ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בראנס(עציר) :

בקשה מס' 58
בפני כבוד השופט עידו רוזין
המבקשת:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד יהודית אביטן

נ ג ד

המשיבים:
1.אהרון רוני בראנס (עציר)
2.שלמה הרי עזרן (עציר) ע"י ב"כ עו"ד מויאל
3.דוד שבת (עציר) ע"י ב"כ עו"ד גבאי ועו"ד בניה
4.אחים ברנס בס"ד צמיגים בע"מ
5.קרטיה קלאסיק בע"מ
6.סטאר ישיר ניהול ואחזקה בע"מ
7.מוסכי י.ש.י.ב. (2006) בע"מ
8.אר-נס נכסים בע"מ
9.י.ל.י 26 ייזום מסחר והשקעות בע"מ
10.פנמור לורן מסחר והשקעות בע"מ
11.ב.א.ר.י 52 בע"מ
12.קלין פייפר ישראל בע"מ

בית משפט השלום בבאר שבע

החלטה

1. כתב האישום בהליך דנן הוגש לבית המשפט ביום 21.03.2011. כתב האישום חריג בהיקפו ומייחס לנאשמים אלפי עבירות בניגוד לחוק מע"מ, תשל"ו- 1975. הנאשמים 1-3 נעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

2. ביום 22.12.2011 המאשימה הגישה בקשה למתן אורכה בת 45 יום להגשת תעודות חיסיון וכפועל יוצא מכך לעכב את העיון בחומר החקירה.

טענות הצדדים:
3. ב"כ המאשימה טוענת כי נבצר ממנה להגיש את תעודות החיסיון בטרם הגשת כתב האישום, עת ביום 03.11.2011 נחתם הסכם עם עד מדינה (לאחר הגשת כתב האישום), במסגרת פרשה אחרת, בין היתר בקשר למעורבותו בעבירות נשוא כתב האישום.

4. ב"כ הנאשמים מלינים על המועד בו הוגשה הבקשה. טוענים כי על המאשימה להגיש את תעודות החיסיון טרם הגשת כתב האישום או למצער זמן קצר לאחר מכן. כן טוענים כי אם תותר למאשימה הגשת תעודות החיסיון בשלב זה, לאחר שנשמעו עדי המדינה, הרי שמדובר בפגיעה ועיוות דין לנאשמים. עוד טוענים כי המשמעות האופרטיבית של קבלת הבקשה תוביל להליך מראשיתו, קרי הקראת כתב האישום ואף לחזרתם של עדים לדוכן העידם שהעידו זה מכבר, ומשכך עותרים לדחיית הבקשה.

דיון:
5. סעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 מסדיר את זכות העיון בחומר חקירה לנאשם עם הגשת כתב האישום וזה לשונו:

"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו... לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו".

נקבע בפסיקה כי המועד בו על המאשימה להוציא את תעודת החיסיון הינו טרם הגשת כתב האישום. כבוד השופט א' מצא בבש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] עמד על כך וציין: "הואיל וזכות העיון בחומר החקירה עומדת לנאשם מעת שהוגש נגדו כתב האישום, מוטל על התביעה להצטייד בתעודת החיסיון הדרושה לה מבעוד מועד, היינו לפני הגשת כתב האישום, ולכלול את התעודה במסגרת חומר החקירה הגלוי שבו יורשה הנאשם לעיין." (להלן: "הלכת גיל").

למצער, לעיתים המאשימה אינה מצטיידת בתעודת החיסיון, טרם הגשת כתב האישום וזאת בשל צרכי המציאות וקשיים מעשיים. המדובר בהליך פרוצדרואלי הכרוך בחתימת השר הרלוונטי, בנוגע לחומר הראיות שבגינו מתבקשת החיסיון, בשים לב להיקף חומר החקירה והעומס המוטל על גורמי האכיפה.

בית משפט העליון עמד על סוגיה מורכבת זו וציין: "אכן, כדי שלנאשם תעמוד אפשרות אפקטיבית לנהל את הגנתו, לרבות בהליכים הנוגעים למעצרו המתקיימים בסמוך להגשת כתב האישום, על הפרקליטות לפרוש בפניו את מלוא התמונה הראייתית שבכוונתה לעשות בה שימוש ושאינה נתונה תחת חיסיון. מצב שבו רק אחרי הגשת כתב האישום, ולעיתים אף בחלוף פרק זמן בלתי מבוטל, מועברת לנאשם תעודה המבדילה בין הטעון חיסוי והטעון גילוי, אינו מצב תקין, והוא עלול לפגוע ביכולתו של הנאשם להתגונן.

ואולם, החובה לאפשר לפרקליטיו של הנאשם לעיין במלוא החומר המבסס את האישומים נגדו, זולת זה החסוי, מייד עם הגשת כתב האישום, מתנגשת תדיר עם צרכי המציאות. בפועל, קיים קושי ניכר במקרים שבהם מצוי חשוד במעצר להוציא תעודת חיסיון בטרם גובש והוגש כתב אישום. אין לבטל את טענת המדינה בדבר הקושי הניצב בפני הגורם המוסמך, הנדרש להפעיל את שיקול דעתו ולקבוע איזה חומר טעון חיסיון ואיזה לא, קודם שיוחלט מהם האישומים המיוחסים לחשוד פלוני...

אך בכך לא תמה המלאכה. גם הגשת כתב האישום אינה מבטיחה הוצאה מיידית של תעודת החיסיון. אכן, ברי כי תעודת חיסיון "מצריכה עבודה ואינה יכולה להיעשות "מהיום למחר" ... כך בפרט נוכח היקפו של חומר הראיות במקרה נתון, כמו גם העומס המוטל על גורמי האכיפה. על המדינה מוטל אמנם לקיים את חובתה זו בתוך פרק זמן סביר, אך גם פרק זמן זה עשוי להימשך לעיתים זמן לא מבוטל..." (בש"פ 6453/10 אליהו עמר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (להלן: "הלכת עמר").

כך ציין כבוד השופט קדמי בהלכת גיל באשר למרחב שיקול הדעת הנתון לבית המשפט עת מונחת בפניו בקשה מהסוג דנן: "לא הוצאה תעודת חיסיון לפני הגשת כתב האישום ובית המשפט מתבקש לעכב את העיון בחומר החקירה בטענה כי עומדים להגיש כזאת, שמור לבית המשפט שיקול דעת אם להיענות לבקשת העיכוב. הדעת נותנת, שבית המשפט יכריע בעניין זה תוך שמירת איזון בין זכותו של הנאשם לדיון הוגן לבין זכות החיסיון השמורה לציבור".

כך סיכם כבוד השופט פוגלמן בהלכת עמר את השיקולים אם להיענות לבקשת העיכוב: "במסגרת שיקול הדעת, יינתן משקל, בין היתר, לפרק הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום, להיקפו של חומר הראיות ומהותו, וכן לקושי האובייקטיבי שבו דובר, לגבש תעודת חיסיון בטרם או מייד לאחר הגשת כתב האישום. לצד זה תינתן הדעת, לזכותו של הנאשם, שטרם הורשע, לחירות, ככל שזה מוחזק במעצר, וכן לנסיבות הקונקרטיות הרלוונטיות למקרה. אין יסוד אפוא לקבוע שעצם הוצאת התעודה שלא במועד הגשת כתב האישום מחייבת בהכרח גילויו של החומר נושא הבקשה לחסיון לאלתר".

6. סיכומם של דברים, יש לבחון כל מקרה לגופו ומקום שטרם הוצגה תעודת חיסיון והמאשימה מבקשת ארכה להגשתה, לבית המשפט שיקול דעת אם להיענות לבקשה לעכב את העיון בחומר החקירה. במסגרת שיקול הדעת יישקלו; פרק הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום; היקפו של חומר הראיות ומהותו; הנסיבות הקונקרטיות למקרה; זכותו של הנאשם לדיון הוגן; זכותו של הנאשם לחירות ומנגד האינטרס הציבורי.

7. בעניינינו, הלכה למעשה הבקשה דנא תאורטית, שעה שחלף מיום הגשת הבקשה כשלושה חודשים, והמאשימה לא הגישה בקשה מתאימה בחלוף 45 יום למתן ארכה נוספת. יחד עם האמור יש להכריע בבקשה לגופו של עניין.

8. כאמור ב"כ הנאשמים טוענים כי יש לדחות הבקשה לנוכח המועד בו הוגשה הבקשה בהתחשב בכך שהתיק מצוי בעיצומו של פרשת התביעה.

הצדדים הרחיבו יתר על המידה באשר למשמעות קבלת הבקשה. יודגש, אינני רואה צורך לבחון את נפקות היעתרותי לבקשה שעה שאין בפניי בקשה לתיקון כתב האישום. החלטה זו עוסקת בסוגיה של הבקשה למתן ארכה בלבד.

9. במקרה דנן, אכן ראוי היה שהמאשימה הייתה מגישה את תעודות החיסיון שכן חלף זמן די והותר על מנת להגישה. אולם יש לזכור שבקשה זו מתייחסת להסכם עד מדינה, בתיק אחר, אשר נחתם ביום 03.11.2011 (סע' 3 לבקשה) קרי, לאחר הגשת כתב האישום. המאשימה טוענת לקושי אוביקטייבי, לפיו על תעודות החיסיון אמורות להחתם, לכל הפחות ע"י שני שרים. אין גם להתעלם מהיקפו הראייתי של התיק, שלכל הדעות הינו חריג, כפי שצויין בהחלטותיי הקודמות המדובר על כתב אישום רחב מימדים, רשימת העדים מונה 296 עדים, החומר הראייתי עליו המאשימה מסתמכת הינו רב ולמעלה מ-450,000 מסמכים.

בשים לב למועד שבו הוגשה הבקשה לא ניתן לומר שהמאשימה השתהתה.

10. על רקע מכלול הנתונים והנסיבות, ולאחר ששקלתי את הפגיעה הלכאורית שתגרם לנאשמים, הכף נוטה לטובת מתן הארכה. אינני סבור שהגנתם של הנאשמים תיפגע כתוצאה מאיחור שבהגשת תעודות החיסיון ובאיזון הכולל אני סבור שיש להיעתר לבקשת המאשימה. עם זאת, לאור העובדה שאין בפניי בקשה למתן ארכה נוספת מעבר ל-45 יום ולמעשה הזמן חלף זה מכבר, הרי שיש מקום לקצוב את המועד להגשת תעודות החיסיון.

11. אשר על כן, ניתנת למאשימה ארכה להגשת תעודות החיסיון עד ליום 10.04.2012.

12. המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים ולנאשם 1 אשר אינו מיוצג (באמצעות שב"ס).

ניתנה היום ‏א' ניסן תשע"ב, 24 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

עמוד 5 מתוך 5


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: בראנס(עציר)
שופט :
עורכי דין: