ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מטבייצוק(עציר) נגד מדינת ישראל(עציר) :

בפני כבוד הנשיא יוסף אלון

העורר

וסבולוד מטבייצוק
ע"י ב"כ עוה"ד י. שקלאר

נגד

המשיבה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד שרית אלישע

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

החלטה

1. העורר עומד לדין בבית משפט השלום בקרית גת. בכתב האישום נגדו תשעה אישומים שעניינם תשע התפרצויות ליליות למפעל המזון והבשר "בלדי" באזור התעשייה בבאר טוביה. עפ"י הנטען, הנאשם ושניים נוספים קשרו קשר לפרוץ למפעל הנ"ל ולגנוב ממנו סחורה. לשם כך הצטיידו העורר ושני שותפיו במשאיות ובמלגזה ובתשע הזדמנויות פרצו את שערי המפעל ואת מקררי האחסון וגנבו משטחים ועליהם כמויות בשר בשווי מצטבר של כ- 10 מיליון ₪.
המדינה ביקשה לעצור את העורר (ואת שני שותפיו הנטענים – בהליך נפרד) עד לתום ההליכים.
בהחלטה מיום 18.3.2012 שיחרר בית משפט השלום (כבוד השופט י. אקסלרד) את העורר למעצר בית מלא בבית דודתו בכרמיאל ודחה את הצעת העורר לחלופת מעצר הבית בבית בת זוגתו בהרצליה.
בהחלטה נוספת מאותו היום היתנה בית המשפט את החזרת מכוניתו של העורר, שנתפסה על ידי המשטרה, בהפקדת ערובה של 30,000 ₪ ואיסור דיספוזיציה ברכב.
בפני עררו של העורר כנגד שתי ההחלטות.

2. אפתח בהחלטה לעניין תנאי שחרורו של העורר – מעצר בית מלא בכרמיאל. עיקר טענותיו של העורר הינן כי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום אינן מקימות כשלעצמן עילת מעצר ולחילופין כי חומר החקירה אינו עולה כדי ראיות לכאורה נגדו בשמונה מתוך תשעת האישומים.
לאחר שעיינתי בחומר החקירה מסכים אני עם בית משפט השלום כי יש בו ראיות לכאורה להוכחת מרבית המיוחס לעורר בכתב האישום.
בכתב האישום מפורטים כאמור תשע פריצות ליליות שהתרחשו למפעל – הראשונה שבהן בליל 19.8.11 והאחרונה בליל 25.11.11.
באירוע האחרון (נשוא האישום הראשון) סמוך ל- 03:30 לפנות בוקר עצרה המשטרה את שני שותפיו הנטענים של העורר בסמוך למפעל, במשאיתו של אחד מהם כשבמשאית נתפסו משטחי הבשרים שנגנבו זה עתה מהמפעל. אחד מהשניים (מיכאל אברמובסקי) סיפר לשוטרים כי העורר (שכינויו "סובא") היה אחד הפורצים עימו למפעל.
מכוניתו הפרטית של העורר נמצאה בצמוד לשטח המפעל כשמנועה עדיין חם (והכל כאמור סמוך ל- 03:30 לפנות בוקר).
העורר הכחיש מעורבותו באירוע וטען כי היה אותו הלילה בבית חברתו בהרצליה וכי מכוניתו נגנבה אותו הלילה. חברתו, לריסה, אישרה בגרסתה הראשונה גרסת אליבי זו של העורר. אולם, לאחר מכן, חזרה בה, התנצלה על ששיקרה ומסרה כי גרסתה הראשונה ניתנה על ידה על פי הוראת העורר (חקירה מיום 8.1.12).
בנוסף, מחקרי התקשורת הסלולארית מאכנים את העורר בזמן האירוע (בשעת לפנות בוקר) סמוך לאזור המפעל שנפרץ ליד קרית מלאכי. (העורר כאמור הינו תושב הרצליה).
הסנגור מסכים אמנם כי הדברים עולים כדי ראיות לכאורה בעניין אישום זה בלבד – אולם עוצמת הראיות לטענתו מכורסמת.
לריסה הנ"ל הינה, לטענת הסנגור, ידועה בציבור כאשתו של העורר ועל כן עדותה אינה קבילה נגדו. כמו כן נטען על ידו כי מחקרי התקשורת אינם עולים כדי "רשימה מוסדית" – וכפי שהם מצויים בחומר החקירה – הם גם אינם קבילים כראיה.
טענות אלה אין בהן לשנות מהתוצאה האמורה שכן הן ייבחנו בבוא העת בשלב בירור הראיות לגופן – אולם לעת הזו אין בהן להחליש מעוצמתן הלכאוריות המצטברת של מסת חומרי החקירה בעניין אישום זה.
לריסה אינה נשואה לעורר והטענה כי היא ה"ידועה בציבור" שלו – ברמה העולה כדי הקירבה הנדרשת בסעיף 3 לפקודת הראיות (אם בכלל תוכר פרשנות מרחיבה שכזו) רחוקה מלשכנע בשלב זה של בחינת חומרי החקירה שבתיק. הוא הדין לטענה בדבר מבחני הקבילות הנדרשים לעניין פלטי מחקרי התקשורת. טענות הסנגור אינן עולות כדי איון כוחן הראייתי למהותן אלא לדרכי הצגתן בעתיד במהלך שמיעת הראיות.
כאמור, הצבר הראיות הלכאוריות לעניין האישום הראשון (בסדר כתב האישום) די בו והותר לקביעת קיומן ברמה הנדרשת לעניין בקשת המעצר.
אשר לשמונה הפריצות הנוספות המדובר בשמונה אירועי פריצה הזהים במאפייניהם לאירוע נשוא האישום הראשון (מליל 25.11.11).
כולן התרחשו באותה השיטה, באותו המפעל ובאותן שעות לפנות בוקר שבין יום חמישי ליום שישי סמוך ל- 03:00.
בכל שמונת האירועים מחקרי התקשורת מלמדים על שיחות אינטנסיביות בין העורר לבין שני השותפים הנטענים – סביב השעות 04:00 – 03:00 – שיחות המאוכנות באזור הסמוך למפעל הנפרץ שוב ושוב.
העורר אינו נותן הסבר לממצאי חקירה אלה הסותרים לכאורה על פניהם את טענתו כי איננו בקשר עם מי משני שותפיו הנטענים, זאת שעה שנמצא כי בכל אחד משמונת אירועי הפריצה, סביב השעות 04:00 – 03:00 לפנות בוקר, מתנהלת ביניהם תקשורת טלפונית ערה המאוכנת תמיד סמוך למיקום המפעל הנפרץ.

3. המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום, כל אחד מהם בנפרד ובוודאי שבהצטברות כולם יחדיו מקימים עילת מעצר.
המדובר אמנם "בעבירות רכוש" – אולם בכאלו המאופיינות בתחכום, בתעוזה, בשיטתיות ובשילוב כוחות עברייני המגלם בחובו מסוכנות של ממש. הפריצות מתבצעות תוך תיאום מראש, הצטיידות בכלי רכב, משאיות ומלגזה וגניבת סחורות בשווי רב ביותר מהמפעל הנפרץ.
אין ספק כי המיוחס לעורר נמנה על אותן סוגי עבירות המקימות את עילת המעצר על אף סיווגן הפורמאלי כעבירות רכוש.
טוען הסנגור כי על אף זאת לא קיימת מסוכנות – זאת לאור העובדה שהמדובר במעשי פריצה נטענים הנושאים אופי ספציפי מוגדר של פריצה למפעל פלוני באמצעות כלי רכב וציוד אלמוני, ועל כן אין העורר מועד לחזור ולפרוץ לאותו המפעל באותם הרכבים ועם אותם השותפים הנטענים – וממילא לא קיימת המסוכנות ואף לא עילת מעצר.
איני מוצא ממש בטענה. המסוכנות שביסוד עילת המעצר בעניין דנן יסודה בפוטנציאל העשייה והביצוע הנלמדים מהמיוחס לעורר ולשותפיו בעבירות הנטענות שבכתב האישום.
פוטנציאל זה של מסוכנות הינו בעצם היתכנות החזרה על ביצוע הפעילות העבריינית מסוג זה – פוטנציאל ומסוכנות הנלמדים מהתעוזה, הקשר, התכנון הארגון והשיטתיות העבריינית הקשה העולים מתוך המיוחס לעורר והמוכח כאמור לכאורה.

4. בהסכמת המדינה שוחרר העורר, בטרם הגשת בקשת המעצר עד לתום ההליכים, לחלופת המעצר הנוכחית.
בדיון בערר זה שב ב"כ העורר וטען כי ניתן להמיר החלופה הנוכחית במעצר בית בביתה של בת זוגו של העורר, לריסה בהרצליה.
הצעה זו נדחתה כלא מתאימה, ובדין.
לריסה הנ"ל הינה אחת מעדות התביעה בתיק ובחקירתה מיום 8.1.12 הודתה כאמור לעיל כי בהוראת העורר מסרה גרסה שקרית בחקירה קודמת לעניין טענת האליבי שטען העורר (למעשיו בליל 25.11.11) כאילו היה עימה בדירתה, ולעניין גרסתו המופרכת כי רכבו נגנב אותו הלילה.
חלופת מעצר שכזו אינה מתאימה בעליל.

5. ומכאן לטענות הערר ביחס להחלטה הנוספת של בית משפט השלום לפיה הותנתה החזרת מכוניתו של העורר לידיו בהפקדה כספית של 30,000 ₪.
בדיון בערר הודיעה ב"כ המדינה כי המאשימה לא זקוקה למכונית כראיה במשפט לגופו.
מעיון שעיינתי בחומר החקירה לא עלה כי המכונית של העורר שימשה ככלי או אמצעי בביצוע עבירות הפריצה הנטענות גופן. (כפי שהן נטענות הכתב האישום).
עמדת המדינה הינה כי המכונית שימשה את העורר על מנת להגיע לאזור המפעל שנפרץ בבאר טוביה, מביתו שבאזור המרכז (בהרצליה) ועל כן אם יורשע בדין עתידה היא לבקש את חילוטה מכוח הוראת סעיף 39 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969.
בעניין המכונית דנן, לא נטען כאמור על ידי המדינה לעילת תפיסה (עפ"י סעיף 32 (א) הנ"ל לפקודה הנ"ל) לצורך שימוש בה כראיה במשפט או בשל חשש כי ניתנה לעורר כשכר בעד ביצוע העבירה.
העילה הנותרת הנטענת לתפיסה על פי סעיף 32 (א) (ולאפשרות חילוט עתידית עפ"י סעיף 39 (א)) הינה "כי באותו חפץ נעברה עבירה".
לא מצאתי כי עילה זו מתקיימת בנסיבות העבירות המיוחסות לעורר וחומר הראיות הלכאורי הקשור לעניין זה.
לאור זאת אני מחליט לקבל את הערר על ההחלטה הנוספת של בית משפט קמא מיום 18.3.12 לעניין מכוניתו של הערר – לבטל את אותה ההחלטה ולהורות על השבת המכונית שנתפסה (מסוג הונדה מספר רישוי 51-769-68) לידי העורר תוך ביטול התנאים שנקבעו לעניין זה בהחלטת בית משפט השלום.

6. סוף דבר אני דוחה הערר לעניין החלטת בית משפט השלום לעניין תנאי השחרור וחלופת המעצר ומקבל את הערר לעניין תפיסת המכונית – הכל כמפורט בסעיפים 4 ו- 5 להחלטה זו לעיל.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ב, 16 אפריל 2012, במעמד עו"ד דקלה סרן ב"כ המשיבה (העורר ובא-כוחו שוחררו מהתייצבות על פי בקשתם).


מעורבים
תובע: מטבייצוק(עציר)
נתבע: מדינת ישראל(עציר)
שופט :
עורכי דין: