ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק פלדמן נגד איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופטת מעין בן ארי

תובע

יצחק פלדמן

נגד

נתבעת

איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

פסק דין

העובדות
בעת הרלוונטית לתביעה, היה התובע הבעלים של רכב מדגם פורד פוקוס מ.ר 7629957 (להלן: "הרכב"), שהיה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה ומקיף.
הרכב נקלע לתאונת דרכים ביום 19/12/09, בצומת קיבוץ גלויות בתל אביב, וכתוצאה מכך, על פי דוח השמאי המצורף לכתב התביעה, נגרם לו נזק בשיעור של 24,575.52 ₪, והוא הוכר כ"אבדן להלכה" (הנזק הגולמי 43.62% ).
הרכב נמכר על ידי התובע במצבו (AS IS) בסך של 20,000 ₪ (להלן: "סכום המכירה").
בהתאם לחישובי השמאי, ערך הרכב על פי המחירון היה 55,860 ₪. השמאי ניכה 2% בשל דגם הרכב, 18% בגין ליסינג לשעבר, 9% בגין היות הרכב רכב חברה, ולענין ריבוי בעלים קוזזו 2%. ערך הרכב לאחר הניכויים עמד על 42,522.2 ₪ (להלן: "ערך הרכב בפועל").
השמאי ערך תחשיב ירידת ערך, מהערך של הרכב בפועל, וקבע כי צפויה ירידת ערך של 10% היה והרכב יתוקן.
הסכום שהומלץ על ידי השמאי לפיצוי התובע עמד על סך של 22,522 ₪ (שהם ערך הרכב בפועל בניכוי סכום המכירה).
התובע קיבל מהנתבעת סך של 10,151 ₪, לאחר שהופחתו רכיבים מסוימים (להלן: "גורמי ההפחתה"), כדלקמן:
ירידת ערך קודמת 12.5% (4,963 ₪). לענין זה הוגש מסמך נ/1.
השתתפות עצמית בשל היות הרכב "אבדן להלכה" (ולא "אבדן גמור") 2,866 ₪.
השתתפות עצמית לירידת ערך בסך 503 ₪.
נזק שלא תוקן 2,367 ₪.

טענות הצדדים

התובע טען כי היה על הנתבעת לשלם לו את הסכום עליו המליץ השמאי (22,522 ₪), ללא גורמי ההפחתה. התובע העיד כי טעה כאשר מכר את הרכב ב- 20,000 ₪, ולא השאירו לתיקון.
בנו של התובע, מר אדם פלדמן העיד כי השמאי העריך את הרכב בסכום האמור לעיל והוא שהמליץ על מכירתו במצבו, דבר שהתברר להם בדיעבד כטעות. עוד העיד מר פלדמן כי רכש את הרכב מסוחר בסכום של 40,000 ₪. העד הוסיף כי לא ידע שהרכב היה מעורב בתאונה קשה עוד לפני מקרה הביטוח הנוכחי, במסגרתה נקבעו לו 12.5% ירידת ערך.
לדידו של התובע, את אחוז הנזק היה צריך לחשב משווי הרכב בפועל, דהיינו, מסך של 42,522 ₪ שאז, שיעור הנזק היה מגיע כדי 57.8% המהווים "אבדן גמור", ולפיכך, היה על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא שווי הרכב. עוד הלין התובע כי היות שהרכב הוכר "אבדן להלכה", אין לקזז השתתפות עצמית לנזק וירידת ערך.
התובע טען גם כי מערך הרכב צריך היה לנכות בגין בעלות חברת השכרה 13% ולא 18% כפי שנוכה בפועל. ועוד, היות שמדובר ברכב שהוכר כ"אבדן להלכה", הנתבעת לא חלקה על חוות דעת השמאי בדרך של שומה נגדית, וגם מטעם זה ההפחתות אינן כדין.
התובע הלין על כי חלפו כ- 4 חודשים עד לקבלת הסכום על ידי הנתבעת, בניגוד לפוליסה המגבילה אותה בזמן.
13. התובע ביקש כי ייפסקו לו סכומי הפער בין הפיצוי שהתקבל לבין זה המגיע לו (12,371 ₪), אליו יש לצרף סכומי הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ראויות. התובע העמיד תביעתו על סך כולל של 16,309 ₪.
הנתבעת, טענה כי מהסכום של 22,522 ₪ אותו דרשו התובעים, נוכו כדין גורמי ההפחתה בסך כולל של 10,699 ₪. לענין זה, הפנתה הנתבעת לפוליסה החלה וכן למחירון לוי יצחק.
הנתבעת מוסיפה כי התובע קיבל לידיו ממכירת הרכב 20,000 ₪ וכן 10,151 ₪, שהם- 30,151 ₪. היה ועתירתו לסכומים הנוספים תתקבל, ובשים לב לעדותו כי רכש את הרכב ב- 40,000 ₪, ייפרע התובע מהנתבעת בסכום העולה על סכום הקנייה- דבר שאין לקבל כלל ועיקר.

דיון והכרעה

התובע, כאמור, טען כי הנתבעת קיזזה סכומים מעבר לנדרש וכי היא נוקטת, כלשונו, ב"שיטת מצליח" על מנת לגבות ממנו כספים שלא כדין. הנתבעת, מצידה, חזרה והבהירה כי הקיזוז בגין גורמי ההפחתה, בוצע בהתאם למחירון לוי יצחק המחייב את הצדדים על פי הוראות פוליסת הביטוח שצורפה לכתבי הטענות.
לאחר ששמעתי את הצדדים בבית המשפט, ולאחר עיון בסיכומים בכתב שהגישו שני הצדדים- איני סבורה כי התובע עמד בנטל השכנוע המונח על כתפיו.
התובע הלין על ההפחתות שביצעה הנתבעת, אולם לא הוכיח כי ההפחתות האמורות בוצעו שלא כדין או בניגוד לפוליסת הביטוח. הנתבעת תמכה טענותיה ביחס לכל גורם הפחתה בתנאי הפוליסה ובמחירון לוי יצחק, וצרפה לסיכומיה כנספחים את העמודים הרלוונטים. כך, ביחס להפחתת 2% בגין דגם הרכב (נספח ב'), הפחתת 18% בגין חברת ליסינג (נספח ג'), 9% רכב חברה (נספחים ז', ח'), 2% ריבוי בעלים (נספח ד'), נזק שלא תוקן (נספח ה'), ירידת ערך (נספח ו'), השתתפות עצמית והשתתפות עצמית לירידת ערך (נספח ט'). באשר לירידת הערך עקב תאונה קודמת הוגש המסמך נ/1.
באשר לטענות התובע ביחס לחישוב הנזק, התובע לא חזר על טענה זו בבית המשפט או בסיכומיו בכתב. יצוין בהקשר זה כי התובע ובנו טענו כי עשו טעות בכך שהחליטו למכור את הרכב במצבו, חלף תיקונו, ואין להם אלא להלין על עצמם, על כל המשתמע מכך.
באשר להשתתפות עצמית אותה נדרש התובע לשלם - טענת התובע היא כי לפי תקנה 23 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו- 1986, אין לנכות השתתפות עצמית כאשר מדובר באבדן גמור או באבדן גמור להלכה. אולם, יש לקרוא תקנה זו יחד עם תקנה 6 (ב) ולפיה אבדן גמור להלכה הוא רק כששיעור הנזק לרכב עולה על 50%. כאמור, במקרה דנן, השמאי קבע כי אחוז הנזק הגולמי עמד על 43.62% בלבד. הנתבעת הפנתה לענין זה, לנספח ט' בסיכומיה שהינו שחזור מפרט לפוליסת ביטוח הרכב. עוד יצוין כי בפרק ד' סעיף 7 לפוליסה, נקבע כי למעט מקרה של אבדן גמור, ינוכה סכום השתתפות עצמית.
התובע ציין בסיכומיו בכתב כי הנתבעת ניסתה לגרום לו להסתפק בסכום של 18,565 ₪ במסגרת כתב הסילוק המצורף לכתב התביעה. אלא שמעיון בסייפת כתב הסילוק עולה כי סכום זה הינו לפני הפחתות בשל השתתפות עצמית והשתתפות עצמית לירידת ערך.
22. אשר לטענת התובע כי הנתבעת לא הודיעה על רצונה לערער לשמאי מכריע ולא הציגה חוות דעת נגדית- מפרק ו' סעיף 1ו' לפוליסה אכן עולה כי הצעת התיקון והשומה של שמאי החוץ יהיו הקובעות אלא אם הוצגה שומה אחרת. במקרה דנן, לא הובאה חוות דעת כזו, אולם, יש לציין כי הנתבעת לא חלקה על קביעת ערך הרכב או הנזק שנגרם לו. ההפחתות שבוצעו קשורות בירידת ערך קודמת בשל תאונה קודמת שלא הייתה ידועה לשמאי, וכן בהשתתפות עצמית הקבועה בתנאי הפוליסה.
23. באשר להוצאות על סך 2,000 ₪- לא הובאו ראיות על ידי התובע לבית המשפט. כמו כן, קיבלתי את טענת הנתבעת לפיה בשל כך שהתובע תבע קודם את צד ג', אין לחשב ריבית והצמדה לתקופה שקדמה לתביעתו, וכן כי חלוף הזמן עד לפיצוי החלקי נבע מבירור האחריות לתאונה על ידי התובע.
24. בשולי הדברים, לא נעלם מעיני כי עתירת התובע הינה לקבלת סכום גבוה יותר מהסכום אותו שילם עבור הרכב בעת קנייתו חצי שנה לפני התאונה.

העולה מן המקובץ הינו, איפוא, כי התובע לא הוכיח את יסודות תביעתו וכי דין התביעה להדחות.

בנסיבות הענין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק פלדמן
נתבע: איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: