ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק לאומי לישראל בע"מ נגד אור כרמל בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר ניר זיתוני

תובע/משיב

בנק לאומי לישראל בע"מ

נגד

נתבעת 4 / מבקשת

אמילי חלבי

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 14.2.96 שניתן במעמד צד אחד. הבקשה הוגשה ביום 11.7.11. לבקשה הוגשה תגובת המשיב ב יום 1.12.11 . ביום 1.2.12 הגישה המבקשת את תשובתה לאמור בתגובה . ביום 15.4.12 התקיים דיון בבקשה במסגרתו ויתרה ב"כ המשיב על חקירת המבקשת על האמור בתצהירה .

2. המבקשת טוענת כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק וזאת מכיוון שעד ליום 19.7.11 לא הובא פסק הדין לידיעתה.
3. בנוסף טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק בגין פגמים שנפלו בפסיקתא. המבקשת טוענת כי החתימה על פסק הדין היא אינה חתימתו של הרשם דאז א.שחורי אלא חתימה של פקידת בית המשפט בשמו של הרשם . על כן טוענת המבקשת כי פסק הדין חתום בניגוד לתקנות 97א, 190 א, 191 ו 198 לתקנות סדר הדין האזרחי.

4. בתגובתו מיום 1.12.11 טוען המשיב כי הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ומטרתה "דחיית הקץ" מבחינת המבקשת. המשיב טוען כי לאור תצהירה של המבקשת (ס' 18 לתצהיר) הרי כי אין מחלוקת כי כבר בחודש מרץ 2003, לפני כ 9 שנים , גילתה המבקשת לראשונה, בעת שהובאה בפקודת מאסר בפני רשם ההוצאה לפועל כי מתנהלים כנגדה הליכים במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 02-39435-96-3 והינו תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין מיום 14.2.96 .

5 . מבחינה של הבקשה לביטול פסק דין ותצהירה של המבקשת , סבורני כי בעניין ידיעתה של המבקשת על ההליכים כנגדה , יש לקבל את עמדת המשיב. המבקשת מודה בסעיפים 17 ו18 לבקשתה כי ידעה שמתנהלים כנגדה הליכים בתיק ההוצאה לפועל, וזאת החל מיום 27.3.03. בהחלטת כבוד ראש ההוצל"פ (כתוארו אז) דאוד מאזן מיום 27.3.03 ניתן לראות כי המבקשת הובאה בפניו בפקודת מאסר במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 02-39435-96-3 . באותו המעמד סיפרה המבקשת כי היא ערבה לחשבון החברה שבניהול אחותו של בעלה.

6 . במענה לשאלה מדוע לא פעלה המבקשת לביטול פסק הדין בתקופה הסמוכה ליום שבו נודע לה על פסק הדין , טענה המבקשת כי כאשר נודע לה על קיום פסק הדין היא ניסתה להשיגו אך כל מאמציה עלו בתוהו.
בדיון היום טען בעלה של המבקשת כי כבר בשנת 1999 ניסה לאתר את תיק בית המשפט אך הדבר לא עלה בידו . טענה זו וודאי אינה מתיישבת עם העדר ידיעה על קיומו של פסק הדין עד סמוך למועד הגשת הבקשה .

7. המבקשת טוענת כי היא פנתה ביום 31.5.11 לב"כ המשיב בבקשה לקבל את כל המסמכים עליהם מבוססת טענת החוב ובתגובה קיבלה מכתב מב"כ המשיב ביום 5.6.11 כי באם המבקשת מעוניינת במסמכים עליה לפנות לסניף בו היא ערבה ולקבל את המסמכים.

8. לא ברור מדוע הפנייה נעשתה רק ביום 31.5.11 בעוד שהמבקשת ידעה על הליכי ההוצאה לפועל ופסק הדין שהוצא כנגדה החל מיום 27.3.03. בדיון היום נעשה ניסיון להסביר את השיהוי בהגשת הבקשה בכך שלא ננקטו הליכי גבייה כנגד המבקשת במשך שנים ארוכות . ניסיון זה מעורר קושי שכן טענה זו לא הועלתה במסגרת הבקשה ולכן ב"כ המשיב נדרשה להתייחס לאמור בה על אתר . מכל מקום , על פי הפסיקה הימנעות של זוכה מנקיטת הליכי גבייה אינה יכולה להתפרש כויתור על החוב הפסוק . על כן, אין בהסבריה של המבקשת על מנת להצביע על טעם מוצדק בגינו לא הוגשה הבקשה לביטול פסק דין במועד. מעבר לכך אציין כי לא ברור מדוע לא הוגשה בקשה מסודרת לבית המשפט לקבלת מסמכים הדרושים למבקשת לצורך פירוט טענותיה במסגרת הבקשה לביטול פסק ה דין.

9 . הלכה היא כי ההמצאה היא אינה חזות הכל ואי ביצועה איננו מקפיא את לוח הזמנים באופן אוטומטי. הפסיקה קבעה כי גם אם המסמכים הנוגעים לעניין לא הגיעו לצד שכנגד בדרך ה מל ך של המצאה על פי התקנות , עדיין ישנה חובה על הצד שכנגד לפעול במסגרת מגבלות הזמן החלות עליו לפי התקנות מאותו מועד שבו נודע לו על תוכנם.
עמ"ש (י-ם) 21018-05-10 פלונית נ' פלוני, מאגר נבו, עמ' 7.
10 . כאמור לעיל, אין מחלוקת כי המבקשת הובאה בפקודת מאסר בפני רשם ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצל"פ שבגינו ניתן פסק הדין במעמד צד אחד. במסגרת אותו דיון מסרה המבקשת נתונים מהם עולה בבירור כי ידעה בגין מה נתבעה ע"י המשיב ומהו טיב החיוב בו חיובה במסגרת פסק הדין . כמו כן , בס' 21 לתצהירה מציינת המבקשת כי בזמנו הסכימה לשלם למשיב על חשבון החוב היות וחשבה כי חובה אינו עולה על 30,000 ₪. לא ברור כיצד מי שאינו יודע כי ניתן נגדו פסק דין מסכים לשלם חוב שהוא סבור כי גובהו 30,000 ₪. על כן, אין ספק כי המבקשת ידעה אודות פסק הדין שהוצא כנגדה לכל המאוחר ב יום 27.3.03.

11 . המבקשת טענה כי בעקבות ידיעתה על הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים כנגדה היא פעלה להשגת פסק הדין . המבקשת לא סיפקה תמונה ברורה באשר לסיבה בגינה נעשתה הבקשה לקבלת מסמכים רק ביום 31.5.11 בעוד שהמבקשת ידעה על הליכי ההוצאה לפועל ופסק הדין שהוצא כנגדה החל מיום 27.3.03. כאמור לעיל , בדיון היום סיפר בעלה של המבקשת על ניסיון לאתר את תיק בית המשפט עוד בשנת 1999 . על כן, אין בהסבריה של המבקשת על מנת להצביע על הסיבה בגינה לא הוגשה הבקשה לביטול פסק דין במועד .
12. כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה.
בש"א(תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).

13 . טענה נוספת אותה העלתה המבקשת באשר לביטול פסק הדין מחובת הצדק , נוגעת לפגמים שנפלו לשיטתה בפסיקתא. המבקשת טוענת כי הפסיקתא חתומה על ידי פקידת בית המשפט ולא על ידי הרשם כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 .
בנוסף טוענת המבקשת כי הפסיקתא אינה חתומה על ידי ב"כ התובע ועל כן יש לבטלה.
14 . מבחינה של הסעיפים 190 (א) ו198 לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן לראות כי הדרישה לחתימתו של המותב היא בבחינת דרישה מהותית. כך גם נקבע בפסיקה .
תמ"ש (י-ם) 22051-05-10 , פסק דין מיום 29.1.12 , ס' 7 לפסה"ד , מאגר נבו .
יחד עם זאת בנסיבות המקרה דנן , סבורני כי אין לקבל את טענתה של המבקשת. צודקת המבקשת בטענתה כי במקום בו אמורה להופיע חתימת הרשם מופיע הכיתוב "רשם א.שחורי". ברם, הפסיקתא אינה נחזית להיות פסק הדין עצמו, אלא העתק של פסק הדין שאינו העתק מושלם של המקור במובן זה שאינו מתיימר לכלול את חתימת הרשם אשר נתן את פסק הדין .

15. על פניו עומדת לפסק הדין חזקת התקינות המנהלית. הפסיקה הגדירה את המקרים בהם ניתן לסתור את חזקת התקינות המנהלית בזו הלשון - " המקרים בהם יוכל המערער לסתור את חזקת התקינות של החלטת הרשות המנהלית הם מקרים בהם הוא יראה כי נפל פגם בתהליך קבלת ההחלטה כגון, אם לא נתקיימו תנאים פרוצדורליים או שלא נתקיימו דרישות הדין לתקינות ההחלטה.
מקרים אחרים בהם נסתרת חזקת התקינות הם מקרים בהם יראה המערער כי נפלו פגמים בשיקולי הגוף המחליט כגון, אם לא נלקחו בחשבון שיקולים ראויים, או אם לא נעשה איזון ראוי בין השיקולים השונים, או אם נראה כי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות.
סוג שלישי של מקרים בהם יצליח המערער לתקוף את חזקת תקינות ההליכים כאשר הוא יראה כי הופרו כללי הצדק הטבעי כגון, אם לא ניתן למערער יומו בפני הגוף המחליט או אם יש חשש למשוא פנים וכיוצ"ב. "
וע (י-ם) 106/07 פאר העיר מסחר והשעות בע"מ נ' מדינת ישראל, מאגר נבו, עמ' 2.

16. בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי בקשתה של המבקשת במקרה דנן נופלת לקבוצת המקרים מהסוג הראשון. לטעמי, עומדת לזכות התובע חזקת התקינות המנהלית בכל הקשור לפגמים בצורתו של פסק הדין. לשיטתי, הפגמים עליהם מצביעה המבקשת אינם מהווים אי קיומם של תנאים פרוצדוראליים . ככל הנראה הסיבה שבגללה מופיע שמו של הרשם דאז במקום בו אמורה להופיע חתימתו , נובעת מהאופן בו הוכנו העתקים של פסק הדין באותה התקופה. יודגש כי עיון בכתבי הטענות מטעם המבקשת מלמד כי היא אינה טוענת אחרת , שכן לטענת המבקשת פסק הדין נחתם ע"י פקידת בית המשפט ולא ע"י הרשם עצמו ( ס' 53 לבקשה ) . כך עולה גם מתשובת המבקר הפנימי לפניית ב"כ המבקשת (נ/1) . לפיכך לא נסתרה החזקה כי מזכירת בית המשפט ערכה את העתק פסק הדין על בסיס פסק הדין המקורי שנחתם ע"י רשם בית המשפט . כמו כן , לא נסתרה החזקה כי מזכירות לשכת ההוצל"פ פתחה את תיק ההוצל"פ לשם ביצוע פסק דין לאחר שהוצג בפניה מסמך שהינו פסק דין מקורי או העתק מתאים למקור של פסק הדין , שנחתם ע"י גורם שיפוטי מוסמך , בהתאם לתקנות. אומנם ב"כ המשיב לא שמר את פסק הדין עד תום ביצועו . יחד עם זאת , ככל שהבקשה לביטול מוגשת כ 15 שנים לאחר מועד מתן פסק הדין גדל הסיכון כי פסק הדין יאבד ולא ימצא עוד בתיק ההוצל"פ ובמשרד ב"כ הזוכה .

17. על כן, לאחר ששקלתי את טענות המבקשת סבורני כי אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק וזאת בשל חזקת התקינות המנהלית שלא נסתרה ו עומדת לזכות המשיב .

18 . יתרה מכך , המבקשת לא צירפה אסמכתאות שיעידו כי היא התחילה לפעול במרץ ברגע שנודע לה על פסק הדין וכי האיחור בהגשת הבקשה לא נבע מהעובדה שהמבקשת שקטה על שמריה. הפסיקה קבעה כי יש בהתנהלות הנתבע שפועל במרץ ברגע שנודע לו על פסק הדין ולא שוקט על שמריו על מנת לבטל את פסק הדין מחובת הצדק גם ללא בקשה להארכת מועד. במקרה דנן לא הוצגו מסמכים שיתמכו שכך נעשה . בדיון היום התברר כי הניסיון הראשון לקבל העתק מפסק הדין נעשה בשנת 1999 ולא מוצה .
השוו - רע"א 793 1/06 יהושע ולדהורן נ' הבנק הבינ"ל הראשון לישראל בע"מ, מאגר נבו .
זאת ועוד , במקרה שלפנינו לאור טענת המבקשת כי תיק בית המשפט בוער בשנת 2006 נראה כי מחדלה של המבקשת שלא לפנות לארכיון בית המשפט בשנים 2003 עד 2006 תרם תרומה מכרעת לכך שלא מונח לפני פסק הדין המקורי או העתק מתאים למקור של פסק הדין . יוער כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה המשיב מחזיק בידיו את פסק הדין המקורי אך בוחר שלא להציגו ( ס' 3 לתשובה לתגובה ) .

19 . עוד טענה המבקשת כי אי הצגת פסק הדין המקורי מונעת ממנה להוכיח את טענותיה ועל כן יש לבטל את פסק הדין . לטעמי מדובר בטענה שאין בה ממש . המבקשת לא ציינה כיצד הצגתו של פסק הדין המקורי תעזור לה להוכיח את טענותיה לעומת ההעתק שצורף לתגובת המשיב. זאת בהתחשב בעובדה כי לא נטען שישנו שוני בין תוכן פסק הדין לבין ההעתק שהוצג .

20. אשר על כן, אני דוחה את ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

21 . לחילופין, טענה המבקשת כי על בית המשפט לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעתו . הלכה ידועה היא כי בית המשפט בבואו לבחון ביטול פסק דין מכוח שיקול דעתו יבחן שני עניינים . הראשון – הסיבה שבגינה לא הוגשה הבקשה במועד. השני- סיכויי ההצלחה של טענות ההגנה.

22 . המבקשת טוענת כי היא לא הייתה מיוצגת עד לחודש מאי 2011 וזאת בשל מחסור באמצעים. המשיב טען כי אין בטענת המבקשת ממש כיוון שהמבקשת יכולה היתה לפנות לסיוע המשפטי ולקבל ייצוג בשל מצבה הכלכלי. לטעמי הצדק עם המשיב . המבקשת אף לא טענה כי פנתה ללשכה לסיוע משפטי בשנים 2003 עד 2010 ועל כן אין בטענתה כי לא הייתה מיוצגת עד לחודש מאי 2011 בשל מצבה הכלכלי על מנת להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה.

23 . באשר לסוגיות נוספות לגבי הסיבה שבגינה לא הוגשה הבקשה במועד אני מפנה לאמור לענין זה בתחילת החלט ה זו (סעיפים 6-11).

24. אשר על כן, סבורני כי המבקשת לא סיפקה הסבר המניח את הדעת באשר לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין . כך בפרט בהתחשב בעובדה שהבקשה הוגשה באיחור מופלג ללא בקשה להארכת מועד.

25 . לעניין סיכויי ההגנה , טוענת המבקשת כי המבקשת הינה "ערב יחיד" כהגדרתו בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967. זאת בהתחשב בעובדה שהחתימה על הערבות נעשתה בשנת תשנ"ה ועל כן חלים עליה הוראות תיקון תשנ"ב לחוק הערבות.

26 . עוד טוענת המבקשת כי על פי סעיף 17א(ב) לחוק הערבות, שהיה תקף עובר ליום החתימה , הוגדר "חיוב" של "ערב יחיד" כחיוב שאינו עולה על 40,000 ₪. בנוסף טוענת המבקשת כי "ערב יחיד" שחתם על ערבות בלתי מוגבלת מופטר לחלוטין מערבותו. עוד טוענת המבקשת כי חלות עליה ההגנות הנוספות שהוספו בתיקון המוזכר לעיל . ראשית , היה על ראש ההוצאה לפועל לאשר כי המשיב נקט בכל האמצעים הסבירים לשם גביית החוב מהחייב העיקרי ולא הצליח. שנית, האפשרות לפתוח כנגד "ערב יחיד" בהליכים היא אפשרות מוגבלת , שכן הערב היחיד אחראי רק לחלק יחסי מהחיוב.

27 . בנוסף טוענת המבקשת כי היא חשבה שהיא חותמת על ערבות בגובה של 30,000 ₪ בלבד וכי הבנק המשיב נהג ברשלנות עת החתים אותה על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה סכום וזאת כיוון שהמבקשת הייתה אישה צעירה וחסרת אמצעים.

28 . לעניין זה טען המשיב כי בכתב הערבות לא הופיעה ולו ספרה אחת אשר בגינה יכולה הייתה המבקשת לסבור שהיא ערבה מוגבלת בסכום. בנוסף טוען המשיב כי המבקשת חתמה ביודעין ומרצונה החופשי בעת היותה בגירה , על כתב הערבות.

29 . טענתה של המבקשת כי היא חשבה שמחתימים אותה על ערבות עד לגובה של 30,000 ₪ לא נסתרה ונראה כי עומדת לזכות המבקשת טענת הגנה אפשרית אשר ככל שתצליח להוכיחה הרי שיכול שתופטר מערבותה. כמו כן לא נסתרה טענת המבקשת כי היא סברה שהיא ערבה יחידה וזאת למרות חתימתה על טופס "ערבות מתמדת ללא הגבלה של סכום". אמנם מדובר על טענה בעל פה אל מול מסמך בכתב , אך בשלב זה ניתן להעלות גם טענות מסוג זה. לעומת זאת , ישנו קושי בסיסי בהעלאת הטענה לפיה המבקשת חתמה על ערבות המוגבלת לסך של 30,000 ₪ לצד הטענה לפיה המבקשת חתמה לבדה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום ולכן יש להפטירה מערבותה . המבקשת אינה טוענת כי העובדות הרלוונטיות אינן ידועות לה ולכן אינה יכולה להעלות טענות עובדתיות חלופיות . לפיכך , אני דוחה כבר בשלב זה את הטענה החלופית לפיה המבקשת חתמה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום .

30 . כמו כן, טענה המבקשת כי בתיק ההוצאה לפועל לא נמצא העתק פסק הדין כנדרש בתקנות. ס' 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 קבע עד תיקון 29 כי צווים והחלטות של ראש ההוצאה לפועל במסגרת סמכויותיו המנהליות ניתנים לערעור ברשות (רשות ראש ההוצאה לפועל או רשות שופט בית משפט מחוזי) בפני בית המשפט המחוזי. על כן, ככל שהמבקשת אינה משלימה עם החלטת רשמת ההוצל"פ שלא לסגור את התיק לאחר שהתברר כי פסק הדין אינו מצוי בתיק ההוצל"פ היה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל ומשלא עשתה כך אין ל ה להלין אלא על עצמה .

31 . לבסוף טענה המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין לאור חיוב הריבית החריג בשיעור של כ25.2% בשנה וזאת בניגוד לחוק הריבית . מנגד טענה ב"כ המשיב כי טענתה של המבקשת נטענה בעלמא ובאופן שאינו מפורט. לעומת זאת , בדיון היום הסכימה ב"כ המשיב להותיר ההכרעה בענין זה לשיקול דעתו של בית המשפט .

32 . המבקשת מפנה לצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), התשל"ג 1970 אשר קובע בס' 2(א) כי שיעור הריבית המקסימאלי לא יעלה על 17% לשנה.

33 . לאחר בחינה של ס' 2(א) לצו הריבית , סבורני כי הצדק עם המבקשת . ב"כ המשיב לא סתר את טענתה ועל כן סבורני כי אמנם יש לתקן את שיעור הריבית אשר חל על סכום החוב מבלי לבטל את פסק הדין מטעם זה בלבד . השינוי במרכיב הריבית בפסק הדין מבלי לבטל את פסק הדין הינו אפשרי בהתאם לסמכות הכללית של בית המשפט ליתן כל סעד שיראה לנכון בנסיבות שלפניו לפי ס' 75 לחוק בתי המשפט. כל בפרט , כאשר ב"כ המשיב אינה מתנגדת לסעד שכזה .

השוו - ע"א (חי') 4346/07 הלפרין איתן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, מאגר נבו .

34 . נראה כי לזכות המבקשת עומדת טענתה לפיה סברה שהיא חותמת על ערבות המוגבלת בסכום של 30,000 ₪ . טענה זו לא נסתרה. ברם, לנוכח האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין סבורני כי ביטול פסק הדין לאחר כ 8 וחצי שנים ללא השתת סנקציה על המבקשת יש בו כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיב על סופיות פסק הדין . לטעמי האיזון בין זכות הגישה לערכאות של המבקשת לבין אינטרס ההסתמכות של המשיב, מצדיק להתנות את ביטול פסק הדין ומתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט .

35 . על כן, סבורני כי יש לקבוע סכום להפקדה כתנאי לביטול פסק הדין ומתן הרשות להתגונן וזאת בהתחשב בסיכויי הצלחתה של המבקשת ובהודאתה לפיה חשבה המבקשת שהיא ערבה רק עד לסך של 30,000 ₪ . כמו כן התחשבתי בטענת ההגנה של המבקשת כי היא נכנסת להגדרת "ערב יחיד" כפי שנקבע בחוק הערבות באותה עת ועל כן הסכום המקסימלי שניתן לחייבה עומד ע"ס של 30,000 ש"ח.

36 . בקביעת סכום הפיקדון התחשבתי בסכום קרן החוב נשוא פסק הדין בסך של 37,290 ש"ח וכן בגובה החוב בתיק ההוצל"פ , בשיעור של למעלה מחצי מיליון ₪ .

37 . על כן, אני מחייב את המבקשת להפקיד את הסך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי לביטול פסק הדין ומתן רשות להתגונן לא יאוחר מיום 15.7.12 ולא, ישופעלו ההליכים בתיק הוצל"פ מס' 02-39435-96-3. יודגש כי הרשות להתגונן מוגבלת לטענה הבסיסית לפיה המבקשת חתמה על ערבות לאחר שנאמר לה כי ערבותה מוגבלת לסך של 30,000 ₪ .

38 . בגין המחדל שעומד בבסיסה של הגשת הבקשה לביטול פסק הדין באיחור אני מחייב את המבקשת בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. הסך של 1,000 ₪ ישולם תוך 30 יום מהיום לב"כ התובע , אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

39 . אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין ונותן למבקשת רשות להתגונן בכפוף להפקדת הסך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט , לא יאוחר מיום 15.7.12 .

40 . למען הסר ספק, ככל שלא יופקד הסך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט יוותר פסק הדין מיום 14.2.96 על כנו וההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו , לאחר שרשם ההוצאה לפועל יקבע את סכום החוב המעודכן על בסיס תחשיב שיערכו הצדדים וככל שיהיה צורך בכך , על בסיס חוות דעת מומחה מטעם רשם ההוצאה לפועל.

41 . בנוסף, אני מתקן את שיעור הריבית על קרן החוב ב פסק הדין מ 25.2% ל 17%. שיעור הריבית יחול על סכום קרן החוב כ אמור בפסק הדין , דהיינו 37,290 ₪ נכון ליום 1.7.95 .
למען הסר ספק , תיקון זה בפסק הדין יעמוד על כנו גם אם המבקשת לא תקיים את התנאי שנקבע לביטול פסק הדין ומתן הרשות להתגונן .
ניתנה היום, כג' ניסן תשע"ב , 15 אפריל 2012 , בהעדר הצדדים.

חתימה

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

13 מתוך 14


מעורבים
תובע: בנק לאומי לישראל בע"מ
נתבע: אור כרמל בע"מ
שופט :
עורכי דין: