ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שוויצר השקעות בע"מ נגד עיריית באר שבע :

בפני כבוד השופט יעקב פרסקי

התובעת:
שוויצר השקעות בע"מ
ע"י עו"ד אריאל בן בש"ט

נגד

הנתבעת:
עיריית באר שבע
ע"י עו"ד אמיר בירנבוים ו/או או רועי גנוט

בית משפט השלום בבאר שבע

החלטה

בקשה לסילוק על הסף של חלקים מהתביעה וכן בקשה לגילוי מסמכים.

רקע כללי
1. התובעת, חברת שוויצר השקעות בע"מ (להלן: "התובעת" או "החברה") הינה חברה לקבלנות ויזמות, אשר בנתה שני פרויקטים למגורים בתחומה של הנתבעת, עיריית באר שבע, (להלן: "הנתבעת" או "העירייה"). החברה נדרשה לשלם תשלומים שונים בהם היטל סלילה, היטל תיעול, היטל ביוב, אגרת הנחת צינורות ואגרת חיבור מים. לטענת החברה, חרגה העירייה מסמכות בדורשה ממנה את התשלומים האמורים שנגבו שלא כדין, שכן בהתאם להסכם פיתוח עם משרד השיכון, שולם סכום כספי נכבד אשר אמור היה להביא לכך שהעירייה לא תדרוש היטלים ואגרות. לפיכך, החברה בתביעתה דרשה החזר תשלומים. לטענת העירייה, בית משפט השלום אינו מוסמך עניינית לדון בהשבת היטל ביוב והשבת אגרת חיבור מים ומכאן הבקשה לסילוק על הסף של התביעה, ככול שהיא נוגעת להיטלים אלו. בקשה נוספת שהגישה העירייה, אשר תדון בחלק השני להחלטה זו, עניינה במסמכים שנדרש לגביהם גילוי.

חלק ראשון – טענת העירייה להעדר סמכות עניינית בנוגע להיטל ביוב ואגרת חיבור מים 2. טוענת העירייה כי בית משפט השלום אינו מוסמך עניינית לטפל בהחזר היטלי ביוב, נושא המוסדר בחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הביוב") הקובע, כי הסמכות לדון בעררים על היטלי ביוב מוקנית לועדת ערר שהוקמה לפי חוק הביוב. כן טענה העירייה כי הסמכות העניינית לערור על חיוב באגרת חיבור למים מסורה לשר הפנים. לפיכך ביקשה להורות על דחיית התביעה בכול הנוגע לרכיבי תביעה אלו. מנגד, טוענת החברה כי סעד של סילוק על הסף, יינקט רק במקרים נדירים וקבלת טענת העירייה תביא למניעת האפשרות המעשית לברר את טענותיה. טוענת החברה כי הוראות החוק עליהן נסמכת העירייה, הינן הוראות דין ישנות שאין לפעול לפיהן, וקביעת המחוקק להפניית בירור רכיבי תביעה בפני גופי ערר לא צריכה להיות על חשבון זכות גישת החברה לערכאות. לשיטת החברה, על בית המשפט לשקול את מבחן הסעד ובתי המשפט נוהגים בפועל, לדחות טענות דומות להעדר סמכות עניינית ויש צורך באחידות בין בתי המשפט.

דיון
3. בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הינו סעד אשר יינתן רק במקרים חריגים שכן מדובר בנעילת הדלת בפני התובע ודרך כלל יש להעדיף בירור ענייני של הסוגיות השנויות במחלוקת, (ראו: ע"א 455/06 חלקה 21 נ' עיריית הרצליה, ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מב(2) 671,668). עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי העובדות הנטענות בכתב הטענות נכונות ושסילוק תובענה על הסף, מצריך זהירות מרובה, וייעשה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות, (ראו: ע"א 9292/07 חברת שדמות הדרום נ' הועדה המקומית שמעונים (6.1.10)). בענייננו וכפי שאפרט להלן, אין מנוס מהמסקנה ולפיה דינה של הבקשה להתקבל ויש להורות על סילוק התביעה על הסף בכל הנוגע להחזר היטל הביוב ואגרת חיבור המים, בהעדר סמכות עניינית לביהמ"ש השלום בנושאים אלו.

4. חוק הביוב שלעיל, בסע' 30 קבע כי כל הרואה עצמו נפגע מדרישת היטל ביוב, יכול לפנות בתוך 30 יום לועדת הערר שהוקמה לפי חוק הביוב. בהתאם, אגרת חיבור המים הוטלה מכוחו של סע' 20 לפקודת העיריות (אספקת מים) 1936. סע' 28 לפקודה זו מקנה אפשרות הגשת ערר בפני שר הפנים.

5. ההלכה הפסוקה בסוגיית סמכותם העניינית של גופי הערר, נקבעה ברע"א 2425/99 עיריית נס ציונה נ' י.ח.יזום והשקעות פ"ד נד(4) 481 (12.9.00), (להלן: "הלכת ייזום"). בהלכה זו נקבע כי יש ליתן עדיפות מוחלטת לטיפולם וסמכותם של גופי ההשגה והערר הקבועים בדין לרבות ועדת הערר אשר מונתה על פי חוק הביוב. בין היתר נקבע בהלכת ייזום כי ועדת הערר מוסמכת להורות על השבת סכום ששולם שלא כדין.

בית המשפט העליון חזר על הלכה זו פעמים רבות. בין היתר בהלכת רע"א 3993/05 ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח נ' עיריית באר שבע, (כבוד השופט רובינשטיין, 25.5.06), במסגרתה בית המשפט התייחס לפיצול שבין הערכאות והגופים הדנים בהיטלים השונים הנדרשים ביחס למקרקעין, אולם בסופו של יום, אישר את קביעת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים טימור, הנדל, דברת) בפסק דין שאישר את קביעת ביהמ"ש השלום באשדוד ולפיה היטל הביוב ואגרת חיבור המים ידונו בגופים המנהליים שנקבעו.

בית המשפט העליון חזר על הלכת ייזום בין היתר בהלכת ע"א 8526/04 ש.י.ברכה נ' עיריית באר שבע (כבוד השופטים פרוקצ'יה, גרוניס, נאור, 11.7.05) שם נקבע כי ענייני היטל ביוב ידונו בפני ועדת הערר בהתאם לחוק.

בית המשפט העליון חזר על הלכה זו ברע"א עיריית פתח תקווה נ' חברת דלק (כבוד השופט רובינשטיין, 12.7.07) (להלן: "הלכת חברת דלק"). בהלכה זו התקבלה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה ערעור על החלטת בית המשפט השלום בפתח תקווה בסוגיה דומה. בית המשפט בקבלו את הבר"ע התייחס לכך שהלכת ייזום בעינה עומדת, וכי הנימוקים הטובים של בית המשפט המחוזי במיוחד באשר לאיחוד הדיון בהיטלים השונים בפני גורם אחד, אינם יכולים להחליף את ההרמוניזציה אשר המחוקק נדרש לבצע. לפיכך, התקבלה הבקשה לסילוק על הסף.

6. חוששת החברה כי אם הבקשה תתקבל, לא תוכל היא באופן מעשי להגיש את הערר בפני הגופים המנהליים שכן איחרה את המועדים הקבועים בדין להגשת הערר. גם אם יש ממש בחששות אלו, השאלה הרלבנטית הינה האם יש סמכות עניינית לבית המשפט השלום בנושאים שהעלתה העירייה, ומסקנתי, תוך יישום הדין וההלכה הפסוקה הינה שאין סמכות עניינית.

7. סיכומם של דברים, דין בקשת העירייה לסילוק התביעה על הסף, ככול שהיא נוגעת לדרישת השבת היטל ביוב וכן השבת אגרת חיבור מים להתקבל.

חלק שני – בקשת העירייה לצו גילוי מסמכים
8. העירייה ביקשה לצוות על החברה לגלות את כל מסמכי המכרזים והחוזים בהם זכתה, מכוחם נבנו הפרויקטים נשוא תביעתה, לרבות הצעות חתומות ופרוטוקולים מסיורי הקבלנים שנערכו ולרבות מסמכי ההוראות למשתתפים והחוזים עם המינהל והחברות המפתחות וכל ההבהרות שהופצו במסגרתם.

לטענת העירייה, המסמכים והתשובות חיוניים להכרעה בפלוגתאות שהתגבשו בכתב הטענות שכן הם מתייחסים לעניין חיוב המשיבה באגרות ובהיטלי פיתוח מכוח מכרזים וחוזים בהם התקשרה עם משרד הבינוי והשיכון. טוענת העירייה כי בכוונתה להוכיח באמצעות מסמכים אלו כי במסגרת תנאי המכרזים לשיווק המקרקעין נשוא התביעה, נקבע מפורשות כי על הזוכה במכרז תהא חובה לשלם לעירייה אגרות והיטלי פיתוח, בנוסף לתשלומים שיידרש הזוכה לשלם למשב"ש. נטען כי החברה שיקללה בהצעותיה למכרזים את מכלול העלויות של הפרויקטים לרבות תשלומי הפיתוח הנדרשים במסגרתם. עוד טענה העירייה כי במסמכים יש בכדי להוכיח כי החברה שילמה מלכתחילה את האגרות ותשלומי הפיתוח במסגרת חיוביה החוזיים כלפי המינהל ומשב"ש, במסגרת ההסדר הכולל עם העירייה וכי מי שנשא בתשלומים בפועל הינם בין היתר רוכשי יחידות הדיור. מוסיפה העירייה כי המסמכים חיוניים לה להוכחת טענות הגנתה בדבר השתק מכוח הסכם ומכרז ובדבר עשיית עושר ולא במשפט. מנגד, החברה לא התייחסה לגוף המסמכים המבוקשים על ידי העירייה אלא העלתה טענות רבות לעניין התנהגות העירייה וחוסר תום הלב שבבקשה. טענה החברה כי המציאה את המסמכים שברשותה לעירייה אולם בפועל עולה כי המציאה רק חלק מהמסמכים שנדרשו על ידי העירייה ואילו את המסמכים המתייחסים לעניין שבמחלוקת, באשר לתשלום האגרות והיטלי הפיתוח, נמנעה החברה מלגלות.

9. הליך גילוי המסמכים בהתאם לתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי הצד שכנגד כאשר נקודת המוצא הינה גילוי מרבי, אשר ישרת את ההליך השיפוטי בסופו של יום. סמכות בית המשפט בנושא גילוי מסמכים רחבה מאוד. שקלתי את טענות הצדדים. יש ממש בטענות העירייה. ככול שמבקשת היא להוכיח כדרך דוגמא את הטענה ולפיה "גלגלה" החברה את ההיטלים בהם חויבה על רוכשי הדירות, המסמכים המבוקשים רלבנטיים. לפיכך, מסקנתי הינה שיש לקבל את הבקשה ולהורות על גילוי מסמכים כמבוקש וזאת בתוך 30 יום.

10. בשולי הדברים, במסגרת תגובתה, טענה החברה כי אף היא לא קיבלה את כל המסמכים שדרשה מהעירייה. טענה זו מן הדין היה לטעון במסגרת בקשה נפרדת. לפיכך, לא הבאתי בחשבון טענה זו במסגרת נימוקי ההחלטה.

סיכום
11. בהחלטה זו נדונו שתי בקשות שהגישה העירייה. הראשונה, לסילוק על הסף של התביעה ככול שהיא נוגעת להחזרי היטל ביוב ואגרת חיבור מים. השנייה, בקשת העירייה להורות על גילוי מסמכים המצויים בידי החברה. כפי שנומק בהחלטה, דין הבקשות שהגישה העירייה להתקבל.

החברה תשלם הוצאות העירייה בסך 4,000 ₪.

בשל הקרבה לישיבת קדם המשפט, ועל מנת לאפשר לצדדים לפעול בכול הנוגע לגילוי המסמכים בטרם קדם המשפט, ועל מנת שישיבה זו תהיה אפקטיבית, תדחה הישיבה שנקבעה, במספר שבועות, ליום 9.7.12 בשעה 12:00.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כג' ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שוויצר השקעות בע"מ
נתבע: עיריית באר שבע
שופט :
עורכי דין: