ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זאהר קאסם נגד משה נסירוב :

בפני כבוד סגן הנשיא השופט אליהו קידר

תובע

1. זאהר קאסם

נגד

נתבעים

  1. משה נסירוב
  2. איילון בע"מ - חברה לבטוח

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה, בעילה על פי פקודת הנזיקין.

התובע יליד 20.10.44 עבד בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו באתר בניה ברחוב בלבן 13 בחולון עת נפגע בתאונת עבודה שקרתה ביום 7.6.05 במהלך עבודתו כטייח באתר הבניה אצל הנתבע 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2.

ביום 28.12.09 ניתן פסק דין בבית משפט זה הדוחה את התביעה מן הטעם כי לא הוכחה חובת הזהירות הקונקרטית. על פסק הדין הוגש ערעור אולם התיק לא הוכרע לגופו, התקבלה החלטה ביום 20.12.10 על ידי כבוד השופטת לבהר שרון לפיה התיק יוחזר לכתיבת פסק דין חדש כאשר בית המשפט יהיה רשאי לשמוע עדים ו/או לשנות קביעתו.

המחלוקות בין הצדדים נותרו בשאלות הבאות:
האם התובע היה עובד של הנתבע?
האם התובע הוכיח את התרחשות התאונה?
שאלת האחריות.
אומדן הנזק.

רקע:
בכתב התביעה מתאר התובע את התאונה כדלקמן: ביום 7.6.05 בשעה 16:30 לקראת סוף יום העבודה, ירד במדרגות הבניין לכיוון מרתף הבניין, כאשר לפתע החליק על טיט שהיה זרוק על המדרגות, ושלא ראה אותו משום שהיה מכוסה באבק ובתנאי האפילה ששררו במרתף לא היה ניתן לראותו. כתוצאה מההחלקה התובע טוען לנזקי גוף בפרק ירכו שברגלו הימנית. לאחר הנפילה הבחין התובע בדם בירכו הימנית. (להלן: "התאונה").

התובע טוען כי מאחר והיה זה סוף יום העבודה חזר לביתו לטפל בעצמו אך משום שכאביו גברו למחרת, הוא הובהל באמבולנס לבית החולים. התובע אושפז בבית החולים מאיר, שם אובחן כי הוא סובל משבר ברטרוקנטרי של מפרק הירך הימנית אשר הצדיק ניתוח ב הרדמה כללית. בנוסף בוצע קיבוע עם מסמר. התובע שוחרר לאחר שבעת ימי האשפוז ביום 14.6.05.

התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר יהודה דוד, מנתח אורטופד אשר קבע כי הוא סובל מ-37% נכות עקב התאונה. התובע הדגיש כי גם ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי אשר הכירה בתאונה כתאונת עבודה העניקה לתובע 15% נכות לצמיתות החל מיום 1.3.06 לאחר שהפעילה את תקנה 15.

בתיק זה העיד התובע, הנתבע ועובד נוסף של הנתבע – מר אשר אנה אלי טודור.

דיון:
האם התובע היה עובדו של הנתבע?
התובע מפרט בכתב תביעתו את סעיפי הרשלנות אותם הוא מייחס לנתבעים וביניהם: לא דאגו לספק לתובע מקום עבודה בטוח, לא דאגו כי המדרגות יהיו נקיים מחומרים, לא פיקחו על עבודת התובע, לא דאגו להזהירו ממכשולים כגון טיט על המדרגות, לא דאגו לקיים הוראות בטיחות באתר, לא דאגו לספק לתובע הדרכה מתאימה, לא נהגו כפי שמעביד סביר צריך לנהוג בנסיבות העניין.

התובע סיפר כי הגיע לעבודה דרך הפועל אמין פאדילה שעבד שם ואת שכרו קיבל מנתבע 1 אשר בסוף השבוע היה נותן לאמין את הכסף, אמין היה מחלק הכסף לפועלים וביניהם לתובע. התחיל לעבוד אצל נתבע 1 ממאי בשנת 2005. עד יום התאונה עבד 22 ימים בהם עבד כ-16 ימים בהם השתכר ב"שחור" שכר יומי של 600 ₪. אמין פאדילה היה מי שהורה היכן לעבוד, היה משגיח על העבודה.

מנגד טענו הנתבעים כי התובע כלל לא היה עובד של הנתבע 1, והאחרון לא היה מעבידו, הנתבעים מכחישים את התאונה וטוענים לנזקים ראייתים מחד ולרשלנות מכרעת של התובע מאידך. הנתבעים טוענים כי המקום היה מואר ונקי והיה גם מעקה עץ לאחיזה. באשר לנזקים הנתבעים צרפו חוות דעת מטעמם שנערכה על ידי ד"ר קליר ישראל אשר בדק התובע וקבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% בלבד.

כבר קבעתי כי, נתבע 1 היה מעבידו של התובע וזאת מן הטעמים הבאים: התובע העיד כי הכיר את נתבע 1, אשר הגיע בבקרים והביא עוגות. הנתבע שילם לאמין אשר סיפק את הפועלים ואותו אמין חילק את שכרם לשאר הפועלים. הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע ציין בדיווח למל"ל כי התובע היה עובד שלו, והשיב כי נאמר לו למלא הטופס כך בהתאם לדבריה של חברת הביטוח ועשה כן בפעם הראשונה. מכאן סבורני כי יש בכך הודעת בעל דין בכתב.

האם התובע הוכיח את התרחשות התאונה?
אני סבור כי התובע הוכיח את התרחשות התאונה. אני מקבל את גרסת התובע שלא נסתרה בתצהיר ובעדותו הראשית לעניין נסיבות התאונה. אני מוצא תמיכה גם בתיעוד הרפואי וגם במסמכי המל"ל בהם חוזר התובע על גרסה זו. יש לזכור כי התובע אינו דובר עברית כשפת אם ולכך אני מייחס את כל אי הדיוקים במסמכים לענין זה.

סבורני כי הערתו של מומחה בית המשפט לא התבררה דיה. המומחה למעשה כתב בחוות דעתו כי מוזר בעיניו שהתובע פנה לבית החולים רק יום לאחר האירוע שכן שבר מהסוג ממנו סבל כואב ביותר ואינו מאפשר ללא קיבוע הליכה או תנועה. אולם מומחה בית המשפט כתב הערה בדבר מהימנות של התובע שאינה בתחום מומחיותו, לא ניתן ללמוד ממנה בהעדר חקירה נגדית האם הדבר בלתי אפשרי או פשוט אפשרי ותלוי בסבלו של כל אדם.

התובע העיד כי לאחר הנפילה, ירד למרתף סיים לפזר את הטיט על הצינורות, עלה למעלה במדרגות ללא עזרה למרות שהעור התקלף לו וכאב לו שב לביתו. אחרי הנפילה על הגרם הכי נמוך המשיך לפזר את הבטון היות ושני הדליים היו ממש קרובים אליו והוא פיזר את הבטון על הצינורות ולאחר מכן טיפס עם החבלה על גבי המדרגות לא ידע כי נגרם לו שבר ולא סיפר לאף אחד על התאונה.

התובע העיד כי: "אחרי שחזרתי הביתה, ישבתי 15 דקות התקשרתי לאמין ואמרתי לו ככה וככה העניין , הוא אמר לי שזה שטויות, הבשר התקלף לך וזהו. אשתי עשתה לו קפה , הוא הלך. לפני שהוא הלך אמר שמחר בבוקר אי אקח אותך לעבודה. בלילה היו לי כאבים, שמתי קרח על זה בגלל שהיה שורף. עדיין לא ידעתי שיש לי שבר, אני יודע שיש שפשוף של הבשר. בבוקר הוא בא לקח אותי לעבודה עם האוטו, הבן שלי אמר שאני לא יכול לעבוד ושאני הולך לעשות צילום כדי לראות מה קרה".התובע העיד כיצד התנהל לאחר הנפילה. התובע העיד כי כאב לו מאד עד כדי פנייתו למחרת לבית החולים.

האם יש לייחס לנתבעים אחריות והפרת החובה?
לאור ההלכה אין צורך לבחון עוד את קיומה של חובת הזהירות המושגית ביחסי מעביד עובד. חובה זו הושתתה בהלכות באופן עקבי ומשמעותה לנקוט בצעדים סבירים על מנת למנוע סכנות מיותרות (לעניין זה ראה ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"די מז' (3) 225).

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית טוען התובע בכתב התביעה כי, הנתבעים הפרו אותה כלפיו כי:
העדר פיקוח, הדרכה ומתן אזהרה.
הותירו שאריות טיח מוסתרות על המדרגות

עדות מר אשר אנה אלי טודור: העיד כי משנת 1994 יש לו מעמד של תושב בארץ. העיד כי הועסק על ידי הנתבע בבנית ביתו. לא זכר בדיוק תאריכים. עבד באתר הבניה בהרמת שקי מלט, נשיאת אריחי שיש וקראמיקה, ערבוב החומר לטייחים, אחראי על הניקיון וביצוע עבודות נוספות. כל שבוע קיבל כסף מזומן מהנתבע 1. צין כי היה קבלן אחד בבית בשם אבו אמיר. העיד כי את התובע לא ראה מעולם, שעות עבודתו היו משעה שבע בבוקר ועד שבע בערב. היה אחראי על ניקיון הבית במהלך שעות העבודה ואחרי שעות העבודה בשעות חמש בערב, את לכלוך הטיח והפסולת. יחד איתו עבדו עוד ארבעה פועלים בטיח. בזמן שהוא עבד לא היו פיגומים בחדר המדרגות אלא פיגומים בסלון, היו מדרגות שירדו למרתף.

העד השיב לשאלות ב"כ התובע לגבי תאריכי עבודתו ועובדים שהיו שם בתקופה זו, בזו הלשון: "לא זוכר תאריכים. בזמן שאני עבדתי שם, אני זוכר שעבדו ערבים בבניין... אחרי שלא היו ערבים בבניין, אני עשיתי את המעק ה הזמני והתחלתי לטייח את כל חדר המדרגות לבד." העד ציין כי כאשר התחיל לעבוד לא סיימו את עבודות הטיח ולאור סכסוך בין הנתבע לקבלן הפועלים הערבים לא הגיעו יותר. אני סבור כי עד זה ככל שעבד בבית הנתבע עבד בזמנים שונים ומאוחרים לעבודת התובע ועל כן עדותו אינה מעלה ואינה מורידה.

עדות התובע: התובע העיד בבית המשפט כי הוא עובד כטייח למעלה מארבעים וחמש שנים. מניסיונו אתרי בניה אינם מקום נקי, אחרי עבודות הטיוח בדרך כלל עושים ניקיון כללי ואז הרצף מתחיל עבודתו.התובע העיד כי בזמן שהתהלך לא הסתכל על כל פסיעה שלו כי היה במהלך העבודה. באשר לתאונת הנפילה העיד התובע כי הוא ירד במדרגות, הניח את הרגל ונפל מיד לאחר מכן. התובע הסכים כי לאחר שעובדים יש שאריות של טיח, קרשים ופסולת, ושם דורכים עליהם מחליקים אולם התובע ציין כי לא ראה את הטיח היות והוא היה מכוסה בחול. התובע ציין כי לא היה מעקה לאחוז בו בעת הירידה במדרגות.

חוץ ממנו, התובע העיד כי עבדו עוד שני פועלים מהגדה והיתר מהשטחים. התובע הסכים כי כשעובדים בטיח מגרדים את הקירות ומשם יורד טיט לרצפה. התובע ציין כי: "בזמן שעושים טיח, כל האולם הזה עושים טיח אז הטיט נופל בצמוד לקיר. בחדר המדרגות היה פתח גדול בתקרה, יש שם פיגומים, לא היה מעקה כי לא שמים מעקה לפני שגומרים את הבית, היו פיגומים ולא שמו מעקה, אני נפלתי על הטיח שהיה זרוק שם...היה מורכב פיגום לקומה השניה, היה סגור עם לוחות, זורקים את הלכלוך מלמעלה על המדרגות למטה מהפיגום".

התובע העיד כי ביום התאונה עבד עם כל הפועלים מהשטחים ומהגדה, אחראי הניקיון והמגישים. לא היה אור מלמעלה כי מדובר היה בפיגום סגור אשר האפיל על המקום. לפני התאונה התובע העיד כי עבד במקלט שם היה אור חלש אור אחד, כאשר נפל במדרגות החזיק שפכטל בידו. התובע העיד כי באותו יום לא עשו עבודות טיוח במדרגות וביקש לרדת למרתף להביא משם שני דליי טיט.

התובע הסביר כי טיפס במדרגות ואחז במעקה ולאחר מכן תיקן עצמו וציין כי לא היה מעקה אלא צינורות של הפיגום בהם אחז.

התרשמתי כי, התובע עבד בהעדר פיקוח ממשי מטעם מנהל עבודה מוסמך או אפילו בעל הבית הנתבע 1, אשר לא נכח באתר בעת התאונה וזאת בניגוד לתקנות העבודה. ומשכך, לא היה מי שיוודא כי אכן המדרגות היו נקיות משאריות פסולת עת עבד התובע. יתירה מזו התרשמתי כי עד ההגנה, עובד הכללי עבד בבית בזמנים שונים ומאוחרים לעבודת התובע ועל כן איני יכול להיעזר בעדות זו. באשר לטענת התובע כי לא היתה תאורה מספקת במקום, הרי שטענה זו לא נכתבה בכתב התביעה וגם לא הוכחה כלל. לפיכך סבורני כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע.

הטענה לפיה היות התובע טייח ותיק ומקצועי ועל כן לא חלה על הנתבעים כל אחריות לתאונה אינה יכולה להישמע."...נפסק לא אחת כי המעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של עובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו (ראה ע.א. 323/56, 342 בעמ' 143, ע.א. 422/62 בעמ' 592, ע.א. 688/79 יזבק נ' קוסטו פד"י לו' (1) 785, 790).

אשם תורם:
22. סבורני כי יש מקום להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 20% מן הנימוקים הבאים: התובע העיד על עצמו כי הוא טייח מקצועי העובד באתרי הבניה שנים רבות. התובע גם מעצם תפקידו ומקצועו כטייח הכיר את אופן עבודת הטייחים והתרשל בעצמו בשיטת עבודתו. היה על התובע לוודא כי המדרגות פנויות מכל מכשול בטרם עלייתו בהן. אם כך אני סבור כי אחריות הנתבעים הנה בשיעור של 80% וכן אחריות בשיעור של 20% על כתפי התובע עצמו.

אומדן הנזקים:
הנכות הרפואית:
ביום 24.12.07 לאחר שהסכימו הצדדים, ולאור הפער בין חוות הדעת שהציגו הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, את פרופ' סלעי משה, מומחה לאורטופדיה אשר בדק את התובע ביום 20.2.08 וקבע בחוות דעתו כי, תמוהה בעיניו העובדה כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי במיון רק יום לאחר התאונה כיוון ששבר מהסוג ממנו סבל התובע הנו כואב ביותר ואינו מאפשר ללא קיבוע כל תנועה או הליכה. התובע נותח ובוצע קיבוע השבר על ידי מסמר אשר התאחה בעמדה טובה. אולם עניין זה דן בשאלת מהימנות ולא בשאלה רפואית ועל כן איני מאמץ חלק זה בחוות הדעת.

בעת הבדיקה המומחה צין כי התובע הולך עם מקל ביד ימין ונשען עליו בצורה מופגנת. עם זאת בעת לבישה ופשיטת הבגדים עומד ואף מבצע צעדים בחדר הבדיקה ללא מקל. המומחה מציין כי אין לו הסבר מדוע מופגנת ירידת התחושה בכל רגל ימין. בבדיקת תנועות הירך הישירה והעקיפה נצפית לכל היותר הגבלה קלה בתנועות, אותה ניתן לייחס בחלקה לקצה המסמר הבולט מהעצם. בדיקת עמ"ש מותני נמצאה תקינה.

לאור כל האמור העריך המומחה את נכותו האוטופדית הצמיתה של התובע עקב התאונה: 15% על פי סעיף 48 (1) ו' לקובץ תקנות המל"ל עקב הגבלה בחלק מתנועות מפרק הירך.

המומחה העריך כי תהליך הוצאת מסמר בניתוח בהרדמה כללית - תהליך של שעה ולאחריו אשפוז יומיים ובעקבותיו דרגת אי כושר לששה חודשים, הוא תהליך אשר יפחית את נכותו הצמיתה של התובע לכדי 5%-10% בלבד ותהליך זה ישפר גם את התנועות והכאבים מהם סובל התובע.

בכל האמור בבדיקותיו וקביעת הנכויות אני מאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

נכות תפקודית:
התובע צין כי לא חזר לעבוד כי לא היה לו לאן לחזור. עבודתו היא עבודה פיסית קשה וכעת בגין התאונה הוא אינו יכול לעמוד על הרגל בסוג כזו של עבודה. אם היה יכול להשתלב בעבודה קלה היה עושה כן. כיום לאחר השיקום של המוסד לביטוח לאומי מתפרנס מקצבת אבטחת הכנסה בסך של 2700 ₪.

מומחה בית המשפט העריך כי התובע סבל מנכות זמנית בשיעור של 100% לחצי שנה ולאחר תקופה זו שלושה חודשים של אי כושר בשיעור של 50%. בתום התקופה נכות צמיתה כפי קביעתו. מעבר לכך אינו צופה החמרה או צורך בטיפולים רפואיים או מגבלה בעבודתו.

ככל העולה מתיק המל"ל שצורף התובע שולב בסדנת הרגלי עבודה ביום 31/10/06 במרכז השיקום אל טירה. לפי מכתב מיום 28.2.07 עולה כי : "במהלך שהותו במרכז הנ"ל התמיד בנוכחותו, הקפיד על לוח זמנים והשתדל לעבוד בסדנה בעבודות כמו, הרכבת גופי תאורה, הדבקת מכסים וקופסאות וספירתם. שיתף פעולה עם המדריכה ויישם את ההוראות כמו שצריך. הנ"ל עבר תהליך השמה בעזרת עובד ההשמה, חיפשו יחד מקומות עבודה בתחום השמירה ועדיין ממתין לתשובות המעסיקים". מחודש מרץ 2007 התובע מקבל הבטחת הכנסה.

אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור נכותו הרפואית, 15%. איני מקבל את עמדת התובע לפיה יש לקבוע את נכותו הרפואית בשיעור מלא וזאת מן הטעמים הבאים:
א. אין להתעלם מן העובדה כי גם בגין נסיבותיו האישיות של התובע שאינן בזיקה לתאונה מונעות ממנו השתלבות למסגרת תעסוקתית.
ב. התובע השתלב במסגרת שיקומית בה תפקד לשביעות רצון הממונים. ככל העולה ממכתב זה התובע יכול לעבוד במסגרות שונות.

בסיס השכר:
התובע העיד כי משנת 2005 עבד כשכיר והשתכר על בסיס יומי אצל מעסיק בשם "מועייד עיראקי" ולפני כן עבד אצל אחיו כשכיר. שעות העבודה התחילו בשעה שמונה בבוקר ועבד איתו גם פועל שתפקידו היה להגיש.
ככל העולה מאישור בדבר דמי הפגיעה, גמלתו חושבה על פי בסיס רבע שנתי בשיעור של 13,351 ₪ כלומר סך של 4,450 ₪ לחודש נכון ליום 7.6.05 ובשערוך ליום זה: 5,421 ₪ (בתוספת הצמדה ללא ריבית).

אובדן הכנסה לעבר:
על פי חוות דעת המומחה הרפואי,התובע שהה בנכות מלאה מיום התאונה ועד ליום 7.12.05 (6 חודשים) על כן 6 חודשים X 5,421 ₪ = 32,526 ₪ .
התובע שהה בנכות חלקית בשיעור 50% מיום 7.12.05 ועד ליום 7.3.06 (3 חודשים) על כן 3 חודשים X 5,421 ₪ X 50% = 8,131 ₪ .
התובע שהה בנכות חלקית מיום 7.3.06 ועד ליום 31.10.06 (7 חודשים, יום השתלבותו במחלקת השיקום) על כן 7 חודשים X 5,421 ₪X15% = 5,692 ₪ .
התובע יליד 20.10.44 הגיע לגיל 67 ביום 20.10.11 , בשל נסיבות התיק סבורני כי יש מקום להעריך פיצוי גלובלי נוסף בסך של 100,000 ₪ בגין תקופה זו.
סך הכל אובדן הכנסה לעבר: 146,349 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
התובע ציין כי מיום חתונתם, אשתו עקרת בית. היא סייעה לו רק בזמן החלמתו מהניתוח כך גם ילדיו. פיצוי בסך של 15,000 ₪. פני עתיד- לא הוכח כי יש מקום לפיצוי מעבר לתקופת הנכויות הזמניות שנפסקו.

הוצאות רפואיות נסיעה ושונות:
המומחה העריך כי תהליך הוצאת מסמר בניתוח בהרדמה כללית - תהליך של שעה ולאחריו אשפוז יומיים ובעקבותיו דרגת אי כושר לששה חודשים, הוא תהליך אשר יפחית את נכותו הצמיתה של התובע לכדי 5%-10% בלבד ותהליך זה ישפר גם את התנועות והכאבים מהם סובל התובע.

התובע התייחס להמלצה שניתנה לו לבצע ניתוח אשר יפחית את מוגבלותו, כאביו ואת אחוזי הנכות. התובע הסביר כי הוא אינו צעיר, בן 64, לא ניתן להוציא את המסמר והוא חושש שאם ייפול אחרי הניתוח שוב מצבו יחמיר. פיצוי גלובלי פני עבר ועתיד בסך של 20,000 ₪.

כאב וסבל:
התובע נחבל פגיעות אורטופדיות ברגלו, אושפז לשבוע, נקבעו לו נכויות זמניות לשעה חודשים, סובל מקשיים ומכאבים בשל המסמר ברגלו גם על פי חוות דעת מומחה בית המשפט. כיום אינו עובד על פי נסיבות תיק זה פיצוי בסך של 100,000 ₪ הנו ראוי.

סך הכל לתביעה זו:
פיצוי בסך של 281,349 ₪ בניכוי אשם תורם בשיעור של 20%- 225,079 ₪ לפני ניכויי המל"ל.

ניכויי המל"ל:
התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 9,719 ₪ מיום 18.9.07 ובשערוך ליום זה: 12,249 ₪.
התובע קיבל מענק נכות בסך של 29,573 ₪ מיום 14.1.09 ובשערוך ליום זה: 34,055 ₪.
התובע קיבל דמי הכשרה – הקניית הרגלי עבודה בסך של 4,126 ₪ מיום 6.2.07 ובשערוך ליום זה: 5,473 ₪.
משקבעתי כי העדר העסקתו של התובע אינה כולה מהתאונה איני מוצא לנכות את גמלת הבטחת ההכנסה אותו קיבל התובע.
סך הכל ניכויים: 51,777 ₪.

סך כל התביעה לאחר הניכויים: 173,302 ₪.

סוף דבר:
הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד, את סכום התביעה בסך של 173,302 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20%. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום זה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעים ישאו בשכ"ט מומחה בית משפט בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום למומחה ועד ליום התשלום בפועל. וישיבו לתובע את סכום אגרות בית המשפט בהן נשא וכן את עלות חוות הדעת הרפואית מטעמו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום ששילם התובע ועד ליום התשלום בפועל.

5129371
54678313
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זאהר קאסם
נתבע: משה נסירוב
שופט :
עורכי דין: