ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיתם מערכות תדמית נגד ישראקפס ב :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 023984/08

בש"א 163566/08

בש"א 176545/08

בפני:

כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

גיתם מערכות תדמית בע"מ

התובעת

נ ג ד

1 . ישראקפס בע"מ

2 . ברנהולץ ירון

3 . אלוף קרן

הנתבעת1

הנתבע 2

הנתבעת3

החלטה

בפני בקשה למחיקת התביעה על הסף ולחילופין בקשה למחיקת כותרת ולחילופי חילופין מתן רשות להתגונן .

גיתם מערכות תדמית מע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה המאוגדת כדין בישראל אשר בזמניים הרלוונטיים הייתה הבעלים של שלוש קומות משרדים המצויים בקומות 11,12,13 בבניין "בית הראל" ברחוב אבא הלל 3 ברמת גן (להלן: "המשרדים").

ישראקפס בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") שכרה מהתובעת מספר משרדים בקומה ה-13 בבניין לתקופה של שנתיים מיום 01/09/04 ועד ליום 31/08.06 (העתק הסכם השכירות צורף כנספח א'). כחלק בלתי נפרד מההסכם חתמו ירון ברנהולץ (להלן: "הנתבע 2"), קרן אלוף (להלן: "הנתבעת 3") אשר ערבו בערבות בלתי חוזרת לכל חובות והתחייבויות הנתבעת 1.

בסעיף 17.4 להסכם בין הצדדים הוענקה לנתבעת 1 אופציה לשכור את הנכס לשתי תקופות בנות שנה כל אחת. לאחר מימוש תקופת האופציה הראשונה הודיעה הנתבעת ביום 31/05/07 על רצונה למימוש תקופת האופציה השנייה.

ביום 09/09/07 הודיעה התובעת כי לאור הפרות קודמות הנתבעת אינה זכאית למימוש האופציה (צורף כנספח ד' לכתב התביעה., לאור האמור ביום 20/12/07 לאחר מימוש בפועל של ארבעה חודשי שכירות מתוך תקופת האופציה פינתה הנתבעת את המושכר.

בעת פינוי המושכר נותרה הנתבעת חייבת סך של 69,238.3 ₪ בגין דמי שכירות לתקופה שבין 01/09/07 ועד ליום 20/12/07. הנתבעת העבירה שש המחאות ע"ס 3,126.33 ₪ בצירוף ערבות בנקאית שהוארכה ע"י הנתבעת עד לסוף השנה. התובעת פנתה באמצעות בא כוחה והבהירה כי איננה מוכנה לקבל את יתרת החוב בתשלומים וכי עומדת על כך כי מלוא החוב ישולם לאלתר.

לאור העובדה כי יתרת החוב לא שולמה מימשה התובעת את הערבות הבנקאית שהופקדה בידיה בסך 52,880.22 ₪. במועד הדיון הבהירה התובעת כי הנתבעת שילמה את חובה ועל כן חובה של הנתבעת הינו בגין ריבית פיגורים בלבד לאור העובדה כי מלוא ההמחאות נפרעו משכך יתרת חובה של הנתבעת בגין ריבית פיגורים הינו בסך 2,675.70 ₪.

הנתבעים מודים כי הנתבעת 1 שכרה את הנכס בהתאם להסכם השכירות אשר נחתם בין הצדדים ביום 01/09/04 אשר הוארך בין הצדדים מספר פעמיים. ביום 31/05/07 מימשה הנתבעת 1 את האופציה לארכת תקופת השכירות לשנה נוספת , ביום 09/09/08 הודיעה התובעת כי הודעת הנתבעת על הארכת השכירות נדחית, לגישת הנתבעת הודעת זו מטעם התובעת גרמה לנזקים כבדים עקב הצורך במעבר באופן מיידי לצורך ניהול עסקיה.

לגישת הנתבעים לאחר דין ודברים בין נציגי הנתבעת ובין נציגי התובעת בהם גב' רינה המשמשת כחשבת ראשית מטעם התובעת, סוכם כי הנתבעת תפרוס את חובה אשר עמד ע"ס של 69,238 ₪ וזאת בכפוף להארכת הערבות הבנקאית ע"ס 50,480.03 ₪ אשר תוקפה פג בשנה נוספת.

לגישת הנתבעים במצב דברים בו לא היו מושגות ההסכמות לא הייתה מוארכת הערבות בשנה נוספת. לגישת הנתבעים יש למחוק את התביעה על הסף וזאת לאור העובדה כי כל תביעתה של התובעת מסתכמת בסך של 2,922.95 ₪ וזאת בגין "ריבית בנקאית" אשר אין לה כל אחיזה חוזית. לגישת הנתבעים התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכמות ברגל גסה.

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים מצאתי לנכון לסיים את ההליך באיבו. לדידי לתובעת לא קיימת כל עילת תביעה ממשית כנגד הנתבעים.

מקור הסמכות לדון בבקשה זו מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות), הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר.

הפגם של העדר עילה הוא משמעותי בשני מקרים, כפי שמציין ד"ר י' זוסמן בספרו "סדר דין אזרחי" ע' 393:

"א. כאשר החסיר התובע עובדה מהותית כמשמעותה בתקנה 71(א) לתקסד"א, ובלעדיה זכותו אינה זכות.

ב. אפילו אם יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות, לא יזכה בדין, משום שעובדות אלה אינן מולידות לו זכות, אין לצידו חוק, המטיל על הנתבע את החובה, עקב העובדות המפורשות בכתב התביעה, להיענות לתובע".

רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 איננה רשימה סגורה, וביהמ"ש רשאי, במסגרת סמכותו הטבעית, להיזקק לעילת מחיקה שאיננה מנויה בתקנות, אולם יעשה זאת רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע"א 615/84 - אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב (1), 541:

"גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה. אך זהו צעד מרחיק לכת, אשר בית המשפט ינקוט בו (מעבר לעילות המצויות בתקנה 100 הנ"ל) רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת" (שם, 545).

השימוש בסמכות המחיקה מחמת היעדר עילה ייעשה רק במקרים בהם התובענה איננה ניתנת לתיקון, ע"א 556/84 קומפני פריזיין דה נ' שמואל פלאטו שרון, פ"ד לט (2), 529 :

"כשאנו מונחים על יסוד הכלל שאם אך ניתן להציל תובענה מכליון על דרך של תיקון אין מוחקים כתב תביעה על הסף". (שם, 531).

יש הסוברים שהשלב המתאים לבדיקת קיום העילה או העדרה, הוא קדם המשפט, או אז יסנן בית המשפט את התובענות ולא יתיר העברת תיק לשלב ההוכחות, אלא לאחר שנוכח כי קיים יסוד סביר להניח כי לתביעה סיכוי להצליח, שהרי נקבע בע"א 765/81 - משה עומיסי נ' יעקב חסן ו-6 אח' . פ"ד לט(1), 556 :

"הלכה פסוקה היא, כי במקרה של דחיית תביעה על הסף על השופט לנהוג בזהירות יתרה ; הואיל ופעולה זו הינה מרחיקת לכת, יש לעשותה, רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו". (שם, 559).

הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמאלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע"א 2967/95 - מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312:

"זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה". (שם, 333).

המלומד אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי, ע' 139 מציין כי:

"המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה על הסף היא "אמצעי הננקט בלית ברירה". די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן), שכן ברור כי במחיקת התובענה לא יבוא הסכסוך על פתרונו, ולפיכך יש להעדיף תמיד את הדיון הענייני וההכרעה בסכסוך לגופו של עניין".

ניתן להבחין כי לעיתים ביהמ"ש עשה שימוש בעילה לצורך מחיקה, ולעיתים פסק שאין מקום לעשות בה שימוש, בהתאם לנסיבות המקרה. כך בע"א 109/49, חברה להנדסה ולתעשייה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, נפסק:

"אם התובע אינו יכול לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ביהמ"ש יבטלה על הסף".

בע"א 254/71 - רנביט אימפורט בע"מ נ' אריה לנגלייב ו-3 אח', פ"ד כו(2) 12 , שנושאו תביעה בגין הפרת חוזה, נאמר:

"נראית לי טענת המשיבים שבעל-דין שלא ביקש תיקון ולא הציע כיצד ניתן למלא את החסר, אין להושיע לו בשלב מאוחר. כיוון שכך סבורני שבצדק מחק השופט המלומד את התביעה נגד המשיבים מס' 1 ו-2 בשל חוסר עילה". (שם, 18).

כבוד השופט מלץ פסק בע"א 76/86 - ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ ואח', פ"ד מג(3), 124 :

"משלא קיימת זכות תביעה, לא קיימת עילת תביעה. ושום תיקון של כתב התביעה אינו יכול לתקן את הפגם שנפל בתביעה, וחבל לנהל דיונים ממושכים שיהיו עקרים, כאשר התוצאה חייבת להיות דחיית התובענה". (שם, 132).

מטיעוני הצדדים בכתבי טענותיהם וכן בדיון מיום 21/09/08 עולה כי הנתבעים הודיעו על רצונם למימוש האופציה עוד ביום 31/05/07 אולם התובעת הודיעה על סירובה להודעת הנתבעת רק ביום 09/09/07. לדידי אין כל הגיון כלכלי לפיו הוארכה הערבות הבנקאית לשנה נוספת על דעת הנתבעת בלבד. הדבר מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי התובעת מימשה את הערבות. נראה כי בכך חרגה מן ההסכמות שבין הצדדים.

לגישתי, התובעת ביקשה להבטיח את קבלת מלוא החוב ומשכך הסכימה באופן בלתי רשמי להארכת תקופת השכירות ומימוש האופציה. באם הייתה התובעת עומדת על דעתה כי אין היא מעוניינת להמשיך ולהשכיר את הנכס כפי שעלה ממכתבה מיום 09/09/07 מחובתה הייתה לא לעשות שימוש בערבות ולמצות את הדין עם הנתבעים. התובעת ביקשה ליהנות מכל העולמות כך שמחד יתקבל מלא התשלום בגין החוב ומאידך לא תוארך תקופת האופציה. מן ההסכם אשר נחתם בין הצדדים עולה מסעיף 17.4:

" השוכר יודיע למשכיר בכתב עד 3 חודשים לפני כל מועד הרלוונטי על רצונו לממש את זכות האופציה.

להסרת ספק מובהר שדרישת הכתב, המועד וקיום ההסכם כמפורט בסעיף 17.2 הינן מהותיות."

אין חולק כי מחד הנתבעים לא עמדו בתנאי בסעיף 17.2 להסכם עם זאת לדידי יש לפרש את סעיף 17.4 בצורה רחבה באופן אשר יחייב את התובעת אף היא למסור הודעה על כוונתה שלא להאריך את החוזה על אף תקופה האופציה וזאת מן הטעמים שהעלתה, בין היתר איחור בתשלומים. משלא עשתה כך בתקופה הסמוכה לקבלת ההודעה אלא רק לאחר תקופה של שלושה חודשים מתחזקת גרסת הנתבע 2 כי בין הצדדים התקיים משא ומתן אשר בסופו הוחלט על הארכת תוקף הערבות ופריסת התשלומים. לאור העובדה כי התובעת הודיעה על עמדתה לאחר המועד בו פקע החוזה במצב בו לא מומשה האופציה ניתן לראות את הנתבעים כמסיגי גבול אולם לא כך הם פני הדברים.לאור האמור לעיל אני קובע כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף.

הוצאות

תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שזה שמע ועיין בטענותיהם של הצדדים בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן צו להוצאות.

בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, והדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן: ע"א 1986 ,1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין . פ"ד מו(4), 822 ,עמ' 829-830). וזאת בהתחשב בהליכי התנהלות המשפט ובהתנהגות הצדדים עובר וטרם להליכים אלו.

בבקשה מיום 12/10/08 העלתה התובעת טענות לפיהם יש לפסוק לתובעת שכ"ט בגובה 21,199.57 בגין הוצאותיה השונות בניהול ההליך, בתגובה לבקשתה טענו הנתבעים כי אין כל הגיון בבקשת התובעת שכן סכום התביעה הנכון הינו 2,675 ₪ בעוד שסכום ההוצאות הינו גבוהה פי שמונה מהסכום האמור. לגישת הנתבעים הוצאותיו של הנתבע 2 אשר הינו ראש משרד עו"ד עולות על הוצאות הנתבעים.

התובעת נמנעה מליידע את בית המשפט בטרם הדיון כי מלוא התשלומים שולמו וכן נמנעה מלהגיש בקשה לתיקון סכום התביעה אשר נאמד בסך של 15,180 ₪ בעוד שבדיון מיום 21/09/08 טען ב"כ התובעת כי החוב השכירות שולם במלואו ואילו יתרת החוב בגובה 2,923 ₪ הינה בגין תשלום ריבית. ככלל, סבורני שאדם המחזיק בידיו שקים עתידיים (ומתכוון להפקידם ולפורעם) אין עליו למהר ולהגיש תביעה כספית, אלא עליו להמתין לפירעונם / אי פירעונם של השקים ואז להגיש תביעה על סכום היתרה לתשלום (אלא אם יש לו חשש להברחת נכסים וכדומה).

לאור כל האמור לעיל כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום

ניתנה היום, ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

קלדנית: שלומית נחום-שלום