ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד פדידה(אסיר) :

בפני כבוד השופט אברהם טל, אב"ד – סג"נ

כבוד השופטת ורדה מרוז

כבוד השופט אהרון מקובר

העותר

היועץ המשפטי לממשלה

נגד

המשיבים

  1. ועדת השחרורים
  2. ענת פדידה חזיזה

בית המשפט המחוזי מרכז

פסק דין

לפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הועדה") מיום 15.2.12, אשר הורתה, בדעת רוב, על שחרורה על תנאי של המשיבה בתנאים המפורטים בעמ' 7 להחלטה (ראה נספח א' לעתירה).

כללי:
1. המשיבה 2 מרצה מאסר ראשון בן 18 חודשים בגין עבירות מרמה נושא ת.פ. 1063/07 (בימ"ש שלום בראשל"צ) כאשר היא ואחיה, הציגו עצמם כסוכני ביטוח והציעו למתלוננים, ללא הסמכה לכך, תוכניות ביטוח תוך הבטחה לרווח כספי וקיבלו מהמתלוננים במרמה סכום העולה על 409,000 ₪.

2. בין יתר הרכיבים בגזה"ד, הוטלו על המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") קנס בסכום של 1,000 ₪ או 5 חודשי מאסר והיא חויבה לפצות את המתלוננים בסכום של 200,000 ₪. בימ"ש קמא בגזר הדין קבע כי הקנס והפיצויים ישולמו עד ליום 1.12.10 אך עד היום הם לא שולמו, למעט סכום של 1,000 ₪ (ראה נספחים ב' ו- ד' לעתירה).
ערעור שהגישה המשיבה על כל רכיבי גזר הדין נדחה ע"י בימ"ש זה, במותב אחר, בעפ"ג 26250-11-10 (ראה נספח ג' לעתירה).
החלטת הוועדה
3. ביום 15.2.12 החליטה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), בדעת רוב של חברי הוועדה, לשחרר את המשיבה, שאין לה עבר פלילי, תפקדה בכלא היטב ושיתפה פעולה עם גורמי הטיפול, על תנאי בתנאי תוכנית רש"א שהוצגה בפניה ובפנינו (ראה נספחים ו' ו- ז' לעתירה) לפיה, בין השאר, היא תעבוד בחברת "חלום של חופשה", שם עבדה לאחר הרשעתה בביצוע העבירות ובטרם מאסרה, ובישיבת המעקב ביום 24.7.12 תציג, בין השאר, אישורים לענין הקנס והפיצוי.

4. דעת הרוב סברה כי שלושה טעמים מצדיקים את שחרורה המוקדם של המשיבה:

  1. המשיבה הציגה אישור ממשרד עו"ד על כך כי בימים הקרובים תגיש בקשה לפשיטת רגל (הבקשה הוגשה רק ביום 29.3.12).
  2. הקנס שהושת על המשיבה הוא בסך 1,000 ₪ ואם הסכום ששולם הוא לטובת הפיצוי כמצוות סעיף 77 לחוק העונשין, הרי שהקנס יועמד באופן ריאלי על סכום של 201,000 ₪, שהמשיבה לא מסוגלת לעמוד בו.
  3. המשיבה ראויה לשחרור מוקדם על דעת כלל הגורמים בכלא. היא עברה טיפול אפקטיבי, ממתינה לה תוכנית רש"א, הכוללת מקום עבודה מסודר, שמודע לעברה הפלילי. בהקשר זה, הוער כי המשיבה ציינה שעבודתה תאפשר לה להפריש כל חודש 2,000 ₪ לטובת תשלום הפיצוי למתלוננים.

5. דעת המיעוט של יו"ר הועדה, כבוד השופט גבאי, סברה כי אין להורות על שחרור מוקדם של המשיבה משני טעמים:

1. סעיף 77(ג) לחוק העונשין קובע כי "(ג) לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים".

משכך, הרי שמבחינת החוק, הכספים ששילמה המשיבה נזקפים לטובת הפיצוי והקנס לא שולם ומכאן שיש להשאיר את המשיבה במאסר לתקופה של 5 חודשים חלף הקנס.

2. בהתאם לסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי, המתווה את שיקולי הועדה לשחרור מוקדם, ועפ"י הפסיקה, יש לשקול תשלום קנס או פיצוי ומדוע לא שולמו. הואיל ונותרו למשיבה 5 חודשי מאסר חלף קנס, הרי שעליה לפנות למרכז לגביית קנסות, אשר לו הסמכות לדחות או לפרוס את תשלום הקנס והפיצוי, אם שוכנע כי התשלום לא בוצע מסיבות מוצדקות. עד להחלטת המרכז לגבייה או עד לתשלום הפיצוי והקנס גם יחד, אין לשחרר את המשיבה חרף היותה ראויה לשחרור מוקדם.

נימוקי העתירה:
1. הועדה שגתה משלא העניקה משקל ראוי לכך שהמשיבה לא עשתה דבר בכל תקופת מאסרה לצורך הסדרת תשלום הפיצוי. יתרה מכך, היה סיפק בידיה לגייס כספים עוד בטרם נשלחה למאסר, שכן במהלך החודשים בין מתן הכרעת הדין ועד 5 חודשים לאחר מתן גזה"ד, היא עבדה בחברת "חלום של חופשה", שאמורה לקלוט אותה לאחר שחרורה המוקדם.

2. הועדה שגתה משלא שקלה כראוי את הסיכון הנשקף מהמשיבה לביטחון הציבור, כשהסתמכה על תוכנית רש"א המאפשרת חזרתה של המשיבה לעבוד בחברת "חלום של חופשה", עבודה המצריכה קבלת כרטיסי חיוב ע"י המשיבה ועיסוק בתחום הכספים והמכירות. זאת שעה שבגזה"ד נקבע כי היא ניחנה ב"כישרון מרמה" "... הכולל כישרון מניפולטיבי ונכלולי...".
מד"וח רש"א לא עולה שהמשיבה הביעה בפניה רצון לשלם את הפיצוי לכשתשתחרר ותעבוד.

3. הועדה שגתה בכך שלא שקלה כראוי את חומרת העבירות, היקפן, התחכום שבביצוען, נסיבות ביצוען והעובדה שלא שולם הפיצוי. משקלם של שיקולים אלה גובר על נסיבותיה האישיות של המשיבה.

4. הועדה שגתה משהתעלמה מהוראותיו המפורשות של סעיף 77(ג) לחוק העונשין, הקובע כי כל סכום ששולם ייזקף תחילה לטובת הפיצוי. הועדה, כמו כל ערכאה שיפוטית, כפופה להוראות החוק בהן מושקעות נורמות וערכים מהותיים. עפ"י החוק על המשיבה לרצות 5 חודשי מאסר חלף קנס, ועל כן ספק אם עניינה צריך היה להידון בטרם ריצוי תקופה זו, לגביה לא חל חוק שחרור על תנאי.

5. הועדה שגתה מששמה עצמה כערכאת ערעור על בתי המשפט שגזרו את דינה של המשיבה, כאשר קבעה כי הקנס הריאלי שהשית בית המשפט על המשיבה הינו למעשה 201,000 ₪ ובהיעדר יכולת לשלם סכום זה, יש לשחרר את המשיבה על תנאי.

6. הפיצוי הינו חלק אינטגרלי מהעונש שהושת על המשיבה. כמו כן, הוא חלק משמעותי בהליך שיקומה, הוא מבטא את החרטה, נטילת האחריות והאמפטיה כלפי הקורבנות שכן תשלום הפיצוי הוא בגובה כספי הגזלה, ומטרתו היא להשיב את מצב הקורבנות לקדמותו. אין המדובר בפיצוי לקורבנות מעבר למה שנגזל מהם ואי תשלום הפיצוי, או למצער העדר טיפול בפריסתו, מעיד על זלזול של המשיבה במתלוננים.

7. הועדה התעלמה מכך כי מקום מחבואם של כספי הגזלה עודנו לא ידוע, שכן בית המשפט קבע בגזה"ד כי הוא אינו מאמין לגרסת אחיה של המשיבה כי הכסף שימש לרכישת סמים.

8. הועדה התעלמה מהתנהלות המשיבה, אשר התאמצה לגייס 1,000 ₪ לטובת הקנס רק שלושה ימים לפני הדיון בועדה כדי להשתחרר מעולו של הקנס וממאסר שנקבע תחתיו.

9. לחילופין, שגתה הועדה משלא כללה בתנאי שחרורה של המשיבה את תשלום הפיצוי והסתפקה בהצהרה על יכולת כלכלית מסוימת כראשית תשלום הפיצוי. שחרור המשיבה בעת הזו, ללא תנאי שכזה, הינו בלתי סביר ואינו מבטא נכונה את האינטרס הציבורי שיש בקיום מלא של גזר הדין ובפיצוי המתלוננים.

10. אין לועדה סמכות לפרוס את הפיצוי לתשלומים.

תגובת ב"כ המשיבה

1. הנימוק של חומרת העבירה ונסיבותיה לא עלה בפני הוועדה והעותר התנגד לשחרור המשיבה רק בשל אי תשלום הקנס והפיצוי.

2. הוועדה לא היתה מוסמכת להוציא פקודת מאסר כנגד המשיבה בגין אי תשלום הקנס שכן המרכז לגביית קנסות לא פנה לביהמ"ש בבקשה להוציא פקודת מאסר אלא מטפל רק בענין הפיצויים שנפסקו לחובת המשיבה.

3. עפ"י מכתב מלשכת הרווחה בראשל"צ, שמטפלת במשפחת המשיבה, היא מצויה במצוקה כלכלית, ילדיה סובלים מבעיות רפואיות ולכן המשיבה לא מסוגלת לשלם את הפיצויים והקנס.
עפ"י מכתבה של עו"ד פוטשניק, עו"ד גוזלן החל בטיפול בבקשת המשיבה להכריז עליה כפושטת רגל, כפי שהוכרז בעלה.

4. הועדה צדקה כאשר קיבלה את תוכנית רש"א שכן המשיבה תעבוד ותוכל לשלם את הפיצויים למתלוננים משכר עבודתה. מקום העבודה מודע למעשי המשיבה וכאשר עבדה אצלו בטרם נאסרה היא לא עברה עבירות.

5. במקרים בהם לא שוחררו על תנאי אסירים שלא שילמו את הפיצוי שנפסק לחובתם היו נימוקים אחרים לכך שלא שוחררו על תנאי או שהפיצוי היה חלק מהסדר טיעון שאומץ בגזר הדין והיו מקרים שאסירים שוחררו בהסכמת העותר גם לפני תשלום מלוא הפיצוי.

6. ביום 29.3.12 הגישה המשיבה לבימ"ש מחוזי בפתח תקווה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל שכן לטענתה חובותיה מגיעים לסכום של 900,000 ₪, יש לה 31 נושים ותלויים ועומדים נגדה 20 תיקי הוצל"פ.

דיון והכרעה

1. עיון בעתירה, בהחלטת הועדה נושא העתירה ובטיעוני ב"כ הצדדים מעלה שהתנגדות העותר לשחרורה של המשיבה על תנאי מבוססת על שני אלה:
(א) אי תשלום הקנס והפיצויים שהושתו על המשיבה ע"י ביהמ"ש שגזר את דינה.
(ב) חוסר ההתאמה של תוכנית העבודה כחלק מתוכנית רש"א, לפיה המשיבה תעבוד בחברת "חלום של חופשה".

2. סעיף 9(1) לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 קובע כדלקמן:
"העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה".

3. הבסיס החוקי לחיוב נאשם שהורשע בפלילים לשלם פיצוי לקורבנות מעשיו הוא סעיף 77 לחוק העונשין, שתכליתו ומהותו אזרחית וסכום הפיצוי לא קשור מטבעו ליכולתו הכלכלית של הנאשם שחויב בתשלומו.
הפיצוי נגבה ע"י המרכז לגביית קנסות לפי בקשת הנאשם-החייב לפרוס אותו לתשלומים או לדחות את תשלומו אם שוכנע שהיו סיבות סבירות או נסיבות אישיות מיוחדות לאי תשלום הפיצוי ו/או הקנס במועדו (ראה פסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 5761/05 מג'דאלוי נ' מדינת ישראל ואח').
כאשר מדובר בשיקול ששוקלת הוועדה יש בתשלום הפיצוי כדי ללמד על אמפטיה שמגלה האסיר שמבקש להשתחרר על תנאי לקורבנו, שיש בה כדי להוכיח העדר מסוכנות וסיכויי שיקום.

4. באשר למשיבה שבפנינו, קבע בימ"ש שגזר את דינה כי היא ואחיה הפיקו רווחים על חשבון קורבנות תמימים שעמלו קשה לפרנסתם, יצרו רושם של אמינות כלפיהם, שהיתה תולדה של כשרון מניפולטיבי ונכלולי שלהם.
ביהמ"ש דחה את טענת אחיה של המשיבה לפיה כספי המרמה שימשו לקניית סמים ומשכך אין בפי המשיבה כל הסבר למה שקרה לכספים שקיבלה במרמה מקורבנות מעשיה.
גם בדבריה של המשיבה לעו"ס לגבי העבירה אין הסבר למה שקרה לכספים שהיא ואחיה קיבלו במרמה ואין בהם משום גילוי אמפטיה לקורבנות מעשיה (ראה נספח ה' 2 לעתירה).
כך גם המשיבה לא אמרה לגורמי הטיפול או לנציגי רש"א שהיא תשלם מתוך שכר עבודתה לאחר שתשוחרר סכום חודשי של 2,000 ₪ לחודש לקורבנות מעשיה כפי שטענה בא כוחה בפנינו. גם אם תעמוד המשיבה בתשלום הנ"ל הרי עד תום תקופת הרישיון לא ישולם אלא רק למעלה מאחוז מסכום הפיצויים שחויבה המשיבה לשלם לקורבנותיה, כשוויים ביום הטלתם.

5. לאור האמור לעיל אין במצבה הכלכלי הקשה של משפחת המשיבה ובמחלתו של בנה, כפי שמתוארים במכתב של גורמי הרווחה ובסיכום האשפוז, כדי להצדיק את אי תשלום הפיצויים.
לאור כל האמור לעיל לא הוכיחה המשיבה בפני הוועדה ובפנינו שהיא לא שילמה את הפיצויים שהוטלו עליה מנימוקים מוצדקים שיש בהם כדי להצדיק את דעת הרוב שהורתה על שחרורה המוקדם מבלי ששולמו הקנס ומרבית סכום הפיצויים.

4. סעיף 77(ג) לחוק העונשין קובע כי כאשר מוטלים על נאשם לשלם קנס ופיצויים והוא משלם סכום כסף ייזקף אותו סכום לטובת הקנס.
משכך, כאשר המשיבה שילמה סכום של 1,000 ₪, הוא סכום הקנס, 3 ימים לפני הדיון בוועדה, נזקף הסכום לטובת הפיצויים ועדיין תלוי ועומד נגדה עונש מאסר לתקופה של 5 חודשים חלף הקנס.
אמנם המרכז לגביית קנסות לא ביקש, בשל טעותו של ביהמ"ש מביהמ"ש, שהטיל על המשיבה את הקנס להוציא פקודת מאסר חלף הקנס שלא שולם אך דעת הרוב היתה צריכה להביא ענין זה במנין שיקוליה שכן מדובר במאסר שמפסיק את ריצוי המאסר הפלילי ולא ניתן להגיש לגביו בקשה לשחרור על תנאי.
לא למותר לציין שהמשיבה לא ביקשה מהמרכז לגביית הקנסות לדחות את תשלום הפיצויים לאחר שחרורה המוקדם או לפרוס אותם לתשלומים בשל מצבה הכלכלי הנטען. אין בכך שהיא עמדה להגיש בקשה להכרזתה כפושטת רגל (שהוגשה רק לפני מספר ימים) כדי להצדיק מחדל זה ויש בכך כדי ללמד על חוסר רצונה לפצות את קורבנות מעשיה.

5. לאור החשיבות שיש בתשלום הפיצויים ע"י המשיבה לקורבנות מעשיה, ובהעדר נימוק מוצדק לאי תשלום הפיצויים או, למצער, לאי הגשת בקשה למרכז לגביית קנסות או לביהמ"ש שהטיל אותם בכל הקשור לדחיית תשלומם או לפריסתם לתשלומים צדק יו"ר הוועדה בחוות דעתו לפיה אין לשחרר את המשיבה על תנאי.

6. על המשיבה שבפנינו חלים הדברים שאמר בימ"ש זה, במותבים שחלקם אחרים, בעת"א 37101-09-10 היועמ"ש נ' דמרמרי ובעת"א 19124-04-10 ברקאי נ' מדינת ישראל, להיות אי תשלום פיצויים נימוק לדחיית בקשה לשחרור על תנאי, גם אם באחד המקרים הנ"ל היה החיוב בתשלום פיצויים חלק מהסדר טיעון.
המקרה נושא רע"ב 6736/11 ועת"א 16209-08-11 לאור נ' היועמ"ש לא דומה למקרה שבפנינו שכן באותו מקרה הסכים היועמ"ש לשחרור של האסיר בטרם שילם את מלוא סכום הפיצויים.

7. לאור כל האמור לעיל החלטת הוועדה, בדעת רוב, לשחרר את המשיבה על תנאי בטרם שילמה את מרבית סכום הפיצויים ואת הקנס חורגת ממתחם הסבירות ולא נתנה משקל ראוי למחדל הנ"ל ומשכך היא מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

8. הוועדה, בדעת רוב, טעתה כאשר קיבלה את תוכנית רש"א בכל הקשור למקום עבודתה של המשיבה לאחר שחרורה.
גם אם מעבידה העתידי של המשיבה, אצלו עבדה לאחר הרשעתה ועד תחילת ריצוי המאסר, הביע שביעות רצונו מעבודתה ומוכן להעסיקה לאחר שחרורה אין בכך כדי להצדיק קבלת התוכנית.
מדובר בעבודה בתחום מכירות של "חבילות נופש" בארץ ובחו"ל, תוך קבלת כספים בשיקים ובכרטיסי אשראי מלקוחות שאמורים לתת אמון במשיבה. משכך לא די באמון המעביד העתידי במשיבה ואין להעמיד את לקוחות החברה בסכנה מפניי מעשיה של המשיבה, לאור אופיה כפי שתואר ע"י ביהמ"ש שגזר את דינה.

9. אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת ועדת השחרורים מיום 15.2.12 שהורתה על שחרור המשיבה 2 על תנאי.

ניתן והודע היום, יא' ניסן תשע"ב, 3 באפריל 2012, במעמד ב"כ הצדדים.

אברהם טל, סג"נ
אב"ד

ורדה מרוז, שופטת

אהרון מקובר, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: פדידה(אסיר)
שופט :
עורכי דין: