ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל ג'אן נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א :

בפני כבוד השופטת ארנה לוי

תובע
ע"י ב"כ עו"ד גלעד
ישראל ג'אן

נגד

נתבעים
ע"י ב"כ עו"ד מאי
1.מנורה חברה לביטוח בע"מ
2.ראובן פולאבוף

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1950, טוען כי נפגע בארוע המהווה תאונת דרכים ביום 17.7.02, עת נעשה, כנטען, שימוש על ידי הנתבע 2 ברכב המבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 1. הנתבעים טוענים כי הארוע אינו מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. הדיון בתיק פוצל לשאלת החבות והנזק. החלטה זו עוסקת בשאלת החבות, לאחר שמיעת ראיות בנושא זה. מטעם התובע העיד הוא עצמו. הנתבעים לא העידו עדים מטעמם אלא הגישו מספר מסמכים.

הראיות

יש לבחון, תחילה, את נסיבות הארוע, כפי שהן עולות מחומר הראיות. התובע הגיש תצהיר ותצהיר משלים. בתצהירו מתאריך 26.10.10 ציין כי הוא עצמאי ובעל חברת משאיות וכי: "במסגרת עבודתי, בין היתר, אני מגיע לבחון רכבים שנתקעו על מנת לאשר גרירה ועוזר בתיקון תקלות קלות בלבד. ביום 17.7.02 עבדתי באזור רכבת ישראל בקיבוץ עינת. במהלך עבודתי, באחת המשאיות הייתה תקלה ועובד בחברה שלי קרא לי לתקן את התקלה. בזמן שהתכופפתי על מנת לבדוק את לשונית סגירת דלת ארגז המשאית שבבעלותי עבור נהג העובד בחברה שלי ואשר שהה במשאית עת מנועה עבד, השתחרר לחץ אויר מהמנוע שגרם לנעילת הלשונית על האצבע השלישית בכף ידי הימנית".

בתצהיר המשלים מתאריך 27.6.11 ציין כך: "במשאית נשוא התביעה קיים מנגנון אוטומטי לפיו הדלת האחורית ננעלת באמצעות לשונית המופעלת על ידי לחץ אויר, הנוצר באמצעות מדחס המורכב במנוע וממלא מיכלי אויר הנמצאים בתוך המשאית. פתיחת הדלת ונעילתה נעשים באמצעות כפתור הפעלה הממוקם בסמוך לכסא הנהג, כך שלמעשה ערכת לחץ האויר בנויה בתוך המשאית והיא מהווה חלק אינטגרלי ממנה. יודגש כי מאחר ומערכת לחץ האויר אינה תלויה בהפעלת המנוע, המערכת עובדת גם כאשר המנוע כבוי. תפקיד המנוע הוא אך ורק למלא את לחץ האויר וכאשר המנוע דולק ישנו לחץ אויר באופן קבוע. כאשר המנוע מכובה לחץ האויר נשמר אך לא לאורך זמן רב, והדבר תלוי בקצב דליפת האויר מהמערכת. במקרה זה כאשר האויר מתרוקן נעילת הלשונית נעשית בצורה הדרגתית עד לנעילה סופית, כאשר המיכל מתרוקן. ברצוני להדגיש שקיים הבדל משמעותי בין סגירת הלשונית כתוצאה מהתרוקנות הדרגתית של המיכלים לבין מקרה של תקלה, כגון ניתוק צינור באופן פתאומי. במקרה הראשון מדובר כאמור בהתרוקנות הדרגתית, וכך גם נעילת הלשונית המתרוממת באופן איטי עד לנעילה הסופית. לעומת זאת, במקרה של תקלה כגון: ניתוק צינור האויר – הנעילה מתבצעת תוך עשירית השניה ולא באופן הדרגתי. באותו היום נקראתי לשטח על ידי עובד שלי על מנת לתקן תקלה שהייתה בדלת האחורית של תא המטען. לטענת העובד הדלת לא הצליחה להינעל בגלל בעיה בלשונית. כשהגעתי למקום מצאתי את הדלת פתוחה כלפי מעלה והלשונית הייתה כלפי מטה. בעודי מנסה לתקן את הלשונית ולהוציאה החוצה, על מנת לאפשר את הנעילה, השתחרר באופן מפתיע לחץ אויר כתוצאה מתקלה בשסתום שגרם ללשונית להשתחרר החוצה ולהיתפס על האצבע השלישית בכף ידי הימנית. הלשונית ננעלה בגלל צינור אויר שהשתחרר בשל תקלה מאחד מהשסתומים המחוברים למיכלי לחץ אויר וגרם לנעילה מיידית של הלשונית והדלת".

בטופס ההודעה על התאונה לנתבעת 1 (תאריך מילוי הטופס אינו מצוין) רשם התובע : "דלת אחורית של המשאית (דלת אוטומטית) נסגרה לי על האצבע" וציין במקום המיועד לרישום פרטי הנהג את פרטיו. בטופס הפניה לקופת החולים מאותו היום נרשם: "זמן קצר טרם קבלתו רצה לבדוק לנהגו את דלת המשאית בזמן החלפת "בוסטר" נסגרה עליו דלת ארגז המשאית על אצבעו השלישית ביד ימין". בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי מתאריך 11.9.02 ציין התובע כך: "רציתי לבדוק לנהג המשאית העובד בחברתי כי דלת המשאית של ארגז המשאית סגורה, בטרם יתחיל הנהג את נסיעתו תוך כדי עבודה, הכנסתי את האצבע ללשון לברר מדוע היא לא נסגרת ואז השתחרר לחץ האויר שמופעל על ידי לחץ אויר המונע באמצעות מנוע האוטו שפעל כל אותה העת תוך כדי השתחרר צינור לחץ האויר ואוזן נסגרה על אצבע 3..."

בחקירתו ציין, כי בעת התאונה היה בעל חברת משאיות. לעסק היו 4-5 משאיות והועסקו 4-5 נהגים. גם הוא נהג במשאית. באותה עת העסק עבד בפינוי חצץ ועפר עבור קבלן שבצע החלפת מסילת רכבת. ביום הארוע הוא עצמו לא היה בשטח העבודות: "לא הייתי שם, הנהג התקשר אלי ואמר שיש לו תקלה, הגעתי. באותו יום הייתי בבית...הציוד שלי עבד, לא אני...הציוד שלי עבד שם, עם נהגים שלי, 3-4 משאיות עבדו שם...הגעתי לראשונה כשראובן הנהג דיווח לי על תקלה" (עמ' 2 שורות 12-21). ראובן, הנתבע 2, דיווח על התקלה: "הוא אמר שהדלת האחורית נפתחת לו בנסיעה. ואז הגעתי אליו" (שם, שורה 25). כאשר הגיע למקום: "הלשונות של הדלת היו פתוחות, זו התקלה. ניסיתי לראות ממה זה. נשענתי כדי לראות מה קורה שם, ואז צינור האויר יצא מהמקום ונעל לי את האצבע" (עמ' 3 שורות 1-3). הוא ציין כי מנוע המשאית עבד. לאחר שנפגע הגיע בנו, יצחק, למקום, ושחרר את הלשונית: "הוא בדיוק היה במרחק של 3 ק"מ עם שלוש משאיות שפרקו עפר והם הלכו וחזרו ועבדו באותו קו.." (שם, שורות 10-16). הוא נשאל מה היה אמור הנתבע 2 לעשות לולא התקלה והשיב: "ברגע שלא סודרה התקלה הוא לא יכול להמשיך לעבוד, כי הדלת נפתחת ושופכת את החומר החוצה. הוא היה שופך בערימות, יש מקום ריכוז, לוקחים מנקודה אחת ומובילים ל 2-3 ק"מ, שם שופכים את החומר. מנהל העבודה אמר אם לא תתקנו את התקלה, אני מוריד אותך מהקו" (שם, שורה 26 ואילך).

התובע טוען כי הארוע בו נפגע מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. הוא טוען כי הארוע מהווה שימוש ברכב מנועי כיון שמדובר ב"תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". לחילופין, טוען התובע, חלה בענייננו החזקה המרבה באשר לניצול הכח המכני של הרכב. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי קיימות סתירות בגרסת התובע ובכל מקרה, הארוע אינו מהווה שימוש ברכב מנועי וגם אינו נכלל בגדר החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב. נדון בטענות כסדרן.

תיקון דרך

האם בעת הארוע נעשה ברכב תיקון דרך ברכב, המהווה שימוש ברכב מנועי, כהגדרתו בחוק? התובע טוען כי מדובר בתיקון תקלה שהתרחשה במהלך עבודתו של הנתבע 2. נטען כי מדובר בתיקון שהיה הכרחי לצורך המשך הנסיעה ונועד למנוע סיכון תעבורתי, הוא פיזור עפר וחצץ בדרך. נטען, כי התובע אינו איש מקצוע ואינו מכונאי רכב אלא בעל חברת משאיות אשר מתקן תקלות קלות בלבד. הנתבעים טוענים כי התובע העיד כי חלק מתפקידו היה תיקון תקלות ברכבים שבבעלותו. גם בענייננו, התובע נקרא על ידי הנהג לתקן תקלה והוא הגיע במיוחד על מנת לתקן התקלה. הוא זומן לתקן התקלה מכח כישוריו הטכניים – מקצועיים. התובע הוא איש טכני המבין ומתקן תקלות מסוגים שונים, מבין ובקיא באופן עבודת המשאית. פעילות התובע במועד התאונה בוצעה בהיותו איש טכני, שנדרש לפעולה במסגרת עבודתו. בנוסף, טוענים הנתבעים, אין מדובר בתקלה שמנעה המשך נסיעת המשאית, כנדרש בהלכה הפסוקה. התקלה כלל לא ארעה במהלך הדרך ובמהלך הנסיעה אלא במהלך העבודה. התיקון לא התבצע על ידי הנהג והמשאית לא עצרה בצד הדרך עקב תקלה, שמנעה המשך נסיעתה.

בהלכה הפסוקה נקבע כי יש צורך בקיומם של שלושה תנאים על מנת שטיפול או תיקון יחשבו כתיקון או טיפול דרך: ראשית, שהתיקון יתרחש בדרך לאחר תחילת הנסיעה ולאחר היציאה לדרך; שנית, שהתיקון או הטיפול נדרשו עקב ארוע פתאומי; שלישית, שאין המדובר בתקלה מורכבת, כזו המצריכה טיפול בידי איש מקצוע. לעניין התנאי הראשון, התקבלה דעתו של פרופ' אנגלרד בספרו, על פיה יש לנקוט מבחן מצמצם, הכולל יסוד זמן ויסוד גיאוגרפי: תיקון דרך הוא רק תיקון שנעשה, מבחינת המועד, לאחר תחילת הנסיעה ולאחר היציאה לדרך, ומבחינת המיקום - אין מדובר בתיקון המתבצע במקום חניית הרכב טרם היציאה לדרך או לאחר סיומה. מדובר רק בתיקון הנעשה במהלך הדרך, במהלך הנסיעה, אגב הנסיעה ולצורך המשכה המיידי. טיפול הנעשה בחצרים, לפני תחילת הנסיעה או לאחר סיומה, אינו מהווה תיקון דרך. ראה: רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, 4.2.09; י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, 2005), עמ' 137 ואילך; א' ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012), עמ' 217- 225. עוד נפסק: "הטיפול או התיקון חייב להיות בדרך ולא כפי שכאן, בדרך אל הדרך...יש צורך בזיקה ברורה ונקודתית בין הטיפול או התיקון של הרכב לבין מהלך הנסיעה והמשכה המיידי" (ע"א (ב"ש) 1149/03 כהן נ' סהר, 14.7.05). לעניין התנאי השני, נקבע כי יש צורך שיהא בארוע פתאומי, כך שהתיקון יבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה. התנאי השלישי בא לתחום את הכרת החוק רק לטיפול או תיקון שאינו צריך, במהותו, להתבצע על ידי איש מקצוע.

ומה בענייננו? בחינת נסיבות הארוע מביאה למסקנה כי אין מדובר בתיקון דרך וכי התנאים לכך שהארוע יהווה תיקון דרך אינם מתקיימים. התיקון ארע, כך העיד התובע עצמו, טרם החל הנהג, הנתבע 2, בנסיעה. בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי ציין התובע מפורשות: "בטרם יתחיל הנהג את נסיעתו". ייתכן והנהג סיים נסיעה קודם לכן, אך בעת בצוע התיקון הוא לא היה במהלך נסיעה. הוא סיים והמתין, באתר העבודות ולא באמצע הדרך, לתיקון התקלה, על מנת שיוכל להתחיל לבצע נסיעה נוספת. מקובלת עלי טענת התובע, כי התקלה נדרשה על מנת למנוע סיכון תחבורתי וכי נסיעה עם דלת שאינה סגורה כהלכה, כאשר ארגז המשאית מלא בחומרים שונים אשר עלולים להישפך, מהווה סיכון תחבורתי, אך אין די בכך על מנת שהארוע יהווה תיקון דרך, המוכר כשימוש ברכב מנועי. התיקון היה בחצרים, באתר העבודות. לא במהלך נסיעה, לא אגב נסיעה ולא לצורך המשכה המיידי. התיקון היה לאחר סיום נסיעה וטרם תחילת נסיעה אחרת, בין נסיעות. הנתבע 2 סיים נסיעה, התקשר לתובע והמתין לו באתר העבודות ולא באמצע הדרך. הן יסוד הזמן והן היסוד הגיאורפי אינם מתקיימים (וראה לעניין דומה, בו קבע בית המשפט העליון כי סגירת דלתות משאית טרם תחילת נסיעה אינה מהווה טיפול או תיקון דרך: רע"א 5950/10 איילון חברה לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי, 20.12.10). נראה כי, בהתאם לכך, גם אין מדובר בארוע פתאומי שהתרחש באמצע הדרך ומנע המשך נסיעה, שהרי הנתבע 2 המשיך בנסיעתו והגיע ליעדו. זאת ועוד. לטעמי, גם התנאי בדבר מהות התיקון אינו מתקיים בענייננו. הנתבע 2 עצמו לא ידע לתקן את התקלה, ולראיה, הוא לא עצר באמצע הדרך לתקן התקלה והמשיך לנסוע. הוא גם לא ניסה לתקן התקלה בעצמו כאשר הגיע לאתר העבודות. מכאן, לכאורה, עולה, כי מדובר בתקלה אשר נדרש איש מקצוע על מנת לתקנה ולא בתקלה מהסוג אשר מטופל בדרך כלל על ידי נהג הרכב, על אתר. הנהג פנה לתובע, אשר העיד כי במסגרת עבודתו הוא נוהג לתקן תקלות במשאיותיו. מתצהירי התובע עולה כי הוא בקיא בפרטי פעולת המשאית ובתיקון תקלות בה. גם אם לתובע אין השכלה פורמלית כמכונאי, עדיין, נראה כי הוא פעל לתיקון התקלה כאיש מקצוע והוא בעל נסיון וכישורים מתאימים. צודקים הנתבעים בטענתם, כי התובע נקרא למקום מכח כישוריו המקצועיים לתיקון תקלות. הוא הגיע למקום כבעל ידע וניסיון בתיקון תקלות, שאינן תקלות עמן יודעים הנהגים להתמודד בדרך כלל באופן עצמאי, גם אם התובע הגדיר התקלה כתקלה קלה. אם התובע לא היה יודע לתקן התקלה, סביר להניח כי היה נקרא למקום איש מקצוע אחר, שהרי הנהג עצמו, כאמור, לא ידע להתמודד עם תקלה זו. בנסיבות אלו, איני סבורה כי התנאי הדורש, כי מדובר יהיה בתקלה, שאינה מצריכה טיפול על ידי איש מקצוע – מתקיים בענייננו.

ניצול הכח המכני של הרכב

התובע טוען עוד, כאמור, לתחולתה של החזקה המרבה השלישית בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק, באשר לניצול הכח המכני של הרכב. בהתאם לחזקה זו, כפי שפורשה בהלכה הפסוקה, ארוע יחשב כתאונת דרכים, מקום בו לכלי הרכב המעורב בתאונה ייעוד מקורי דו תכליתי (או רב תכליתי), ייעוד תחבורתי וייעוד נוסף, המנצל אף הוא את כוחו המכני של הרכב, כאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכח המכני של כלי הרכב לייעודו הלא תחבורתי. חזקה זו נועדה להחיל את החוק גם על תאונות הנגרמות בשל שימוש בכח המכני של הרכב שלא למטרות תחבורה ונסיעה אלא למטרות חקלאיות או תעשייתיות. (ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט, פ"ד נ(3) 532 ולהלן: "הלכת עוזר"; רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל עבודות מתכת ואח', 18.8.98; א' ריבלין, שם, עמ' 312 ואילך; י' אנגלרד, שם, עמ' 109 ואילך). בהתאם לכך, אם כן, על הטוען לתחולת החזקה להוכיח, ראשית, כי מדובר ברכב לו ייעוד מקורי דו תכליתי, תחבורתי ואחר, שניהם מנצלים את כוחו המכני של הרכב, ושנית, כי הארוע נגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב לייעודו הלא תחבורתי.

התובע טוען בסיכומיו כי המשאית המעורבת היא רכב דו תכליתי. נטען, כי בנוסף לשימוש התחבורתי היה למשאית שימוש לא תחבורתי והוא הרמת חומר (חצץ ועפר), מנקודה אחת ושפיכתו בנקודה אחרת. התובע מוסיף וטוען כי סגירת הדלת על אצבעו נגרמה מלחץ האויר שהשתחרר ולכן מדובר בניצול הכח המכני לייעוד הלא תחבורתי. התובע מפנה לבר"ע (ת"א) 2163/02 חולית שאיבת חול בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (1.5.03 ולהלן: "עניין חולית") וטוען, כי באותו פסק דין נקבע כי חלה החזקה המרבה לעניין הכח המכני בנסיבות דומות. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי הרכב בענייננו אינו רכב דו תכליתי. העובדה שהמשאית הובילה עפר מנקודה אחת לנקודה שניה אינה מלמדת על כך שמדובר ברכב רב תכליתי, שהרי בייעודה המקורי נועדה המשאית להובלת מטען מנקודה לנקודה.

עלינו לבחון, תחילה, אם התובע הוכיח כי המשאית המעורבת בארוע היא רכב דו תכליתי, אשר לה ייעוד נוסף מעבר לייעודה התחבורתי, כאשר לצורך ייעוד נוסף זה מנוצל כוחה המכני. בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי לא הוכח שהמשאית נשוא הדיון היא רכב דו תכליתי. מעדותו של התובע עולה כי ייעודה של המשאית היה לנסוע ולהוביל חומר, וזאת בלבד. לשם כך גם יועד הכח המכני שלה. פעולת הובלה היא חלק אינטגרלי מפעולת נסיעה ומהייעוד התחבורתי של משאית. בית המשפט העליון קבע בהלכת עוזר כך: "המשאית משמשת להובלת משא. ייעוד זה הוא תעבורתי" (עמ' 571). בעניין זה יש להפנות גם לתקנה 266 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, שם מוגדר "רכב משא" כ"רכב מנועי המשמש או שנועד לשמש לפי מבנהו לשמש להובלת טובין" וכן ראה בספרו של ריבלין, עמ' 156: "שימוש ברכב לנסיעה והובלה הם שימוש למטרות תחבורה". זהו הייעוד היחיד והמקורי של המשאית ומדובר בייעוד תחבורתי של הובלה במסגרת נסיעה. למשאית שבפנינו לא היה כל ייעוד נוסף אשר לצורך הגשמתו נוצל הכח המכני מלבד נסיעה והובלה. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי במשאית היה מתקן, מנגנון, אביזר או התקן כלשהו, אשר עשו שימוש בכח המכני של הרכב, לצורך בצוע פעולות המשמשות ייעוד שאינו נסיעה והובלה, כמו, למשל, טעינה או פריקה. בכך שונה המשאית הנדונה ממשאיות שנדונו בפסיקה, אשר לגביהן נקבע כי הן בעלות ייעוד נוסף שאינו תחבורתי, אשר לצורך הגשמתו נוצל הכח המכני של הרכב. במקרים האחרים מדובר היה בפעילות נוספת שיועדה למשאית, על פי ייעודה המקורי, מעבר לפעולת ההובלה עצמה, אשר לצורך ביצועה נוצל הכח המכני. בהלכת עוזר, למשל, נדונה משאית אשר עליה הותקן מנוף לצורך בצוע פעולת טעינה והמנוף הופעל באמצעות מנוע המשאית. בית המשפט העליון קבע כי הרמת מטען והורדתו באמצעות המנוף הוא ייעוד שאינו תעבורתי, להבדיל מההובלה עצמה. ברע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח כהן ניסים ז"ל, (22.6.09) דובר במשאית אשר בארגז המטען שלה הותקן עגורן שבקצהו מתקן הרמה קבוע שהופעל באמצעות הכח המכני של הרכב. גם שם נקבע כי מדובר בייעוד שאינו תעבורתי בנוסף לייעוד התעבורתי, ההובלה (אם כי בסופו של דבר נקבע כי יתר תנאי החזקה המרבה אינם חלים). התובע מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בת"א בעניין חולית (וראה גם את פסק דינו של בית משפט השלום באותו עניין, ת"א (פ"ת) 3000/01 זכי אהרן נ' חולית שאיבת חול בע"מ, 3.6.02), אך גם שם מדובר היה במשאית אשר הותקנה בה מערכת הידראולית לצורך בצוע פעולת פריקה, כך שהרכב יועד לבצע פעולה נוספת, באמצעות הכח המכני של הרכב, מעבר לפעולת ההובלה. בענייננו – לא נטען וממילא לא הוכח, כי הייתה קיימת במשאית מערכת כלשהי שהופעלה על ידי הכח המכני שלה לצורך פריקה. כל שנטען הוא קיום מערכת הדראולית לצורך פתיחת וסגירת הדלת, פעולות הקשורות לייעוד התחבורתי של המשאית, נסיעה והובלה, ולצורך מניעת סיכון תחבורתי, ולא להגשמת ייעוד אחר (וראה גם להלן). בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי מדובר ברכב דו תכליתי.

אך גם מעבר לכך. אף אם הייתי מקבלת טענת התובע כי מדובר ברכב דו תכליתי, כאשר פריקת העפר והחצץ מהווה ייעוד נוסף, שאינו תחבורתי, עדיין יש להוכיח כי התאונה נגרמה עקב ניצול הכח המכני של הרכב לצורך הייעוד שאינו תחבורתי. זאת לא הוכח. בהתאם לגרסת התובע התאונה ארעה עת רצה לתקן את לשונית דלת המשאית ואניח כי התאונה ארעה עת לשונית הדלת נסגרה על אצבעו, בשל הפעלת לחץ אויר שמקורו בכח המכני של הרכב. אלא, שבהתאם לגרסת התובע עצמו, התיקון היה דרוש על מנת לאפשר נסיעה ולמנוע סיכון תחבורתי בעת הנסיעה, שהרי אם הדלת אינה סגורה נשפכת תכולת הארגז לכביש בעת הנסיעה. התובע עצמו מציין בסיכומיו: "מדובר בתיקון אשר הכרחי לצורך המשך הנסיעה ואשר נועד למנוע את הסיכון התעבורתי, שכן אם הנהג היה ממשיך בנסיעה היה העפר והחצץ מתפזר בדרך והדבר היה מהווה סכנה לנהגים ולעוברי האורח האחרים". אף התובע עצמו מסכים, אם כן, לכך שהתיקון בענייננו היה דרוש לצורך הגשמת היעוד התחבורתי של הרכב, נסיעה והובלה, ולא לצורך הגשמת ייעוד שאינו תחבורתי. בנסיבות אלו לא מתקיים התנאי להחלת החזקה המרבה, הדורש כי הנזק יגרם עקב ניצול הכח המכני לצורך הגשמת הייעוד שאינו תחבורתי.

לאור כלל האמור, אני קובעת כי הארוע בו נפגע התובע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 4500 ₪.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ישראל ג'אן
נתבע: מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
שופט :
עורכי דין: