ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבו סאלח נגד הכשרת הישוב חברה :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה

א 001132/05

בפני:

השופטת הדס עובדיה

תאריך:

05/11/2008

בעניין

אבו סאלח פהד

ע"י ב"כ עוה"ד

שרי פז

התובע

נגד

1 . הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח

ע"י ב"כ עוה"ד

ירושלמי בני

הנתבעות

פסק דין

1. התובע, יליד שנת 1961, נפגע ביום 6.8.2003 בתאונת דרכים.

2. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הכיסוי הביטוחי, ועל כי לתובע נגרם נזק גוף עקב התאונה. המחלוקת היא בשאלת היקף הנזק וגובה הפיצוי.

הנכות הרפואית

  1. ביום 22.6.2005 מונה פרופ' סודרי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט להערכת נכות התובע בתחום האורטופדיה עקב התאונה. (להלן: "המומחה").
  1. על פי חוות דעת המומחה מיום 8.3.2006 נכות התובע בצוואר היא בשיעור 20% מהם יש לייחס 10% למצבו הקודם, ללא קשר לתאונה, ו10% לתאונה.
  1. איש מהצדדים לא עמד על חקירת המומחה על חוות דעתו, אם כי שני הצדדים חולקים על קביעתו בדבר שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה מכלל נכותו האורטופדית של התובע.
  1. כמפורט בחוות דעת המומחה, בצילומי רנטגן לעמוד שדרה צווארי מימים 6.8.2003 ו 9.10.2003 – זאת בסמוך לתאונה, נמצאו שינויים ניווניים וספונדילוארתרוטים קלים עד בינוניים בין חוליות 3C ל 5C ו בין חוליות 6C ל 7C. בבדיקת CT צווארי מיום 8.11.2003, נמצאו בלטים ובקעים בגבהים 2C עד 6C. בדיקות אלה פורשו על ידי המומחה כמצביעות על מצבו הקודם של התובע ללא קשר לתאונה, זאת בהתחשב גם בתלונות התובע על כאבים לפני התאונה, הטיפול שקיבל, ובפגיעה הקלה יחסית שנפגע התובע בתאונה, אשר לא הצריכה כל אשפוז.
  1. על פי העולה מתיקו הרפואי של התובע, התובע טופל בגבו עוד קודם לתאונה עקב תלונות על כאבים בצוואר, בכתף, ובגב התחתון, בגינם קיבל טיפול תרופתי בין השנים 1998 עד 2002.
  1. בצילומי רנטגן עדכניים שנערכו לבקשת המומחה נמצא מצב לאחר FUSION קדמי של חוליות 3C עד 5C, עם CAGES מתכתיים במרווחים הבין חוליתיים וקיבוע קדמי של גופי החוליות בפלטה מתכתית.

9. ביום 8.3.2004 נותח התובע ניתוח כריתת דיסק צווארי ואיחוי גרמי בחוליות 3C עד 5C.

10. בבדיקה הקלינית שנערכה על ידי המומחה כשנתיים לאחר התאונה התלונן התובע על המשך כאבים בצוואר, על כי הוא חש זרמים ברגל שמאל וביד ימין, אשר בנוסף נרדמת, ועל חולשה גופנית וקשיים בנהיגה.

המומחה קבע כי לפי הבדיקה הקלינית נראית תנועתיות מוגבלת בעמוד השדרה הצווארי אשר ניתן להתייחס אליה כאל הגבלה בינונית, זאת ללא חסר נוירולוגי.

  1. הנכות בצוואר הועמדה על ידי המומחה על סך 20%.
  1. הנימוק לייחוס מחצית מן הנכות למצב קודם אשר הוחמר למעשה עקב התאונה בואר על ידי המומחה כדלקמן:

"לפי הממצאים בדימות מדובר במצב ניווני בסיסי בצוואר, שהיה קיים קודם לתאונה הנידונה. בגיליונו הרפואי יש גם אזכור על כאבים בע"ש צווארי ובכתף ימין עובר לתאונה. לאחר התאונה הוגדר כסובל מפציעה קלה ולא נזקק לאשפוז."

  1. סבורתני כי לא עלה בידי איש מהצדדים לקעקע מסקנה זו, המנומקת באופן משכנע, וזאת על יסוד עובדתי מוצק העולה מהחומר הרפואי שהונח בפני המומחה.
  1. נטען על ידי ב"כ התובע כי בנסיבות העניין יש לראות בתובע בעל "גולגולת דקה", ולפיכך לייחס את מלוא הנכות לפגיעתו בתאונה.
  1. בעניין זה בואר על ידי כב' השופט גרוניס:

"בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה"

ראה: ע"א 8279/02 זאב גולן ואח' נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל. (14.12.2006)

16. בנסיבות עניינו של התובע הוברר כי התובע סבל מנזק צווארי עוד לפני התאונה, אך כעולה מחוות דעת המומחה נזקו הוחמר עקב התאונה.

  1. לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון לקבל קביעת המומחה לפיה נכותו הצווארית של התובע היא בשיעור 20%, מהם 10% יש לייחס לתאונה.
  1. בין המסמכים שהועמדו לעיון המומחה הנזכרים בחוות דעתו - אישורי מחלה החל מיום 6.8.2003 ברציפות עד 30.5.2004 ומיום 1.1.2005 ברציפות עד יום 28.2.2005.

הנכות התפקודית

  1. לצורך אומדן הגריעה מכושר עבודת התובע עקב התאונה סבורתני כי בנסיבות העניין יש להשוות הנכות התפקודית של התובע לנכות הרפואית שיוחסה על ידי המומחה לתאונה, זאת בשיעור 10%. סבורתני כי לאור הראיות שהובאו, כפי שיפורט להלן, נכות זו משקפת את מידת הפגיעה בכושר תפקוד התובע.

ראה בנוגע ליחס בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית לצורך אומדן הפגיעה בכושר ההשתכרות:ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי פ"ד נב(3), (1995).
שם נקבע כי:
"הנתון של הנכות הרפואית יש לו, בדרך כלל, משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו לא ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי המשפט לפסוק במקרים בהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של התובע להשתכר בנכותו. "

  1. למסקנה זו הגעתי תוך יחוס משקל לעדויות בדבר עבודת התובע לאחר התאונה, ובכללן עדות החוקר מטעם הנתבעות והקלטת שצולמה על ידו, ממנה עולה כי התובע עבד כטבח לאחר התאונה, ולכל הפחות יש לומר כי הוא מסוגל לעבוד כטבח, ומהטענות והראיות שהובאו ביחס לעבודת התובע כטבח לפני התאונה. אפרט:

עבודת התובע והשתכרותו לפני התאונה

  1. בסעיף 1 לכתב התביעה טען התובע כי "עובר לתאונה עסק בעבודות כעוזר טבח". בסעיף ה' לסיכומים מטעם התובע נטען כי עובר לתאונה עבד התובע כטבח ראשי, כי עקב התאונה אינו יכול עוד לעבוד במקצועו כליל, וכי פוטר ממקום עבודתו לאחר התאונה עקב התאונה.
  2. הנתבעות התנגדו לכל הרחבת חזית. בנסיבות אלה ההכרעה במחלוקת ניתנת על פי הטענות שנטענו בכתב התביעה בגדרו נתחמה המחלוקת.
  1. סבורתני כי התובע כשל בהוכחת טענתו הגורפת הן ביחס לעבודתו בעבר והן ביחס לחוסר האפשרות לעבודה במקצועו עקב התאונה.
  1. מעדות התובע בעמודים 12 עד 16 לפרוטוקול עולה כי עבודתו כטבח לפני התאונה הייתה עונתית בעיקרה, ובלתי רציפה. עבודת התובע לפני התאונה התאפיינה גם בתקופות אבטלה.
  1. התובע העיד בעניין עבודתו לפני התאונה כדלקמן:

"עבדתי משנת 84, עבדתי כל השנים משנת 91,92 לא, 93,94,95,96,97,98,01 עונתי..עונתי זה עבדתי רצוף בשנת 95,96,97, בשנת 98 לא היה שלג ונתנו לנו פיטורין לחודשיים. חזרנו בשנת 01,00,99 וסיימתי שם את העבודה.. בהר חרמון עבדתי כמעט 8 חודשים, 9 חודשים. בשנת 99 עבדתי כל השנה.. אני זוכר שהייתי שנה מובטל, 99,98 לא זוכר שנים בדיוק..קיבלתי דמי אבטלה.. כן 99 ולא 98, חזרתי ב- 00. בדצמבר 99...עבדתי בחב' הר חרמון בתחלת 01 עבדתי בינואר פברואר מרץ, הלכתי לרשום אבטלה, מצאתי עבודה, והלכתי לעבוד בעבודה אחרת בקבוצת הבונים." (עדותו בעמודים 12 – 14 לפרוטוקול). וראה גם מוצג נ/1 המעיד על תקופות העבודה עליהן הצהיר התובע בתביעתו לקיצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי.

התובע העיד בנוסף כי בעבר הייתה לו מסעדה שסגר והסב למחסן.(עדותו בעמוד 16 לפרוטוקול).

26. האדרת יכולות התובע בתחום התעסוקתי בטרם התאונה כמפורט בסיכומיו, כמו גם ביטולן בסיכומי הצד שכנגד, נועדו להעצים הנזקים הנטענים על ידי התובע ולבטלם על ידי הנתבעות. לא ראיתי לנכון לקבל מי מטענות אלה.

  1. המעביד האחרון אצלו הועסק התובע בטרם התאונה הוא מר מוחמד מחמוד אשר עדותו נשמעה מטעם התובע. (להלן: "המעביד"). על פי תצהיר המעביד, עבד אצלו התובע והיה אחראי על המטבח והבישול החל משנת 2002 ועד תחילת חודש אוגוסט 2003 שאז יצא התובע לחופשה ממנה לא חזר. כחודש לאחר התאונה, זאת ביום 6.8.2003 סגר המעביד את המסעדה והשכיר אותה כחנות. (ראה תצהירו מיום 24.8.2007).
  1. נטען על ידי הנתבעות כי אין קשר בין הפסדי השתכרות התובע בעבר לבין התאונה, זאת באשר המסעדה בה עבד נסגרה, וממילא איבד את מקום עבודתו. לא ראיתי לנכון לקבל טענה זו, זאת על יסוד ההנחה הנסמכת על עברו התעסוקתי של התובע שעבד במספר מקומות עבודה, וגם על הגיונם של הדברים, לפיהם אלמלא פגיעתו בתאונה ותקופת אי הכושר שלאחר התאונה והניתוח, היה התובע מוצא עבודה אחרת במקצועו.
  1. שכרו הממוצע של התובע אצל מעבידו האחרון על פי תלושי שכר שצורפו לתצהירו היה 3,400 ₪ לחודש, ואחר הצמדה כ 3750 ₪ לחודש.
  1. יצוין כי טענת הנתבע לפיה בנוסף לשכר זה יש לחשב גם הפסד בגין אובדן "טיפים" לא הוכחה כנדרש ולא ניתן לה ביטוי כמותי מינימאלי כנדרש. ראה עדות המעביד בעמוד 27 לפרוטוקול שם העיד:

"טיפים ובונוסים לא שייך למשכורת, זה מתחלק, יש אנשים שנותנים 10 ויש כאלה שלא משלמים, זה לא שייך לי. היה הסכמה בין העובדים, אם היה טיפים זה מחולק בין כולם, ולא שייך לי...אם שקל או עשה (צ"ל עשר ה.ע) זה לא שייך לי, אני לא יודע ולא מתערב בזה."

סבורתני כי מעדות המעביד עולה כי מדובר, אם בכלל, בסכומים זניחים, ואקראיים, שאין להביאם בחשבון בחישוב הפסדי התובע עקב התאונה.

  1. על פי אישורי מחלה שהוגשו לא היה התובע מסוגל לחזור לעבודתו בעשרת החודשים שלאחר התאונה, זאת בין המועדים 6.8.2003 ו 30.5.2004 וכן בחודשיים שלאחר הניתוח שעבר בין המועדים 1.1.2005 ו 28.2.2005. תעודות המחלה ניתנו לתקופות ארוכות למדי, כ 15 עד 20 ימים, ולעיתים אף לתקופות ארוכות יותר ובדיעבד, ובלא שהוכח כי ניתן לתובע טיפול רפואי בתקופות אלה.

ביחס לאישור המחלה מיום 4.9.2004 בו צוין כי התובע אינו מסוגל לעבוד מיום 16.3.2004 עד יום 16.6.2004 סה"כ במשך 93 ימים אציין כי הוא מתייחס לתקופה שלאחר הניתוח שעבר התובע בצווארו ביום 8.3.2004. וככל הנראה זהו ההסבר למתן האישור. אישורים אלה, בחלקם, אינם נחזים להיות מדויקים. אף על פי כן לא מצאתי לנכון להתעלם מאישורי המחלה כליל, כנטען על ידי הנתבעות, על מנת שלא יקופח התובע.

  1. הצדדים לא דקדקו בעניין תקופות אי הכושר ולא פנו בשאלות הבהרה בעניין זה אל המומחה, אשר הזכיר את תעודות המחלה בחוות דעתו, אך לא פירט התייחסותו אליהם.
  1. בהתחשב בכל האמור לעיל, באישורי המחלה, בשכר התובע לפני התאונה,בנכות הכוללת של התובע, בהחמרתה עקב התאונה, בחוות דעת המומחה, ראיתי לנכון לאמוד את הפסדי התובע בגין אובדן השתכרות בעבר עד סוף תקופת אי הכושר בסך 38,000 ₪.

עבודת התובע והשתכרותו לאחר התאונה

  1. בתצהירו העיד התובע כי "התאונה גרמה לפסילת מקצועי כטבח, ופסילת כל קשת המקצועות הכרוכים בעבודה פיסית, ונפלטתי משוק העבודה." (ראה סעיף 56 לתצהירו).
  1. התובע העיד בנוסף כי אך בשנת 2007 חזר למעגל העבודה בעת שהתלווה כטבח לפועלים העובדים באזור המרכז והכין עבורם את ארוחותיהם. שכרו על פי הנטען 2,000 ₪. עבודתו על פי התצהיר קלה, במשך 3 – 4 שעות ביום בלבד. (ראה תצהירו מסעיף 56 ואילך)
  1. התובע טוען כי יש לפצותו בגין הפסדי שכר בעבר עקב אי כושר מלא למשך 31 חודשים בשיעור משכורתו המלאה לפני התאונה, עד מועד עריכת חוות דעת המומחה, וממועד זה על פי 20% משכרו עד גיל פרישה. אין דעתי כדעתו.
  1. אישורי המחלה שניתנו לתובע הינם עד כחודשיים לאחר הניתוח שעבר. אין קביעה של המומחה הרפואי ולא כל ראיה אחרת הקושרת בין היעדר תעסוקת התובע לבין מצבו הרפואי עקב התאונה.
  1. מעדות התובע ועדות המעביד עולה כי שוק התעסוקה בתחומו של התובע, היינו המסעדנות באזור רמת הגולן, בעייתי. התובע העיד כי סגר מסעדה שניהל והסב אותה למחסן. המעביד העיד כי סגר המסעדה בה העסיק את התובע. ושניהם העידו אודות מצב השוק הבלתי יציב. מעדויות התובע עולה כי לא זו בלבד שלא הוכח על ידו שלא עבד בשל מצבו הרפואי בעקבות התאונה, אלא כי יש סיבות נוספות ומשמעותיות המסבירות את קשייו התעסוקתיים.

עדות החוקר – מר משה מאדי

  1. מטעם הנתבעות העיד החוקר מר משה מאדי (להלן: "החוקר"). החוקר זיהה את התובע, וצפה בו ובפועלו ביום 8.3.2008 במסעדת השלום במג'דל שמס בין השעות 0915 בבקר ו 1600 אחר הצהריים. החוקר הסריט את התובע בעבודתו במטבח המסעדה במשך כשלושת רבעי שעה. (ראה תצהירו ועדותו בעמוד 32 לפרוטוקול). דיסק המתעד את הסרט הוגש כראיה מטעם הנתבעות.
  1. נטען על ידי ב"כ התובע כי הראיה אינה קבילה, ולחלופין כי היא חסרת משקל. ראיתי לנכון לדחות טענה זו. סבורתני כי הדיסק הוא ראיה קבילה וכי עדות החוקר והקלטת הן ראיות בעלות משקל המפריכות את טענת התובע ועדותו לפיהן אינו יכול לעבוד עוד במקצועו.
  1. על פי ההלכה שגובשה עוד בע"פ 28/59 ופורטה בע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מ"י הכללים לבחינת אמינות הקלטת לצורך קבילותה הם אלה:

"כדי שיהיה בידו של בית – המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: 1. כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; 2. שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; 3. שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; 4. שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; 5. זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; 6. שהדברים נאמרו והעדות הוגדה מרצונו הטוב של המדבר ללא כפיה וללא פיתוי."

ראה פסק הדין - פ"ד לח (4) 169.

סבורתני כי מתצהיר החוקר ועדותו עולה כי התקיימו כל התנאים המוקדמים לקבילות הראיה בנסיבות העניין שבפני.

  1. החוקר העיד בתצהירו ובחקירתו כי הגיע למסעדת השלום (להלן: "המסעדה") ביום 8.3.2008 זיהה את התובע וצפה בו ובפועלו במסעדה בין השעות 0915 עד 1600. החוקר ראה את התובע עובד במטבח המסעדה, מגיח מדי פעם לעמדת הסלטים, שב וחוזר פנימה. החוקר ראה את התובע במטבח דרך חלון מתוך המסעדה בה ישב. ואף שמע ממנו כי הוא עובד במסעדה. התובע בישל עבור החוקר כבד צלוי שהזמין. (ראה תצהיר החוקר ועדותו בעמודים 31 – 38 לפרוטוקול).
  1. בסרט שצולם נצפה התובע מסדר סלטים בדלפק ההגשה יוצא ונכנס מהטבח, מחזיק בידו צלחת ומאכלים, והוא נראה כטבח העובד במסעדה. הקלטת מחזקת עדות החוקר. איני סבורה כי החוקר נדרש להסריט כל משך שהותו במסעדה, כמשתמע מטענות התובע בסיכומיו.
  1. לצורך אומדן נזקי התובע עקב התאונה איני סבורה כי יש לייחס משקל לעדות העד מטעמו מר אלולי סאלח העובד כטבח ראשי במסעדה, לאחר עבודה רציפה ועקבית במשך כ 16 שנים במסעדות ידועות והתקדמות מרשימה במקצועו, שלא כתובע, אשר לו היסטוריה תעסוקתית שונה.(ראה תצהירו ועדותו בעמודים 28 – 30 לפרוטוקול).
  1. מהעדות ומהדיסק עולה כי התובע עבד בפועל כטבח במסעדה במשך שעות ארוכות, וכל הפחות כי אין כל מניעה ממשית שיעבוד במקצועו כטבח, לאחר התאונה. הסברו של התובע לעדות החוקר ולנצפה בסרט, ממנה עולה כי בא לביקור חברתי במסעדה ועזר, אינה משכנעת. עם זאת אין לומר כי אין ולא תהייה כל השפעה לנכות הרפואית של התובע על כושר עבודתו. כאמור לעיל, ראיתי לנכון להעמיד את הנכות התפקודית על 10% כשיעור הנכות הרפואית הנובעת מהתאונה.

הפסד שכר בעבר לאחר תקופת אי הכושר והפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרות

  1. סבורתני כי בנסיבות אלה ראוי לפסוק פיצוי גלובאלי בגין הפגיעה בכושר השתכרות התובע בשל נכותו עקב התאונה, ובתחשב גם בהפסדיו לעבר עד מועד פסק הדין, ובשכרו עובר לתאונה, ראיתי לנכון לאמוד ראש נזק זה בסך 65,000 ₪.

כאב וסבל

  1. הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני על פי התקנות בנתוני התובע, נכותו, שלושת ימי האשפוז לאחר הניתוח הוא בסך 18,118 ₪.

עזרה, והוצאות

  1. אשת התובע אשר סעדה אותו לאחר התאונה ולאחר הניתוח, לפי הנטען, לא הובאה לעדות על ידו. הסברו לאי התייצבותה לדיון עקב מחושים, אינו מסביר מדוע לא נערך תצהיר עדות ראשית על ידה. על מנת שלא לקפח את התובע, ומשניתן להניח כי במצבו כעולה מחוות דעת המומחה נזקק לעזרה לתקופות קצרות, ראיתי לנכון לקבוע פיצוי בגין עזרה משפחתית מעבר לרגיל בעבר בסמוך למועד התאונה ולאחר הניתוח בסך 1,500 ₪. אין כל ראיה ולא כל סיבה להניח כי לאחר מועד זה נזקק או יזדקק לעזרה מיוחדת מעבר למקובל בין בני משפחה.
  1. לא הוכח כי התובע יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים ולא כי יגרמו לו הוצאות מוגברות עקב התאונה. המומחה לא נישאל כל שאלת הבהרה בעניין זה. להשערות המפורטות בסיכומי התובע לפיהן הצורך בטיפול רפואי לא הסתיים אין בסיס ראייתי כנדרש. הוצאות התובע בעבר על פי קבלות שאותן ניתן לייחס לפגיעתו בתאונה אינן עולות על 1,000 ₪. בנוסף נשא התובע בהוצאות לצורך התייצבות לבדיקת מומחה בית המשפט והוצאות העדים מטעמו שנפסקו בסך 400 ₪ לכל עד ובסך הכל 1,000 ₪ נוספים. וכן אגרת משפט בסך 587 ש"ח.

ניכויים

50. עקב התאונה שולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי סך 8,909 ₪ ביום 12.9.2004. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה - סך 9,836 ₪.

בנוסף שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ארבעה תשלומים חודשיים בסך 4,540 ₪ כל אחד, בין החודשים 9/2004 עד 12/2004 (ראה מוצג נ/2). ובסך הכל 17,820 ₪ - בתוספת הפרשי הצמדה מאמצע התקופה סך 19,674 ₪.

סכומים אלה במצטבר בסך 29,510 ₪ יש לנכות מן הפיצוי לתובע.

51. לאור כל האמור לעיל על הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בסך 96,000 במעוגל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל, ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

הדס עובדיה, שופטת

סע