ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נגד ידוע :


בפני כבוד השופט איתי ברסלר-גונן

מבקשת
ראליה אבו עסא
ע"י ב"כ עו"ד ליאור אייזנפלד

נגד

משיבה
מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום
ע"י ב"כ עו"ד שגב פלץ

בית משפט השלום בבאר שבע

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי, שנחתם לפי סעיף 238א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"]. הצו נחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז דרום, בחודש מאי 2011, כנגד מבנה עשוי פח בשטח של כ- 132 מ"ר בנ.צ. 175838/547282 [להלן: "צו ההריסה המנהלי"].
ברקע הבקשה הליכים קודמים, אשר החלו עם בקשת המשיבה (במעמד צד אחד) להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, בקשה אשר נענתה בחיוב במסגרת החלטתי מיום 16.5.2011. לאחר החלטה זו, הגישה המבקשת (ביום 18.5.2011) בקשה שכותרתה "התנגדות להארכת צו הריסה מנהלי". בקשה זו נדונה על ידי ביחד עם עוד שני תיקים אחרים, במאוחד, וביום 26.7.2011 דחיתי את בקשתה של המבקשת ואישרתי ביצוע צו ההריסה, אולם נתתי בידי המבקשת שהות של כחודשיים (עד ליום 1.10.2011) על מנת לבצע את צו ההריסה בעצמה [להלן: "ההחלטה המקורית"].
המבקשת לא שבעה נחת מההחלטה המקורית וערערה לבית המשפט המחוזי, אלא שערעורה נדחה בפסק דין מיום 15.3.2012 במסגרתו קבע בית המשפט המחוזי כי צו ההריסה המנהלי יכנס לתוקף ביום 29.3.2012 [עפ"א 25126-10-11].
הבקשה דנן הוגשה ביום 28.3.2012 (לטענת ב"כ המבקש הוא קיבל את פסק הדין לידיו רק ביום 26.3.2012) ובמסגרתה עותרת המבקשת להאריך המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי ב- 12 חודשים, על מנת לאפשר לה זמן מספיק לסיים את המו"מ אותו מנהלת משפחתה עם הרשות להתיישבות הבדואים בנגב [להלן: "הרשות"], במסגרתו יוקצה לה ולבן זוגה מגרש לבניית ביתה.
נטען, כי קיים צפי להקצת מגרש ביישוב ביר הדאג' והמבקשת צירפה לבקשתה תוכניות מתאר מפורטות להקמת היישוב ביר הדאג', אלא שטרם הוקצו המגרשים ועל כן המבקשת לא יכולה עדיין לקבל מגרש. עוד נטען, כי אין למבקשת ולבן זוגה מקום מגורים חלופי. נטען עוד, במסגרת תגובה נוספת שהוגשה לאחר קבלת תגובת המשיבה כי קודם להקמת המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי גרה המבקשת עם הוריה, אם כי טענה עובדתית זו לא נתמכה בתצהיר.
לטענת המבקשת, הרשות אינה מוכנה להקצות לה מגרש בודד, עד לסיום המו"מ עם כלל משפחתה המורחבת.
המשיבה מתנגדת לבקשה ומדגישה כי למבקשת פתרון מגורים אחר וכי המבקשת עשתה דין לעצמה באכלוס המבנה למרות קיומו של צו ההריסה המנהלי.

הדיון:
דין הבקשה להידחות.
אין כל חדש בבקשתה של המבקשת. עצם קיומו של מו"מ למציאת פתרון מורחב למשפחתה של המבקשת אינו מצדיק את הארכת תוקפו של צו ההריסה המנהלי, ובמיוחד כאשר לא ניתן לראות אופק ממשי וספציפי לגבי המבקשת.
איני מקבל טענת המבקשת כאילו היא "שבויה" במו"מ רחב ומורכב יותר, ובשלב זה הדברים אינם יותר מאשר טענה בעלמא, שאף אינם במסגרת הדיונית של בית משפט זה. לא ברור גם מדוע לא הועלתה טענה זו קודם לכן.
יהיו מקרים בהם במקביל למתן צווי הריסה, יהיה ראוי לאפשר תקופת התארגנות ארוכה לשם מיצוי פתרונות חלופיים. לטעמי, מקרים אלו יהיו נכונים כאשר מתבקשים צווים לפי סעיף 212 לחוק, כיוון שאז על המדינה להראות אינטרס ציבורי בביצוע ההריסה ואינטרס זה יש לאזן למול האינטרס של הפרט.
ואולם, כאשר מדובר בצו הריסה מנהלי לגבי מבנה חדש, גובר דווקא האינטרס הציבורי שבהריסתו המיידי.
גם אם ניתן יהיה לשקול טעמים של צדק בעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, עדיין יש לעשות כן במשורה, ובמקרים הראויים לכך, ואין זה המקרה שלפנינו. חלפה כמעט שנה מאז ניתן צו ההריסה המנהלי וניתן למבקשת יומה לטעון כנגד תוקפו של הצו, בערכאה זו ובערכת הערעור, ויש לומר "עד כאן".

סוף דבר
הבקשה נדחית.
בהתאם לסעיף 238א(ט) לחוק, רשאית המשיבה לבצע את צו ההריסה בתוך 30 יום.
לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום
נתבע: ידוע
שופט :
עורכי דין: