ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שירביט חב` נגד בר כוכבא ג'רי :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 011654/08

בפני:

כב' השופט ראובן שמיע סגן נשיא

05/11/2008

בעניין:

שירביט חב` לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

מצליח משה

התובעת

נגד

בר כוכבא ג'רי

ע"י ב"כ עוה"ד

ישראלי גיל

הנתבע

פסק דין

בפני תביעת שיבוב במסגרתה מבקשת התובעת כי בית המשפט יחייב את הנתבע לפצותה בסך כולל של 3,311 ₪.

עפ"י כתב התביעה והודעת הנהג המבוטח, ביום 20.2.05, ארעה תאונה (להלן:"התאונה") במהלכה פגע הנתבע ברכב המבוטח ע"י התובעת(להלן:"הרכב המבוטח") .

הרכב המבוטח חנה לימין הדרך כשדלת הנהג פתוחה חלקית. הנתבע אשר רכב על קטנועו עקף טור מכוניות מימין ופגע ברכב המבוטח .

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטח נזקים שונים .

התובעת העבירה לידי המבוטח וכן לשמאי כשכר טרחה סכום כולל של 3,311 ₪.

ועל כן היא מבקשת כי בית המשפט יחייב את הנתבע בפיצויה בסכום זה.

מנגד טוען הנתבע כי ההתנגשות ארעה כאשר נהג הרכב המבוטח נהג , בחוסר זהירות ופתח במפתיע את דלת הנהג וכך פגע בקטנוע שהיה נהוג על ידו .

הנתבע טוען כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנהג המבוטח .

ביום 1.5.08 התקיימה ישיבה מקדמית במהלכה נחקרו עד התובעת שנהג ברכב המבוטח – מר דנינו והנתבע אשר נהג בקטנוע.

הצדדים הגישו ראיותיהם במהלך אותה ישיבה.

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 14.8.08 הגישו הצדדים את סיכומיהם.

בסיכומיה טוענת התובעת כי הנתבע נהג במהירות הגבוהה מהמהירות המותרת , שכן הוא העיד על עצמו שבעת התאונה נהג במהירות של 60 קמ"ש, וכיוון שהנתבע ביצע עקיפה במקום שקיים עיקול בדרך שדה ראייתו היה מוגבל. הנתבע לא שם לב לכך שדלת הרכב המבוטח פתוחה ומהירות נסיעתו שהיתה גבוהה מהמותר אף לא אפשרה לו לעצור.

כל אלה מלמדים לטענת התובעת כי הנתבע נהג בפזיזות ובחוסר זהירות ולכן על בית המשפט לחייבו בפיצויה.

בסיכומיו טוען הנתבע כי נטל ההוכחה לפחות במאזן הסתברויות מוטל על התובעת.

לדידו התובעת לא הצליחה להרים נטל זה.

לגרסתו כל התביעה נסמכת על עדותו היחידה של הנהג המבוטח ולדידו גרסתו של נהג זה אינה עומדת במבחן המציאות , רצופה אי דיוקים ואינה מהימנה .

לגישתו, התובעת מסתמכת או מבקשת להיבנות מעובדות שכלל לא הוכחו על ידה.

כך היא טוענת שגרסת הנתבע אינה נכונה כיון שנהג מעבר למהירות המותרת אך לא הביאה ראיה מהי המהירות המותרת באותו רחוב או כיוון שהנתבע העיד כי נסע במרחק של מטר לפחות מנתיב חניית הרכב המבוטח, התובעת טוענת כי אם אכן כך היה הרי שהנתבע לא היה פוגע ברכב כיוון שרוחב של דלת אינו מטר, אולם היא לא הוכיחה את רוחב הדלת של הרכב המבוטח.

בנוסף, טוען הנתבע כי התובעת מנועה מלהעלות טענה ביחס למהירות נסיעת הקטנוע שכן מדובר בטענה שעולה לראשונה כעת ומדובר בהרחבת חזית .

דוגמאות אלה מלמדות לטעמו על כך שגרסת התובעת מבוססת על עדות יחידה שלא נתמכה בשום סיוע או על עובדות שלא הוכחו כלל ועל כן סבור הנתבע כי יש לדחות את התביעה.

לאחר קריאת כתבי הטענות, שמיעת העדים, ועיון בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, נהג התובעת העיד בעקביות ובבהירות אודות נסיבות התאונה ועדותו אמינה בעיני . התובע פירט מספר פעמים כי התאונה התרחשה תוך שניות ספורות מרגע כניסתו לרכב .

לדבריו, קודם שהספיק לסגור את דלת הרכב וזאת לאחר שבחן שפתיחת הדלת אפשרית, הגיע במהירות הקטנוע בו נהג הנתבע ופגע בו . התובע ציין כי לא הבחין ברכבים עת פתח את הדלת, משמע פתיחת הדלת, עת נכנס לרכב, היתה אפשרית.

בית המשפט סבור כי עדות מר דנינו הינה מהימנה וכי לא היו בה חוסר דיוקים.

שנית, הנתבע עצמו העיד כי נסע במהירות גבוהה - 60 קמ"ש, בהתחשב בעובדה שהוא נוסע בתוך עיר ובהתחשב בשעה בה ארעה התאונה שהיא שעת בוקר עמוסת תנועה .עוד צויין כי לימין הדרך עמדו מכוניות חונות וכי בכביש זה ישנם 2 נתיבים .

צירוף של כל האמור מלמד כי הנתבע מבלי משים לא הבחין מבעוד מועד ובשל מהירותו, בדלת הרכב המבוטח שהיתה פתוחה, מה שהביא להתרחשות התאונה.מכלול הנסיבות הקשורות לאופן נהיגתו של הנתבע הביאו להתרחשות התאונה.

מסקנה זו אף מתחזקת נוכח טענתו של הנתבע לפיה :"הייתי במרחק של מטר מהמכוניות החונות". אם אכן הנתבע היה שומר מרחק מהמכוניות החונות לימין הרחוב וכן נוסע במהירות סבירה, המתבקשת בעת נסיעה בעיר, סביר להניח שלא היה מתנגש ברכב המבוטח.

בהקשר זה איני מקבל את טענת הנתבע לפיה הטיעון בנושא המהירות מהווה הרחבת חזית שכן כבר בכתב התביעה ציינה התובעת כי התאונה ארעה שבל חוסר זהירותו ופזיזותו של הנתבע ומהי פזיזותו אם לא נסיעתו המהירה?

בנוסף בית המשפט סבור כי די בכל הראיות שהציגה התובעת כדי להשתכנע שהנתבע אחראי לקרות התאונה זאת אף ללא תמונה מדוייקת מהו בדיוק שדה הראיה במקום בו התרחשה התאונה ולכן אין מדובר בהמנעות מהבאת ראיה.

מילים אחרות , התובעת הרימה את הנטל כי הנתבע הוא האחראי לקרות התאונה.

אני מורה איפוא לנתבע לשלם לתובעת 3,311 ₪. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ וישיב לתובעת את האגרה ששילמה בערכה הריאלי, בנוסף ישלם לתובעת את הוצאות העד בסך 150 ₪.

ניתן היום ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ראובן שמיע, סגן נשיא

011654/08א 130 אורית רחניאן