ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה כהן נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

בפני כבוד השופטת תמר בזק-רפפורט

המבקש
יהודה כהן

נגד

המשיב
בנק לאומי לישראל בע"מ

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

החלטה

בפני בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופט ארנברג) מיום 5.2.12, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 6.4.1992 (פסק הדין מיום 6.4.1992 יכונה להלן – פסק הדין).
ביום 26.12.90 הגיש המשיב תובענה בסדר דין מקוצר נגד המבקש על סך 8,205.84 ₪. ביום 6.4.92 ניתן פסק דין בתובענה זו, אשר בראשו נאמר כי נעשה אחר ש"הנתבע לא הגיש בקשת רשות להתגונן תוך המועד שנקבע בהזמנה שהומצאה לו...".
ביום 22.12.2011, קרוב ל-20 שנה לאחר המועד שבו ניתן פסק הדין, פנה המבקש לבית-משפט השלום בירושלים בבקשה לביטול פסק הדין. על פי הנטען בבקשה, פסק הדין נמסר לעיונו של המבקש ביום 28.6.11 בידי רשם ההוצל"פ.
עיון בפרוטוקול הדיון בפני רשם ההוצל"פ מיום 28.6.11 מעלה, כי באותו עניין נדונה טענת "פרעתי" שהעלה המבקש כלפי המשיב במסגרת תיק הוצל"פ בגין פסק הדין. במהלך הדיון שמיום 28.6.11 טען המבקש כי ראה את פסק הדין רק לאחרונה, ורשם ההוצל"פ מסר למבקש את מסמכי פתיחת התיק, ובתוכם פסק הדין. יוטעם כי עולה מן הפרוטוקול האמור כי הדיון שמיום 28.6.11 לא היה הדיון הראשון באותו תיק הוצל"פ שמכוח פסק הדין וקדמו לו, על פי האמור בפרוטוקול, דיונים מסוף שנת 2010.
בתגובה לבקשת המבקש לביטול פסק הדין, טען המשיב כי המבקש ידע ידיעה מלאה על ניהול ההליכים נגדו ועל מתן פסק דין בעניינו, אחר שכתב התביעה, אשר על פיו ניתן פסק הדין, הומצא כדין לאשתו של המבקש ביום 4.3.92; ובהמשך, ביום 16.6.97, לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, כך נטען, הומצאה למבקש הזמנה כדין. ביום 5.8.97 אף הגיעו לביתו של המבקש נציגי ההוצל"פ לביצוע עיקול מטלטלין ובעקבות כך נפגש המבקש עם מנהל סניף הבנק המשיב. בהקשר זה צירף המשיב מסמכים ממסמכים שונים התומכים בטענתו.
המבקש, מצדו, טען כי מעולם לא בוצעה לו הזמנה כדין, וכי הכתובת הנקובה בפסק הדין ככתובתו, לא הייתה מענו במועד פסק הדין. לתמיכה בטענתו אף צירף המבקש תמצית רישום ממרשם האוכלוסין. המבקש הכחיש את טענת המשיב, כי בוצע אצלו עיקול מטלטלין בתקופה שממתן פסק הדין ועד עתה. הוא הוסיף וטען כי טופס של הבנק מעיד, שהחשבון שבו הצטבר החוב בגינו ניתן פסק הדין היה פעיל ופתוח משנת 1987 עד שנת 1997, ותמוה כיצד ניתן פסק דין בשנת 1992 בכל הנוגע לחשבון זה, אשר בו הפקיד המבקש סכומים, לטענתו, במשך השנים. בהקשר זה אף עתר המבקש לשחזור ת"א 18277/90, במסגרתו ניתן פסק הדין.
בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול פסק הדין וקבע, כי פסק הדין ניתן בזמנו אחר שבית המשפט מצא כי בוצעה מסירה של כתב התביעה והזמנה לדין, ומכל מקום, ברור שהנתבע – הוא המבקש כאן – ידע על קיומו של פסק הדין לפני שנים רבות ולמצער בחודש יוני 2011. על החלטה זו משיג המבקש בבקשתו. כמו כן, עתר הוא לצו לעיכוב הליכי הוצל"פ בעניינו, ובעניין זה התבקשה וניתנה תשובת המשיב.
בבקשתו טוען המבקש כי בית משפט קמא לא התייחס לטענתו בדבר אי ההתאמה בין הכתובת המצויינת במרשם האוכלוסין לבין הכתובת הרשומה בכותרת פסק הדין. לטענת המבקש, ממסמכים שהגיעו לידיו במהלך ההתדיינויות בתקופה האחרונה, עולה כי הבנק נהג בו שלא כדין במשך השנים. המבקש מוסיף וטוען כי אילו היה מיוצג בהליך בהוצל"פ בידי עורך דין, ייתכן מאוד שהתיק היה מסתיים אחרת.
אחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, לרבות במסמכים שהמבקש ביקש לצרף לאחר הגשתה, כמו גם בתשובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע ובמסמכים שבאו בפני בית משפט קמא, מצאתי כי אין הבקשה מצריכה תשובה לגופה, ודינה להידחות.
בקשת המבקש לביטול פסק הדין שמשנת 1992 הוגשה, כאמור, ביום 22.12.11. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), קובעת כי המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד הינו בתוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה. המבקש לא עתר להארכת מועד להגשת בקשה זו, וממילא גם לא הצביע על "טעם מיוחד" להצדקת האיחור, כנדרש בתקנה 528 לתקנות (לעניין זה ראו בפירוט את פסק דינו של כבוד השופט מ' סובל בבר"ע (ירושלים) 2392/06 - Mr. Eric Del Mormol נ' Wal Ltd (5.3.07; פורסם במאגרים) וכן את ההחלטה הדוחה את בקשת הרשות לערער על החלטה זו ברע"א 3553/07 (23.12.07; פורסם במאגרים)). אף אם לא נדקדק עם המבקש, אשר איננו מיוצג בידי עורך דין, על כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד, הלכה למעשה, לא נמצאו בטיעוניו, לא בפני בית משפט קמא ולא בפני בית משפט זה, טעמים של ממש לאיחור בהגשת בקשת הביטול, ולו אף ביחס למועד שבו מודה הוא כי פסק הדין נמסר לו, ביוני 2011. בהקשר זה יודגש, כי מדובר בפסק דין שניתן עוד בשנת 1992, כאשר בפסק הדין עצמו נכתב כי הוא ניתן לאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן בתוך המועד שנקבע "בהזמנה שהומצאה" למבקש, כלשון פסק הדין. בנוסף, כאמור, מפרוטוקול הדיון בהוצל"פ מיום 28.6.11 עולה, כי לפחות מאז 8.12.10 השתתף המבקש במספר דיונים בתיק ההוצל"פ שנפתח בגין פסק הדין.
למעלה מן הצורך יוער, כי המשיב אף הציג בפני בית משפט קמא אישור מסירה משנת 1992, אשר על פיו ההמצאה בוצעה על ידי מסירה למי שעל פי הנטען בידי המשיב היה רעייתו של המבקש באותה עת. לא מצאתי במסמכי המבקש כי הוא התמודד עם טענה זו ונראה כי את עיקר יהבו הוא שם במסמכי מרשם האוכלוסין בדבר כתובתו, אשר אכן אינה תואמת את הכתובת על פי כותרת פסק הדין. על פי האמור בכותרת פסק הדין, כתובתו של המבקש היא: גבעת זאב 304/11, ואילו על פי תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, כתובתו של המבקש במועד הרלבנטי היא: רח' התאנה 7 א' בגבעת זאב. ואולם, באישור המסירה למי שנטען שהיא רעייתו של המבקש מופיעות שתי הכתובות הנזכרות. מכל מקום, ברי כי אף אם בכותרת פסק הדין נרשמה כתובת שגויה, אין בכך כדי לפסול המצאה שנעשתה באמצעות בת זוג בכתובת מגורים.
נוכח זאת, בדין דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק דין באשר לא התקיים תנאי מקדמי לדיון בה בדבר מועד הגשתה, וזאת ללא שהוצג "טעם מיוחד" להצדקת האיחור.
בהתייחס להערכתו של המבקש כי אילו היה מיוצג בידי עורך דין בהוצל"פ הייתה תוצאה שונה, אצטט מן הדברים המופיעים בפרוטוקול הדיון מיום 28.6.11 בפני רשם ההוצל"פ:
"ש.ת. כפי שכבר הובהר לי בדיון מיום 8.12.10 ואף בהחלטה מיום 13.12.10, אני מבין את האפשרות לברר זכאותי לקבל סיוע משפטי על חשבון המדינה בלשכה לסיוע משפטי או על ידי כל גורם מקצועי אחר והוסבר לי כי בכך יובא ענייני בפני הרשם בצורה הטובה ביותר".
נוכח דברים אלו, לא ניתן להלום את דבריו של המבקש בבקשתו עתה, כי אילו היה מיוצג בידי עורך דין בהוצל"פ "ייתכן מאוד שהתיק היה מסתיים אחרת".
בשולי הדברים אעיר, כי אף אילו הוצג "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין, ספק אם היה טעם מעשי בביטולו אחר שכעולה מפרוטוקול הדיון מיום 28.6.11 בפני רשם ההוצל"פ, נדונה באותו דיון טענת "פרעתי" מפי המבקש, אשר כללה מכלול טענות כנגד החוב נושא פסק הדין. באותו דיון הוסכם כי העניין יוכרע לפי סעיף 79א' לחוק בתי משפט, על סמך החומר הקיים בתיק, וכתוצאה מכך הופחת חוב ההוצל"פ שתפח מאז שנת 1992 לנוכח הריבית שנפסקה בפסק הדין ל-714,171 ₪. בהחלטתו העמיד רשם ההוצל"פ את חובו של המבקש על 17,000 ₪ נכון למועד ההחלטה. ניתן לסבור כי באותה מסגרת מיצה המבקש את טענותיו כנגד החוב שבבסיס פסק הדין, ואף בהיבט זה אין מקום לבקשה.
משנדחית בקשת רשות הערעור מתייתרת מאליה הבקשה לעיכוב ביצוע.
כיוון שתגובת המשיב ניתנה אך לבקשה לעיכוב ביצוע, יחוייב המבקש בהוצאות מופחתות בסך 2,500 ₪ בלבד, אשר ישולמו לב"כ המשיב מתוך כספי הפיקדון.
ניתנה היום, כ"ה בניסן תשע"ב, 17 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהודה כהן
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: