ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוגרבי(עציר) נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופטת אסתר שטמר

העורר
איאד מוגרבי (עציר)

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

נוכחים:
ב"כ העורר עו"ד פאדי חמדאן

ב"כ המשיבה עו"ד אורי סלע
העורר הובא באמצעות שב"ס

בית המשפט המחוזי מרכז

פרוטוקול

ב"כ העורר:
אנו סבורים שאין ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכתב האישום. כתבתי בהודעת הערר את הראיות הקיימות בדיוק בתיק באופן שלא פירטתי את הודעות המשיבים, גם כאן יש שני משיבים בפני בית המשפט קמא שלדעתנו, נגד המשיב הראשון אין ספק שיש ראיות, ההסברים שלו לא כל כך ברורים. מה ביחס ללקוח שלי- העורר לא נסע ברכב הגנוב ועל פי הטענה, נסע ברכב המוביל. אין שום ראייה בכל הנוגע להתפרצות לאותו בית נטען, אף ראייה. אין גם שום ראייה לאיזשהו קשר בין המשיב סמדוקה לבין העורר, יש שיחות יוצאות מהטלפון של סמדוקה והטלפון של העורר לאותו מספר, אבל לא ביניהם, אין איכון של מרשי בזירת האירוע, יש איכון שלו רחוק מזירת האירוע. על המפה רואים שבכלל האיכון לא בזירת האירוע, בפירוש.
מה עוד יש נגד הלקוח שלי- הודעות של המשיבים, הודעות של סמדוקה והודעות של העורר.
הלקוח שלי אמר בפירוש בהודעתו השנייה שהוא מכיר את סמדוקה אבל לא בשמו, כלומר כשידע על מי מדובר הוא אמר שמכיר אותו אבל לא יודע את שמו אלא בכינויים אחרים.
מה שזוקפים לחובתו זה הגרסה הלא הגיונית והפערים בגרסאות בין המשיבים, אני סברתי לתומי שיש כאן כתב אישום שמייחס עבירות רכוש, אפילו עבירות רכוש חמורות כאשר אנו מדברים על התפרצות לבית, שאני לא חושב שמספיק לבסס אותו על סמך הפרשים והבדלים וארחיק ואומר גם אם יהיו שקרים בגרסאות המשיבים כאשר אין ראיות שקושרות את המשיב למיוחס לו בכתב האישום, ולו באופן כזה שאפשר לומר בשלב זה שאפשר להרשיע את העורר.
הלכת זאדה אומרת שניקח את הראיות כמו שהן ונראה במה אנו יכולים להרשיע את הנאשם, נחשוב שזה המשפט הפלילי ואלו הראיות שהונחו בפני בית המשפט, איך בית המשפט יכול להגיע לאקטוס ראוס של ההתפרצות ושל הגניבה של הרכב ואיך בית המשפט יכול לבסס אותם, גם אם נשים את היסוד הנפשי בצד, האם אפשר לומר שמעצם העובדה שהמשיב הזה שוחח עם אותו אדם שסמדוקה שוחח איתו בטלפון, יש שיחות יוצאות זה מספיק על מנת לומר שיש ביניהם קשר, שגנבו יחד והתפרצו לרכב? אי אפשר מזה להוכיח התפרצות לבית, אפשר אולי להוכיח קשירת קשר למשהו, אבל אנו במשפט פלילי ואי אפשר מזה להוכיח בהנחה שהתרשמות השוטרים תתברר כנכונה, התרשמות כזו היא התרשמות כללית "ראיתי שני רכבים נוסעים וחשבתי שאולי הם קשורים" מזה אנו רוצים לבסס התפרצות לבית וגניבת רכב? כשראיתי את זה וקראתי חשבתי שאפשר לבסס איזשהו קשר בין המשיבים אבל מה שניתק לי את הקשר הזה הוא אי קיום שיחות טלפון ביניהם, הרי כדי לקיים קשר כזה רציף על הכביש, צריך קשר טלפוני כלשהו.
יש קשר טלפוני בין המשיב לבין אדם שלישי ובין מר סמדוקה לבין אדם שלישי, אין קשר ביניהם לפי חומר הראיות, הם לא מתקשרים אחד לשני.
מה שמבקשים לומר גם אם כבוד השופטת קמא חשבה שקשר עם אדם שלישי יכול לבסס קשר ביניהם, מזה אנו רוצים ליצור התפרצות לבית וגניבת רכב? זה נראה יותר מדי רחוק, לפחות בעיניי.

ב"כ המשיבה:
שניהם נתפסו במחסום, אחד ברכב גנוב ואחד ברכב שהוא אינו גנוב.

ב"כ העורר:
מהחומר הזה לא אוכל להגיע לכתב האישום הזה. זה לא הסבר שרוצים להסביר, זה שקרי גם אם אלך הכי רחוק, הנאשם משקר במצח נחושה שהוא היה בירושלים ולא היה בתל אביב, הוא מוסר אליבי שקרי, אני מקבל את זה ואני עדיין צריך ראייה הקושרת אותו לאירוע פלילי, אני לא יכול לחקור אדם על מעשה פלילי על כך וכך, אני יכול להגיד שהוא הרוצח? ככה אנו מבססים לפי הלכת זאדה? למרות שהלקוח שלי לא באמת שיקר ויכול להיות שהיו הפרשים בשעות ובזמנים ובסופו של יום הוא כן היה צריך להגיע לירושלים, אבל אקח את המצב הקיצוני שהלקוח שיקר.

ב"כ המשיבה:
מגיש לבית המשפט את המזכרים. על הראיות הבסיסיות מתווספות הגרסאות שלו, יש את נושא זיכרונות הטלפונים, שהיה קשר ביניהם ואין ספק בכך, ויש טלפון שהוא מוסר גרסה שזה אדם שרוצה לקנות ממנו את האוטו, אך השעה היא לא סבירה, אין הסבר שהוא סביר.
זה שני רכבים שיוצאים מנקודה מסוימת ואנו רואים את המסלול שלהם במפה המצורפת. אנו יודעים שהיה ברחובות מהאיכון של הטלפון שלו, בקרית עקרון.

ב"כ העורר:
אנו סבורים שאין ראיות ויש לשים לב לכך שבכתב האישום אין עבירת של קשירת קשר לביצוע פשע.
אנו אומרים לבית המשפט מהמכלול אין ראיות לכאורה להוכחת המיוחס ואם יש משהו פלילי בתיק, אין שום אפשרות או יכולת בשלב זה לומר שעל פי מה שיש אפשר להוכיח את מה שהמשיבה מנסה להוכיח, אולי ממה שנמצא אפשר להוכיח סיוע וזה גם בדוחק, כי אולי בשביל הסיוע אני לא צריך להוכיח שנכנס פיזית לבית ולזה אולי יש ראיות, אולי אפשר להוכיח איזו נגזרת ואולי המצאות בנסיבות מחשידות, אולי יש עבירה שכבר המחוקק גם ביטל אותה שהייתה יכולה להתאים.
זו ההתרשמות שלי מהראיות שאני מנסה למצוא עבירה שיכולה ע"פ הלכת זאדה יכולה למלא את זה.
אלו העבירות שאפשר על פי המסכת הראייתית ותו לא להוכיח על פי הלכת זאדה, אולי אפשר על פי המסכת הראייתית הזו להגיע לראיות לכאורה לכל היותר לסיוע לגניבת רכב, לא לגניבת רכב ממש.
הנקודה האחרונה שאני מבקש לכוון את בית המשפט הוא מה שהיה לאחר שנקבע לראיות לכאורה, המשיב נשלח לתסקיר ובפרוטוקול נמצא שהמפקחות נבחנו ונמצאו ראויות באולם ממש, תסקיר שירות המבחן לא טוב, אבל עברו של המשיב לא זה מה שצריך להביא למעצרו, בטח לא אי הידיעה של משפחתו בשימוש בסמים ואלכוהול כאשר זו לא בעיה התמכרותית. אם בדעתו של בית המשפט לקבוע שיש אפיק שחרור, גם אם בית המשפט לא יקבל את הטיעון הראשון צריך לתת הזדמנות למשפחה ומדובר במוסלמים, להם אסור לשתות לפי הדת, הבנים מסתירים שתייה באופן קבוע ממשפחותיהם, אם הבן היה מכור, אז זו בעיה קשה שהמשפחה לא יודעת.

ב"כ המשיבה:
אנו בשלב של ראיות לכאורה ובית המשפט קמא ניתח בצורה יסודית ביותר את הראיות בתיק ואת הטענות של העורר והשותף, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה.
לעניין שעלה בערר בפנינו- העובדה שלכאורה בית המשפט קמא לא עשה הבחנה בין השניים, אני חושב שלא כך פני הדברים, ההיפך הוא הנכון, בית המשפט בהחלטתו אומר שמתייחס לשני הנאשמים ובדק ואבחן אך קשר אותם יחד בנושא המעצר, גם לגבי העובדה שחברי ציין שבית המשפט קמא לכאורה קיבל הוא את הערבות המוצעות ורק שירות המבחן פסל אותם, גם זה לא נכון, בית המשפט אומר וזה בשורה האחרונה, אפנה לשורה 10,11 ומשורה 7 בעמוד 24 להחלטת בית המשפט קמא (מצטט). בית המשפט בוחן ובית המשפט קמא נתן פתח לעורר לבחון חלופה מותאמת, שירות המבחן ביצע תסקיר מקיף ובחן את הדברים ועלו דברים שליליים ממנו, התסקיר שלילי ביותר והלכות ביתה משפט העליון ברורות כאשר הצורך לסטות מתסקיר כזה מצריך נימוקים מיוחדים שבית המשפט קמא לא מצא, בצדק.
מכל האמור לעיל, אנו נעתור לדחיית הערר.

ב"כ העורר:
אנו נבקש מבית המשפט כל דרך או אפשרות להציע ערבויות נוספות, אם בית המשפט ייתן לנו הזדמנות נוספת.


החלטה
אין מקום להוסיף אותן טענות שכבר נטענו, ומשום כך אינני מתירה המשך הטיעון על ידי ב"כ העורר.

ניתנה והודעה היום י"ח, ניסן תשע"ב, 10/04/2012 במעמד הנוכחים.

אסתר שטמר, שופטת


החלטה

ערר על החלטות בית משפט השלום בראשון לציון במ"ת 6589-02-12 (כבוד השופטת הלית סילש) מיום 9.2.12 ומיום 6.3.12, שלפיהן נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ונקבע כי יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
נגד העורר ביחד עם אחר הוגש כתב אישום אשר מייחס להם התפרצות למקום מגורים וגניבת רכב. נגד הנאשם האחר נטען גם שנהג בהעדר פוליסת ביטוח.
בית משפט קמא מצא כי חומר הראיות מלמד על מעורבות לכאורה של העורר וחומר הראיות יכול ללמד על אשמתו של העורר לכאורה ומאחר שמתקבל תסקיר מעצר שלילי ולא היה בדברי העורר ובא כוחו כדי לאיין את האמור שם – הורה על מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. העורר סבור שאין די בראיות ופירט אותן. העורר אף סבור כי גם אם יתברר שדבריו אודות המקום שבו שהה בזמן ביצוע העבירות יתבררו כדברים לא נכונים – גם אז אין די בראיות כדי להרשיעו.
הנאשמים נעצרו בבדיקה משטרתית כאשר נהגו בשני כלי רכב: העורר בכלי הרכב הראשון, שלא נטען לגביו כי היה גנוב, והנאשם האחר בכלי רכב שני, סמוך לאחר כלי הרכב הראשון, והוא רכב שנגנב בעיר רחובות, זמן קצר קודם לכן, לאחר התפרצות לבית וגניבת מפתחות הרכב.
בדיקת שיחות הטלפון שבשני הטלפון הסלולאריים מלמדת על קשר רב בין שני הנאשמים ביום שלפני האירוע, אך ביום האירוע ובמועדו לא נרשמו שיחות ישירות ביניהם, כי אם שיחות של כל אחד מהם עם צד שלישי, שהוא אותו אדם.
העורר מסר ששהה קודם לכן בתל אביב, אך מספר הטלפון שלו אוכן בקריית עקרון, סמוך לעיר רחובות שממנה נגנבו מפתחות הרכב. העורר נתן הסבר בלתי סביר לכך. לטענתו, היה בדרך מתל אביב לירושלים כאשר אוכן בקרית עקרון.
עיינתי בתיק החקירה בעצמי ומצאתי כי אכן קיימת התרשמות של שוטר בשם יואב כי כלי הרכב שנסעו בהם שני הנאשמים עמדו בקשר זה עם זה והודעה זו הועברה לשוטרים האחרים. למיטב הבנתי, אין במזכרים האחרים התרשמות אישית של השוטרים בדבר הקשר בין כלי הרכב.
למרות זאת, לדעתי די באלו כדי להקים על העורר את העובדות המתוארות נגדו בכתב האישום, לכאורה.
אשר לאפשרות השחרור: מדובר במי שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בעבירות רכוש, בעברו הרשעות בעבירות של חבלה ברשלנות, שוד מזוין והחזקת סמים לצריכה עצמית.
בית משפט קמא הבהיר כי שחרורו לחלופת מעצר תלוי במידת האמון שניתן לתת בו וביקש תסקיר של שירות המבחן, למרות שהתרשם בחיוב מאחיותיו של העורר, שהוצעו מפקחות עליו.
לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן ובית המשפט התרשם ממידה רבה של מסוכנות, לרבות בעיית התמכרות לאלכוהול ולסמים, והתברר שהמפקחות לא ידעו על כך במשך כל השנים – סבור היה בית המשפט שלא ניתן לסמוך על פיקוח כאמור.
בהתחשב בסוג העבירות המיוחסות לעורר, אני סבורה שניתן להעמיק ולבחון אפשרות לשחרורו למעצר בית בפיקוח. הפיקוח צריך להיות פיקוח הדוק ומלא ומלווה באיזוק אלקטרוני, משום ההתרשמות שהתרשם בית המשפט מן המפקחות המוצעות.
אני סבורה שפיקוח כזה יש בו כדי לאיין מסוכנות שעולה מן העורר וגם להרתיע אותו מאוד.
לפיכך, אני מורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:
העורר ישהה בבית אמו - מיאסר מוגרבי ברובע היהודי בירושלים, רחוב חב"ד 14, במעצר בית מלא.
העורר ישוחרר רק לאחר שיוסדר איזוק אלקטרוני בכתובת זו.
בכל שעה ישהו עם העורר אחת מאחיותיו: נסארין מוגרבי ת.ז. XXXXXX252 או אימאן מוגרבי ת.ז. XXXXXX214.
העורר יחתום על התחייבות בסכום של 20,000 ₪ ויפקיד סכום של 10,000 ₪. כל אחת מן המפקחות תחתום על ערבות בסכום של 20,000 ₪.
היה והעורר לא יעמוד בתנאי השחרור, יובא לבית משפט השלום בראשון לציון ביום ב' 16.4.12 שעה 10:30, לפני השופט התורן.

ניתנה והודעה היום י"ח ניסן תשע"ב, 10/04/2012 במעמד הנוכחים.

אסתר שטמר, שופטת


מעורבים
תובע: מוגרבי(עציר)
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: