ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון המנוח לוי נגד מדינת ישראל :

1

בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת

בשא002102/08

בתיק עיקרי: א 000772/07

בפני:

כב' השופט צרפתי דני

תאריך:

4.11.08

בעניין:

עזבון המנוח לוי שמואל ז"ל באמצעות יורשיו

ע"י ב"כ עו"ד

מאיר גוטרבוים ואח'

המבקש/התובע

נ ג ד

מדינת ישראל - משטרת ישראל

המשיבה/הנתבעת

החלטה

1. בפני בקשה לחידוש ניהול התביעה שבכותרת, וזאת לטענת המבקשים, בהתאם להחלטה קודמת בתיק זה מיום 13.5.08.08, ולאור החלטת בית המשפט השלום בחיפה מיום 24.08.08 אשר דחתה את בקשת המבקשים לביטול פסק דין, כפי שיפורט.

בהחלטתי מיום 07.09.08 בבש"א שבכותרת, התבקשו המבקשים לנמק כיצד בקשתם לביטול פסק הדין, לרבות בזיקה להחלטת בית המשפט השלום הנ"ל, עולה בקנה אחד עם ההחלטה מיום 13.5.08.08, והמסלול שהותווה בה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

רקע;

2. התביעה נשוא ענייננו נידונה בת.א. 25900/98 בבית המשפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט השלום"), כאשר ביום 07.07.05 נמחקה התביעה מחוסר מעש (להלן: "פסק הדין"), בשלב הגשת הסיכומים ולאחר שהושלם הליך שמיעת ראיות ועדויות. פסק הדין נותר על כנו, לאחר שבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 01.08.05, בוטלה נוכח הודעה על ביטול ייצוג מטעם התובעים.

התביעה הוגשה לבית משפט זה, ביום 01.11.07 על ידי יורשי המבקש 1, המבקשים 2-5. בכתב התביעה נטען כי מבקש 1, קיפח את חייו עת שהה במעצר במתקן של המדינה כתוצאה מהתרשלותה של המדינה או מי מטעמה ו/או לחילופין להפרת חובה חקוקה.

התובעים 5-2, עותרים בתביעתם לפיצוי בגין אבדן כושר השתכרות, קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל.

3. בהחלטתי מיום 13.5.08.08, בבקשת המדינה לדחיית/מחיקת התביעה על הסף (להלן: "ההחלטה המקורית"), הכרעתי לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת התביעה, כשהפרוט והנימוקים בנדון הוצגו באותה החלטה, יחד עם זאת ועל מנת לאזן בין האינטרסים השונים, לרבות מחד למנוע שימוש לרעה מצד התובעים בהליכים משפטיים ומאידך, לאפשר למבקשים להשלים ההליך בבימ"ש השלום מהשלב בו הופסק, הוריתי על מחיקת תביעה זו לצד הפנית התובעים כי יפעלו בהסכמת המדינה, להחייאת ההליכים בבית המשפט השלום שם כבר הספיקה להתברר תביעתם בשלמותה, כאמור, עד שנמחקה בשלב הגשת הסכומים.

רואה לציין, כי סיבה מרכזית בגינה ראיתי לעכב את כניסת ההחלטה בדבר מחיקת התביעה לתוקף, עד להחייאת ההליך בשלום, היתה עובדת ההתיישנות, שעה שכאמור התביעה בפני הוגשה סמוך לתום תקופת ההתיישנות הכוללת, כאשר כל עוד הליך התביעה שבפני לא נמחק נהנים המבקשים מהקפאת מרוץ ההתיישנות, בתואם להוראות סע' 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958.

בבסיס החלטתי, הבהרתי כי אין כל הצדקה לחייב את המדינה מראש להסכים לכך שהתובעים יהיו רשאים להגיש ראיות חדשות בפני בית המשפט שם, וזאת גם לאור העובדה שהתביעה הנוכחית הוגשה על סף ההתיישנות. בהקשר זה ציינתי כי הנטל לשכנע את בית המשפט השלום בדבר הצורך בשמיעת ראיות חדשות מוטל על התובעים כך גם לגבי טענותיהם בדבר סוגיות חדשות שעלו, עקב ניהול המשפט שם, ולרבות טענותיהם לגבי הלכת השנים האבודות, זאת בנפרד מסוגית ביטול פסה"ד.

לאור האמור, הורתי כי מחיקת התביעה תכנס לתוקף החל מיום 15.07.08, על מנת לאפשר למבקשים לפעול לבטול פסק הדין בבימ"ש השלום, כאמור [לאור בקשת המבקשים מיום 31.08.08, הוארך מועד זה עד ליום 01.10.08].

נוסף על האמור קבעתי כי היה ובית משפט השלום מנימוקיו יסרב לבקשה המוסכמת שתוגש לבטל את פסק הדין ולהחיות את ההליכים בפניו, יהיו זכאים התובעים לחדש את תביעתם הנוכחית בפני.

טענות הצדדים;

4. בבקשה שבנדון, נטען כי בהמשך להחלטתי המקורית, הגישו המבקשים לבית המשפט השלום בקשה לביטול פסק דין.

ביום 24.08.08 ניתנה החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט אברהם) בה דחה בית המשפט את הבקשה על כל חלקיה, זאת לאחר שגם בחן את הראיות הנוספות אותן בקשו המבקשים לצרף.

לאור האמור, ולכאורה בהתאם להחלטה המקורית, טוענים המבקשים כי הם זכאים לחדש את תביעתם הנוכחית.

בהמשך להחלטתי האמורה מיום 07.09.08, בה התבקשו המבקשים לנמק כיצד בקשתם לביטול פסק הדין, עולה בקנה אחד עם ההחלטה המקורית, והמסלול שהותווה בה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, [משנוכחתי כבר בשלב המקדמי הנ"ל, כי בקשת המבקשים כרוכה ואיחדה למעשה את הבקשה לביטול פסה"ד, עם בקשתם להגשת ראיות ועדויות מחדש], הבהירו המבקשים בתגובתם מיום 25.09.08, כי לטעמם בקשתם הסתמכה רובה ככולה על החלטה זו.

לטענתם, רצונם של המבקשים להוסיף ראיות נוספות, עלה בדיוני בית משפט זה, טרם מתן ההחלטה ביום 13.5.08, כשהמדינה הבהירה עמדתה כי לא תתנגד לבקשה לביטול פסק הדין, ואילו לעניין ראיות נוספות טענה המדינה כי תגבש עמדתה על ידי פרקליטות חיפה, וזאת לאחר שהמבקשים יגישו בקשה מתאימה בה יפורטו הנימוקים והראיות.

לאור האמור, ולטענתם, משהגישו את הבקשה לביטול פסק הדין תוך שכוללים בתוכה את הצורך בשמיעת ראיות חדשות תוך פרוט הראיות, הרי שהם פעלו כפי שהודיעו שיעשו בדיונים בבית המשפט המחוזי, ולטעמם הדבר עולה בקנה אחד עם ההחלטה המקורית.

לטענת המבקשים בית המשפט השלום, יכול היה לקבל רק את בקשת הביטול ולא לדחות את הבקשה על כל סעיפיה, ולא כך עשה.

5. מנגד, המדינה טוענת כי יש לדחות את הבקשה לחידוש התביעה, כאשר התנאים שנקבעו בהחלטה המקורית, לחידושה אינם מתקיימים;

לטענת המדינה, עיון בבקשת המבקשים לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 30.06.08, לבית המשפט השלום, מצביעה על כך כי המבקשים, בניגוד להחלטה המקורית, כרכו את בקשתם להבאת ראיות חדשות בבקשה לביטול פסק דין.

לטענתה, לאחר שהמדינה הבהירה לבית המשפט השלום בתגובתה לבקשת הביטול מיום 31.07.08, כי אינה מתנגדת לביטול פסק הדין, ובלבד שההליך ככל שייפתח מחדש, ימשיך מאותו השלב אליו הגיע, טרם למחיקתו, הבהירו המבקשים בתגובתם מיום 10.08.08 כי עסקינן בבקשה אחת ולא בשתי בקשות חלופיות.

לטענת המדינה כריכת הבקשה להבאת ראיות נוספות בבקשה לביטול פסק דין, משמעה שקבלת הבקשה תביא בהכרח להחזרת ההליך לשלב של שמיעת ראיות והבאת ראיות נוספות, וזאת בניגוד להחלטה המקורית, כשמהלך זה הוא שהכשיל את הבקשה לביטול פסק הדין;

ואכן, בית המשפט השלום, בהחלטתו מיום 24.08.08, דחה את בקשת ביטול פסק הדין כשמנימוקיו עולה כי לו הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק דין, מבלי להתנותה למעשה בדרישתם להביא ראיות נוספות, ביהמ"ש היה נאות לקבלה, לפנים משורת הדין.

לטענת המדינה המבקשים לא הגישו לבית המשפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטתו תוך מתן הבהרה כי מדובר בבקשות חלופיות לביטול פסק הדין ולהבאת ראיות.

משכך, לא עמדו המבקשים בתנאים שנקבעו בהחלטה המקורית, לחידוש התביעה, וזאת מכיוון שעמדה בפניהם האפשרות לחדש את ההליך מהשלב בו הופסק בפני בית המשפט השלום, והם דחו אותה למעשה, בהגישם את הבקשה במתכונת בה הוגשה.

דיון ומסקנות;

6. השתלשלות האירועים כפי שפורטה לעיל במסגרת טענות הצדדים, ובפרט ניסוח הבקשה לביטול פסק הדין, ממחישות יותר מכל את כוונת המבקשים לערוך מקצה שיפורים לתביעתם המקורית, ואת ניסיונם להימנע מהמשך דיון בפני המותב שכבר השלים שמיעת ראיות, וזאת במתכונת הגובלת בניצול לרעה של הליכי משפט וחוסר תום לב, בניגוד לתנאים שנקבעו בהחלטה המקורית.

7. עיון בבקשת המבקשים לביטול פסק הדין ובהחלטת בית המשפט השלום בה, מיום 24.08.08, מעלה כי לא מדובר בבקשה רגילה לביטול פסק הדין, כפי שהונחו המבקשים להגיש בהחלטה המקורית.

המבקשים ביקשו באופן מפורש "לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין והוספת ראיות חדשות ו/או נוספות" (פסקה 57 לבקשה).

השופט אברהם אף הבהיר בהחלטתו כי המבקשים אינם מבקשים בבקשתם לחזור לשלב הגשת הסיכומים, השלב בו נמחקה תביעתם אלא הם מבקשים לאפשר להם "תיקונים ו/או הוספת ראיות ו/או עילות ו/או ראשי נזק", דהיינו המבקשים כרכו בבקשת הביטול בקשה להבאת ראיות נוספות.

וכפי שהיטיב לבטא זאת השופט אברהם: "במסווה של בקשת ביטול פסק דין מבקשים התובעים להתחיל למעשה לנהל את התביעה מחדש, להגיש ראיות חדשות כאילו מיום תיקון כתב התביעה בפעם האחרונה ביום 23.06.02 ועד ליום 07.07.05 לא אירע דבר והכל בשם הצדק ומכוח זכות שלא קיימת הנובעת מהחלפת עורכי הדין".

חוסר תום ליבם של המבקשים מתחדד לאור תגובתה של המדינה מיום 11.08.08, שהוגשה בפני בית המשפט השלום אשר הבהירה כי מאחר ועמדת המבקשים הינה שיש לפתוח את ההליך מחדש, להבדיל מביטול בלבד של פסק הדין, הרי שהיא מביעה התנגדותה לבקשה. המבקשים יכלו, לאור התגובה, לשלוח הבהרה לבית המשפט, טרם מתן ההחלטה כי כל שהם מבקשים הוא לבטל את פסק הדין ולהמשיך בנקודה בה הפסיקו בבית משפט השלום, תוך ששמורה להם ממילא היכולת להגיש בקשה נפרדת להגשת ראיות נוספות.

בהחלטה המקורית קבעתי בבירור, כאמור, כי: "היה ובית משפט שלום בחיפה מנימוקיו יסרב לבקשה המוסכמת שתוגש לבטל את פסק הדין ולהחיות את ההליכים בפניו, יהיו זכאים המשיבים לחדש את תביעתם הנוכחית"

עיון בפסקה המצוטטת, על רקע מכלול ההחלטה הנ"ל, לרבות פסקאות 13-14 והחלק האופרטיבי של ההחלטה, מצביע על כך כי ללא שום ספק, על המבקשים היה לנהוג בשני שלבים;

בשלב ראשון היה עליהם להגיש בקשת ביטול פסק דין תוך מתן נימוקים הרלבנטיים לבקשה זו. בשלב שני, לאחר קבלת הבקשה הראשונה, יכולים היו המבקשים לפנות בבקשה להוספת חומר ראיות, תוך מתן הנימוקים הרלבנטיים לבקשתם [באופן מנותק ובלתי תלוי בבקשה לביטול פסק דין].

הפנית המבקשים להחייאת ההליכים בבית המשפט השלום, תוך מחיקת תביעתם החדשה לבימ"ש זה, כמפורט בהחלטה המקורית, הייתה למנוע ניצול לרעה של הליכי המשפט באופן שלא יתגמל את התובעים על מחדלם להגיש סיכומים בבית המשפט השלום, תוך העמדתם במצב טוב יותר מאשר היו בו, אילולי המחדל. כך האמור גם לגבי השארת שיקול הדעת בדבר הגשת ראיות נוספות לבית המשפט השלום, תוך שמירת זכותה של המדינה להגיב בנושא.

8. לא מצאתי כי יש לתת יד לניסיונם של המבקשים לאחוז בחבל בשני קצותיו, ולזכות בכל מקרה באפשרות להגשת ראיות חדשות, בין אם באמצעות הבקשה "הכרוכה" לבית המשפט השלום, ובין אם בבקשה שבפני לחידוש ניהול התביעה.

המבקשים בריש גליי מעידים בבקשתם בפני בימ"ש השלום לביטול פסק הדין על התנייתם לפיה לא יסתפקו בביטול פסק הדין לבדו: "בא כוחם של המבקשים ניהל את התביעה בבית המשפט בשלום בצורה קלוקלת, שלא לומר רשלנית וכתוצאה מכך, אף אם בית המשפט הנכבד יבטל את פסק הדין שניתן, וישיב את ההליך לשלב הסיכומים הרי שעדיין יגרם למבקשים נזק רב שכן רוב טענותיהם לא נטענו ו/או לא מוצו עד תום במסגרת ניהול ההליך" (פסקה 53 לבקשה לביטול פסק דין)

9. כפי שכבר ציינתי בהחלטתי הקודמת, למשיבים לא קנויה זכות להגשת ראיות נוספות בעניינם ולעריכת מקצה שיפורים, כשמכל מקום נושא זה נתון לשיקול הדעת של בית המשפט השלום, אשר ניהל ושמע את כלל הראיות בתיק.

אין לי אלא להפנות לעניין זה לסיכום דבריו של בית המשפט השלום מיום 24.08 [פסקאות 61-64], המפרט את התנהלות המשיבים לאורך השנים וניסיונם לשפר את מצבם ולתקן את הפגמים שנפלו לטענתם בניהול ההליך בבית המשפט השלום.

מעבר לנדרש, ובנדון גם אפנה להערת בית המשפט השלום בהחלטתו מיום 24.08, לפיה אין לתובעים ראיות חדשות בעיקרן אלא בידיהם ראיות שהיו בחזקתם, בידיעתם ובשליטתם של התובעים ושנזנחו במודע בישיבת ההוכחות שהתקיימה בבית המשפט השלום ביום 20.04.05.

כמו כן אפנה להערותיו של השופט בפסקאות 46-47 לפסק דינו לפיהן לו רק היו מסתפקים המבקשים בבקשה לביטול פסק הדין, ומבקשים לחזור לשלב הסיכומים, היה מתיר הוספת רכיב נזק בהתאם להלכת השנים האבודות בהתאם לתנאים אותם פרט וכן היה מתיר, למרות הסכמות קודמות של הצדדים להסתמך על דברי העד גנאיים, סגן מפקד בית המעצר קישון, אך ללא הבאתו לעדות נוספת.

10. לטעמי, היה על המבקשים , לכל המאוחר לאחר קבלת החלטת בית המשפט השלום הנ"ל, ועל מנת לנסות ליישם את ההחלטה המקורית ולו בדיעבד, לשלוח לבית משפט השלום, בקשה לעיון חוזר בהחלטה תוך מתן הבהרה כי בקשתם לביטול פסק דין והבקשה להוספת ראיות אינן תלוית זו בזו.

בהקשר זה אציין כי טענת המבקשים בתגובתם מיום 25.09.08 כי בית המשפט השלום יכול היה להיעתר לבקשת המבקשים לביטול פסק הדין בכפוף להסתייגויות ולא לדחות את כולה על הסף, מוטב היה לו לא הייתה נטענת ובמיוחד לאור הערת בית המשפט השלום, כאמור כי "לו ביקשו התובעים להגיש סיכומיהם היום על סמך הראיות שהוצגו בישיבת 20.04.05, הייתי לפנים משורת הדין נעתר לבקשה... משלא נתבקשתי לעשות כן, יישאר פסק הדין על כנו".

הגשת הבקשה שבכותרת, על פי נוסח הבקשה שהוגשה לביטול פסק דין בפני בית המשפט

השלום, מעידה כאמור, על כוונתם הברורה לערוך מקצה שיפורים לתביעתם המקורית, ואת ניסיונם להימנע מהמשך דיון בפני המותב שכבר השלים שמיעת ראיות, ולהתנות בקשתם לביטול פסק הדין בתנאים אלו, וזאת בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט, ולכך בית המשפט לא ייתן ידו.

בהתאמה, יש לקבוע, כי המבקשים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם בהחלטתי מיום 13.5.08, כשעל פי מהות ההחלטה, מן הדין להורות בנסיבות על מחיקת התביעה שבפני.

לציין, כי בזיקה למרוץ תקופת ההתיישנות, נותר למבקשים חלון הזדמנויות קצר של מספר חודשים לכאורה, על מנת לנסות לבקש הזדמנות נוספת, ואולי מבלי שהם זכאים לכך, לחדש ההליך בבימ"ש השלום, מהשלב בו הופסק, שלב הסיכומים וכפי שהיו מחוייבים [מלכתחילה, ובתואם להחלטת בימ"ש השלום].

סוף דבר;

11. לאור המכלול המפורט, הריני דוחה את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה.

12. לאור התוצאה והנסיבות, אני מחייב את המבקשים לשאת בהוצאות בסכום של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

5129371

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, 04 בנובמבר, 2008 (ו' בחשון תשס"ט), בהעדר.

צרפתי דני, שופט

רשם בית המשפט המחוזי

מירי בן-עמי