ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דנה מלצר נגד משטרת ישראל / המטה הארצי :

בפני כבוד השופט יעקב פרסקי

התובעת:
דנה מלצר
ע"י עו"ד דוד כהנא

נגד

הנתבעת:
משטרת ישראל / המטה הארצי
ע"י פרקליטות מחוז הדרום באמצעות עו"ד אורית קרץ

בית משפט השלום בבאר שבע

החלטה

בקשה לסילוק על הסך של תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965.

רקע
1. התובעת, בעלת הכשרה רפואית של פארמדיקית, עובדת בבית החולים סורוקה כאחראית משמרת, ומתגוררת במושב חצבה בערבה. התובעת הייתה והינה מתנדבת של משטרת ישראל במסגרת אגף קהילה במשטרה (להלן: "אק"מ"). התובעת משתייכת במסגרת ההתנדבות ליחידת חילוץ ערבה, יחידה אשר פועלת לאיתור, חילוץ, הגשת טיפול רפואי ופינוי אזרחים שאיבדו דרכם בתנאי שטח קשים ושנקלעו לסכנות. אין מחלוקת בכישורי התובעת ופעולותיה הברוכות בעבר ובהווה במסגרת יחידת החילוץ.

2. ביוני 2009, כשנה לאחר שהתקבלה והתנדבה, זימן מפקד יחידת החילוץ את התובעת על מנת להודיע לה כי קיבל הוראה "לגרוע" אותה מהיחידה. במסמך מיום 24.6.09, ביקשה התובעת לדעת מדוע נגרע חלקה מהתנדבות ליחידת החילוץ אך לא נענתה. התובעת פנתה לקבלת ייעוץ משפטי ובא כוחה, פנה במכתב מיום 19.8.09 וביקש לקבל את הנימוקים להחלטת המשטרה. בתשובה נמסר ע"י רמ"ד בקרה ופניות מתנדבים באק"מ, במכתב מיום 1.9.09 כי בהתאם לתקנות המשטרה (המשמר האזרחי) תשנ"ז -1996, נמצאה התובעת כלא כשירה להתנדב תוך שהודע לתובעת כי לא ימסרו הנימוקים בהתאם לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט – 1958, המאפשר פטור מהנמקה כאשר מדובר במינוי למשרה. התובעת אשר עמדה על דרישתה, הגישה עתירה לבג"ץ. במסגרת בג"ץ 9022/09, הודיעה המדינה כי החליטה להחזיר את התובעת לתפקידה כמתנדבת ביחידת החילוץ ולפיכך נמחקה העתירה.

במקביל להליכים בבג"ץ ובשלב כלשהו, התברר כי הסיבה ולפיה נגרעה התובעת מיחידת החילוץ הייתה קבלת מידע פלילי, מידע שהתברר בדיעבד כשגוי. לפיכך ומשעלה כי אין כל מניעה מהתובעת לחזור ולהתנדב, התאפשרה חזרתה כמתנדבת ליחידת החילוץ.

3. לפיכך הגישה התובעת תביעתה במסגרתה טענה כי המדינה עברה על חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965, (להלן: "החוק"). מלכתחילה, התביעה הוגשה גם כנגד בעלי תפקיד במשטרה, אולם בהחלטה מיום 15.9.11, ולאור הודעת המדינה בהתאם לסע' 7ב לפקודת הנזיקין (נוסח חדש] נדחתה התביעה נגד בעלי תפקיד אלו, והנתבעת שנותרה הינה המדינה. בהגנתה טענה המדינה ובין היתר כי המקרה חוסה תחת הסייג הקבוע בסע' 13(9) ושיש להורות על סילוק התביעה על הסף והוגשה בקשה נפרדת לצורך כך.

תמצית טענות המדינה בבקשה לסילוק על הסף
4. טוענת המדינה כי בהתאם לסע' 13(9) לחוק, הפרסום עליו מלינה התובעת, ההודעה על גריעתה מצוות יחידת החילוץ, הינו פרסום מותר שאינו עילה למשפט והגנה מוחלטת המביאה לכך שאין בנסיבות המפורטות עילת תביעה. לחילופין, טוענת המדינה כי על פני הדברים, אין בענייננו יסוד של "פרסום" שכן ההודעה נשוא התיק נמסרה בעל פה, והייתה מיועדת לתובעת בלבד. הדבר עולה אף מסע' 15 לכתב התביעה במסגרתו נטען כי מפקד יחידת החילוץ, הוא שמסר אישית את ההודעה על גריעת התובעת מצוות החילוץ. לפיכך התבקש בית המשפט להורות על סילוק התביעה על הסף.

תמצית תשובת התובעת
5. מנגד, משיבה התובעת כי אין לעשות שימוש בסעד של סילוק על הסף אלא במקרים נדירים. באשר לסע' 13(9) לחוק, טוענת התובעת כי אינה חולקת על ההגנה המוחלטת שמעניק סע' חיקוק זה, אולם סבורה היא, כי טענת המדינה על כי גריעתה מהיחידה נבעה ממידע שגוי הינה טענה כוזבת, טענה אשר יש לבררה לאחר שמיעת ראיות תוך ששומרת היא את זכותה לתבוע את מוסר המידע הכוזב. מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבעת אינה רשות מוסמכת כהגדרת סעיף 13(9) לחוק ושהיה על המדינה לבדוק את המידע בטרם הופץ. מוסיפה התובעת וטוענת כי טענת המדינה על כך שהודעת הגריעה נמסרה אישית לתובעת אינה נכונה, שכן המידע עבר מספר גורמים וכל היחידה ידעה על כך. לפיכך סברה התובעת כי על בית המשפט לדחות את הבקשה.

דיון
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין בקשת המדינה להתקבל. יש צדק בטענת התובעת ולפיה סעד של סילוק על הסף אינו ניתן אלא במקרים קיצוניים בהם על פני הדברים אין תוחלת לתביעה ואין טעם בהמשך ההליכים משברור כי התביעה נעדרת עילה. יחד עם זאת, וכפי שאפרט להלן, מסקנתי הינה שהתביעה לוקה בהעדר עילה, גם אם בית המשפט יקבל את טענותיה העובדתיות של התובעת.

סע' 13 לחוק, עוסק ב"פרסומים מותרים". וכך קובעת הוראת סע' 9(13):

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -
(9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור;

7. התובעת מלינה על כך שהקצין הרלבנטי, בהודעת הגריעה מיחידת החילוץ, פרסם כלפיה פרסום שהינו פרסום אסור בהתאם לחוק, פרסום שבעטיו זכאית היא לפיצוי כחוק. המדינה טוענת כי מדובר בפרסום ע"פ דין. על מנת להתחקות אחר אותה סמכות נטענת, נפנה לתקנות המשטרה (המשמר האזרחי), תשנ"ז-1996. תקנה 3 המתייחסת לקבלת חברים ליחידה כמו יחידת החילוץ שהינה יחידת משמר אזרחי זו לשונה:

"מפקד המשמר רשאי לקבל כחבר המשמר את מי שנמצא כי הוא כשיר לכך בהתחשב בגילו, בריאותו, כישוריו, עברו, מהימנותו ואופיו ובלבד שאין בעיסוקו או בתפקידו ניגוד ענינים עם חברות במשמר או שאין מניעה אחרת לקבלו".

תקנה 11 לתקנות האמורות, מתייחסת למקרה של גריעת חברות וכלשון התקנה:

(א) ראה קצין משטרה בכיר שהסמיכו לכך מפקד המשמר, כי חבר המשמר חדל להיות מתאים לשמש במשמר משום שחדלו להתקיים בו התנאים כמפורט בתקנה 3, כולם או מקצתם, או מטעם אחר שיירשם, רשאי הוא להודיע לחבר המשמר על הפסקת חברותו במשמר לצמיתות או לתקופה שיקבע.
(ב) מתנדב שקיבל הודעה כאמור בתקנת משנה (א), יהיה רשאי לערער עליה לפני מפקד המשמר והחלטתו של המפקד תהיה סופית.

8. מטענות התובעת עולה כי לא ניתנו לה הנימוקים לגריעתה, עד שעתרה לבג"ץ בנושא. לטענת התובעת (סע' 24 לכתב התביעה): "מאופן סילוקה של התובעת מהמשמר האזרחי נפגע כבודה של התובעת שכן נפוצו שמועות שונות...",

9. המדינה הפנתה לכך שהאמור בסע' 13 אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום לב, תוך הפניה לרע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית פ"ד נג(1) 26, עמ' 66-67. בהלכת ע"א 57/08 (מחוזי נצרת) אילנה חייט נ' יעל אשל (12.10.08) אושרה החלטת בית המשפט השלום אשר הורה על סילוק תביעת לשון הרע על הסף בהעדר עילה ובהסתמך על סע' 9(13). עניינו של התיק היה במבקרת פנים בעירייה, שכללה בדו"ח שהגישה פרק נוסף העוסק בניגוד עניינים של גורם אחר בעירייה, גורם אשר במקור לא היה כחלק מבדיקת מבקרת הפנים.

10. גם אם נקודת המוצא תהא שכל הנטען ע"י התובעת בפרק העובדתי בתביעתה נכון, כלומר שהייתה רשלנות באיסוף המידע בידי המשטרה, או רשלנות או מחדל אחר שקדמו להודעת המשטרה, השאלה המשפטית שתיוותר הינה האם ההודעה או הפרסום הנטען ע"י התובעת חוסה תחת הגנת סע' 13(9) ומהווה פרסום מותר. לאור כך שההודעה על גריעת התובעת הייתה בנסיבות החוסות תחת תקנה 11 לפקודת המשטרה, מדובר בפרסום שהחוק קבע שלא ישמש כעילת תביעה אזרחית. בנסיבות האמורות, בהעדר תוחלת לתביעה בהינתן האמור, דין התביעה סילוק על הסף.

המדינה הוסיפה וטענה לנימוקים נוספים שבגינם יש להיעתר לבקשה, כמו הטענה ולפיה כלל אין עסקינן בפרסום, כלומר התובעת אינה "חוצה" מבחינת עילת התביעה את המחסום הראשון הקבוע בחוק. לא מצאתי להרחיב בשאלת העמידה לכאורה בתנאי הסף ואילו לא הייתי סבור שחלה הגנת סע' 13(9), היה מקום להותיר את הטענה החלופית לבירור לתיק גופו, כאחת הפלוגתאות לבירור בתביעה.

סיכום
11. המדינה הגישה בקשה לסילוק על הסף, של תביעת התובעת שהוגשה בהתאם לחוק איסור לשון הרע. כפי שפורט בהחלטה זו, מצאתי כי אותו פרסום שהינו מושא התביעה, מהווה פרסום מותר כהגדרת סע' 13(9) לחוק ומסקנתי הינה שאין הפרסום הנטען מקנה עילת תביעה בהתאם לחוק. מסקנתי לפיכך הינה שיש להיעתר לבקשה ואני מורה כמבוקש על מחיקת התביעה.

12. בשולי הדברים, כעולה מהמסמכים הנספחים לתביעה, ולמען הסר ספק, לא הייתה מחלוקת, כי התובעת הינה אזרחית למופת ולדוגמא, אשר בנוסף לפעולתה כעובדת ציבור בעבודתה החשובה בבית החולים סורוקה, מקדישה היא מזמנה הפרטי ומתנדבת ביחידה העוסקת בעבודת קודש של הצלת נפשות באזור מגוריה. אין אלא לקוות כי חרף מה שהיה, תמשיך התובעת לתרום להתנדב ולהביא את כישוריה הברוכים לביטוי, בין היתר ביחידת החילוץ, אליה חזרה, אחר הדברים נשוא תיק זה.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

בנסיבות המפורטות, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כג' ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דנה מלצר
נתבע: משטרת ישראל / המטה הארצי
שופט :
עורכי דין: