ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד בכר :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

פ 002497/07

בפני

בפני כב' השופט חנוך פדר

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

אורלי שרגנהיים

המאשימה

נ ג ד

מרדכי בכר

ע"י ב"כ עו"ד

ערן שגב ואיתן קידרון

הנאשם

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה בקטינה (מתחת לגיל 14) – עבירה לפי סע' 348 (א) + סעיף 345 (א) (3) לחוק העונשין.

באוקטובר 2007, עבד הנאשם – גבר כבן 65 - כשומר בבי"ס יסודי בכפר סבא.

בצהרי היום של 25.10.07, בכפר סבא, המתינה הילדה ר.כ., תלמידה כבת 6 שנים (ילידת 6/2001) (להלן: "הקטינה"), ליד השער האחורי של ביה"ס – לאמה, שהיתה אמורה לאסוף אותה, בתום יום הלימודים.

באותה עת, הנאשם עמד ושמר - בשערו האחורי של ביה"ס.

לפי שהנאשם ידע, שמספר ימים קודם לכן, שיחקה הקטינה במקלות בביה"ס, הוא פנה לקטינה ושאלה, אם היא רוצה לסור עמו למקום מוסתר בשטח בית הספר - מקום בו נמצאים מקלות אלה.

הקטינה השיבה בחיוב, והשניים ניגשו לאזור נסתר לעין, בשטח בית הספר (להלן: "המקום").

בהיותם ב"מקום", הרים הנאשם את הקטינה בידיו, וליטף בידו את איבר מינה (!), כמו גם את ישבנה - מתחת לתחתוניה.

על אף בקשתה של הקטינה כי יפסיק את מעשיו - לא הפסיקם הנאשם.

זאת ועוד, הנאשם המשיך עשות, והרים את חולצתה של הקטינה, נישקה על פיה, וביקש ממנה כי תנשק גם אותו – אך זו סירבה.

אכן, המדובר במעשה עבירה מסליד, המבוצע ע"י גבר מבוגר מאד בילדה רכה בשנים, המנסה להתאקלם בכיתה א' בביה"ס.

בידוע, שגופו של אדם הוא כבודו ואצל קטינים וחסרי ישע – מקל וחומר.

חומרת העבירה - ברמיסת גופה, פרטיותה וכבודה של הקטינה - מתעצמת, נוכח פער הגילאים הגדול עד מאד, שבין הנאשם לקטינה (כשישים שנה!), ונוכח תפקידו של הנאשם, שהיה אמור לשמש כשומרם ומגינם של ילדות ותלמידות רכות אלה.

זאת ועוד, הנאשם ניצל את תפקידו כשומר, ואת העובדה כי הקטינה שמה בו את מבטחה וגרם לה ללכת איתו למקום מסתור – שם ביצע בה את מעשיו המגונים.

דווקא הממונה על שמירה מפני הרוע שמחוץ לבית הספר, הוא הוא זה שגרם לקטינה את הרע – מבפנים, תוך ניצול תמימותה והאמון שנתנה בו.

ברי, כי חילול פרטיות גופה, עוד ילווה אותה שנים הרבה (ר' הצהרת נפגע עבירה ת/1), וספק אם ניתן לאמוד היום את מלוא הנזק שנגרם.

ראה לעניין זה את תיאורה של האם, בדבר ההתדרדרות ההתנהגותית שחלה אצל הקטינה, בבית ובלימודים, וכי מילדה תוססת וכריזמטית הפכה לילדה אשר לעיתים שולט בה הפחד – שמא, תחווה שוב את חוסר האונים אליו נחשפה אצל הנאשם.

כבר כיום טופלה הקטינה בשרות הפסיכולוגי בכפ"ס – ת/2.

לא זו אף זו, שבידי הקטינה, על אף גילה הרך , צלח להביע בפני הנאשם את התנגדותה - הן במילים והן במעשים – וגם כל אלה לא גרמו לנאשם להפסיק את מעשיו(!), כעולה מההצהרה שמילאה אם הקטינה:

"אמא, למה כשאמרתי לו להפסיק הוא לא הפסיק?

אני ביקשתי ממנו ואמרתי לו שיספיק והוא אמר לי לא, עוד קצת...

את יודעת איך הוא עשה לי...? ככה.... (בעוד היא מדגימה בפניי את הדרך בה הוא נגע וחפן את איבריה האינטימיים)." (ת/1, עמ' 5 שו 14-11)

בנוסף, כמה צינית היא עמדתו של הנאשם, אשר הסביר את מעשיו הנלוזים ככאלה של סב אוהב – כעולה מחווה"ד מעריכת המסוכנות:

"היא (הקטינה – פ.ח.) חייכה, נתנה לי נשיקה בלחי ואני בתור סבא נתתי לה נשיקה"

(שם, עמ' 4 אמצעיתא. ההדגשה שלי- פ.ח.)

בידוע הוא, שעל אלה – הקורבנות הרכים – חייב בית המשפט להגן, כפי שכבר לימדונו קדמונינו: בית הדין הוא אביהם של קטנים.

סלידת החברה ממעשים כגון דא, והחובה להוקיע מעשים נפשעים שכאלה, באים לידי ביטוי במגמה של החמרה בענישה - בעבירות מין כלפי קטינים חסרי ישע.

ברי, איפה, שהאינטרס הציבורי מחייב נקיטת יד קשה ומרתיעה, במסר חברתי המועבר על ידי בית המשפט - כי יש לשרש תופעות מגונות אלה באמצעות ענישה ממשית, אשר צריכה להציב מעל העבירות את דרגת חומרתן ולהביא להרתעת הרבים והיחיד.

יפים לענין זה דבריו של ביהמ"ש, בע"פ 10632/06, מ"י נ' פלוני:

"המערער ניצל את תמימותן של קטינות אשר נתנו בו את אמונן כדי לתת פורקן לסטייתו. מדובר בקטינות רכות בשנים... מעשים מסוג אלה... שוב אינם נדירים במקומותינו, ומכאן הצורך להדגיש בצד הגמול שבענישה, גם את המסר המרתיע לרבים..."

לציין, כי בטרם טיעונים לעונש ולפי בקשת הסנגור, נשלח הנאשם לקבל עליו תסקיר של שירות המבחן, אשר במסגרתו גם ניתנה חוות דעת לעניין הערכת מסוכנותו.

מן התסקיר של יום 20.3.08 עולה, כי הנאשם מתקשה להבין את המניעים המיניים והרגשיים שלו ואף הכחיש את פרשנות מעשיו.

עוד עולה מן התסקיר (עמ' 2 סיפא), כי בהתייחסו למעשי העבירה, אמר הנאשם, שליטף את הילדה, ואינו סבור שפגע בה, משום שלא הגיבה בבכי או ברחה ממנו (...!?)

שירות המבחן התרשם מנאשם בעל יכולות מצומצמות, המתקשה להתייחס לשאלות מורכבות יותר ביחס לעמדותיו ורגשותיו ואינו מסוגל ככל הנראה להיכנס לתהליך אינטימי של בדיקת תפקודו הפיזי והרגשי בעבירה (שם עמ' 3 סיפא).

זו אף זו: הנאשם אינו מרגיש צורך בטיפול נפשי ולהערכת שה"מ גם לא יוכל להנות מהטיפול הקבוצתי היעודי הניתן בשרות לעברייני מין.

על כן, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית, למעט טיפול תרופתי מניעתי, כפי שהומלץ בבדיקה הפסיכיאטרית שמטעם ההגנה נ/1 – מתן טיפול אינדוקריני בזריקות, לדיכוי הרצון המיני, על מנת להסיר מכל ספק וסיכון, את הדחף המיני, גם לטווח ארוך.

אף פרופ' אריאל רסלר (אנדוקרינולוג) ופרופ' אליעזר ויצטום (פסיכיאטר) – מומחי ההגנה - המליצו, בחוות דעתם נ/2, כי מחמת הספק, ראוי שהנאשם יקבל טיפול תרופתי בהורדת הדחף המיני לתקופה קצרה של שנתיים לפחות.

ביום 15.6.08 ניתנה על הנאשם, חוו"ד להערכת מסוכנותו (לפי החוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין), הימנה עולה, שהנאשם מכחיש באופן חלקי את המיוחס לו ומאשים את חוקריו בעיוות חלק מהאירועים (שם עמ' 4 אמצעיתא).

עוד עלה מחוו"ד זו, כי הנאשם – שהינו בעל אישיות נוקשה ויכולת ורבלית מוגבלת - לא היה מסוגל אפילו לבדוק את האפשרות, כי במצבים של לחץ, כפי שאולי חש בגלל בעיות בתפקוד המיני, מהם הוא סובל, הוא עלול לפנות לילדים כאובייקט לסיפוק מיני.

זאת ועוד, כי לא ביטא כל אמפטיה כלפי הקורבן ובנוסף נראה, שאין תובנה רגשית ו/או אינטלקטואלית לטיב מעשיו ולתוצאותיהן, כדי כך שניתן לראות בתיאור רגשותיו כלפי הקרבן משום ביטוי לעוותי חשיבה.

לציין, כי חווה"ד להערכת מסוכנות - כמו גם חווה"ד שמטעם ההגנה – קבעה, כי העבירה אינה מצביעה על קיומה של סטייה מינית מסוג פדופיליה, אלא על אבחנה של: NON PEDOPHILIC CHILD MOLESTER.

חווה"ד מעריכת המסוכנות סיכמה את ממצאיה, בהגדירה את רמת מסוכנותו של הנאשם כנמוכה. אך עם זאת, עלולה להיות זמינות של קורבנות (נכדיו, ילדים אחרים) (שם, עמ' 5 סיפא).

התסקיר המשלים, מיום 7.9.08, פירט את ממצאי חווה"ד של הערכת המסוכנות – שנתמכה, כאמור, גם במומחי ההגנה – וקבע, כי הגם שהנאשם לא ביטא אמפטיה לקורבן – הבושה והחרטה נראים אוטנטיים.

אולם, לאור מה שפורט לעיל, שה"מ נמנע מהמלצה טיפולית.

במצב דברים זה, עתרה התביעה להשית על הנאשם מאסר ממושך בפועל, ואילו הסנגור עתר להסתפק בענישת של"צ ולחלופין – מאסר שירוצה ככל האפשר בעבודות שרות.

לציין, כי הסנגור פירט רבות, בטיעוניו לעונש, בדבר מגבלותיו של הנאשם, אך לא מצאתי, כי יש באלה כדי ליתן ולו גוון מקל כלשהוא, להתנהגותו של הנאשם אצל הקטינה דכאן:

המדובר בנאשם מבוגר, שצלח את רוב שנותיו בתפקוד נורמטיבי ואת חטאו דכאן אין להסביר באופן כלשהוא במגבלותיו, מחלותיו (ירידה בתפקוד המיני) וכיוצ"ב.

ועוד, כי אין ביכולתי לקבוע, שסכנת הישנות המעשים ע"י הנאשם דכאן – חלפה לה – ולראיה, הטפול הכימי שהוצע לנאשם, לשיכוך הדחפים המיניים, טיפול שכמובן הינו וולונטרי ותלוי ברצונו הוא.

אולם, גם אם החשש לשלום הצבור היה משוכך אצל הנאשם דכאן, עדיין עומד האינטרס הציבורי ותובע את שלו – במימד הגמול והעברת מסר מרתיע כלפי כולי עלמא.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א' א' לוי, בע"פ 8921/05 פלוני נ' ישראל:

"... גם אם נקודת המוצא תהיה שאין הוא לוקה בנטייה פדופילית, למערער ואחרים מסוגו צריך להיות נהיר כי מעשים מסוג זה כלפי קטינים, יזכו לענישה קשה..."

עד כאן לחומרא.

עם זאת, ולפי שכל נאשם נבדק פרטנית, מצאתי בתיק זה גם נסיבות לקולא, אשר לא נעלמו מעיני בעת מדידת העונש:

המדובר בנאשם מבוגר, בעל בעיות רפואיות (נ/3), וכלכליות, הנשלח בזאת אל מאסרו הראשון.

זו גם זו, שכתב האישום תוקן לקולא, והנאשם נעדר עבר פלילי.

עוד אזקוף לזכותו של הנאשם, את הודאתו בכתב האישום, שבכך חסך מזמנם של ביהמ"ש, התביעה ועדיה, כמו גם את הנסיבות האישיות כעולה מן התסקיר.

כן התחשבתי בכך, שהנאשם נמצא מזה שנה במעצר בית.

עם זאת, וחרף האמור, אין לסיים תיק שכזה, ללא רכיב ממשי של מאסר בפועל, שיפעל – להוקעת המעשה, מתן מענה לשיקולי הגמול, להרתעת הנאשם דכאן ולהרתעת הרבים, כדי להגן על קרבנות פוטנציאלים שכאלה.

על בית המשפט להביא במנין שיקוליו את כבוד האדם של קורבן העבירה, וכי גופם וכבודם של קטינים בעבירות מין – אינו הפקר.

מתאימים לעניין זה קביעותיה של כב' הנשיאה, השופטת ד' בייניש, בע"פ 4890/01, פלוני נ' מ"י, כי ביהמ"ש משמש פה לחברה כולה ונושא מסר לציבור העבריינים הפוטנציאלי:

"מטרת הענישה איננה נקמה, אך אחת ממטרות הענישה, גם אם לא העיקרית שבהן, היא לתת ביטוי להרגשה הקולקטיבית של סלידה כלפי מעשים מסויימים, אף במקרים שבהם אין נשקפת עוד סכנה מהנאשם לציבור... לדברים אלה יש להוסיף כי שיקול חשוב בין שיקולי הענישה הוא השיקול של הרתעה, הן הרתעה אישית של העבריין הנידון והן הרתעה של עבריינים בכח."

בהתחשב בנסיבות, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לחומרא ולקולא, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

אני גוזר על הנאשם 42 חודשי מאסר, מהם ירצה הנאשם 24 חודשים בפועל, ואילו 18 חודשי מאסר יהיו על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירת פשע לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין.

כמו כן, אני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירת עוון לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין.

בנוסף, הנאשם ישלם פיצוי כספי למתלוננת, ע"ת/2 הנ"ל, באמצעות הוריה, בסך של 7,500 ₪, באמצעות מזכירות ביהמ"ש.

הפיצוי ישולם ב- 7 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מן ה- 10 לחודש העוקב את יום שחרורו מן המאסר.

היה וסך זה או שעור משעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרתו לפרעון מיידי.

מיד עם מאסרו – יובא הנאשם בפני רופא שב"ס, על מנת לקבוע את תנאי מאסרו והטיפול הנדרש, בהקשר למצבו הרפואי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008), בפומבי, במעמד הצדדים.

חנוך פדר, שופט

ס.נ. (לש')

1

בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

פ 002497/07

בפני

בפני כב' השופט חנוך פדר

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

אורלי שרגנהיים

המאשימה

נ ג ד

מרדכי בכר

ע"י ב"כ עו"ד

ערן שגב ואיתן קידרון

הנאשם

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה בקטינה (מתחת לגיל 14) – עבירה לפי סע' 348 (א) + סעיף 345 (א) (3) לחוק העונשין.

באוקטובר 2007, עבד הנאשם – גבר כבן 65 - כשומר בבי"ס יסודי בכפר סבא.

בצהרי היום של 25.10.07, בכפר סבא, המתינה הילדה ר.כ., תלמידה כבת 6 שנים (ילידת 6/2001) (להלן: "הקטינה"), ליד השער האחורי של ביה"ס – לאמה, שהיתה אמורה לאסוף אותה, בתום יום הלימודים.

באותה עת, הנאשם עמד ושמר - בשערו האחורי של ביה"ס.

לפי שהנאשם ידע, שמספר ימים קודם לכן, שיחקה הקטינה במקלות בביה"ס, הוא פנה לקטינה ושאלה, אם היא רוצה לסור עמו למקום מוסתר בשטח בית הספר - מקום בו נמצאים מקלות אלה.

הקטינה השיבה בחיוב, והשניים ניגשו לאזור נסתר לעין, בשטח בית הספר (להלן: "המקום").

בהיותם ב"מקום", הרים הנאשם את הקטינה בידיו, וליטף בידו את איבר מינה (!), כמו גם את ישבנה - מתחת לתחתוניה.

על אף בקשתה של הקטינה כי יפסיק את מעשיו - לא הפסיקם הנאשם.

זאת ועוד, הנאשם המשיך עשות, והרים את חולצתה של הקטינה, נישקה על פיה, וביקש ממנה כי תנשק גם אותו – אך זו סירבה.

אכן, המדובר במעשה עבירה מסליד, המבוצע ע"י גבר מבוגר מאד בילדה רכה בשנים, המנסה להתאקלם בכיתה א' בביה"ס.

בידוע, שגופו של אדם הוא כבודו ואצל קטינים וחסרי ישע – מקל וחומר.

חומרת העבירה - ברמיסת גופה, פרטיותה וכבודה של הקטינה - מתעצמת, נוכח פער הגילאים הגדול עד מאד, שבין הנאשם לקטינה (כשישים שנה!), ונוכח תפקידו של הנאשם, שהיה אמור לשמש כשומרם ומגינם של ילדות ותלמידות רכות אלה.

זאת ועוד, הנאשם ניצל את תפקידו כשומר, ואת העובדה כי הקטינה שמה בו את מבטחה וגרם לה ללכת איתו למקום מסתור – שם ביצע בה את מעשיו המגונים.

דווקא הממונה על שמירה מפני הרוע שמחוץ לבית הספר, הוא הוא זה שגרם לקטינה את הרע – מבפנים, תוך ניצול תמימותה והאמון שנתנה בו.

ברי, כי חילול פרטיות גופה, עוד ילווה אותה שנים הרבה (ר' הצהרת נפגע עבירה ת/1), וספק אם ניתן לאמוד היום את מלוא הנזק שנגרם.

ראה לעניין זה את תיאורה של האם, בדבר ההתדרדרות ההתנהגותית שחלה אצל הקטינה, בבית ובלימודים, וכי מילדה תוססת וכריזמטית הפכה לילדה אשר לעיתים שולט בה הפחד – שמא, תחווה שוב את חוסר האונים אליו נחשפה אצל הנאשם.

כבר כיום טופלה הקטינה בשרות הפסיכולוגי בכפ"ס – ת/2.

לא זו אף זו, שבידי הקטינה, על אף גילה הרך , צלח להביע בפני הנאשם את התנגדותה - הן במילים והן במעשים – וגם כל אלה לא גרמו לנאשם להפסיק את מעשיו(!), כעולה מההצהרה שמילאה אם הקטינה:

"אמא, למה כשאמרתי לו להפסיק הוא לא הפסיק?

אני ביקשתי ממנו ואמרתי לו שיספיק והוא אמר לי לא, עוד קצת...

את יודעת איך הוא עשה לי...? ככה.... (בעוד היא מדגימה בפניי את הדרך בה הוא נגע וחפן את איבריה האינטימיים)." (ת/1, עמ' 5 שו 14-11)

בנוסף, כמה צינית היא עמדתו של הנאשם, אשר הסביר את מעשיו הנלוזים ככאלה של סב אוהב – כעולה מחווה"ד מעריכת המסוכנות:

"היא (הקטינה – פ.ח.) חייכה, נתנה לי נשיקה בלחי ואני בתור סבא נתתי לה נשיקה"

(שם, עמ' 4 אמצעיתא. ההדגשה שלי- פ.ח.)

בידוע הוא, שעל אלה – הקורבנות הרכים – חייב בית המשפט להגן, כפי שכבר לימדונו קדמונינו: בית הדין הוא אביהם של קטנים.

סלידת החברה ממעשים כגון דא, והחובה להוקיע מעשים נפשעים שכאלה, באים לידי ביטוי במגמה של החמרה בענישה - בעבירות מין כלפי קטינים חסרי ישע.

ברי, איפה, שהאינטרס הציבורי מחייב נקיטת יד קשה ומרתיעה, במסר חברתי המועבר על ידי בית המשפט - כי יש לשרש תופעות מגונות אלה באמצעות ענישה ממשית, אשר צריכה להציב מעל העבירות את דרגת חומרתן ולהביא להרתעת הרבים והיחיד.

יפים לענין זה דבריו של ביהמ"ש, בע"פ 10632/06, מ"י נ' פלוני:

"המערער ניצל את תמימותן של קטינות אשר נתנו בו את אמונן כדי לתת פורקן לסטייתו. מדובר בקטינות רכות בשנים... מעשים מסוג אלה... שוב אינם נדירים במקומותינו, ומכאן הצורך להדגיש בצד הגמול שבענישה, גם את המסר המרתיע לרבים..."

לציין, כי בטרם טיעונים לעונש ולפי בקשת הסנגור, נשלח הנאשם לקבל עליו תסקיר של שירות המבחן, אשר במסגרתו גם ניתנה חוות דעת לעניין הערכת מסוכנותו.

מן התסקיר של יום 20.3.08 עולה, כי הנאשם מתקשה להבין את המניעים המיניים והרגשיים שלו ואף הכחיש את פרשנות מעשיו.

עוד עולה מן התסקיר (עמ' 2 סיפא), כי בהתייחסו למעשי העבירה, אמר הנאשם, שליטף את הילדה, ואינו סבור שפגע בה, משום שלא הגיבה בבכי או ברחה ממנו (...!?)

שירות המבחן התרשם מנאשם בעל יכולות מצומצמות, המתקשה להתייחס לשאלות מורכבות יותר ביחס לעמדותיו ורגשותיו ואינו מסוגל ככל הנראה להיכנס לתהליך אינטימי של בדיקת תפקודו הפיזי והרגשי בעבירה (שם עמ' 3 סיפא).

זו אף זו: הנאשם אינו מרגיש צורך בטיפול נפשי ולהערכת שה"מ גם לא יוכל להנות מהטיפול הקבוצתי היעודי הניתן בשרות לעברייני מין.

על כן, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית, למעט טיפול תרופתי מניעתי, כפי שהומלץ בבדיקה הפסיכיאטרית שמטעם ההגנה נ/1 – מתן טיפול אינדוקריני בזריקות, לדיכוי הרצון המיני, על מנת להסיר מכל ספק וסיכון, את הדחף המיני, גם לטווח ארוך.

אף פרופ' אריאל רסלר (אנדוקרינולוג) ופרופ' אליעזר ויצטום (פסיכיאטר) – מומחי ההגנה - המליצו, בחוות דעתם נ/2, כי מחמת הספק, ראוי שהנאשם יקבל טיפול תרופתי בהורדת הדחף המיני לתקופה קצרה של שנתיים לפחות.

ביום 15.6.08 ניתנה על הנאשם, חוו"ד להערכת מסוכנותו (לפי החוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין), הימנה עולה, שהנאשם מכחיש באופן חלקי את המיוחס לו ומאשים את חוקריו בעיוות חלק מהאירועים (שם עמ' 4 אמצעיתא).

עוד עלה מחוו"ד זו, כי הנאשם – שהינו בעל אישיות נוקשה ויכולת ורבלית מוגבלת - לא היה מסוגל אפילו לבדוק את האפשרות, כי במצבים של לחץ, כפי שאולי חש בגלל בעיות בתפקוד המיני, מהם הוא סובל, הוא עלול לפנות לילדים כאובייקט לסיפוק מיני.

זאת ועוד, כי לא ביטא כל אמפטיה כלפי הקורבן ובנוסף נראה, שאין תובנה רגשית ו/או אינטלקטואלית לטיב מעשיו ולתוצאותיהן, כדי כך שניתן לראות בתיאור רגשותיו כלפי הקרבן משום ביטוי לעוותי חשיבה.

לציין, כי חווה"ד להערכת מסוכנות - כמו גם חווה"ד שמטעם ההגנה – קבעה, כי העבירה אינה מצביעה על קיומה של סטייה מינית מסוג פדופיליה, אלא על אבחנה של: NON PEDOPHILIC CHILD MOLESTER.

חווה"ד מעריכת המסוכנות סיכמה את ממצאיה, בהגדירה את רמת מסוכנותו של הנאשם כנמוכה. אך עם זאת, עלולה להיות זמינות של קורבנות (נכדיו, ילדים אחרים) (שם, עמ' 5 סיפא).

התסקיר המשלים, מיום 7.9.08, פירט את ממצאי חווה"ד של הערכת המסוכנות – שנתמכה, כאמור, גם במומחי ההגנה – וקבע, כי הגם שהנאשם לא ביטא אמפטיה לקורבן – הבושה והחרטה נראים אוטנטיים.

אולם, לאור מה שפורט לעיל, שה"מ נמנע מהמלצה טיפולית.

במצב דברים זה, עתרה התביעה להשית על הנאשם מאסר ממושך בפועל, ואילו הסנגור עתר להסתפק בענישת של"צ ולחלופין – מאסר שירוצה ככל האפשר בעבודות שרות.

לציין, כי הסנגור פירט רבות, בטיעוניו לעונש, בדבר מגבלותיו של הנאשם, אך לא מצאתי, כי יש באלה כדי ליתן ולו גוון מקל כלשהוא, להתנהגותו של הנאשם אצל הקטינה דכאן:

המדובר בנאשם מבוגר, שצלח את רוב שנותיו בתפקוד נורמטיבי ואת חטאו דכאן אין להסביר באופן כלשהוא במגבלותיו, מחלותיו (ירידה בתפקוד המיני) וכיוצ"ב.

ועוד, כי אין ביכולתי לקבוע, שסכנת הישנות המעשים ע"י הנאשם דכאן – חלפה לה – ולראיה, הטפול הכימי שהוצע לנאשם, לשיכוך הדחפים המיניים, טיפול שכמובן הינו וולונטרי ותלוי ברצונו הוא.

אולם, גם אם החשש לשלום הצבור היה משוכך אצל הנאשם דכאן, עדיין עומד האינטרס הציבורי ותובע את שלו – במימד הגמול והעברת מסר מרתיע כלפי כולי עלמא.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א' א' לוי, בע"פ 8921/05 פלוני נ' ישראל:

"...