסכם השירות, ההתקשרות הראשונית בין הצדדים נעשתה לתקופה מינימאלית של 5 שנים אשר איננה ניתנת לקיצור ומוארכת לתקופות נוספות בנות שנה, בהעדר הודעה מטעם מי מהצדדים. בהתאם לסעיף 4 להסכם התחייב הנתבע לשלם לתובעת תשלום בסך 900 ₪ בעבור ערכת שירות לשנה או בגין 10,000 העתקים עפ"י המוקדם. הסכם השירות צורף כנסח א' לכתב התביעה.

החל מיום 16/05/04 חדל הנתבע מלשלם לתובעת בעבור התחייבויותיו כמפורט בהסכם השירות, וזאת על אף שהמשיך לצרוך ציוד ולקבל שירות כעולה מדו"ח צריכת החומרים של הנתבע אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה.

במהלך ההתקשרות בין הצדדים פנה הנתבע וביקש מסיבותיו הוא להנפיק את החשבוניות שהיו אמורות להיות מונפקות על שמו על שם החברה שבשליטתו. בהתאם לנוהלי התובעת ניתן להיענות לבקשה מסוג זה בתנאי וההסכם אשר היה קיים עד לאותו השלב נותר בתוקף ובתנאי שאין גריעה כלשהי מהתחייבויות של הגורם עימו נחתם ההסכם המקורי כלפי התובעת.

יתרה מכך טוענת התובעת כי בהתאם לנהלים הקבועים בתובעת הסכמים הנחתמים עם חברות נחתמים אך ורק בצירוף ערב וכל סיכום נעשה בכתב בהתאם לסעיף 13 להסכם השירות. לא הוגש כל מסמך המעיד על שינוי הסכם השירות והחיובים בגינו.

הנתבע בבקשת הרשות להתגונן מטעמו הודה כי אכן התקשר עם התובעת אולם לגישתו ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה. לגישתו לאחר שהקים חברה בע"מ בשם אי.זד. אן הנדסת מכונות ושינוע בע"מ ניתנו השירותים לחברה וזאת בידיעתה ובהסכמתה של התובעת. לגישתו החוזה לא הוארך על ידו באופן אישי עם התובעת וכן לא ניתנה כל התחייבות מצידו לתשלום כלשהו.

לדידו, בהתאם למוסכם בין הצדדים הוציאה התובעת חשבונית על שם החברה ולא על שמו. לגישתו לאור העובדה כי החברה קרסה מבקשת התובעת להיפרע מהנתבע באופן אישי , ללא כל בסיס, תוך ניסיון פסול "להרים מסך" בניגוד לדין.

ביום 06/02/06 נחקר הנתבע על תצהירו ובהחלטה מנומקת מיום 16/02/06 נדחתה בקשת הרשות להתגונן. ביום 22/02/06 הוגשה הפסיקתא אשר נחתמה ביום 05/03/06.

על פסק הדין הגיש ב"כ הנתבע המלומד ביום 05/04/06 ערעור לבית המשפט המחוזי וביום 28/09/06 התקיים דיון בפני כב' סגנית הנשיאה (כתוארה אז) הילה גרסטל בו ניתן פסק דין בהסכמה לפיו פסק הדין מיום 05/03/06 יבוטל וכן לנתבע תינתן רשות להתגונן.

ביום 27/11/07 התקיים בפני דיון מקדמי אשר בסופו ניתנה החלטה כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. בתצהירו הוסיף הנתבע כי מחשבונית מיום 16/05/04 עולה כי מלבד שמו אשר שונה בחשבונית שונתה גם כתובת החברה מרחוב הסדנא 8 קרית אריה פתח תקווה לכתובת בישוב צור יגאל.

התובע צירף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעמו רשימה ידנית המעידה לגישתו על מכירת הציוד מחברתAZE לחברת AZM אשר נערכה ביום 01/10/99. כמו-כן צירף חשבונית מס מספר 0355 אשר ממנה עולה כי הנתבע קיבל סך של 45,630 ₪ (כולל מע"מ) בעבור ציוד משרדי .

תביעה זו נוהלה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שהקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

הטוען טענה החשובה לעמדתה במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה. כך תובעת המבקשת סעד, נושאת בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל.

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

לעניין נטל השכנוע - ההלכה היא, שכאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה" נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבעת. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99 משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579.

לדידי מטענות הצדדים ומן המסמכים אשר הוצגו בפני ולאור העובדה כי הנתבע מודה בעצם ההתקשרות עם הנתבעת מיום 11/12/97 אולם טוען כי מסר הודעה בדבר מכירת הציוד לחברה אשר הייתה בבעלותו בזמנים הרלוונטיים והתובעת הסכימה להמחאת החיובים בין הנתבע לחברה שבבעלותו. נראה כי הוכחת עצם ההודעה על מכירת הציוד לחברה וכן הסכמתה של התובעת באשר לאי חיובו של הנתבע בגין התשלומים, מונחת על כתפי הנתבע.

גדר המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה האם מסר הנתבע הודעה כדין באשר להעברת החיובים על שם החברה אם לאו. תשובה חיובית על שאלה זו תוביל למסקנה כי אין הנתבע חייב דבר שכן כל ההתחייבויות הועברו לחברה ומשמונה כונס נכסים לחברה, על התובעת להצטרף למעגל הנושים. תשובה שלילית לשאלה זו תוביל למסקנה כי החוב האמור הינו של הנתבע מכוח ההסכם עליו הוא חתום מיום 11/12/97.

סעיף 13 לחוזה השירות בין הצדדים קובע:

" כל הודעה יכולה להימסר למקבל השירות אישית או להישלח אליו בדואר רשום לפי הכתובת הנזכרת בחוזה, הודעות לחברה תחייבנה אם נתנו לה באופן אחר ואושרו על ידה"

בסעיף 5 לתצהירו טוען התובע "... הודעתי לתובעת כי שוכרת המכונה היא החברה ולא אני באופן אישי". לשאלת ב"כ התובעת חקירה נגדית הנתבע (דיון מיום 23/10/08 עמוד 22 שורות 14-21):

"ש. בסעיף 5 – אתה טוען שהודעת לתובעת ,מתי?

ת. מעריך שזה קרה ברבעון האחרון של שנת 1999.

ש. מה הודיעו בדיוק?

ת. לא אני עשיתי את זה. אני המכונה הייתה ברשותי. עם הקמת פעילות העוסק מורשה הופסקה וכל הפעילות הועברה גם לחברה וגם כל החשבוניות מפעיל התבקשה להוציא את החשבוניות על שם החברה שהפכה להיות בעלת המכונה.

מתשובתו של הנתבע עולה כי לא הוא אשר מסר את ההודעה וזאת בניגוד לטענתו בתצהיר. יתרה מכך, עולה כי הנתבע אינו זוכר פרטים רבים ומהותיים באשר להודעה, למי נמסרה, כיצד נמסרה ובאשר לתוכנה. דברים אלו עלו עוד בחקירתו של הנתבע בבקשת רשות להתגונן מיום 06/02/06. לשאלת ב"כ התובעת (חקירה נגדית הנתבע מיום 06/02/06 עמוד 1 שורות 14-17):

"ש. למי הודעת אצל התובעת?

ת. לא זוכר כרגע.

ש. באיזו צורה הודעת, כתב בע"פ?

ת. לא זוכר. היה לפני 6 שנים.

הנתבע לא הציג כל ראיה התומכת בטענתו לפיה נמסרה הודעה בכתב לתובעת אשר אישרה את העברת החיובים. סעיף 3 א' לחוזה בין הצדדים קובע כי תקופת החוזה הינה לתקופה של 5 שנים וכי בתום התקופה הראשונה יחודש החוזה מאליו לתקופה של שנה נוספת. סעיף 3 ב' לחוזה קובע:

"אם אחד הצדדים ירצה להביא תקופת חוזה לידי גמר, יודיע על כך לצד השני בכתב לפחות חודשיים לפני תום התקופה הראשונה או אחת מהתקופות המתחדשות מאליהן. העדר הודעה כאמור של חודשיים מראש תחייב את הצדדים בהארכה אוטומטית של החוזה לשנה נוספת בה יחולו תנאי החוזה."

לדידי , נספח א' לתצהיר עדות ראשית הנתבע אשר עליו מבקש להסתמך הנתבע כראיה כי הציוד נמכר לחברה אינו רלוונטי לעניינינו. במצב דברים בו נמכרה המכונה לחברה אין ההסכם האמור מחייב את התובעת אשר כלל לא הייתה צד לו. יתרה מכך, מחקירתו של הנתבע עולה, כי כלל לא נחתם הסכם אחר עם החברה אשר הייתה בבעלותו של הנתבע. לשאלת ב"כ התובעת חקירה נגדית (דיון מיום 23/10/08 עמוד 23 שורות 2-3):

"ש. תאשר לי שזה נכון שהחברה לא חתמה הסכם שירות עם מפעיל?

ת. אין לי מושג.

מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת לפיה במצב דברים בו היה מעוניין הנתבע להעביר את זכויותיו וחובותיו באשר למכונה וכן באשר להסכם השירות היה עליו לעשות זאת באופן מסודר על ידי חתימה על חוזה חדש אשר יסדיר את החובות והזכויות . יתכן והנתבע אף רצה להסדיר את הדברים עם התובעת, אך משהובהר שההסכם בין התובעת לבין חברה בע"מ, ממילא מחייבות ערב בעל שליטה (ולעניין זה הנני מאמין לגירסת התובעת) הוא לא ראה כל יתרון בכך. לדידי, אין לראות בעובדה שהוצאו חשבוניות ע"ש החברה בבעלות הנתבע, על פי בקשת הנתבע, כעילה להסרת אחריות הנתבע על חובותיו. לאור העובדה כי בפני בית המשפט לא הוצגה ולו ראשית ראיה לפיה נעשתה פניה לתובעת בכתב כקבוע בסעיף 13 להסכם ולא הוצג כל הסכם אשר נחתם עם החברה ולאור עדות התביעה האמינה בעיני, אין מנוס מלקבוע כי ההסכם אשר נחתם בין הצדדים תקף ומשכך יש לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה.

סוף דבר

אין לו לדיין אלא את אשר רואות עיניו וליבו נכון עמו נוכח התנהגותם של הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

כך, דשתי ודנתי בטענות התובעת התרשמתי מכנותה וגם יכולתי ואומר אף בביטחון מלא כי דעתי היא כדעת התביעה. עדיפות בעיניי טענותיה של זו על טענות הנתבע ועדותה של נציגת התובעת מהימנה בעיני מעדות הנתבע.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה.

הנתבע יישא במלוא סכום התביעה אשר יהיה צמוד ומשוערך מיום הגשתה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו-כן, יישא הנתבע בהוצאות המשפט וכן בסך של 1,800 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

קלדנית: שלומית נחום-שלום