ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גנם נגד אדרעי :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

דמ 005679/07

בפני:

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

נציג עובדים – מר כהן

נציג מעבידים – מר ברלך

05/11/2008

בעניין:

שרה גנם

ע"י מזכיר איגוד מקצועי

אריה נעים

התובעת

נ ג ד

רחל אדרעי

בעצמה

הנתבעת

פסק דין

1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות ובשעות המנוחה השבועית, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי מחלה והפרש החזר הוצאות נסיעה.

2. ואלה הן עיקרי העובדות הצריכות לתביעה זו:

א. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחנות במלון המלך דוד בירושלים ביום 30.3.06.

ב. לתובעת שולם שכר לפי שעות עבודתה.

ג. התובעת פוטרה מעבודתה ביום 12.2.07 , והוסיפה לעבוד בפועל עד ליום 19.2.07 עת קיבלה את מכתב הפיטורים, שזו לשונו:

"הנדון: סיום עבודה

בתאריך 12.2.07 הודעתי לך על סיום עבודתך, כמתחייב מהחוק את זכאית ל-11 ימי הודעה מראש, בהתאם לכך סיום עבודה בפועל יום ה' 22.2.07. אני מודה לך על עבודתך ומאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך"

3. התובעת טוענת כי פוטרה במועד שפוטרה כדי לשלול את זכותה לתשלום פיצויי פיטורים. כמו כן לטענתה לא שולמו לה במלואם יתר זכויותיה הסוציאליות, כמפורט בכתב התביעה. מנגד טוענת הנתבעת כי על רקע יחסי העבודה העכורים שנוצרו, ותפקודה הלקוי של התובעת, עד כדי פגיעה ביעילות העסק, פוטרה התובעת. אם נפלו טעויות בחישוב זכויותיה, לא נעשה הדבר על מנת לקפחה.

4. פיצויי פיטורים.

לטענת התובעת, הנתבעת פיטרה אותה בסמוך לתום שנת עבודתה הראשונה על מנת להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, ומשכך חל בעניינה סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963, הקובע:

”פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים”.

הוראה זו מקימה חזקה הניתנת לסתירה, על פיה על המעביד מוטל הנטל להוכיח כי לא הרצון להימנע מתשלום פיצויי הפיטורים הוא שעמד ביסודם. המעביד אינו חייב להוכיח כי היה זכאי לפטר את העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. כל אשר עליו להוכיח הוא היעדרו של מניע שלילי כאמור, וזאת בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני – מקצועי ובין אם לאו. באשר למילים: "פיטורין בסמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה", נפסק כי לאור תכליתו של חוק פיצויי פיטורים יש להחיל את הוראות הסעיף גם כאשר מדובר בעובד שעבד 10 חודשים בלבד, אם אמנם הוכח כי פוטר כדי להימנע מתשלום הפיצויים:

”בהתאם לפסיקה, יש לפרש את המונח 'סמוך' בהתאם לנסיבותיו של כל עניין. אנו סבורים, כי אין מקום לקבוע שסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 חודשים, וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר. .. במקרה בו בית הדין משוכנע כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה, יש תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים גם אם העובד הועסק תקופה קצרה יותר מ- 11 חודשים" (ע"ע (ארצי) 420/06 קוגן – כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ , ניתן ביום 6.5.2007(.

נוכח הוראת סעיף 3 לחוק על החזקה שנקבעה בו, ובהתחשב בעובדה שהתובעת פוטרה לאחר 10.5 חודשי עבודה, השאלה האמיתית העומדת להכרעה היא האם הוכיחה הנתבעת "היפוכו של דבר", כלומר כי לא פיטרה את התובעת על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים .

  1. לתובעת ולנתבעת גרסאות שונות באשר למניעים לפיטורים, אולם התרשמותנו הינה כי הרצון להתחמק מתשלום פיצויים אינו הסיבה לכך. אמנם בכתב התביעה כתבה התובעת כי פוטרה "בלי שום סיבה" (סעיף 2). אולם מחומר הראיות שהוצג לפנינו מצטיירת תמונה שונה לחלוטין. בעדותו הבהירה התובעת את המניע לפיטוריה, ואמרה:

"הנתבעת פיטרה אותי בגלל האישיות שלי ולא בגלל

העבודה שלי" (ע' 4 ש' 20-21).

בהמשך עדותה פירטה התובעת את הסכסוכים שנתגלעו בינה לבין הנתבעת, והדגישה כי הנתבעת סירבה להתנצל בפניה, למרות שדרשה זאת (ע' 4 ש' 16-27). כך עולה בבירור גם מהקלטות של שיחות שהתקיימו בין התובעת לנתבעת מיום 12.2.07 ומיום 19.2.07, ואשר נערכו ביוזמת התובעת, ומעדותה של הנתבעת (ע' 6 ש' 24-27, ע' 7 ש' 1-5). התמונה העובדתית המצטיירת מחומר הראיות שהוצג לפנינו הינה כי על רקע איחורה של התובעת לעבודתה הוחלפו בין הצדדים דברים, שעליהם לא הייתה מוכנה התובעת לעבור לסדר היום ללא התנצלות מהנתבעת. סירובה של הנתבעת להעלות את שכרה עמד אף הוא ברקע מערכת היחסים העכורה שנוצרה.

כחלק מהמשבר ברמת היחסים האישית, חדלה התובעת לבצע מטלות יומיומיות אשר הוטלו עליה במסגרת תפקידה, בטענה כי אין לה מוטיבציה לעבודה ולמעסיקתה. עוד עולה מדבריה כי בהתנהגותה זו ביקשה לבסס הצדקה להעלאה במשכורתה על ידי הענקת פנים מוחשיים למצב ההפוך, ותוך שהיא בוחרת איזה חלק מן העבודה לבצע ואיזה לא. יתר על כן, התובעת אף התנתה את השבת המצב לקדמותו בקבלת התנצלות של הנתבעת .דברי הנתבעת כי לא תסכים למצב שבו תיפגע העבודה מחד גיסא, ומאידך גיסא יוצבו סנקציות מצד העובדת להמשך עבודה תקין, נפלו על אזניים ערלות.

בשיחה מיום 12.2.07 הותירה הנתבעת בידי התובעת את הברירה להוסיף לעבוד ו"לחזור לעצמה" תוך התעלות על הפן האישי, או להמשיך במסלול הנוכחי על התוצאות המתבקשות ממנו.

6. ביסוד הכוונה לחמוק מתשלום פיצויי פיטורים עומד הרצון להוציא את העובד משורות המועסקים במפעל ממניעים שליליים. הדין מבקש להגן על עובד העומד להשלים פרק העסקה של שנה, מפני נישולו מזכויותיו הסוציאליות תוך ניצול ציני של פרק הזמן המזכה. מקומם של זכויות המגן במשפט העבודה איתן הוא, וכוונת המחוקק ביצירת החזקה האמורה לחזקם ולעגנם ככאלו, תוך הכוונת נורמת התנהגות ראוייה ביחסי העבודה, כנגזרת מחובת תום הלב המוגברת המוטלת על שני הצדדים.

יש להקפיד, אם כן, כי תחולתו של סעיף 3 תיוחד למצבים שלהם יועד מלכתחילה. לא תחושתו הסובייקטיבית של העובד באשר לסיבת פיטוריו, המניעים כפי שהצטיירו בעיניו, והפרשנות שבחר להעניק לסיום יחסי העבודה, הם הקובעים בעניין. יש לבחון את הכוונה העומדת ביסוד מעשה הפיטורים על רקע נימוקי הפיטורים, ובשים לב לשאר נסיבות המקרה.

7. נסיבות סיום יחסי העבודה בענייננו, ובמיוחד התנהגותה של התובעת, מצביעים על כך שהמניע לפיטורים לא היה הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. יחסי העבודה בין הצדדים עלו על שרטון, ובין התובעת לנתבעת התגלעו ויכוחים רבים, גם על רקע דרישתה של התובעת כי הנתבעת תתנצל לפניה. מחומר הראיות עולה בבירור, אם כן, שהתובעת פוטרה בשל התנהגותה, ובשל הסכסוכים שפרצו בינה לבין הנתבעת. מכאן, שאף על פי גרסת התובעת עצמה היא לא פוטרה כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, אלא בשל סיבות אחרות. לפיכך נדחית התביעה לתשלום פיצויי פיטורים.

8. דמי הודעה מוקדמת

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת) קובע, בסעיף 4, כי עובד בשכר, המפוטר במהלך שנת עבודתו הראשונה, זכאי להודעה מוקדמת בת יום אחד, בשל כל חודש עבודה. התובעת עבדה 10.5 חודשים, עד ליום 12.2.07. לכן התובעת זכאית להודעה מוקדמת בת 10.5. עבודת התובעת הופסקה לפני תום תקופת ההודעה המוקדמת, לטענת הנתבעת בשל כך שתפקודה פגע בניהולו התקין של העסק, וביעילותו הכלכלית. יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובעת היא שנטשה את עבודתה, ולא השלימה של תקופת ההודעה המוקדמת, נוכח אמירותיה החד משמעיות של הנתבעת בהקלטה, לפיהן היא אינה מעוניינת כי התובעת תוסיף להגיע לעבודתה, שכן התנהלותה ותפקודה מסבים לה נזקים. כמו כן התחייבה הנתבעת בקלטת באופן מפורש לשלם לתובעת עבור ימי ההודעה המוקדמת שנותרו (ראו הקלטה מיום 19.2.07).

זכותו של מעביד לוותר על עבודה בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, אולם עליו להשלים לעובד את מלוא התשלום עבור תקופה זו. התובעת לא טענה כי לא קיבלה שכר עד ליום 19.2.07. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת עבור 3.5 ימי הודעה סך של 644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.07.

9. דמי חופשה

חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 קובע כי:

”אורך החופשה (תיקון מס' 2) תשכ"ה-1965

3(א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:

(1) בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות - 14 יום;

....

(ג) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה –

(1) לפחות 240 ימים - יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א);

(2) פחות מ- 240 ימים - יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במניין"

נאמר כבר עתה כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה את יתרת ימי החופשה יש לזקוף על חשבון ימי ההודעה המוקדמת, שבהם בחרה לוותר על שירותי התובעת. כאמור בתקופת ימי ההודעה המוקדמת רשאי המעסיק לעמוד על המשך ההעסקה או לוותר עליה, בכפוף לכך ששכרו של העובד ישולם במלואו. סעיף 5(א) לחוק חופשה שנתית קובע כי:

”חישוב ימי החופשה

5(א) ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי החופשה:

.....

(7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה- עשר, ובמידה שעלו."

בדב"ע 107/98-3 אורי ארבל - H.P.H.Products Ltd פד"ע לב 156 נפסק כי:

”משקיבל העובד הודעה על פיטורים והפסיק לעבוד, עפ"י הוראת המעסיק, למעשה חדל לעבוד.

סיום יחסי עובד – מעביד בנסיבות אלו הוא דבר פורמלי. מכאן, כאשר הודיע המעסיק לעובד על הפסקת עבודתו בפועל והעובד לא יחזור לעבוד בפועל אצל המעסיק, קמה לו הזכות לפדיון חופשה והמעסיק אינו יכול 'להוציא את העובד לחופשה שנתית'

...סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית חל רק כאשר העובד מחליט לצאת לחופשה ולא כאשר הוא חדל לעבוד וזכאי לפדיון חופשה.סעיף 5(א)(7) לחוק עוסק במצב בו המעסיק אינו מבקש מהעובד להפסיק את עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת אלא מעוניין בעבודתו בתקופה זו. על אף רצונו זה של המעסיק מודיע העובד על יציאתו לחופשה שנתית בתופת ההודעה המוקדמת. בנסיבות הללו, מגן סעיף 5(א)(7) לחוק על המעסיק בכך שמבטל את החופשה שנצברה מעל 14 ימים"

התובעת ניצלה 6 ימי חופשה בחודש נובמבר (נספח 3 לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת כי התשלום מופיע בתלוש השכר של חודש פברואר 2007 (סעיף 3 לכתב ההגנה). אכן בתלוש השכר של חודש זה (צורף לכתב ההגנה) מופיע תשלום עבור חופשה בסך של 1,144 ₪. בחודש אוגוסט שולם לתובעת עבור 2 ימי חופשה (תלוש שכר 8/06, וכן נספח 4 לכתב ההגנה).

משכך על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בגין חצי יום עבודה בסך של 92 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.07.

10. דמי מחלה

תקנה 2 (א) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה) התשל"ז - 1976 קובעת, כי עובד הפונה למעבידו לקבלת דמי מחלה, ימציא תעודת מחלה חתומה בידי רופא, ובה יצויינו פרטים שונים המפורטים בתקנות. נטל להוכיח כי המציאה תעודת מחלה, מוטל על התובעת.

התובעת לא העמידה כל תשתית שהיא לתביעתה ברכיב זה, ומשכך דין התביעה לדמי מחלה להידחות.

11. נסיעות

התובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על 155 ₪ עבור הפרשי נסיעות בתחבורה ציבורית. התובעת לא הבהירה מדוע היא זכאית להפרש, ומאין הוא נובע. מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה כי שולם לתובעת החזר הוצאות נסיעה מידי חודש בחודשו.

משכך, נדחית התביעה אף ברכיב זה.

12. דמי חגים

סעיף 20.ה להסכם הקיבוצי הכללי ( מסגרת) לתנאי השכר במשק הפרטי, שנחתם ביום 9.1.95 בין לשכת התיאום של האירגונים הכלכליים לבין הסתדרות הכללית של העובדים בישראל קבע בסעיף 7, הדן בדמי חגים, כדלקמן:

”ו"א. עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה ולא נעדר סמוך ליום החג ( זאת אומרת יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת הנהלתה, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג ( 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

ב. עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי חג".

סעיף זה, הורחב בצו ההרחבה (י"פ 4462 התשנ"ז בע' 707) והוחל על כל העובדים והמעבידים בישראל , בין השאר בענפי התעשיה והמלאכה. תוקף צו ההרחבה הינו מיום 1.12.96. באשר לנטל ההוכחה, נפסק כי:

”חזקה על עובד, ועובד יומי בכלל זה, כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר, בכל אותם ימים שבהם עליו לעשות כן, אלא אם היתה לו סיבה להיעדרות. על הטוען ליוצא מן הכלל - במקרה שלפנינו המעבידה - הנטל להוכיח, כי נעדר העובד מעבודתו סמוך ליום החג" (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ, פד"ע טו 163, וראו גם ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'יק – שלג לבן (1980) בע"מ, ניתן ביום 28.5.07).

לא נטען, ומשכך אף לא הוכח, כי התובעת לא עמדה בתנאים המזכים בתשלום דמי חגים. עם זאת, בסעיף 4 לכתב ההגנה כי נטען כי התובעת עבדה ביום העצמאות, ושולם לה עבור יום זה. גרסה הנתמכת בחומר הראיות אשר הונח בפניי (ראה תלוש 5/06). לפיכך יש להפחית יום זה מן הסכום שנתבע.

לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת דמי חגים בסך של 811 ₪ (995 – 184) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.07.

13. שעות נוספות ושעות מנוחה שבועית

תביעה לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה השבועית הינה תביעה ממונית. על העובד לבסס תשתית ראייתית להוכחת שעות עבודתו, ולהציג את כל הנתונים העובדתיים לקביעת הסכום המגיע להוכחתם. כל זאת על מנת ליתן בידי המעביד הזדמנות נאותה להתגונן בפני הטענות המועלות כלפיו מחד גיסא, ולאפשר לבית הדין, ככל שיש אחיזה לדבר, לפסוק סכום קצוב לטובת התובע גמול מאידך גיסא.

התובעת הציגה לפנינו כרטיסיות שבהן פורטו שעות עבודתה. מעדיפים אנו את גרסתה וחישוביה לעניין יתרת זכאותה לגמול שעות נוספות וימי מנוחה שבועית. התובעת אף הפחיתה מן החישוב את הסכומים שקיבלה עבור עבודה בשעות נוספות בחודשים 12/06 ו-1/07.

לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 1,261 ₪ וגמול עבודה במנוחה השבועית בסך של 905 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.07.

14. אי תשלום חוב

הנתבעת טוענת כי נותר לתובעת חוב בשל לקיחת סיגריות מהחנות בהקפה ( סעיף 5 לכתב ההגנה). מן ההקלטה עולה כי אכן קיים חוב, וכי התובעת לקחה את הכרטיסיה שבה מצויין גובה החוב, אך היא מאשרת את קיומו, ואף מבטיחה להחזירו כאשר תקבל משכורת (הקלטה מיום 19.2.07). על כן, מן הסכומים שנפסקו לטובת התובעת יש לקזז את סכום החוב כעולה מן הכרטיסיה שבידי התובעת.

סוף דבר-

על הנתבעת לשלם לתובעת סך את הסכומים כדלקמן:

דמי הודעה מוקדמת בסך של 644 ₪; פדיון חופשה בסך של 92 ₪; דמי חגים בסך של 811 ₪; גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 1,261 ₪ וגמול עבודה במנוחה השבועית בסך של 905 ₪. מן הסכומים הנ"ל יש לקזז את החוב של התובעת כמפורט בסעיף 14 לעיל. הסכום הנותר ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.07.

הנתבעת תשלום הוצאות התובעת בסך של 750 ₪.

ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום

שיומצא לצדדים פסק-דין זה.

ניתן היום 5.11.08 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג עובדים

מר כהן

ד. פרוז'ינין - שופטת

אב"ד

נציג מעבידים

מר ברלך

005679/07דמ 730 אילנית ג'והרי