ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרנקל(אסיר) נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט יונתן אברהם

העותר

רוסלן פרנקל (אסיר)

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

החלטה

העותר מרצה מאסר של 10 שנים ו- 11 חודשים בגין עבירות מרמה וזיוף החל משנת 2005. העותר הושם טרם הגשת העתירה בכלא צלמון, אולם הועבר משם לבית סוהר שיטה עקב מידע מודיעיני שנתקבל לגביו. מכאן העתירה.
לטענת העותר, בתמצית, נעשתה ההעברה מטעמים לא ענייניים ואף קטעה הליך טיפולי בו הוא היה מצוי בבית סוהר צלמון, הליך אשר הוא חפץ בו משך זמן רב עד ששולב בו, וכעת נקטע שלא כדין אותו הליך. הוא ביקש מבית המשפט להורות על החזרתו לכלא צלמון.

אציין כי העותר ביקש אף סעד זמני בדמות צו מניעה שיאסור על העברתו לכלא שיטה עד לסיום הדיון בעתירה. בקשתו זו נדחתה.
כמו כן, במהלך הדיון התנגד העותר להצגת חומר מודיעיני עדכני (להבדיל מחומר מודיעיני קודם אשר מועדיו מיום מאסרו ועד לסוף השנה הקודמת) במעמד צד אחד לעיון בית המשפט, חומר שגם בהסתמך עליו, נתקבלה ההחלטה להעברתו לכלא שיטה. עקב התנגדותו זו הוצאה תעודת חסיון על ידי המשיבים. בעקבות הוצאת התעודה אף נתקיים הליך של עתירה לגילוי ראייה, כשבסופו של יום הוחלט לדחות את הבקשה לגילויה.

העותר טען כי בחודש אוקטובר 2011 הגיש עתירה לעניין חופשות, אולם זנח אותה לאחר שהובטח לו שישולב בטיפול. הבטחה זו קויימה בחודש דצמבר אשתקד והוא שולב בקבוצת עבריינות כללית בכלא צלמון, אך כפי שנטען לעיל, טיפול זה נקטע בשל ההחלטה על העברתו. לטענתו, במהלך הדיון טענה באת כוח המשיבים כי הידיעה המודיעינית לגביה הוצאה תעודת החסיון, אינה רלוונטית להחלטת העברה (עניינה של הידיעה, המשך פעילות עבריינית וכוונות בריחה מבית הסוהר). כן הפנה לטענת באת כוח המשיבים כי די היה בחומר המודיעיני שנאסף קודם לכן והוצג לעיון בית המשפט כדי להצדיק את החלטת ההעברה, וטען כי מדובר בנימוק שהוא בבחינת "שלח לחמך" אשר נועד למקרה שבית המשפט יגיע למסקנה שהנימוק שביסוד העברת העותר אינו עומד בביקורת שיפוטית. לטענתו קשה להלום אם אכן אותו מידע שימש זרז להעברתו לבית סוהר אחר, וכיצד זה יעלה על הדעת כי אותו מידע הביא את המשיב לשלב את העותר בקבוצת טיפול? עוד טען ב"כ העותר כי מדברי באת כוח המשיבים עולה שתוכן הידיעה חופף כמעט במלואו לתוכן הפרפרזה שניתנה במהלך הדיון, היינו כוונות בריחה של העותר בעת יציאה לחופשה, ולטענתו, מידע זה אינו רלוונטי כלל כל עוד העותר אינו יוצא לחופשות ומצוי בין כתלי בית הסוהר. משכך, ההחלטה המנהלית שנתקבלה בעניין העותר, אינה תקינה.

בתגובה לטענות העותר, שבה באות כוח המדינה על טיעוניה שנטענו בתשובתה, ובמהלך הדיון, לפיהן הועבר העותר עקב חומר מודיעיני שנתקבל בעניינו, והפנתה להחלטת ועדת העברות ארצית, ממנה עולה כי "מדובר באסיר ערמומי, עבריין מרמה, קיים חמ"ן עדכני על ביצוע עבירות מרמה בין כתלי בית הכלא. נוכח האמור לא יועבר. מוצא למחוז להעבירו לכלא השמור ולפקח לו על הטלפון הציבורי".
עוד טענה באת כוח המשיבים כי גם בכלא שיטה קיימת קבוצה טיפולית זהה לזו אותה החל העותר בכלא צלמון, ומאחר שהעותר השתתף רק בחמישה מפגשים בכלא צלמון, ייבחן שילובו בקבוצה זו בכלא שיטה בכפוף להתנהגותו.

לאחר עיון ושקילה סבורני כי דין העתירה להידחות.

מדובר בעותר שעבר עבירות מרמה חמורות מאוד ואף נענש בחומרה עקב כך למאסר ממושך מאוד. החומר המודיעיני אשר הוצג לעיוני בהסכמה ואשר מתפרש עד לאמצע חודש אוקטובר 2011, מלמד כי העותר ממשיך בפעילותו הפלילית לאורך השנים בין כתלי בית הכלא, פעילות שיש לה זיקה ממשית והדוקה לעבירות אותן ביצע ובגינן הורשע.

אכן העותר הגיש עתירה בחודש 10/11 (עת"א 5543-10-11) שעניינה היה שילובו בטיפול פרטני ויציאה לחופשות, עתירה ממנה חזר לאחר שהוצהר מצד שב"ס כי ישנה כוונה לשלבו בקבוצת טיפול "עבריינות כללית" האמורה להיפתח בתחילת חודש דצמבר אשתקד. (הוא אכן שולב באותה קבוצה). ברם, ההחלטה על שילובו בטיפול, הינה בסמכות גורמי הטיפול ולעומת זאת ההחלטה על העברתו לכלא אחר, הינה בסמכות גורם אחר בשב"ס, האמון על השמת אסירים בבתי הכלא, הלא היא ועדת העברות ארצית. לכל אחד מגופים אלה סמכות משלו, ושיקולים אשר אינם בהכרח חופפים את אלה של הגוף המוסמך האחר.
לענייננו, אין העותר מלין על אי שילובו בטיפול או הפסקת הטיפול כהחלטה בפני עצמה. הטענה להפסקת הטיפול הינה טענה נלוות של תוצאה נלוות להעברתו לכלא אחר.
לגופה של החלטה להעברתו לכלא אחר, עיון בחומר המודיעיני אשר הוצג לעיוני, מלמד כפי שציינתי לעיל על המשך פעילות פלילית בזיקה לעבירות בהן הורשע. יתר על כן, נתקבל חומר מודיעיני חדש נוסף, היא הידיעה נשוא הבקשה לגילוי העתירה, אשר לגביה ניתנה פרפרזה אודות כוונות בריחה בעת חופשה.
החלטת ועדת העברות, מנמקת כי העותר ממשיך בעיסוקו הפלילי, ויש צורך להעבירו לאגף שמור, בין היתר, לצורך פיקוח על שיחותיו היוצאות מן הכלא, אשר שימשו כלי עזר לפעילותו הפלילית הנ"ל. מדובר לטעמי בהחלטה מתבקשת וסבירה לחלוטין אפילו על יסוד החומר המודיעיני אשר הוצג לעיוני בהסכמה, וככל שלכך יש לצרף את חזקת התקינות המנהלית בזיקה לחומר החסוי על פי תעודת החיסיון, מסקנה זו אך מתחזקת.
ער אני לכך כי החלטה זו קטעה הליך טיפולי וכי במקרה הטוב מבחינת העותר, אם ישולב בהליך דומה הקיים בכלא שיטה, הרי שיגרם עיכוב בקבלת הטיפול על כל המשתמע מכך מבחינת העותר גם לעניין ועדת השחרורים והשיקולים שזו תשקול לצורך שחרורו על תנאי. ברם, נפסק כבר לא אחת כי שחרור על תנאי איננו זכות המוקנית לעותר או לכל אסיר אחר, ומקום בו מתנגשים זה בזה האינטרס של העותר, היינו סיכוייו להשתחרר שחרור מוקדם ואינטרס ציבורי חשוב, הרי שיד האחרון תהיה על העליונה ברוב המקרים.
כך גם הוא המקרה דנן.

לא מצאתי על כן מקום להתערב בהחלטת המשיבים.
העתירה נדחית.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פרנקל(אסיר)
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: