ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קוסקאס אליהו - המוסד לביטוח לאומי :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה

בבאר-שבע

בל 2886/05

בפני:

כבוד השופט אילן סופר

05/11/2008

בעניין:

אליהו קוסקאס

ע"י ב"כ עו"ד

ניסים אזולאי

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ילנה צ'וקלר

הנתבע

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה להכיר בארוע המוחי מיום 28.4.02 כ"תאונת עבודה".

2. התובע יליד שנת 1948.

3. התובע הועסק בחברת מפעלי תובלה בע"מ משנת 1972 ועד שנת 2002.

4. תפקידו של התובע בתחילת דרכו היה פקיד גבייה, ובשנת 1982 קודם לתפקיד גזבר ראשי.

5. התובע הועסק בתפקיד גזבר ראשי במשך 23 שנים.

6. במסגרת תפקידו עסק התובע בגביית כספים מלקוחות, ניהול כספי מול הבנקים, ניהול המחלקה, טיפול מול רשויות המס וטיפול בתשלומים לספקים.

7. שעות עבודתו של התובע היו מ- 07:00 עד 17:00-18:00, ולעיתים נשאר שעות נוספות לפי הצורך.

8. ביום 28.4.02 זומן התובע לשיחה אצל מנהל הכספים ומנהל משאבי אנוש ונמסר לו על החלטת ההנהלה להפסיק את עבודתו החל מיום 25.12.02 (להלן: "הארוע").

התובע הגיב להודעה בכעס והתרגשות, קם ועזב את הישיבה.

9. לאחר הארוע התובע המשיך לעבוד, מצב רוחו לא היה טוב.

ביום 12.5.02 נערכה לתובע שיחה עם מנהלת הכספים אשר התנהלה על מי מנוחות ובאווירה רגועה. לאחר סיום השיחה התובע יצא למטבחון שם חש ברע. התובע פונה לבית החולים עם תלונות על חולשה סחרחורות ורעד, נבדק, ושוחרר למעקב הרופא המטפל.

10. התובע שהה בחופשת מחלה עד ליום 17.5.02, וביום 19.5.02 חזר לעבודתו.

11. באותו היום התובע עבד כרגיל, בסביבות השעה 09:00 החל התובע לחוש כאבי עיניים וראש חזקים, והוא פונה לבית החולים. התובע נבדק ושוחרר למעקב הרופא המטפל.

12. בתאריך 18.6.2007 ובהסכמת הצדדים, מינה בית הדין את פרופ' אבינועם רכס כמומחה רפואי מטעמו, אשר התבקש להשיב לשאלות הבאות:

א. ממה סבל התובע בתאריכים 28.4.02, 12.5.02 ו- 19.5.02?

ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין הארוע מיום 28.4.02 לבין התופעות שאובחנו אצל התובע בכל אחד מהתאריכים לעיל?

ג. במידה וכן, האם השפעת האירוע בעבודה פחותה מהשפעת גורמי סיכון אחרים הקיימים אצל התובע?

13. בתאריך 27.8.07, השיב פרופ' אבינועם רכס לשאלות בית הדין כדלקמן:-

"א. 1. בתאריך 28.4.02 – לא מצאתי כל תיעוד לקיום בעיה רפואית במועד זה.

2. בתאריך 12.5.02 – סבל התובע מהתקף חרדה.

3. בתאריך 19.5.02 – סבל התובע משיתוק היקפי של עצב הפנים.

ב. התשובה לשאלה זו לדעתי שלילית לגבי 28.4.02 ולגבי 19.5.02.

שיתוק עצב הפנים אינו נגרם ע"י מתח נפשי.

התשוכה חיובית לגבי 12.5.02. אני מעריך כי האירועים בעבודה גרמו לתובע מתח וחרדה.

ג. השפעת האירועים בעבודה על מצב חרדתי גוברת על השפעת גורמי הסיכון האחרים שהיו בתובע.

בשולי הדברים אני מבקש להעיר כי קראתי את חוות דעתו הרפואית של דר' גושן בה הוא טוען כי התובע 'עבר אירוע מוחי CVA בתאריך 19.5.02'.

לא מצאתי כל תיעוד רפואי המאשר אמירה זו ואני תמה האם דר' גושן אינו יודע להבדיל בין אירוע מוחי לבין שיתוק היקפי של עצב הפנים. אם הוא אכן יודע את ההבדל – הבעיה בחוות הדעת שלו גדולה פי כמה.

14. לאור קביעת המומחה כי מדובר במצב חרדתי, ולאחר שהצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי נוסף מתחום הפסיכיאטריה, מינה בית הדין בתאריך 9.10.07, את ד"ר רמי אהרונסון, כמומחה רפואי מטעמו, אשר התבקש להשיב לשאלות הבאות:

א. האם יש קשר סיבתי רפואי בין הארוע מיום 28.4.02 לבין התופעות שאובחנו אצל התובע ביום 12.5.02?

ב. במידה וכן, האם השפעת האירוע בעבודה פחותה מהשפעת גורמי סיכון אחרים הקיימים אצל התובע?

ג. האם סביר שהתקף חרדה יופיע שבועיים לאחר הארוע מיום 28.4.02?

15. בתאריך 20.12.07, מסר ד"ר רמי אהרונסון את חוות דעתו כלדקמן:-

"1. מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע סבל ממחלות גופניות רבות וגם במשך השנים הגיב ברגשנות ועצבנות במצבי לחץ ואירועים בעבודה. צויין למשל שב- 12.3.01 פנה לרופא בתלונות של סחרחורת, כאבי ראש וקוצר נשימה ושהפניה היתה בהקשר ובהמשך להתרגשות בעבודה. כמו כן הוזכרו מספר פעמים במסמכים (1993, 94, 98) מתח ועצבנות. לא הוזכרו תגובות דומות מיד לאחר הודעת הפיטורין ב- 28.4.02.

אני רואה קשר סיבתי בין תגובת החרדה בתאריך 12.5.02 ובין המציאות בה מצא עצמו מפוטר לאחר 30 שנות עבודה ועומד מול עתיד כלכלי וחברתי בלתי בטוח ובלתי ידוע. מציאות זו נוצרה כאשר נמסר לו על פיטוריו ב- 28.4.02. אני רואה לא את השיחה המסויימת אלא את עצם הפיטורים כסיבה לתגובתו.

2. צויין לעיל שהתובע סובל לאורך השנים ממחלות גופניות מרובות והינו בעל גורמי סיכון רפואיים. כמו כן מוזכר כי בעבר הגיב במיחושים גופניים במצבי התרגשות ולחץ. עם זאת יש לראות בפיטוריו לאחר 30 שנות עבודה כאירוע חיים קיצוני בעל השלכות קשות לעתידו ועתיד משפחתו. לדעתי סביר להניח שהשפעת אירוע הפיטורין על מצבו הבריאותי חריפה יותר ובתקופה זו אף גדולה יותר מאשר גורמי הסיכון האחרים.

3. התשובה היא כן. ראה תשובתי הראשונה."

16. הכרעה

על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים.

ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321.

דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

ראה: דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם).

17. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.

ראה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99.

18. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.

19. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחים אינן מפורטות ומנומקות, או שאין בהן מענה לשאלות שהופנו אליהם, גם אין בהן פגמים נגלים לעין, ואין הן בלתי סבירות על פניהן.

20. חוות הדעת של המומחים מלמדות, כי הארוע מיום 12/5/02 היה ארוע של התקף חרדה. המומחה הראשון ציין כי הארועים בעבודה הם שגרמו לתובע מתח וחרדה, וכי השפעתם היתה גבוהה מהשפעת גורמי סיכון אחרים.

המומחה השני ציין כי הוא רואה קשר סיבתי בין תגובת החרדה בתאריך 12/5/02 לבין המציאות בה מצא עצמו התובע מפוטר לאחר 30 שנות עבודה, ניצב מול עתיד כלכלי וחברתי בלתי בטוח ובלתי ידוע.

21. מכאן, כי שני המומחים משני התחומים תמימי דעים כי הארוע מיום 12/5/02 הינו ארוע שיש לראותו כפגיעה בעבודה, על רקע פיטורי העובד.

22. המומחה מתחום הפסיכיאטריה אף אישר, כי סביר שהתקף החרדה יופיע כשבועיים לאחר ארוע הפיטורים בנסיבות אותן תאר.

23. בכל הנוגע לארוע מיום 19/5/02, קבע המומחה הנוירולוגי כי מדובר בשיתוק היקפי של עצב הפנים, וכי לא מדובר בפגיעה אשר יכולה להתפתח בעקבות מתח נפשי, ועל כן שלל קשר סיבתי בינה לבין הארועים בעבודה.

24. אשר על כן, התביעה מתקבלת בכל הקשור להכרה בארוע מיום 12/5/02 – דהיינו התקף החרדה.

25. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

ניתן היום ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

______________

אילן סופר - שופט

002886/05בל 734 ויקי גוטפלייש