ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל שיפשין נגד חברת השמירה בע"מ :

1

בתי הדין לעבודה

בית דין אזורי לעבודה

בבאר-שבע

דמ 001443/08

בפני:

כב' הרשם יוחנן כהן

תאריך:

05/11/2008

בעניין:

מיכאל שיפשין

התובע

נ ג ד

חברת השמירה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

שלום בר

הנתבעת

נוכחים:

התובע- בעצמו

ב"כ הנתבעת ונציג הנתבעת מר אלכס רודובסקי

פרוטוקול

התובע:

התחלתי לעבוד כמעט לפני 4 שנים בחברת השמירה.

שלחו אותי לעבוד מרחק מהבית.

עבדתי בבאר טוביה בקרית מלאכי, המרחק מאשדוד הלוך וחזור 60 ק"מ. 30 ק"מ הלוך ו- 30 ק"מ חזור. שילמתי 60 ליטר דלק. עבדתי שם שנה וחצי ושנתיים וחצי אני עובד בפארק ראם באזור התעשייה בני עייש. זה 45 ק"מ נסיעה כל יום.

הייתי יכול להגיע באוטובוס, הוא נוסע רק לבני עייש, מבני עייש עד פארק ראם עוד 4 ק"מ דרך שדה, אין שם כביש להולכי רגל, רק כביש מהיר או דרך שדה. אני לא יכול להגיע לשם באוטובוס.

כל יום אני צריך ללכת 8 ק"מ חוץ מהעבודה.

ברוב הימים אני עובד לילה, אחרי הנסיעה באוטובוס אני עוד צריך ללכת בחושך בשדה.

גם בחורף וגם בקיץ. בחורף מלא גשם ואי אפשר לעבור.

האוטובוס לא מגיע לשם בגלל השעות. אפילו אם יש אוטובוס אני צריך לצאת מהבית שעתיים וחצי לפני כדי לתפוס את האוטובוס.

אני נוסע כל הזמן לעבודה ברכבי.

אי אפשר לנסוע בתחבורה ציבורית.

אני עובד גם בימי שבתות וימי שישי. בימים אלו אין אוטובוס.

גם בכל החגים אני עובד אני עובד כמעט 30 יום או 20 יום מלא בחודש.

לשאלת בית הדין אין הסעות למקום העבודה בפארק ראם.

אני עובד 8 שעות ומסיים את העבודה 8 שעות אני נח ובא לעוד 8 שעות.

אם הייתי צריך להגיע באוטובוס הייתי צריך להגיע הבייתה שזה לוקח המון זמן ואז להתקלח לאכול ובעצם תוך זמן קצר לחזור שוב לעבודה למשמרת נוספת.

אני מבקש להציג לבית הדין את סידור העבודה שאני עובד 8 שעות ו- 8 שעות נח ושוב משמרת של 8 שעות.

יש עוד סידור עבודה שאני עובד כמעט 29- 30 יום בחודש.

כל יום אני מבזבז דלק כ- 30 ₪. בחודש זה יוצא 840 ₪.

ב"כ הנתבעת:

התובע קיבל החזר הוצאות נסיעה כדין. מחיר חופשי חודשי מהאזור שלו הוא 200 ₪.

התובע קיבל 300 ₪ החזר הוצאות לפנים משורת הדין.

אני מציג לבית הדין את פירוט הקוים.

התובע פנה אלינו וביקש עקב העובדה שהוא לא נוסע בתחבורה ציבורית ואנו הסכמנו לשלם לו 300 ₪ עבור הוצאות נסיעה.

התובע טוען שהוא עובד אך ורק במושב בני עייש, אנו נראה שהוא עבד במקומות שונים חלקם באשדוד באזורים הקרובים למקום מגוריו.

לגבי שעות העבודה שלו זה כרגע המצאה.

התובע לא רק שקיבל הוא קיבל מעל ומעבר ואנו לא חייבים לו אגורה בנושא הנסיעות.

התובע היה אצלנו בשיחת הסבר והוסבר לו והוא עומד על הוצאות הדלק. ברור שאם הוא נוסע בתחבורה פרטית העלות גדולה יותר מתחבורה ציבורית.

יש קוים נוספים שנוסעים למקום עם חופשי חודשי בסך 200 ₪.

יש גם חופשי לשבוע ב- 46 ₪.

התובע גר ברחוב ארלוזורב וגם שם האוטובוס הזה עובר ליד הבית שלו מרחק הליכה קצר.

התובע רוצה שאנו נישא בעלויות רכבו הפרטי אך אנו עשינו בדיקה והעלויות נמוכות יותר ודמי הנסיעות שאנו מחזירים לו מדי חודש הינם 300 ₪, כאשר כרטיס חופשי חודשי עומד על 200 ₪.

התובע:

אם אני עובד במשמרת לילה, אני מגיע בשעה 01:00 בלילה ובשעה 03:00 בלילה צריך לצאת למשמרת נוספת.

הערת בית הדין:

בפתח הדיון היום הציג נציג הנתבעת מסמך ובו רשומות עלויות נסיעה בתחבורה הציבורית מאשדוד ועד לבני עייש כאשר עלות כרטיס חופשי חודשי עומדת על סך 200 ₪.

התובע טען, כי הוא מגיע ברכבו בפרטי לעבודה מאשדוד לבני עייש אולם נאלץ לנסוע בדרך "השדות" במרחק כ- 4 ק"מ מבני עייש לכפר התעשייה בראם ואף לחזור בדרך זו.

לטענת התובע העלות של נסיעה ברכבו הפרטי עומדת על 30 ₪ ליום.

לפי ההלכה, המעביד מחוייב להשתתף בהוצאות הנסיעה של העובד לעבודה וממנה רק כאשר העובד נזקק בפועל לאמצעי תחבורה כדי להגיע למקום העבודה.

דהיינו, תשלום הוצאות נסיעה מותנה בכך שלעובד אכן נגרמו הוצאות בקשר להגעתו למקום העבודה (ראה לעניין זה ספרו של לובצקי בנוגע לחוזה עבודה וזכויות העובד). אין מחלוקת כי התובע גר באשדוד, ולכן ניזקק להוצאות נסיעה במקום העבודה בראם.

עם זאת, התובע לא השכיל להוכיח את מקור הזכות ממנה הוא שואב את זכותו להחזר הוצאות נסיעה ריאליות ואשר לטענתו הוציא בפועל במהלך התקופה שבה עבד בשרות הנתבעת משנת 2005 עד שנת 2008, כך גם לא הוכיח את סכום ההוצאות במסמכים בכתב כגון עלויות אחרות שאינן עולות מהמסמך שהגישה הנתבעת.

בנסיבות אלה, הרי שחישוביו של התובע אינם משקפים נאמנה את הנסיעות שבוצעו בפועל במהלך תקופה זו ואף עומדות בניגוד לאמור במסמך שהגישה הנתבעת לגבי עלות חופשי חודשי מאשדוד לבני עייש.

עם כל הצער שבדבר, בית הדין ממליץ לתובע למחוק את התביעה, ללא צו להוצאות.

לאור דברי התובע, כי הוא נאלץ לנסוע מרחק נוסף, ואף לנסוע בשבתות למקום העבודה, ניתן לשקול העברתו ממקום העבודה למקום עבודה קרוב במקום מגוריו.

ב"כ הנתבעת:

אנו נעשה כל מאמץ, להסדיר לו עבודה אחרת , כך שנושא הנסיעות לא יעמוד לרועץ לתובע.

התובע:

אין לי מה להגיד.

אני מסכים לדחיית התביעה ומבקש ללא צו להוצאות.

פסק דין

1. לאור הערת בית הדין, באשר לסיכויי התביעה, ובהסכמת הצדדים התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

2. הנתבעת מתבקשת לעשות כל הניתן על מנת לעזור לתובע בנוגע למציאת מקום עבודה נוח יותר מבחינת נושא הנסיעות.

ניתן היום ז' בחשון, תשס"ט (5 בנובמבר 2008) במעמד הצדדים

יוחנן כהן - רשם

001443/08דמ 734 בתיה כהן