ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יבגני מדיאקוב :

בש"פ 2885/12

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:
1. יבגני מדיאקוב

2. אלכסנדר סמישוב

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בת"פ 42519-07-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בפני כבוד השופט א' אינפלד.

בשם המבקשת: עו"ד ת' פרוש
בשם המשיב 2: עו"ד מ' לחן

החלטה

לפניי בקשה (ראשונה) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב 2 (להלן: המשיב) בתשעים ימים, החל מיום 25.4.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 42519-07-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. מעצרו של המשיב 1 הוארך בהסכמה (החלטה מיום 8.4.2012).

כתב האישום

1. ביום 29.11.20011 הוגש נגד המשיב ונגד חברו (להלן: החבר) כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סם לצריכה עצמית. כמו כן, המשיב הואשם גם בעבירה של גניבה. לפי כתב האישום, ביום 17.7.2011 שוטרים שערכו תצפית על תחנת סמים באשדוד איתרו את השניים נכנסים ויוצאים מתחנה זו. לאחר סריקות, איתרו השוטרים את המשיב וחברו (להלן: השניים) כשהם מעשנים חשיש ללא היתר. עקב כך, ולאחר שבמהלך חיפוש נמצאה אצל המשיב גם סיגריה עם חשיש, הודיעו השוטרים לשניים כי הם מעוכבים בשל החזקת סם. בעקבות פעילות נוספת בתחנת הסמים, עזבו את המקום חלק מהשוטרים ונותר שוטר יחיד (להלן: השוטר) עם המשיב והחבר. לאחר ששאר השוטרים עזבו, השוטר זיהה מעין כדור קטן, עטוף ברדיד אלומיניום (שהתברר בהמשך כמכיל 0.3 גרם חשיש), ושאל את השניים האם הוא שייך למי מהם. השניים החלו לשוחח ביניהם בשפה הרוסית, ולאחר שהשוטר ביקש מהם להפסיק לשוחח ברוסית, תקפו אותו במכות אגרוף לפניו. חברו של המשיב אף שלף סכין גילוח מחגורתו, הניחה בין אצבעותיו ואז הכה בפניו של השוטר. השניים המשיכו להכות את השוטר גם כשנפל לקרקע, ולבסוף ברחו מהמקום, לא לפני שהמשיב נטל מידו של השוטר את שעונו. כתוצאה מהתקיפה, הובהל השוטר לבית החולים כשהוא סובל מהמטומות וחתכים בפניו, אשר הודבקו ונתפרו.

הליכי המעצר

2. השניים נעצרו ביום התרחשות המעשים המיוחסים להם. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת גם את מעצר השניים עד תום ההליכים. לאחר מספר דחיות, הן מסיבות טכניות והן עקב בקשת באי כוחם של המשיבים, התקיים ביום 8.8.2011 הדיון בבקשת המעצר, וביום 10.8.2011 ניתנה החלטה על ידי בית משפט קמא (כבוד השופט אזולאי). בית המשפט קבע כי יש ראיות לכאורה בנוגע לעובדות המיוחסות למשיב ולחבר. מעבר לכך ציין השופט גם את הודעות השניים, אשר קשרו עצמם לאירוע (והמשיב אף הודה בתקיפה). כמו כן, קבע בית המשפט כי מסוכנותם עולה מעצם מעורבותם הלכאורית בעבירות שבכתב האישום, אשר כללו תקיפה של שוטר ללא כל סיבה נראית לעין. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר נגד השניים, אולם הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר על מנת לשקול חלופת מעצר.

תסקיר המעצר (מיום 7.9.2011) קבע כי המשיב, יליד 1960, מתפקד באופן תקין, מסור לעבודה, נטול עבר פלילי, משתף באורחות חייו ואף ציין כי המשיב עצמו נבהל מהתנהגותו בעת העבירה. על אף האמור, כיוון שהמשיב צורך אלכוהול וחשיש, ונוטה לאבד שליטה על התנהגותו כשהוא חש מושפל, נקבע כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות המקרה. בהיעדר חלופת מעצר מצדו של המשיב, שירות המבחן המליץ שלא לשחררו ממעצר.

בדיונים שהתקיימו לאחר הגשת התסקיר עלו שתי חלופות מעצר אפשריות, אולם שתיהן לא יצאו לפועל מסיבות שונות. ביום 20.9.2011 נדונה חלופת מעצר בהוסטל באשקלון, אולם זו ירדה מן הפרק, כפי הנראה עקב סגירת המקום, כפי שהובהר בדיון מיום 24.10.2011. לאחר שבית המשפט (כבוד השופט פרידלנדר) נוכח באותו דיון כי לא הוצעה חלופת מעצר, הורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים, תוך ששמר על האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר היה ותעלה חלופת מעצר אפשרית. בהמשך, ביום 19.12.2011, נדונה חלופת מעצר בחוות כושי רימון בכביש הערבה, אולם גם בקשה זו נמחקה (ביום 9.2.2012) לאחר שהתברר כי מנהלי החווה אינם מוכנים לערוב למשיב. יצוין, כי לטובת בחינת חלופות המעצר, התבצעו שני תסקירי מעצר משלימים מטעם שירות המבחן.

ההליך העיקרי

3. כתב האישום הוקרא למשיבים ביום 8.8.2011, ומאז, נדחה הדיון מספר פעמים עקב טענת באי כוחם של השניים לפיה לא קיבלו חומרי חקירה רלוונטיים מהמחלקה לחקירות שוטרים. לאחר שהתקבלו החומרים הרלוונטיים, נערך דיון ביום 15.12.2011 ובמהלכו נמסרה כפירה כללית. בדיון מיום 18.1.2012, לאחר שתוקן כתב האישום, נקבע כי כתב האישום ברור דיו ואז כפרו המשיב וחברו כפירה כללית במיוחס להם. כמו כן, נקבעו שלושה מועדים לדיוני הוכחות (4.3.2012, 1.4.2012, 23.4.2012). עד כה, דיון ההוכחות הראשון והיחיד שנערך, התקיים ביום 4.3.2012 ובמסגרתו העיד השוטר המותקף. דיון הוכחות נוסף שאמור היה להתקיים ביום 1.4.2012 בוטל עקב אי הבאת המשיבים לדיון על ידי השב"ס, ומועדי דיון נוספים נקבעו לתאריכים 31.5.2012 ו-28.6.2012.

טענות הצדדים

4. בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. לטענת המבקשת, המסוכנות הנשקפת מן המשיב גבוהה ביותר, במיוחד נוכח העובדה שמדובר בתקיפת נציג רשויות החוק, ושגם תסקירי שירות המבחן העריכו כי קיים סיכון להישנות המעשים. כמו כן, אין כרגע אף חלופת מעצר העומדת על הפרק מבחינתו של המשיב. המבקשת מוסיפה כי למרות העיכובים שנבעו מהליך קבלת החומרים מהמחלקה לחקירות שוטרים, התקיים דיון הוכחות בתיק, החלה פרשת התביעה וקבועים שלושה מועדי דיונים נוספים לתקופת הארכת המעצר המבוקשת. נוכח חומרת המעשים המיוחסים והמסוכנות הנשקפת למשיב, סבורה המבקשת כי אין לשחררו ממעצר, במיוחד נוכח היעדר חלופת מעצר הולמת.

בא-כוח המשיב טען, כי עצם חלוף הזמן, בצירוף חלקו הקטן יותר של המשיב במעשה העבירה, עברו הנקי וגילו המבוגר, מחייבים שחרור ממעצר, גם לחלופה שבשלבים קודמים לא בהכרח הייתה נמצאת מספקת. הסניגור הדגיש, כי לא מיוחסת למשיב תקיפת השוטר באמצעות הסכין וכי ההליך העיקרי רחוק מסיום. לדבריו, מדובר היה באירוע ספונטאני ומתגלגל שאינו מעיד על מסוכנות המשיב. עו"ד לחן התייחס גם לעיכוב בהעמדת חומר החקירה שנאסף במחלקה לחקירות שוטרים לעיון הסנגורים, מה שדחה את מועד תחילת הדיונים הענייניים בתיק העיקרי.

הסניגור טען עוד, כי פרק הזמן שבו המשיב כבר נתון במעצר מתקרב לתקופת המאסר שהוא צפוי לרצות היה ויורשע וייגזר עליו עונש של מאסר בפועל. המשיב הוא אדם ערירי, נורמטיבי, שעבד למחייתו, שרק בשל שלא היה יכול להציע חלופת מעצר אצל קרובי משפחה או חברים, מצא עצמו עצור פרק זמן כה ממושך.

דיון והכרעה

5. אין מחלוקת לפיה חלקו של המשיב במעשה העבירה העיקרי (חבלה בכוונה מחמירה) משני לעומת חלקו של החבר. כיוון שמדובר באדם מבוגר, ללא עבר, שתפקד לכאורה כראוי עובר ליום ביצוע העבירה המיוחסת לו (עבד בשני מקומות עבודה), נראה כי הסיבה המרכזית לכך שטרם שוחרר ממעצרו הייתה חוסר האפשרות להציע חלופת מעצר ראויה. אכן, חלופה שכזו מתחייבת נוכח השימוש באלכוהול ובחשיש והנטייה לאבד שליטה. שירות המבחן הגדיר את רמת המסוכנות כבינונית. כזכור, מדובר באדם בודד "ללא מערכת תמיכה משפחתית וחברתית" (בלשונו של שירות המבחן). על אף זאת הצליח המשיב להתפרנס (עובד בשני מקומות עבודה כמסגר).

6. יש להצר על כי ההליך העיקרי מצוי רק בשלביו הראשונים, וכי, נכון להיום, נראה כי ספק אם הוא יסתיים בתקופת הארכה המתבקשת, אם כי הדבר אינו בלתי אפשרי. זמן רב יחסית חלף בשל בקשת ההגנה לקבל את חומרי החקירה שנאספו במחלקה לחקירת שוטרים (שם נסגר התיק נגד השוטר מחוסר אשמה). בנוסף, נראה כי לפחות פעמיים (ביום 4.3.2012 וביום 1.4.2012) לא התקיימו מועדי הוכחות כמתוכנן (הראשון קוצר והשני בוטל) עקב תקלות בהבאת הנאשמים על-ידי שירות בתי הסוהר.

7. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שבנקודת הזמן הנוכחית, בחלוף פרק הזמן שנקצב בחוק לסיום משפטו של נאשם עצור ונדרשת החלטתו של בית משפט זה לשם הארכת המעצר, נראה כי כפות המאזניים נוטות לעבר שחרור המשיב. זאת, מבלי להמעיט מחומרת מעשה התקיפה בנסיבות שתוארו בכתב האישום, ככל שתוכחנה. גם אם קיימת מסוכנות, כעולה מנסיבות העבירה והערכת שירות המבחן, נראה שניתן יהיה להפיגה בתנאי שחרור. אם עד כה עמד בית-המשפט על תנאי שחרור הדוקים, נראה כי נוכח חלוף הזמן ניתן להסתפק בתנאים פחות הדוקים וככל שתוצע חלופת מעצר סבירה בנסיבות המקרה, ניתן יהיה לשחרר את המשיב.

אין להתעלם מהשפעה המצננת והמרתיעה שוודאי היתה לתקופת המעצר הממושכת, אשר תורמת אף היא להפחתת המסוכנות. לפנינו אדם מבוגר שהוכיח כי משך שנים רבות ניהל אורח חיים נורמטיבי. אין לשלול את האפשרות שאכן, כדבריו, מדובר באירוע החריג לאורח חייו, אשר נגרם עקב אובדן שליטה כתוצאה מתחושת השפלה.

8. אני מורה לשירות המבחן לשוב ולבחון את האפשרות לשחרור המשיב. התסקיר יוגש לבית משפט קמא בתוך 14 יום מהיום. בא-כוח המשיב יעדכן את שירות המבחן ככל שבידו להציע חלופת מעצר. נוכח האמור, אני נענה לבקשה באופן חלקי בלבד ומאריך את המעצר ב- 50 יום מיום 25.4.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 42518-07-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ניתנה היום, ‏כ"ד בניסן התשע"ב (‏16.4.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: יבגני מדיאקוב
שופט :
עורכי דין: