ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רפעת גבארה נגד עירית נתניה :

בפני כבוד השופט הרווי גרובס

התובעים

1.רפעת גבארה
2.רולא גבארה

נגד

הנתבעת

עירית נתניה

בית משפט לתביעות קטנות בנתניה

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי בסכום של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש ופגיעה בשמם הטוב של התובעים, עקב פעולות גביה של הנתבעת שננקטו כנגד התובעים באיחור רב ממועד ביצוע העבירה.

למעשה התובעים טוענים שהנתבעת הזניחה את זכויותיה ופעלה ברשלנות ומאז 2003 לא נשלחה כל הודעה לתובעים על קיום החוב. אולם, "ביום 11/11/10 הגיעו מעקלים לביתם של התובעים בלווי משטרה ללא שום התראה או הודעה מראש, דבר שגרם לתובעים עגמת נפש קשה והרגישו את עצמם כאילו המעקלים שבאו הם בעלי בית" (כתב התביעה סעיף 4).

התובע הוא מורה בבית ספר והעיקול בוצע בפני שכנים והפעולה פגעה קשות בשמו, כבודו ובתפקידו, מכאן התביעה.

במהלך טיעוניו התובע היה גלוי לחלוטין עם בית המשפט. הוא לא מתכחש לעצם ביצוע העבירות ומודה שקיבל דרישות לתשלום שאחרון בהם לטענתו בשנת 2003, ואז ממשיך התובע "אני זלזלתי ולא שילמתי. נכון. זה היה הקנס עצמו בסך 70 ₪. זו היתה טעות מצדי אבל למה לא שלחו לי אזהרה" (עמ' 1 שורות 10,11).

לכן התלונה העיקרית של התובע היא שיהוי ממושך של הנתבעת לגבות כסף שגם התובעים מסכימים כי הוא מגיע לנתבעת.

בטענותיו הסתמך התובע על תיק אזרחי 161625/09 ת"א חנוך קרן נ' עירית הרצליה. מדובר בפסק דין של כבוד השופט דן מור, שופט בכיר, שם נקבע בין היתר "זכותו של כל אדם שלא להפגע מהליכי גבייה רשלניים תוך פגיעה בקניינו או ניסיון לפגיעה שכזו, במידה שמעל לדרוש בעניננו בחוב קנס חניה והצגתו של אדם כמי שאינו משלם את חובותיו ושאין מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו, יש בכך משום פגיעה בשמו הטוב וברור כי יש בכך אף גרימת סבל ועגמת נפש" (פס"ד של כבוד השופט מור סעיף 10).

לפיכך השאלה בפני בתיק זה היא האם דובר בפעולה רשלנית של הנתבעת או אם לאו.

מטעם הנתבעת העיד מר מאיר לוי, מנהל הפיקוח, אשר הסביר לבית המשפט את המדיניות לגבי חובות חניה ובין היתר שנהוג "להחיות את התיק" מידי 3 שנים בדרך כלל והוצגו בפני ביהמ"ש שרשרת מפורטת של הודעות לתובעים.
התברר כי נשלחו הודעות גם ב- 2001 וגם ב- 2004 ולא ב- 2003 כטענת התובע.

מר לוי ברוב הגינותו אכן הסכים לטענת התובע שלפעמים הודעות דואר בטייבה אינן מוצאות את כתובתן ויתכן שהתובע לא קיבל את כל ההודעות.

יחד עם זאת דובר בחוב שעל התובע לשלם גם לפי טענותיו ולא חלה התיישנות על אמצעי גבייה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. אין ספק שאירוע הטלת העיקול בביתם של התובעים הינו אירוע לא נעים ופוגע ובית המשפט לא מפקפק בתחושות הקשות של התובעים בעת ביצוע העיקול.

2. אולם דובר בחוב שהתובע לא מתכחש לו ונהפוך הוא, הוא מודה שזלזל בו ולא שילם.

3. מקובל עלי שחל שיהוי משמעותי בגביית החוב מהתובע והדבר לא רצוי, אם כי לא מצאתי בפסיקה כל אסמכתא לטענת התובע שחלה התיישנות על אמצעי גבייה. כאשר הנתבעת פועלת ליידע את החייב מידי מס' שנים בקיום של חוב שלא הוכחש.

4. המלצתי היא שבעתיד הנתבעת תזדרז לגבות חובות מסוג זה אך אין במעשים של הנתבעת משום רשלנות ולכן אין לקבל את תביעת התובעים.
בנסיבות העניין אני דוחה את התביעה, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, א' אייר תשע"ב, 23 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רפעת גבארה
נתבע: עירית נתניה
שופט :
עורכי דין: