ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וקנין נגד המוסד לביטוח לאומי :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 001279/08

בפני:

כב' השופט מירון שוורץ

תאריך:

05/11/2008

ע"י ב"כ

עו"ד אדהמי מרדכי

המערער

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ

עו"ד מוניר ח'יר ואח'

המשיב

פסק - דין

1. לפניי ערעור על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 30/12/07, אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי מצבו אינו תואם לאחד הליקויים המפורטים ברשימה שבהסכם הניידות.

2. המדובר בועדת עררים לניידות, אשר התכנסה מכוח הסכמת המשיב שקיבלה תוקף של פסק דין (בל 2225/06) בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים:

"על מנת לאפשר למערער לקיים את המוטל עליו - לבצע צילומי שוק וקרסול ימין AP + LATERAL, ולאחר מכן תתכנס הועדה ותדון בשאלה האם יש מקום ליישם את פריט ה-4. אם החלטת הועדה תהיה שלילית, עליה לנמקה וגם להסביר מדוע היא שונה מהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 26/8/03."

3. הואיל ובהליך זה יש רלוונטיות רבה להשתלשלות האירועים שקדמו לפסק הדין האמור, כמו גם אלה שבאו לאחריו, נביא להלן את תמצית האירועים הרלוונטיים, על פי סדרם הכרונולוגי:

א. ביום 26/8/03, נקבעו למערער ע"י ועדת עררים לניידות, 40% מוגבלות בניידות לפי סעיף ה-4 לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות.

ב. ביום 16/2/06, נבדק המערער ע"י ועדה מחוזית, אשר חזרה ומצאה כי הנ"ל מתאים לסעיף הליקוי ה-4 המקנה 40% מוגבלות בניידות.

ג. המערער הגיש ערר על ההחלטה כאמור, בסברו כי הינו זכאי לאחוזי מוגבלות בניידות בשיעור גבוה יותר. הערר נדון ביום 9/4/06 ע"י ועדת עררים לניידות, אשר ביקשה לקבל צילומים ומסמכים נוספים בטרם תסכם מסקנותיה. הועדה התכנסה בשנית ביום 20/6/06, וקבעה על סמך החומר שהוצג לה, כי לא זו בלבד שהמערער אינו זכאי לאחוזי מוגבלות בניידות בשיעור גבוה יותר, אלא שמצבו של המערער כלל אינו נכלל ברשימת הליקויים. בהתאם לכך, ביטלה הועדה את ההחלטה המעניקה לו 40% מוגבלות בניידות. הועדה קבעה בהחלטתה, כי אם יוצגו צילומים עדכניים, יהיה מקום לשקול הכללתו עפ"י פריט ה-4 40%.

ד. כנגד החלטת ועדת העררים כאמור, הגיש המערער ערעור בפני בית דין זה, אשר נדון בתיק בל2225/06. במסגרת אותו הליך, ניתנה הסכמת המשיב, להחזיר את עניינו של המערער לועדה, על מנת שתעיין בצילומים עדכניים שיומצאו לה ע"י המערער ותקבע האם יש מקום ליישום פריט ה-4 (40% מוגבלות בניידות).

ה. ועדת העררים לניידות, התכנסה ביום 30/12/07 מכח פסק הדין האמור. המערער הופיע בפני הועדה תוך שהוא מלווה בבא כוחו – עו"ד אדהמי המייצג אותו גם בהליך שבפניי. בפתח הישיבה, ביקש ב"כ המערער שלא לבדוק את מרשו הואיל והוא מבקש לחזור בו מהערר ולהחזיר את החלטת הועדה המחוזית, אשר העניקה 40% מוגבלות, על כנה.

בסעיף 4 לפרוטוקול הועדה, נרשמו ע"י הועדה הדברים הבאים:

"הוועדה התכנסה על פי פסק דין אזורי לעבודה בנצרת מתאריך 22/2/07 .

עורך דינו של המערער עו"ד אדהמי מציין כי הוועדה המחוזית קבעה למר וקנין 40% עם כסא גלגלים. הוא מבקש לבטל את מסקנת הוועדה לערערים ע"פ הילכת וגשל של בית הדין הארצי לעבודה ולהחזיר את החלטת הוועדה המחוזית שהעניקה סעיף של 40% ושימוש בכסא גלגלים.

בשלב זה מבקש העו"ד לא לבדוק את המערער עד לבדיקה משפטית של הטענה ע"פ הילכת וגשל. במידה והטענה המשפטית תידחה, מבקש לחזור לתלם של פסק הדין של בית הדין לעבודה."

עוד עולה מפרוטוקול הועדה, כי חרף בקשת ב"כ המערער לעיל, המשיכה הועדה בישיבתה תוך שהיא קובעת בפרק ההחלטות, את הקביעות כדלקמן:

"בהתאם לפס"ד מיום 22.2.07 הוועדה עיינה בצילומי קרסול ימין מתאריך 29.11.07 שנמצא תקין. בצילומי קרסול ושוק שמאל מתאריכים 6.9.07 + 8.7.07 – בצילומים נראה שבר מרוסק ישן של פלפונד הטיביה מחובר חיבור מלא וכן שבר במרכז הפיבולה מחובר אף הוא. קיימת דפורמציה במפרק הקרסול בצד זה. לפיכך, מסקנת הועדה כי אינו ניתן להכלילו ע"פ סעיפי הניידות וערער התובע נדחה. מאידך, עו"ד אדהמי הציג סוגיה משפטית שאיננו בקיאים בה. על כן תפסוק ערכאה משפטית האם תכובד בקשתו של הנבדק או תתקבל חוות דעת הוועדה על פי צו בית הדין."

תמצית טענות המערער

4. הועדה לעררים מיום 20.6.06, ביטלה את אחוזי הניידות שנקבעו למערער, מבלי להזהיר את המערער ומבלי לאפשר לו להתגונן.

5. גם לאחר שהוחזר עניינו של המערער בהתאם לפסק הדין בתיק בל 2225/06, סירבה הועדה להיעתר לדרישת המערער באמצעות בא כוחו, אשר ביקש לחזור בו מהערר, ובמקום זאת דנה לגופו של עניין תוך שהיא חוזרת ומבטלת את קביעת הועדה המחוזית.

6. בשתי הועדות לעררים, זו מיום 26/8/03 ומיום 30/12/07, נבדק המערער ע"י אותו רופא – ד"ר זיו בר, כאשר בעוד שבועדה הראשונה אישר ד"ר בר למערער מוגבלות בניידות בשיעור 40% הרי שבועדה האחרונה שינה לפתע את קביעתו ללא כל הסבר.

7. במקרים דומים אחרים, התאפשר לנפגע לחזור בו מהערר בסיטואציות כגון אלה ולעניין זה מפנה ב"כ המערער לתיק בל. 6413/06 (ת"א). כמו כן מפנה ב"כ המערער אל הפסיקה הכללית הנוגעת לחובת האזהרה ולאפשרות חזרה מן הערר, וכן מפנה לפסק הדין בתיק נא/204-0 המוסד לביטוח לאומי - פרופ' יקותיאל וגשל, פד"ע כ"ד 322 (להלן: "עניין וגשל"), שם קבע בית הדין הארצי, בסיטואציה דומה, כי הנפגע יכול שלא להפעיל את זכותו הדיונית לעמוד בפני ועדה לעררים והוא יכול למעשה לחזור בו מהערר.

תמצית טענות המשיב -

8. לטענת המשיב, המערער לא היה רשאי לחזור בו מהערר לאחר מתן פסק הדין, אלא לכל המאוחר, בעת ישיבת ועדת העררים לניידות מיום 9/4/06. המשיב טוען כי המערער הוזהר בדבר סמכות הועדה לאשר החלטת הועדה המחוזית, לשנותה או לבטלה, לפני תחילת בדיקתו הרפואית ביום 9/4/06 ומעת שהחלה בדיקתו הרפואית, אין המערער יכול לחזור בו מהערר.

9. המשיב מוסיף וטוען בהתייחס לפסק הדין בעניין וגשל לעיל, כי המקרה שלפנינו אינו דומה, הואיל ועניינו של המערער הוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב בעוד שבעניין וגשל, בוטלה החלטת הועדה לעררים ועניינו של הנפגע הובא בפני ועדה בהרכב חדש.

דיון והכרעה

10. השאלה המרכזית העומדת לדיון בהליך זה, היא האם רשאי מערער אשר עניינו הוחזר לועדה רפואית לעררים לנוכח פגם בהחלטתה, לחזור בו מהערר בשלב זה, אם לאו. שאלות משנה אשר עולות בענייננו, נוגעות לשאלת עצם אזהרתו של המערער. כמו כן, עומדת לדיון טענת המערער בדבר היותו של ד"ר זיו בר, חבר בשתי ועדות שונות בהן התקבלו החלטות שונות.

11. בכל הנוגע לטענות הנוגעות לד"ר זיו בר, הרי שבחינת הפרוטוקולים של הועדות לעררים, מלמדת, בניגוד לנטען ע"י המערער, ד"ר בר לא שימש בועדה לעררים בשנת 2003 כיו"ר הועדה, אלא כחבר בלבד. יתרה מזו, אין כל פסול בעובדה כי ד"ר בר ישב בועדות השונות, מה גם שהינו חבר אחד מתוך שלושה. יש לזכור גם כי בפני הועדות השונות, הוצגו מסמכים שונים, כך שבוודאי יכולות היו הועדות להגיע למסקנות שונות. יצויין כי כבר נקבע בפסיקה, כי אין למצוא פגם בכך שרופא שכיהן בועדה קודמת לעררים יכהן אף בועדה חדשה, הדנה בעניינו של הנכה כעבור מספר שנים (דב"ע מז/22-0 דבורה יגר נ. המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

12. את עיקר טיעוניו, מבסס המערער על פסיקת בית הדין הארצי בעניין וגשל לעיל, שם אומצה כלשונה, קביעתו של בית הדין האזורי כדלקמן:

"האם התובע יכול עתה להפריד בין הדבקים בפסק הדין שניתן בהסכמה ולבחור שלא להופיע בפני הועדה לעררים. שאלה זו תיפתר אם ננסה לסווג את הזכות שקמה לו לתובע בעקבות ביטולה של החלטת הועדה לעררים, אם דיונית היא או אחרת. בחינתה של הזכות אינה מותירה ספק כי דיונית היא. וככזאת היא יוצרת מחדש הליך הנשלט כולו ע"י בעליה של אותה זכות. ירצה התובע – יפעיל את הזכות הדיונית והערר יתקיים. לא ירצה – לא יפעיל את הזכות הדיונית, הערר לא יתקיים ותישאר על כנה החלטת הועדה מדרג ראשון..."

13. המשיב, בטיעוניו, מאבחן את הלכת וגשל לעיל, וטוען כי זו אינה חלה במקרה הנדון. המשיב טוען כי בעוד שבהלכת וגשל בוטלה בהסכמה החלטת הועדה לעררים, ונקבע כי עניינו יועמד בפני ועדה לעררים חדשה, הרי שבענייננו הוחזר המערער לועדה באותו הרכב. לפיכך, טוען המשיב, כי הועדה לעררים שנדרשה להתכנס בעניינו של המערער בהליך זה על פי פסק הדין, נדרשה להשלים את מלאכתה ובמצב שכזה, אין רשאי המערער להחזיר את המצב לקדמותו, קרי, לבטל את הערר ולהותיר את החלטת הועדה המחוזית על כנה.

14. סבורני כי עניינו של המערער בהליך זה, אינו שונה באופן מהותי מהמקרה שנדון בעניין וגשל, הגם שנכונה האבחנה שעשה המשיב במסגרתה הצביע על השוני בין שני המקרים, כאשר בעניין וגשל נקבע כי החלטת הועדה לעררים בטלה, בעוד בענייננו, הוחזר העניין לועדה לעררים באותו הרכב.

כאשר מוחזר עניינו של מערער לועדה לעררים, גם כאשר מדובר באותו הרכב, בין אם בפסק דין שהכריע בעניין ובין אם לנוכח הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין כמו במקרה הנדון, הרי שהמסקנה הנובעת מעצם ההחזרה, היא כי נפל פגם בהחלטת הועדה לעררים אשר בעקבותיו אין יכולה החלטת הועדה לעמוד בפני עצמה, אלא דרושה היא הבהרות והשלמות.

במקרה שכזה, פירושו של דבר כי פעולת הועדה לא הסתיימה ויש לראות את כינוסה מחדש כהמשך ישיר לישיבותיה אשר קדמו לפסק הדין מכוחו התכנסה. במצב דברים שכזה, סבורני כי מרגע שסברה הועדה כי היא עומדת לקבוע דרגת נכות נמוכה יותר, מזו שנקבעה ע"י הועדה המחוזית, חלה עליה החובה לעצור את הדיון, להזהיר את הנפגע

ולאפשר לו לממש את מלוא זכויותיו המוקנות לו על פי ההלכה הפסוקה, קרי, להתגונן ואף למשוך את הערר.

דברים אלה, יפים שבעתיים בענייננו, כאשר המערער לא הוזהר כלל, אף לא בישיבתה הראשונה של הועדה לעררים שהתקיימה בעניינו ביום 9/4/06, כאשר יש לזכור כי מדובר בערר שהוגש ע"י המערער בלבד.

אין בידי לקבל את טענת המשיב בסיכומיו ולפיה, יש לראות את המערער כמי שהוזהר כמתחייב בהלכה הפסוקה, עת נרשם בפרוטוקול כי בסמכות הועדה לאשר את החלטת הועדה המחוזית, לשנותה או לבטלה (ראה סעיף 6 לסיכומי המשיב).

מדובר בנוסח סטנדרטי המצוי בפרוטוקול אולם בוודאי שלא ניתן לראות בו כ"אזהרה" לענייננו. יש לזכור כי על פי ההלכה הפסוקה, כל אימת שהועדה לעררים עומדת לקבוע דרגת נכות נמוכה יותר במסגרת ערר שהוגש ע"י הנפגע, עליה להעמידו על האפשרות שאחוזי הנכות יופחתו ותינתן לו רשות ל"התגונן". (דב"ע מה/293-01 אהרון לנגרמן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח 42).

15. במקרה הנדון, המערער, אשר הגיש את הערר ולא היה מיוצג בהליך, לא ידע ולא יכול היה לדעת אודות זכותו לחזור בו מן הערר ויתכן כי אילו הוזהר כדין, עוד בישיבה מיום 9/4/06, היה חוזר בו מהערר כפי שביקש לעשות מאוחר יותר, מעת שקיבל ייצוג.

לסיכום

16. לאור האמור לעיל, הואיל והמערער לא הוזהר ע"י הועדה הרפואית לעררים כמתחייב, ומשביקש לחזור בו מהערר, עוד בטרם השלימה הועדה הרפואית לעררים את הדיון בעניינו, בהתאם לפסק הדין, היה על הועדה לאפשר לו לעשות כן, ובוודאי שלא להמשיך בדיון.

17. על כן, יש לקבל את הערר, כך שהחלטת הועדה הרפואית לעררים תתבטל וההחלטה של הועדה המחוזית מיום 16/2/06, תיוותר על כנה, כאילו לא הוגש ערר המערער.

בתוצאה לעיל, נשמרת זכותו הבסיסית של המערער לחזור בו מהערר, זכות אשר לא ניתנה לו בשלב כלשהו ע"י הועדה ומנגד, אין בכך כדי לפגוע באופן כלשהו במשיב, שהרי

בהתאם לסעיף 20 לתוספת ב' להסכם הניידות, רשאי המוסד בכל עת להפנות את המוגבל בניידות לבדיקה מחודשת בפני הועדה הרפואית.

18. המשיב ישלם למערער סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולם בתוך 60 יום מהיום.

19. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

מירון שוורץ, שופט

רונית ב.א.