ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מחמוד עיסא נגד עפיף גזאוי :


בפני כבוד השופטת עידית וינברגר

המבקש/הנתבע

עפיף גזאוי

נגד

המשיב/התובע

מחמוד עיסא

בית משפט השלום בקריות בשבתו בנהריה

החלטה

1. בפני בקשה לפסילת שופט.
לטענת המבקש, דברים שנאמרו על ידי במהלך הדיון שהתקיים בתאריך 20.3.12 מצביעים על כך כי דעתי ביחס לתביעה התגבשה.
על פי הנטען בבקשה, בתגובה לדברים שאמר בא כוחו של המבקש ואשר נרשמו בשורה 27, בעמוד 22 לפרוטוקול הדיון, העיר בית המשפט כי הוא רואה את הדברים אחרת וכי יהיה על הנתבע לשלם לתובע.
לטענת המבקש, נקיטת עמדה וגיבוש דעה בשלב כה מקדמי בטרם ישמעו ראיות בתיק, הינו דבר פסול מיסודו, וקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. משכך, מבוקש להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט אחר במחוז חיפה.

2. המשיב מתנגד לבקשה.
הרקע לבקשה, אשר אינה נתמכת בתצהיר, הם דברים שנאמרו על ידי בית המשפט בתגובה לדברי ב"כ המבקש, אך בית המשפט הוסיף כי הוא פתוח לשכנוע, ומשפט זה נעדר מהבקשה.
עוד טוען המשיב, כי המבקש מתעלם בבקשתו מן העובדה שהתיק אינו בחיתוליו, וכי כבר הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק, ובית המשפט הודיע על עמדתו לכאורה, לאור החומר שבתיק.
לטענת המשיב, כללים ברורים נקבעו בהלכה הפסוקה, ולפיהם אין לקבל טענת פסלות אלא במקום בו קיימות נסיבות מוכחות בעטיין קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול המשפט או לדעה משוחדת של היושב בדין. המבחן לעניין זה הוא אובייקטיבי, וקיומו של חשד או חשש בלבד או תחושה סובייקטיבית לא יביאו לפסילה.
המשיב מפנה לע"א 1883/09 ישראל נבו נ' חברת הבונה א.ק. עבודות ביצוע בע"מ (26.3.09) ולספרו של יגאל מרזל דיני פסלות שופט (2006) 265-266.
הבעת דעה במהלך שמיעת התיק, לאור ראיות שהוגשו, העלאת הצעות פשרה הכרוכות בהערכת הטיעונים וחמור הראיות וסיכויי הצדדים הינם חלק מן ההליך השיפוטי, ובלבד שלא נאמרו מתוך משוא פנים, ניגוד עניינים או עמדה נעולה מראש.
לשם הדגשה, טוען המשיב עוד, כי הלכה פסוקה היא שאף במקרים בהם שופט הכריע בבקשה לסעד זמני או במסגרת הליכי ביניים באופן שיש בו הבעת דעה לגופו של עניין, אין בהם כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט.

דיון
3. אין ממש בבקשה.
הלכה פסוקה היא, כי ניהול המשפט אינו רק זכות, זוהי גם חובה. משום כך, מקום שלא קמה עילת פסלות אובייקטיבית, בהתאם לכללים שנקבעו בהכלה הפסוקה,אל לו לבית המשפט לפסול את עצמו מלשבת בדין.

4. בבקשה לפסילת שופט מטעמים של התבטאות שנשמעה מפיו, קובע השופט, שפסילתו התבקשה, את התשתית העובדתית (ראו ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל פ"ד נג(2) 599)
הבקשה, כאמור, אינה נתמכת בתצהיר.
המשיב, טוען בתשובתו, כי מן הדברים נאמרו בבחינת הבעת דעה על סמך הראיות המצויות בתיק, וסויגו בזהירות הנדרשת, אלא שהסייג לא הובא בבקשה.
אקדים ואומר, כי הדברים שנאמרו על ידי לא הובאו במדויק בבקשה.
במהלך הדיון, פניתי אל באי כוח בעלי הדין, ושאלתי אם ניהלו ביניהם משא ומתן ליישוב המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט. ב"כ המבקש, טען בתגובה, כי יש מקום למשוך את התביעה.
בתגובה לדברים אלה, הבעתי דעתי, לפיה על סמך החומר המצוי בתיק, לא נראה כי יש מקום למחיקת התביעה, וראוי לנהל משא ומתן ביחס לסכום התביעה.

5. הדיון בתיק החל בפני כבוד השופט אליעזר שחורי, טרם פרישתו לגמלאות.
במועד הישיבה כבר מונחים היו בתיק בית המשפט תצהירי עדויותיהם הראשיות של בעלי הדין, והחלטות ביניים של כבוד השופט שחורי.
בתיק זה ניתנו צווי עיקול זמניים, ובמהלך דיון בבקשה לביטולם, נחקרו בעלי הדין ארוכות, חקירות המהוות חלק בלתי נפרד מן הראיות בתיק.
בהחלטתו מתאריך 28.3.11, בבקשה לביטול צווי עיקול זמניים, סוקר כבוד השופט שחורי את עדויותיהם של בעלי הדין בפניו, ומביע דעתו ביחס לגרסת הנתבע, בקובעו כי היא נסתרת במסמכים שכתב הוא עצמו, ומעלה תמיהות רבות. עוד כותב השופט שחורי, כי הסבריו של הנתבע אינם מניחים את הדעת.

6. בפנותי אל ב"כ המבקש, ציינתי, כי אם להתרשם מהחלטתו של כבוד השופט שחורי, נראה כי אין מקום למחיקת התביעה, אלא דווקא לתשלום מצד הנתבע. ודוקו: מלשון הבקשה עלול להשתמע כי הדברים שהושמעו היו בבחינת ניבוי תוצאות פסק הדין, כאילו במסגרת פסק דין "יהיה עליו לשלם לתובע", ולא היא – הדברים נאמרו מתוך כוונה להדגיש כי כאשר שאלתי אם בעלי הדין דיברו ביניהם, התכוונתי לכך שהנתבע ישלם לתובע סכום כלשהו, ולא כי תימחק התביעה, כעצת ב"כ המבקש. כמובן, שסייגתי את דבריי, ואמרתי כי אני מביעה דעתי על סמך החומר שבפני בלבד, ובטרם נשמעו עדויות בעלי הדין.

7. המסגרת הנורמטיבית לבחינת סוגיית פסלות שופט, קבועה בסעיף 77א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.
ההלכה הפסוקה בנושא ברורה, וממנה עולה כי על הטוען לפסלותו של מותב היושב בדין, להראות כי מהחלטותיו של אותו מותב, או מנסיבות אחרות, עולה חשש ממשי למשוא פנים, המעיד על כך שדעתו של השופט "ננעלה" עד כי ניתן לראות בהליך כולו "משחק מכור".
המבחן לפסלותו של שופט הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. החשש נבחן מזווית ראיה אובייקטיבית ולא מזווית הראיה הסובייקטיבית של בעל הדין.

8. גם אם הביע בית המשפט דעתו במסגרת דיון, בטרם הביאו הצדדים את מכלול ראיותיהם, חזקה עליו כי דעתו עדיין פתוחה, כי טרם גיבש עמדה סופית בעניין נושא הדיון בפניו, וכי דעתו לא "ננעלה". לא די בכך שיש לשופט דעה בעניין נושא המשפט. לשם פסילת השופט צריך שתהיה לו דעה קדומה וצריך להראות כי אין סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. (ראו ע"פ 5796/07 חן יום טוב נ' מדינת ישראל (13.8.07).

9. ראויים לציטוט, במקרה שבפני, דברים שנכתבו על ידי בית המשפט העליון בע"פ 344/99 הנ"ל:
"מטבע הדברים, מחייב ההליך השיפוטי כי השופטת לא תדיר עצמה מהתייחסות למתרחש בהליך עד למתן פסק הדין. אך טבעי הוא, כי עם התפתחות המשפט מתפתחת במקביל אצל השופטת עמדה פנימית באשר ליחסה לדברי העדים ולעמדות הצדדים. השופטת שומעת ורואה ומגבשת לעצמה דעה באשר למתרחש בפניה. השופטת אינה צריכה להדחיק דעה זו באשר למתרחש בפניה, ואינה צריכה להמתין עד לסיום המשפט...ברוב המקרים יוצרת השופטת לעצמה התרשמות פנימית, אך לעיתים היא נותנת לה ביטוי חיצוני. אין בכך כדי לפסול אותה. כל שנדרש הוא, שההתרשמויות והעמדות שהתגבשו אצל השופטת יהיו בעלות אופי לכאורי בלבד. שדעתה של השופטת תמשיך להיות פתוחה לאפשרות של בחינה מחודשת ושינויים, שהדעה המגובשת על ידיה לא תהא סופית, כי ליבה יהיה פתוח לקלוט רשמים, עובדות ונתונים חדשים וכי רק בסוף ההליך תבוא ההכרעה הסופית...כך הדבר אם השופטת מתבטאת באולם בית המשפט..." (שם בעמוד 614).

10. מן הדברים שהובאו לעיל, ברור כי השמעתי דעתי על סמך הראיות שנשמעו בתיק, עד אותו שלב, ועל סמך התרשמותו של שופט שדן בתיק לפני, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטת ביניים לאחר שמיעת ראיות. ברי כי דעתי לא ננעלה, ואני פתוחה לשמוע את ראיות הצדדים, כפי שאמרתי לבאי כוח הצדדים, במהלך הדיון.

11. אשר על כן, אני קובעת כי הבקשה אינה מעלה טעם כלשהו המצדיק פסלות שופט, ולפיכך אני דוחה אותה.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מחמוד עיסא
נתבע: עפיף גזאוי
שופט :
עורכי דין: