ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן הרוש נגד איבגי :

8

בתי המשפט

בבית משפט השלום

בבית - שמש

א 001142/07

בפני:

כב' השופט שמעון שטיין

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

בן הרוש שרית

התובעת

נ ג ד

איבגי אהרון

הנתבע

פסק דין

לפניי תביעה כספית שהגישה שוכרת דירה כנגד המשכיר, בגין הפרשי דמי שכירות שהמשכיר חב לה לטענתה בסך 7,466 ₪ ובגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪.

הרקע לתביעה

1. ביום 28.11.05 חתמו התובעת והנתבע על הסכם שכירות לפיו תשכור התובעת, אם חד הורית לחמישה ילדים, את הדירה שבבעלות הנתבע בבית שמש, בתמורה לסך 390$ לחודש, למשך שנה. בהסכם נקבע שהחלק הארי של שכר הדירה לשנה, ישולם מראש, ובכל חודש ישולם ההפרש. ואכן, במעמד מסירת המפתח, ביום 5.12.05, שולם לנתבע סך 12,500 ₪ (שהתקבל ממשרד השיכון, כהשתתפות בשכר דירה) 1,041 ₪ עבור כל חודש, והוסכם שישולם ההפרש, ב-20 לכל חודש, בסך 750 ₪, מדי חודש.

2. ביום 8.12.05, נכנסה התובעת להתגורר בדירה. במועד כלשהו שהינו במחלוקת (לטענת התובעת במועד מסירת המפתח ולטענת הנתבע במועד מאוחר יותר) שולם לנתבע סך נוסף של 1,500 ₪ או 1,750 ₪, אשר היווה את ההפרש בסך 750 ₪ לחודש, עבור חודשים דצמבר 2005 וינואר 2006. אין מחלוקת שלא שולם ההפרש בסך 750 ₪ עבור חודשים נוספים.

3. ביום 19.3.06 שלח הנתבע מכתב לתובעת, בו הודיע הנתבע לתובעת על ביטול הסכם השכירות, מאחר והוא הופר, לטענתו, על ידי התובעת. באותו מכתב הזהיר הנתבע את התובעת, שמאחר ואינה משלמת עבור חשמל, תנותק מהזרם. ואכן, ביום 27.3.06 נותק זרם החשמל בדירה.

4. ביום 2.4.06, חתמו הצדדים על הסכם "ביטול זיכרון דברים" לפיו תפנה התובעת את הדירה ביום 28.4.06.

5. בסוף חודש אפריל 2006 פינתה התובעת את הדירה וביום 6.5.06, הוחזר המפתח.

טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, בסמוך לאחר כניסתה לדירה, החל הנתבע להתעלל בה, היה מגיע לדירה ודורש את הפרש התשלום עוד בטרם הגיע מועד התשלום. כאשר סירבה לכך וטענה שתשלים את ההפרש במועד, דרש ממנה הנתבע לעזוב את הדירה. משסירבה לעזוב, החל הנתבע לאיים עליה שאם לא תעזוב את הדירה, הוא ישתמש כנגדה בכוח כדי לפנותה. לאחר מכן אף ניתק הדירה מאספקת מים, חשמל וגז, כך שהתובעת וחמשת ילדיה הקטנים נותרו ללא מים וחשמל במשך חודש ימים. בדיעבד, כך נטען, הסתבר לתובעת שנפלה למעשה מרמה ונוכלות ותוכניתו של הנתבע היתה ליטול ממנה את הכספים שקיבלה ממשרד השיכון ולאחר מכן לפנות אותה מהדירה. בנוסף, לאחר שהנתבע לא השיב לידי התובעת את הפרש שכר הדירה השייך למשרד השיכון, סירב משרד השיכון לעזור לתובעת בשנית והיא נאלצה לנדוד בין דירות חברים וקרובי משפחה.

7. לטענת הנתבע, יש לדחות את טענות התובעת מכל וכל; התובעת, שוכרת דירות סדרתית אשר אינה משלמת דמי שכירות, קיבלה את כל ההפרש המגיע לה ממנו, בסך 3,685 ₪, זאת באמצעות גיסה, מאיר בן שטרית. הסכום שהוחזר הינו הסכום שלאחר תשלום החובות שהותירה אחריה התובעת. בנוסף, כך נטען, חתמו הצדדים ביום 2.4.06, על הסכם "ביטול זיכרון דברים", לפיו הוסכם שהתובעת תפנה את הדירה. הטענות בדבר איומים לשימוש בכוח, הוכחשו. הטענה בדבר ניתוק החשמל הוכחשה ונטען כי לאחר שלא שולם החוב ניתקה חברת החשמל את החשמל על דעת עצמה. כעבור ששה ימים, מששולם החוב, ולא כפי הנטען, חובר שוב החשמל. ביחס לניתוק המים נטען שאכן נותק החיבור וזאת לאחר שחלף המועד המוסכם לפינוי הדירה והנתבע נוכח שהתובעת ממשיכה להפר הסכמים. אספקת הגז לא נותקה, אלא שהבלון שנרכש על ידי הנתבע, נלקח על ידו ואין לתובעת להלין אלא על עצמה, שכן אם היתה משלמת חובותיה, כל האמור היה נמנע.

בנוסף טען הנתבע, שכשבדק את הדירה לאחר פינויה, מצא שהדירה מלוכלכת, שעווה מרוחה על הרצפה, פיח נמצא על הקירות, מושב אסלה היה שבור וקרמיקות שבורות. הנתבע, כך נטען, תיקן את הליקויים בעצמו, יחד עם פועל, וגבה מהתובעת רק עבור החומרים ולא עבור העבודה.

המישור הדיוני

8. הנתבע הגיש הודעה לצד ג', כנגד מאיר בן שטרית, גיסה של התובעת ומי שהכיר בין התובעת לבין הנתבע. לטענת הנתבע, לאחר סילוק החובות שהותירה התובעת, השיב לידי צד ג' סך 3,685 ₪, על מנת שישיבם לידי התובעת.

9. להודעה לצד ג' צורף תצהירו של צד ג' עצמו, אשר נערך לפניי בא כוחו של הנתבע. מתצהיר זה עולה שצד ג' אכן קיבל מהנתבע את ההפרש בסך 3,685 ₪, על מנת להשיב לידי התובעת. צד ג' הצהיר שהעביר לתובעת סך 800 ₪ ואת היתרה נתנה לו התובעת במתנה. לאחר מכן דרש ממנו הנתבע, כערב לתובעת, לשאת ביתרת החובות בגין ארנונה וחשמל וצד ג' שילם לו את שביקש.

10. בקשת הנתבע להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו (בש"א 1212/08) נדחתה.

דיון

11. אמנם הצדדים העידו כי בתחילת הדרך היו יחסיהם טובים וחבריים, אך ניכר, כי זמן מה לאחר מכן התגלעו מחלוקות בין הצדדים שכן כבר ביום 5.2.06, הצהיר צד ג' בכתב שאם תיווצר מחלוקת נוספת בין הצדדים, ידאג לפנות את התובעת מהדירה (נספח 2 לתצהיר הנתבע). על הצהרה זו חתמו צד ג', התובעת והנתבע. כאמור, ביום 19.3.06, שלח הנתבע לתובעת מכתב, בו התרה בה הנתבע, שאם עד ליום 20.3.06 לא תשלם לו את חוב שכר הדירה, עליה לפנות את הדירה. לטענת התובעת, כפי העולה מחקירתה, מרגע שבו נודע לנתבע שנפסק לה תשלום מזונות בסך 5,000 ₪ לחודש, הוא החל להטרידה.

כאמור, לאחר מכן, ביום 2.4.06, חתמו הצדדים על "ביטול זיכרון דברים" (נספח 6 לתצהיר הנתבע). לטענת התובעת אילצה הנתבע לחתום עליו לאחר שניתק אותה מאספקת חשמל ומים ואיים עליה שישלח אליה "עבריינים", על מנת לפנותה מהדירה. גם את צד ג' גייס הנתבע לעניין והוא לחץ על התובעת, עד שבלית ברירה נאלצה לחתום על ההסכם. לתובעת הובטח, כך נטען, שיוחזרו לידיה כל יתרת הכספים ששולמו לנתבע מראש, אך הוא מסרב להשיבם.

טענת התובעת לפיה אולצה לחתום על המסמך "ביטול זיכרון דברים", נטענה בסתמיות ומבלי שנתמכה בראיות. שאלת ה"אילוץ" היא שאלה שבעובדה ועל הטוען זאת לבסס טענתו. אף הנתבע וצד ג' לא נחקרו אודות טענה זו. התובעת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח כי חתימתה על המסמך לא נעשתה מתוך רצון חופשי. אשר על כן דינה של טענה זו להידחות. למעלה מכך, בסיכומיה טענה ב"כ התובעת שהתובעת הסכימה לחתום על זיכרון הדברים (עמ' 16, ש' 18) מרצונה. משכך, גם הטענות בדבר נדודים בין בתי חברים ומשפחה לאחר פינוי הדירה, דינן להידחות.

12. באשר לטענות התובעת בדבר ניתוקה מאספקת חשמל על ידי הנתבע, הנתבע מצידו מכחיש את הטענה שהוא אחראי לניתוק וטוען שחברת החשמל היא שניתקה את זרם החשמל מיוזמתה, בגין חוב של 3-4 חודשים. חרף ההכחשה, שוכנעתי שהנתבע הוא אשר דאג לנתק את זרם החשמל בדירה; במכתבו מיום 19.3.06, הודיע הנתבע לתובעת שמבדיקה שלו עולה שלא שילמה חשמל עבור חודשים נובמבר-דצמבר בסך מסוים (בהעתק שהוגש לא ברור הסכום) ואיים עליה: "... אם לא תשלמי לי את החוב בחברת חשמל בימים הקרובים עד ל 21.3.06 אז אני פונה לחברת חשמל לנתק אותך מהזרם" (נספח 4 לתצהיר הנתבע). ואכן ביום 27.3.06 נותק זרם החשמל בדירה על ידי חברת החשמל (נספח 5 לתצהיר הנתבע). בחקירתה העידה התובעת שפנייתה לחברת החשמל, לא הועילה וכך גם תלונות שהגישה למשטרה, לטענתה.

לנתבע לא עמדה הזכות והרשות לנהוג בעשיית דין עצמי ולהורות לחברת החשמל על ניתוק זרם החשמל לדירה. הנתבע פעל בדרך שאינה מקובלת ובחוסר תום לב והביא לפגיעה בזכויות התובעת כשוכרת. ככל שהיה קיים חוב בגין שימוש בחשמל, היה על הנתבע לפעול לגבייה בדרך המעוגנת בחוק ולא כפי שנהג.

הנתבע הודה שניתק את הדירה גם מזרם המים (עמ' 11, ש' 15). משכך, הדברים האמורים יפים גם ביחס לניתוק זרם המים. הנתבע פעל שלא כדין ואף ללא מסירת הודעה מוקדמת, בשעה שילדיה הקטנים של התובעת נמצאו במקלחת (עמ' 8, ש' 12).

אף ביחס לבלון הגז נהג בנתבע בחוסר תום לב שכן הנתבע העיד שרכש עבור התובעת בלון גז ודרש ממנה 100 ₪ בלבד, במקום לגבות את מחירו המלא בסך 120 ₪. התובעת העידה מנגד, שלא סוכם דבר ביחס לתשלום עבור בלון הגז וכי באחריות הנתבע לדאוג שלדירה תהא אספקת גז (עמ' 5, ש' 19). כך או אחרת, גם אם היה קיים חוב בגין רכישת בלון הגז, הרי שהוא נרכש במיוחד עבור התובעת ולנתבע לא היתה כל זכות או רשות לנתקו.

13. התנהגותו התוקפנית של הנתבע מקבלת משנה תוקף לאור סכום הכסף הגבוה יחסית אשר שולם לו עם מסירת המפתח וממנו יכול היה לגבות כל חוב שהוא שיצרה התובעת.

14. ביחס לחובות אשר קיזז הנתבע מהכספים שנמצאו בידו לאחר פינוי הדירה, הנתבע פירט בתצהירו (נספח 7) את הסכומים אותם קיזז מהכספים שנמצאו בידו;

עבור חמישה חודשי שכירות נטל הנתבע סך 8,960 ₪ ואין בכך פגם. עבור תיקונים בדירה קיזז הנתבע 930 ₪. הנתבע לא הביא בדל ראיה להוכחת טענותיו בדבר נזקים בדירה ומשכך קיזוז זה נעשה בניגוד לדין. גם קיזוז בסך 400 ₪ עבור הובלה התבצע בחוסר תום לב מובהק, שכן בעדותו לפניי העיד הנתבע שאת הובלת המיטלטלין של התובעת לדירה, ביצע כתרומה (עמ' 12, ש' 21), ומשכך, אינו יכול לחזור בו ולטעון כי הוא זכאי לתמורה בעד שירות זה. עבור גז קיזז הנתבע 100 ₪ ואין בכך פגם ועבור "חשבונות נוספים" שולם באמצעות צד ג' סך 175 ₪ נוסף. צד ג' אישר בתצהירו טענה זו.

סיכומו של דבר

15. אשר על כן, סך כל התשלומים שרשאי היה הנתבע לקזז מתוך סך 14,250 ₪, שנמצאו בידו הינם בסך 9,230 ₪ והיה עליו להעביר לידי התובעת סך 5,020 ₪. התובעת הצהירה שאין לה טענות כלפי צד ג' ומשכך דין כספים שקיבל צד ג' מהנתבע, כדין כספים שנמסרו לתובעת. משכך, על הנתבע לשלם לתובעת את ההפרש בין הסכום ששילם לצד ג' לבין הקביעה דלעיל, בסך 1,335 ₪, בתוספת סך 175 ₪ שנטל הנתבע מצד ג' לאחר ההעברה.

16. בגין מעשיו של הנתבע כאמור בסעיף 12, ישלם הנתבע לידי התובעת סך 7,500 ₪ ובסך הכל ישלם הנתבע לתובעת סך 9,010 ₪.

17. בנוסף, ישא הנתבע בהוצאות משפט הכוללים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, בתוספת מע"מ. בהתאם סעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב- 1972, סכום זה ישולם לטובת אוצר המדינה.

18. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, וסכום שלא ישולם במועד ישא ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.

שמעון שטיין, שופט