ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חזאני נגד הדר בע"מ - חברה לבטוח :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

א 005646/04

בפני:

כבוד השופט יהודה פרגו

נשיא בתי משפט השלום במחוז המרכז

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

חזאני תמרה

התובעת

ע"י ב"כ

עו"ד קליר חיים

נגד

1. הדר בע"מ - חברה לבטוח

2. חזני יגאל

הנתבעים

ע"י ב"כ

עו"ד מרים כפרי-קהן

פסק דין

1. זוהי תביעה כספית – תביעת נזקי גוף – עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

ביום 04/03/2004 נפגעה התובעת בתאונת דרכים עת היתה נוסעת ברכב אשר היה נהוג על-ידי הנתבע 2 ומבוטח על-ידי הנתבעת 1.

אין מחלוקת על אירוע התאונה ועל הכיסוי הביטוחי.

המחלוקת מתמקדת בשאלת הנזק.


2. המצב הרפואי

על מנת לאמוד את מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה, מונו שני מומחים רפואיים:

- בתחום האורטופדי דר' ארנן גרינטל

- בתחום הפסיכיאטרי דר' גיא אור

בחוות דעתו כותב, בין השאר, דר' גרינטל:

"דיון

הגב' חזני בת 56 בעלת פעוטון בביתה מספרת על תאונת דרכים ב-4.3.04 כאשר הרכב בה נסעה נפגע מאחור מרכב אחר. לפי סיפורה וגם לפי מכתב המיון התלוננה על כאבי צוואר וכאבי גב תחתון מרגע התאונה. לפי החומר הרפואי וגם לפי דבריה לא סבלה מכאבי גב תחתון או צוואר לפני התאונה. טופלה בתרופות ופיסיותרפיה והיתה במעקב אורתופד קופת החולים.

...

בבדיקתה היתה תחילה מעט קפואה עם רגישות בקצה טווח התנועה, כאשר טווח התנועה שנמדד תקין לגילה גם בעמוד השדרה המתני וגם בעמוד השדרה הצווארי. בעת הבדיקה המכוונת היה קצה הטווח רגיש אבל בהיסח הדעת נצפו גם טווחי תנועה תקינים לגילה ברגישות מופחתת. לכל אורך הבדיקה ובעיקר בשלב הסרת הבגדים היתה זהירה בתנועות. צילומי הרנטגן מלמדים על ניוון בחוליות הצואר 7-6C וניוון קל בחוליות המותן.

...

לגב' חזני נותרה נכות אורתפודית צמיתה כתוצאה מהתאונה מתאריך 4.3.04 שמתבטאת בכאבים בעמוד שדרה צווארי ומתני המתועדים מרגע הבדיקה במיון לאחר התאונה וכן קושי בתפקוד אותו מתארת, בשעור 5% בהתאמת סעיף 35(1) (א'-ב') של ספר התקנות של המל"ל".

בעדותו בבית המשפט, ולאחר שהוצג בפניו מסמכים המעידים על עבר רפואי הקודם לתאונה ואשר לא הוצג בפניו, השיב המומחה:

"ת. ...אם הייתי רוצה להיות קיצוני הייתי אומר שיש סבל בשני אתרים ויש באתר אחד משקל יותר גדול מאשר חשבתי אז במקום 2.5% לאתר של עמוד השדרה הייתי משנה דעתי והייתי אומר רק 2% או 1.5% לאתר של עמוד השדרה".

מדובר בשינוי זניח.

בחוות דעתו בתחום הנפשי כותב, בין השאר, דר' גיא אור:

"מדובר בבת 57 אשר אמנם שללה תחלואה נפשית וגופנית קודם לתאונה אך מן התיעוד מתיקה הרפואי בקופ"ח עולה כי אובחנה בשנת 1996 כסובלת מהפרעת חרדה וטופלה בתכשירים משרי הרגעה. רישום אבחנה זו חוזר שוב בתיקה הרפואי.

לאחר התאונה הנדונה פתחה הנבדקת התקפי חרדה אופייניים להפרעה בעתה: (Panic dsorder - PD) המתבטאים במחושים גופניים וחרדה כי היא עומדת למות או ללקות בהתקף לב.

בנוסף מתוארת הופעתם של תסמיני חרדה הכוללים Sאגנות מפושטת, קשיי שינה, מחושים גופניים ומתלווה אליהם גם דכדוך וקשיי ריכוז. תמונה קלינית זו יכולה להתאים לאבחנה של הפרעת חרדה מפושטת:

(Generalized anxiety disorder GAD).

תיאורה של הנבדקת וממצאי בדיקתי אינם מתאימים לאבחנה של הפרעת דחק בתר חבלתית.

...

... אני סבור כי בשל ההפרעות הנפשיות מהן היא סובלת נפגע תפקודה של הנבדקת במידה שבין בינונית לבולטת. אני קובע לכן כי שיעור נכותה הנפשית הוא 15% (על פי סעיפים 34 ב' ו-34 ג' לתקנות המל"ל).

כמתואר לעיל, נראה שהנבדקת סבלה כבר קודם לתאונה הנדונה מהפרעות חרדה. לדעתי, סבלה כבר קודם לתאונה הנדונה מ-GAD, אם כי בעוצמה קטנה יותר; אך לא סבלה מ-PD-זאת אני סבור כי פניותיה לבדיקות רפואיות בשל חשדה למחלת לב (דבר האופייני עם הופעתה של הפרעה מסוג PD) החלו רק לאחר התאונה הנדונה.

באשר לקשר הגרימה: התאונה הנדונה הובילה, לדעתי, להחמרה בעוצמת ההפרעה מסוג GAD. עם זאת, מאחר וסבלה מהפרעה זו כבר קודם לתאונה, ומכיוון שבמהלך הטבעי של הפרעה זו שכיחה החמרה הדרגתית, אני מוצא כסביר להעריך כי התאונה הנדונה וגורמים שקדמו לתאונה זו אחראים בחלקים שווים להחמרה של הפרעה זו.

לגבי הפרעת הבעתה, מאחר והדחק שסבלה ממנו לאחר התאונה הנדונה עם הקושי להמשיך ולתפקד יכול לתרום להופעת הפרעה מסוג PD אך מאידך, הפרעה מסוג זה שכיחה בנוכחות הפרעות חרדה אחרות כך שנוכחותה של נוירוזה חרדה קודם לתאונה יכולה גם היא להוביל לפריצת PD. אני סבור שהתאונה הנדונה יחד עם גורמים שקדמו לתאונה הנדונה אחראים להפרעה זו מסוג PD בחלקים שווים".

בעקבות חוות דעתו, נשאל המומחה הרפואי שאלות רבות על-ידי הנתבעת. תשובותיו לא שינו את הנאמר בחוות הדעת.

כפועל יוצא, בתחום הנפשי, נכותה של התובעת נקבעה ל-7.5% בעקבות החמרת מצב רפואי קודם.

3. כאב וסבל

נכותה המשוקללת של התובעת הינה 12% (לאחר הפחתה מסוימת בהסתמך על עדותו של דר' גרינטל מיום 23.1.07).

מכאן, שהתובעת זכאית לפיצוי כספי בסך 16,879 ש"ח בראש נזק זה.


4. הפסד השתכרות

עובר לתאונה התובעת ניהלה משפחתון בביתה.

התאונה ארעה ביום 4.3.04. התובעת סגרה את המשפחתון ביום 1.9.05. קרי, שנה וחצי לאחר התאונה.

לטענת התובעת, היא נאלצה לסגור את המשפחתון בעקבות התאונה, כאשר עוד קודם לכן צמצמה את שעות הפעילות. עוד טוענת התובעת, כי לאחר שסגרה את המשפחתון, היא עבדה בטיפול עם קשישים ובקונפקציה, אך גם את עבודות אלו נאלצה להפסיק עקב מצבה הרפואי.

לא שוכנעתי כי התובעת הפסיקה את עבודתה בעקבות מגבלותיה/נכויותיה תוצאת התאונה הנדונה.

את המשפחתון, סגרה התובעת שנה וחצי לאחר התאונה - ב-1/9/05. עיון בדו"חות מס הכנסה והאישורים אותם הגישה התובעת מעיריית חולון (המצורפים יחדיו בנספח ד' לתיק המוצגים), עולה כי לא חלה ירידה בשכר התובעת:

בשנת 2002 שכרה היה 3,239 ש"ח לחודש;

בשנת 2003 שכרה היה 3,600 ש"ח לחודש;

בשנת 2004 שכרה היה 4,209 ש"ח לחודש;

בשנת 2005 שכרה היה 4,133 ש"ח לחודש.


מהראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי סיבות אחרות הביאו להחלטתה של התובעת להפסיק להפעיל את המשפחתון שבביתה.

מונחים בפניי מסמכים רפואיים, לרבות מסמכי הביטוח הלאומי, מהם ניתן ללמוד כי שנים רבות לפני התאונה סבלה התובעת מבעיות רפואיות אשר בסופו של דבר הביאו, לטעמי, להחלטת התובעת לסגור את המשפחתון שבביתה.

מצוי בפני הכרטיס הרפואי של התובעת ממנו עולה כי כבר בפברואר 1979 התלוננה התובעת על כאבי ראש חזקים. בביקור נוסף בשנת 1983 מצויין: "סובלת מזה 5 - 6 שנים מכאבי ראש... במיוחד מצד שמאל. הכאבים מתלוים עם בחילות והקאות". התובעת נשלחה לטיפולים במרפאת כאב. כאבי הראש אינם חולפים ולאורך השנים הם חוזרים ומאובחנים נוכח תלונותיה של התובעת.

בשנת 1986 החלו גם בעיות אורטופדיות. התובעת התלוננה על כאבים בזרוע השמאלית עם תרדמה של היד השמאלית. מהתיק הרפואי עולה כי 3 שנים קודם לכן, "... בגלל אותו ספור קבלה טפול ב-US בכתף עם תוצאות טובות".

בשנת 1988 הועמדה התובעת לניתוח עקב תלונותיה בתעלת שורש יד שמאל לאחר אבחנה C.T.S.

בשנת 1989 מופיעות תלונות על "כאבים בגב העליון". "..כאבים חוזרים בברך השמאלית עם קשיים בעליית המדרגות. לפעמים היא צולעת".

בשנת 1990 מופיעים "כאבים בברך השמאלית עם קשיים בהליכה".

בשנת 1991 מתלוננת התובעת על "כאבי ברכיים (במיוחד ברך שמאל) זה שנתיים עם החמרה".

בשנת 1993 עברה התובעת ניתוח כריתת רחם.

ב-23/12/1994 הופנתה התובעת לטיפולים פיזיותרפיים עקב

Arthritis of left knee" עם הגבלה בכיפוף סופי".

הכאבים בברכיים ממשיכים לאורך השנים והתובעת נשלחת מידי פעם לטיפולים פיזיוטרפיים. התובעת מתלוננת מידי פעם על כאבים בכל מאמץ ובמיוחד בעלייה במדרגות, כך גם על כאבים בתעלות שורש כף היד וכתף היד.

בפברואר 2005 אושפזה התובעת בבית חולים איכילוב עקב תלונות שונות:

"מזה כשנה מציינת קליניקה של כאבים בחזה בעלי אופי דוקר. נקודתי מלווים לעיתים בכאבי ראש. תחושת פרה עלפון. הזעה ויציאות שלשול. הקליניקה מופיעה במנוחה. לדברי החולה נצפתה החמרה בחודשים האחרונים עם עליה בתדירות האירועים שהפכו להיות יומיים. ...לציין שהכאב מוחמר בנשימה עמוקה ולחיצה על בית החזה".

התובעת עברה צינתור ונמצאה:

".. מחלה כלילית חד כלית. העורק הדיאגונאלי הראשון מוצר 70% במוצאו. נשקלה באופציה של ביצוע PTCA אך עקב מיקום ההיצרות והסיכון לעורק הקדמי היורד בפעולה כזאת".

בעקבות מצב רפואי זה, פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכרה בנכות כללית.

ביום 4/9/01 נבדקה התובעת על-ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ונקבעות לה הנכויות הבאות:

- "10% לפי סעיף 37 5 א' - כאבים והגבלה בתנועות צוואר.

- 10% לפי סעיף 35 1 ב' - כאבי ברכיים.

- 30% לפי סעיף 25 4 ב' - מצב לאחר כריתת רחם ושחלות.

- 10% לפי סעיף 12 2 גI - בקע.

- 20% לפי סעיף 6ב' - מחלת ריאות".

ביום 28/9/05 הגישה התובעת תביעה נוספת לקצבת נכות כללית תוך שהיא מציינת כי נאלצה להפסיק את עבודתה במשפחתון החל מיום 1/9/05 היות והיא "לא יכולה להרים ילדים עקב מחלה".

ביום 14/11/05 נקבעו לתובעת נכויות כדלקמן:

"- 10% לפי סעיף 35 1 ב' - שינויים ארטרוטיים ברגלים.

- 10% לפי סעיף 34 ב' - חרדה תגובתית.

- 10% לפי סעיף 12 3 ב'II - מחלה ספטית.

- 25% לפי סעיף 9 2 א' - מחלת לב איסכמית".

ללמדך על מגבלותיה הרפואיות הרבות של התובעת לאורך שנים - טרם התאונה וללא כל קשר לתאונה. מגבלות רפואיות אלו הן אשר גרמו לתובעת להפסיק את הפעלת המשפחתון בביתה ולהתמסר - בגיל 56 - לטיפול בנכדיה.

האזנתי לשיחה הממושכת שניהלה חוקרת מטעם חב' הביטוח עם התובעת. החקירה מתועדת בדיסק (נ/5). בחקירה זו מתחקרת החוקרת את התובעת על מגבלותיה הרפואיות, עיסוקיה היום והסיבות להפסקת הפעלת המשפחתון בביתה. התובעת אינה קושרת כלל בין התאונה ובין מצבה ומגבלותיה הרפואיות, כך גם אינה קושרת בין התאונה והפסקת הפעלת המשפחתון.

"תמרה: ... הרבה שנים הייתי באמת עם הילדים, כן.

חוקרת: וואו. ומה היום? את כבר זהו?

תמרה: אני כבר לא, היום אני כבר לא יכולה לעבוד - קשה לי, אין לי כוח כבר. אני היום אני עם הנכדים שלי.

...

חוקרת: תשמעי, אבל זה כנראה כבר גיל, את יודעת. (צוחקת)

תמרה: כן, גם אני, גם אני היה לי בעיה בלב, נכון.

...

תמרה: הבעיה... לגדל ילדים אחרים כאילו. כן, אבל אני עכשיו, ברוך השם, מרגישה טוב. אבל את יודעת איך זה, כבר פה כואב הגב, פה כואב כתפיים, פה כואב היד וכואב הרגליים.

...

חוקרת: בגלל שחסר סידן בטח?

תמרה: כל הגוף שלי... עכשיו היד שלי קשורה וכל כך כואבת לי.

חוקרת: וואי. למה?

תמרה: לא יודעת, פתאום היא לא יכולה להרים כלום, נורא קשה לי.

חוקרת: זה בגלל, אימא שלי גם יש לה את זה - אוסטופורוזיס או משהו כזה.

תמרה: כן, לא יודעת, כל הגוף כואב לי. כאילו, את יודעת מה, אני כבר עוד מעט בת חמישים, כאילו, אני בת 59.

חוקרת: כן.

תמרה: בגיל 50 או 55 כבר מתחיל כל הכאבים.

חוקרת: בטח, בטח. תשמעי.

תמרה: ...כבר כל פעם משהו אחר. אני יודעת, הלוואי שלא יהיה יותר גרוע.

...

חוקרת: כן. תשמעי, אבל לך איך קרה הספור עם הלב?

תמרה: תשמעי, לא, לי כאילו, לא יודעת, הרגשתי קצת לא טוב, ככה היה קוצר נשימה ופעם ככה היה, הייתי ככה מתמוטטת כזה.

חוקרת: מה את אומרת?

תמרה: אז אשפזו אותי וטיפלו בי ואני מקבלת עכשיו כדורים, אבל יותר טוב. הרבה יותר טוב".

עינינו הרואות, התובעת מספרת על תחלואיה מבלי להזכיר כלל את התאונה. קשה לי להניח שאם לתאונת הדרכים היתה השפעה כה משמעותית על התובעת - כטענתה - לא היתה מציינת זאת התובעת בשיחתה עם החוקרת. התובעת לא עושה זאת אפילו לאחר שהחוקרת מספרת לתובעת שאמה עברה תאונת דרכים ומספרת לתובעת על מצבה הרפואי של אמה כתוצאה מתאונה זו. גם אז לא מזכירה התובעת כי היתה מעורבת בתאונת דרכים. ללמדך, כי תאונת הדרכים לא השפיעה משמעותית על חיי התובעת.

מנגד, למדתי מפי התובעת - משיחתה עם החוקרת - כי בשעות הבוקר היא מטפלת בנכדיה, בילדיו של בנה יגאל. זאת, בניגוד לעדותה בבית המשפט כי אין היא עושה כן. התובעת אף מבקשת מהחוקרת, לבוא לבקר אותה בשעות הערב ולא בשעות הבוקר, שעות בהן היא מטפלת בנכדיה.

"חוקרת:... אז רגע, את בבקרים בבית?

תמרה: אני בבוקר, לא, אני עם הילדים, בבוקר אני גם לא יכולה - רק בערב תבואי.

חוקרת: מה, עם הילדים של,

תמרה: אחרי צהריים, בארבע, ארבע וחצי.

חוקרת: את עם הילדים של גדעון?

תמרה: לא, אני עם הילדים של יגאל".

עובדות אלו, תואמות את מסקנות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר בדקה את התובעת ביום 14/12/05, ולא השתכנעה כי כושר עבודתה של התובעת אבד.

בחוות דעתה ועל אף הנכויות שנקבעו, קבעה הועדה:

"...בהסתמך על חוו"ד רופא מוסמך ועו"ד נראה שהנ"ל יכולה לעבוד עם מגבלותיה בטיפול בקשישים או ילדים ולהשתכר כדי מחייתה".

נוכח האמור, התלבטתי לא מעט, אם יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי כספי כלשהו בגין הפסד השתכרות. כאמור, לא השתכנעתי כי התובעת הפסיקה להפעיל את המשפחתון כתוצאה ממגבלותיה הקלות, תוצאת התאונה הנדונה. ברי לי, כי למגבלותיה הרפואיות האחרות, כמו גם לגילה המתקדם, היתה השפעה מכרעת על החלטת התובעת, לסגור את המשפחתון ולהתמסר בטיפול בנכדיה. אם בכל זאת, אפסוק לתובעת פיצוי גלובלי כלשהו בפריט נזק זה, זה רק משום הספק שמא בכל זאת למגבלותיה של התובעת תוצאת התאונה היתה השפעה כלשהי על החלטה זו של התובעת.

סבור אני כי פיצוי כספי בסך 20,000 ש"ח יהיה הולם את הנסיבות.

5. עזרת צד ג'

לטענת התובעת לאחר התאונה קיבלה עזרה בבית מבעלה וכלתה. לא התרשמתי כי בעקבות התאונה נזקקה התובעת לעזרת צד ג' משמעותית החורגת מעזרה הניתנת על-ידי בני משפחה. עדות זו של התובעת לא נתמכה גם בראיות נוספות. יחד עם זאת, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 1,500 ש"ח אשר יבטא עזרה חריגה ברת פיצוי.

מעבר לפיצוי זה, אין מקום לפיצוי נוסף.

התובעת נשאלה בנושא זה על-ידי החוקרת:

"חוקרת... רגע, אבל מי עוזר לך, את יודעת, קניות ודברים?

תמרה: מי? לי?

חוקרת: כן.

תמרה: למה, אני יש לי ידיים, יש לי רגליים ויש לי אוטו ונוסעת כל מקום ומביאה מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה.

חוקרת: אה, את נוסעת לבד באוטו? אימא שלי כבר הפסיקה, זהו.

תמרה: לא, אני נוהגת עם אוטו - יכולה, ברוך השם. ובעלי גם עושה קניות. מה, בעלי עוזר לי.

חוקרת: מה את אומרת. אני שואלת בגלל אימא שלי, למה היא קצת קשה לה. רגע, ויש לך מנקה וזה?

להגיד לך את האמת? עד עכשיו לא היה לי, הכל אני עשיתי, אבל עכשיו אני כבר חושבת להביא משהו, כן.

חוקרת: כן? למה? בגלל,

תמרה: למה כואב ידיים והרגליים...

חוקרת? אבל למה, מה קרה בגיל 59 כואב?

תמרה: לא, כואב, נו, מה לעשות? משתפשפים בעבודות קשות, מה אפשר לעשות?"

עינינו הרואות, למרות שחלפו למעלה מ-4.5 שנים מאז התאונה, לא נזקקת התובעת לעזרת צד ג' חיצונית. התובעת מבצעת בעצמה את כל עבודות הבית; כך גם נוהגת ברכב ועורכת בעצמה את הקניות הנדרשות. זאת, בנוסף לטיפול בנכדים בשעות הבוקר.

אין אני יכול לשלול את האפשרות כי במהלך השנים הבאות תזדקק התובעת לעזרת צד ג' כלשהי, אך אם תזדקק התובעת לעזרה כזו, אין היא תוצאת התאונה הנדונה אלא נוכח התבגרותה ומגבלותיה הרפואיות שאין להן כל קשר לתאונה. תלונותיה של התובעת על כאבים בידיים וברגליים המקשים כיום עליה, אינם קשורים לתאונה. (ראה תיאור המצב הרפואי עובר לתאונה בסעיף 4 לפסק הדין).

בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי כלשהו עבור עזרת צד ג' בעתיד.

6. הוצאות

התובעת העידה על הוצאות שנגרמו לה בעקבות התאונה, עבור רכישת תרופות ונסיעות לטיפולים רפואיים, כפי שמוצאות את ביטויין בקבלות שצורפו לתיק המוצגים. סה"כ סכום הקבלות מסתכם בכ-3,500 ש"ח. עוד העידה התובעת כי היא נוטלת כדור "לוסטרל" שמחירו כיום 132 ש"ח, כדי לסייע לה במגבלותיה הנפשיות.

כאמור, לתובעת מגבלות רפואיות רבות שאינן קשורות לתאונה הנדונה, לרבות בתחום הנפשי. ברי לי כי חלק לא מבוטל מההוצאות שהוצגו בפני, קשורות למצב הרפואי שאינו קשור לתאונה. הדבר מוצא את ביטויו בתיאור הבדיקות אותן עברה התובעת - ובגינן היא מבקשת פיצוי - שאין להן כל קשר לתאונה. (ראה לדוגמא: ביקורים אצל רופא נוירולוג, בדיקת צפיפות עצם, בדיקת מיפוי עצמות, בדיקת הולטר, בדיקת דופלקס עורקי הצוואר, ארגומטריה, אקו וכדומה)

בנסיבות אלו, אפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 15,000 ש"ח בראש נזק זה.

7. סוף דבר

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

16,879 ש"ח - כאב וסבל

20,000 ש"ח - הפסד השתכרות

1,500 ש"ח - עזרת צד ג'

15,000 ש"ח - הוצאות

סה"כ - 53,379 ש"ח

סכום זה ישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד לשלם לתובע, שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כחוק ואגרת בימ"ש.

ניתן היום ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

יהודה פרגו

שופט בית משפט מחוזי

נשיא בתי משפט השלום

במחוז המרכז

005646/04א 126 מירי שלום