ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אשר מנחם רוזנטל נגד ארגון המורים העל יסודיים סניף ירושלים :

בית דין אזורי לעבודה בירושלים

בפני כבוד הרשם כאמל אבו קאעוד

תובע

אשר מנחם רוזנטל

נגד

נתבעים

1.ארגון המורים העל יסודיים סניף ירושלים
2.מדינת ישראל

בית המשפט העליון ציין לא אחת כי כלל זה של סופיות הדיון בדמות "מעשה בית דין (והרלוונטי לעניינו הוא השתק פלוגתא) - אינו דבר של מה בכך ואינו טכני בלבד "אלא הוא כלל שימושי, המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר" (ע"א 253/84 ספיר נגד ספיר, פ"ד מב(3) 14, בעמ' 19).

פסק דין

עניינה של התובענה דנן בזכותו של חבר ארגון המורים, גמלאי, לקבלת דמי שי לחג. המחלוקת העיקרית שנתגלעה בין הצדדים היא בשאלה אם חלה על התובע חובה לשלם דמי חבר מלאים כתנאי לקבלת השי.

התובענה שלפניי, הינה 'גלגול' שני של תביעה קודמת אשר הוגשה על ידי התובע לבית דין זה, באותו עניין, והוכרעה בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. כמו כן, העניין שבא לפתחו של בית הדין בשנית, הוכרע במסגרת הערכאה הראשונה של מוסד השיפוט הפנימי של ארגון המורים – הוא בית דין חברים של הארגון, ועל החלטתו לא הוגש ערעור. כתוצאה מכך, נדרשתי להכריע אם דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין ו/או העדר עילה.

טענות הצדדים

טענות התובע

בפי התובע טענות כרימון כנגד הנתבעים בכלל ובפרט כנגד ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות (לעיל ולהלן: "ארגון המורים" או "הארגון" לפי העניין). התובע נטל לעצמו חירות להגיש לבית הדין כתבי בית דין רבים, גדושים בטענות וברטוריקה שלא בהכרח נגעה לעניין. נתייחס להלן לעיקר הטענות הנוגעות למחלוקת שבין הצדדים.

לטענת התובע, הוא זכאי לדמי השי לחג, ולחילופין להשבת דמי החבר ששילם ביתר, בשנים 2008 ואילך, מתמצית הטיעונים שלהלן:

התובע יצא לגמלאות ב- 1.9.2000;

ממועד יציאתו של התובע לגמלאות, למעט שנת הלימודים תשס"ח (2007-2008) הוא עבד בתחום ההוראה;

לטענת התובע אין לראות בו כמי 'שעסק בהוראה' כהגדרת ביטוי זה בתקנון הארגון, שכן, הוא הועסק באמצעות חברת כוח אדם ושכרו לא שולם לפי דירוג עובדי ההוראה, ועל כן לא חלה עליו, לטענתו, חובה לשלם דמי חבר מלאים;

לטענת התובע, משרד החינוך מחויב לשלם לחברי ארגון המורים שי לחג, מכוח הסכם קיבוצי בין הנתבעים;

אומנם עניינה של התובענה דנן הובא בפתחו של בית דין זה, במסגרת עב' 2008/09, אשר הסתיים בהסכמה, אולם לטענת התובע, הנתבע 1 לא קיים את חלקו על פי ההסכם;

התובע קובל גם כנגד החלטת מוסד השיפוט הפנימי של ארגון המורים - בית הדין לחברים – (לעיל ולהלן: "בית דין לחברים") אשר דחה את תביעתו אולם לא העלה טענות משפטיות של ממש כנגד ההחלטה;

לטענת התובע, ארגון המורים מתנכל לו על רקע התמודדותו על תפקיד יו"ר הארגון ומפלה אותו לרעה לעומת גמלאים אחרים;

טענות ארגון המורים

לטענת ארגון המורים יש לסלק את התביעה על הסף ולחילופין לגופה מתמצית הטיעונים שלהלן:

התובע אינו זכאי לדמי השי לחג עקב חובו לארגון המורים בגין דמי חבר שטרם שולמו; על התובע לשלם דמי חבר מלאים לארגון המורים בהיותו חבר ארגון, גמלאי העובד בהוראה; הואיל והתובע הועסק בהוראה, חלה עליו החובה לשלם דמי חבר מלאים, ומשלא עשה כן הוא אינו יכול ליהנות מכלל השירותים הניתנים לחברי הארגון ובכללם השי לחג;

התביעה הוגשה בחוסר סמכות עניינית, שכן התובע אינו נכנס בגדר סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, שכן אין עניינה של תביעה זו בתובענה בין "עובד" לבין ארגון עובדים, ואין עניינה של תביעה זו קשור ל"חברות" או לתחום פעילותו של הארגון "בענייני עבודה";

בתביעה זו קיים מעשה בית דין, שכן עניינה הוכרע במסגרת עב' 2008/09 רוזנטל נ' ארגון המורים, שנדונה בפני בית דין זה, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פס"ד, בקשר לכל הסוגיות המועלות שוב בתביעה זו;

התובע לא מיצה את הליכי השיפוט הפנימיים בארגון המורים כאשר בחר שלא להגיש ערעור על החלטת הערכאה הראשונה של בי"ד חברים בעניינו;

יש לראות בהחלטת בי"ד חברים פסק בוררות, והתובע לא העלה בתביעתו טעם כלשהו בגינו יש לבטל פסק הדין של בי"ד חברים שהינו פסק בוררות;

בי"ד לחברים דן בעניינה של תובענה זו, ודחה בפסק דין מנומק את תביעת התובע;

התובע הינו גמלאי אשר לא מועסק על ידי המדינה ולכן בדין לא מקבל כל שי לחג ממשרד החינוך; דמי השי לחג משולמים מקופת ארגון המורים בלבד, אשר ממומנת מדמי החבר המשולמים על ידי כל חברי ארגון המורים;

התביעה דנן היא אחת מ-14 הליכים שהוגשו על ידי התובע נגד ארגון המורים במטרה להתנגח בארגון בעיקר כנקמה על כישלונו בבחירות האחרונות שנערכו בארגון במסגרתן לא נבחר התובע על ידי ציבור ארגון המורים לייצגו;

טענות משרד החינוך

לטענת משרד החינוך יש לסלק את תביעתו של התובע על הסף ולחילופין לגופה, מתמצית הטיעונים שלהלן:

אין בין התובע למדינה יריבות. התובע מעולם לא היה עובד של משרד החינוך באי אילו מהמסגרות של המשרד ולא דרכו אלא, רק בבעלויות שונות. התובע אינו גמלאי של המדינה ועל כן אינו זכאי לדמי שי לחג מהמדינה מכוח הוראות התקשי"ר או מכוח כל הוראה אחרת;

המדינה מתקצבת את ארגון המורים בגין שי לחג, עבור מורים פעילים או גמלאי משרד החינוך בלבד;

החל מצאתו לגמלאות מקבל התובע את גמלתו ממבטחים שם היה מבוטח ערב צאתו לגמלאות והמדינה משתתפת באופן חלקי בקצבה וזאת מכוח הסכמי הרציפות. הואיל ושי לחג אינו חלק מהמשכורת הקובעת, השתתפות המדינה אינה נוגעת לרכיב זה;

ההליך בבית הדין

כמצוות סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובשים לב לסכום התביעה, הדיון בתובענה התקיים במסלול של דיון מהיר ומבלי שהצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית.

ביום 12.2.12 התקיימה ישיבה מקדמית במסגרתה הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד כל החומר המצוי בתיק. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ופסק הדין ניתן בהתאם.
דיון והכרעה

לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות, ושמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ונימוקיי מפורטים להלן.

מעשה בית דין

טענותיו של התובע בפנינו נבחנו ונדונו בהליך הקודם, ובהקשר זה קם "השתק פלוגתא" שכן מדובר באותם צדדים ובעילה שנדונה והוכרעה, ובית הדין לא יידרש לכך בשנית.

טענות ארגון המורים שהועלו בפני בית הדין בהליך דנן, הועלו כנגד התובע בהליך הקודם.

המחלוקת בין הצדדים הסתיימה בפסק דין של השופטת יפה שטיין, אשר נתנה להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין. בהתאם לפסק הדין, היה על התובע להסדיר את חובו לארגון המורים על מנת לקבל את השי לחג.

בית המשפט העליון ציין לא אחת כי כלל זה של סופיות הדיון בדמות "מעשה בית דין (והרלוונטי לעניינו הוא השתק פלוגתא) - אינו דבר של מה בכך ואינו טכני בלבד "אלא הוא כלל שימושי, המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר" (ע"א 253/84 ספיר נגד ספיר, פ"ד מב(3) 14, בעמ' 19).

פסיקה עניפה קבעה כי על מנת שיקום מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, צריכים להתקיים ארבעה תנאים: האחד - זהות בין הצדדים, בין חליפיהם או בין מי שיש להם "קרבה משפטית" בשתי ההתדיינויות, השני - זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון והוכרעה בפסק הדין שניתן בהתדיינות הראשונה לבין הפלוגתא הנדונה בהתדיינות הנוספת, השלישי - בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא עובדתי פוזיטיבי ביחס לפלוגתא והרביעי - ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לתוצאה הסופית בהתדיינות. (ראו, למשל: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642 (2000); ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.2007).

חשוב להבהיר כי הדברים נכונים גם באשר לפסק דין שנתן תוקף להסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת ההתדיינות, כפי שהובהר בע"א 88/ 601 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר מז (2) 441, עמוד 450:

"חרף השוני בין פסק דין בהסכמה לבין פסק-דין "רגיל", ניתן לכללי ההשתק, על ענפיהם השונים, תוקף גם בנסיבות שבהן יושב סכסוך על ידי פסק-דין בהסכמה.
ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון: משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלה נועד, קרי - יישובם הסופי של סכסוכים".

בענייננו, המדובר בפסק דין שהתקבל בהליך הקודם בין התובע לנתבע 1, באותם השאלות שבמחלוקת בתיק דנן. פסק הדין בהליך הקודם, הכריע בשאלות שבמחלוקת בכך שקבע, הלכה למעשה, כי על התובע לשלם את דמי החבר כתנאי לקבלת השי לחג.

גם אם היה יסוד לטענת התובע, אשר הועלתה לראשונה בדיון שהתקיים ביום 12.2.12 ולא הוכחה, כי הנתבע 1 לא קיים את פסק הדין בהליך הקודם, אין מקום לשוב ולהידרש לתביעה נוספת באותו עניין והיה על התובע לנקוט בהליך אחר.

מכאן, בין התובע לנתבע 1 קיים "מעשה בית דין" אשר סיים באופן סופי ומוחלט את ההתדיינות בינם והתובע אינו יכול כעת, במסגרת התדיינות נוספת, לחלוק על כל קביעה, משפטית או עובדתית, של פסק הדין בהליך הקודם מכוח עקרון סופיות הדיון.

כפי שנראה להלן, עניינו של התובע התברר שוב, לאחר פסק הדין בהליך הקודם, וזאת במסגרת מוסד השיפוט הפנימי של ארגון המורים, וגם מכוח פסק הדין שהתקבל שם, דין תביעתו של התובע נגד הארגון להידחות.

התובע לא מיצה את ההליכים הפנימיים מכוח תקנון הארגון

אין חולק כי התובע הינו חבר ארגון המורים ומתוקף חברותו זו קיבל על עצמו למלא אחר הוראות תקנון הארגון המחייבות.

מהותו וסמכותו של בית-דין חברים נקבעו בסעיפים 58-64 לתקנון הארגון (נספח ו' לכתב ההגנה מטעם ארגון המורים). בסעיף 58 הוגדר בית-דין חברים כך: "בית דין חברים הוא מוסד לשיפוט פנימי בענייני הארגון ואשר מורכב מנציגי הסניפים".

סמכותו העניינית של בית-הדין נקבעה בסעיף 62 לתקנון שזה לשונו:

"בית הדין ידון בכל סוגיה שתובא לפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין הארגון ו/או בעלי תפקידים בו ו/או מוסד ממוסדותיו ו/או חבר מחברי הארגון לרבות סכסוכים או מחלוקות בין חברים הארגון. לא היה נושא הסכסוך או המחלוקת קשור לארגון, למוסדותיו, לפעילות בארגון או לחברות בו – לא ידון בית הדין בעניין".
בענייננו אין חולק כי זכותו של חבר ארגון המורים לדמי שי לחג באה בגדר סעיף 62 לתקנון, והסמכות לדון במחלוקת בעניין זה נתונה לבית ביד לחברים. התובע לא טען אחרת, הכיר בסמכותו של בית הדין לחברים, והסתפק בהעלאת טענות בעלמא כנגד החלטת בית הדין לחברים, מבלי למקד את יהבו בטענות משפטיות ענייניות.

התובע אף פנה לבית דין לחברים, לאחר פסק הדין בהליך הקודם, ופסק הדין של בית דין חברים ניתן ביום 3.10.2010 (מצורף לכתב התביעה). אולם, התובע לא מיצה את זכותו הקבועה בסעיף 64 לתקנון הארגון ולא ערער על החלטת בית דין לחברים (ראה בעניין זה החלטת בית דין לחברים מיום 14.11.10 המצורפת לכתב התביעה). משכך, הפך פסק-הדין של בית דין לחברים בערכאה הראשונה, לחלוט.

הלכה מושרשת היא כי תביעה של עובד נגד ארגונו תבוא בשערי בית-הדין בתנאי, שקודם מיצה את האפשרויות הקבועות בתקנון הארגון לשם השגת המבוקש (ראה: דב"ע מט/3-46 שני – ועד עובדי מערך הניסויים רפא"ל פד"ע כ 404, בעמ' 406; פרנסוא ח'ליל עג'אג' נ' הפועל שפרעם, עבודה ועוד לג (12) 25; דב"ע מט/3-46 משה שני נ' ועד עובדי מערך הניסויים רפא"ל, עבודה ועוד כב(1) 135; ע"א 835/93, רע"א 2835/92 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פדי מט (2) 793; תב"ע (ת"א) נו/3/118 בייטנר זהבה נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, לא פורסם, מיום 1.5.96).

בית-הדין לעבודה אינו בא במקום הרשות המוסמכת מכוח הוראות התקנון. אמנם, בסמכותו של בית-הדין להפעיל ביקורת שיפוטית על פסיקת הרשות המוסמכת אך זאת רק לאחר מיצוי ההליכים שנקבעו בתקנון (ראה: דב"ע לה/1-5 מרקוביץ – ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פד"ע ו 197; דב"ע מד/3-5 איגוד המשפטנים – ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, פד"ע ט"ז 62).

לעניין הימנעות מהתערבות של בתי המשפט כל עוד לא מוצו ההליכים על ידי הטריבונאל המשמעתי, כתב השופט אור בע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן לקידום כדורסל נשים ואח', פ"ד מד (2) 806:

"כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולנטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות את אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולנטריים, שכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים... פנייה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פנייה לבית המשפט, יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולנטריים למיניהם לבית המשפט".

בתי הדין לעבודה הדגישו לא אחת את החשיבות שבמתן תוקף למוסדות שיפוט פנימיים, ובלשון הנשיא (בדימוס) סטפן אדלר בע"ע 1504/04 ד"ר אבין – מכבי שירותי בריאות, פד"ע מ 505:

"חשיבות רבה נודעת לאוטונומיה של השותפים ליחסי עבודה. על-פי השיטה במשפט העבודה הישראלי, הותיר המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, במסגרת האוטונומיה שלהם, את הכוח והסמכות לקבוע את תוכנו של הסכם קיבוצי. מקום בו במסגרת הסכם קיבוצי מוקם מנגנון מיוחד להכרעה בסכסוכים בין המעסיק לבין עובדיו, תחת בירור הסכסוך בבית-הדין, יש להתחשב, ככל האפשר, ברצון הצדדים. עקרון זה תקף גם לגבי הסכמות של השותפים ליחסי עבודה בעניין ועדות פריטטיות והעברת סכסוכים להליך בוררות או לגישור. כך, במקום עבודה מאורגן, כאשר ארגון העובדים מהווה כוח מאזן לכוחו של המעסיק, יש לכבד את רצונם של הצדדים, שהנו פרי של משא ומתן ביניהם, ליישב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות. משהוקם במקום עבודה מאורגן מנגנון ליישוב סכסוכים, לרבות הליך בוררות, חזקה כי שני הצדדים דאגו לתקינות ולהגינות של המנגנון, שכן הדעת נותנת ששני הצדדים חפצים במנגנון ניטרלי אשר יכריע בסכסוכים באופן ענייני, נכון, יעיל והוגן".

ראה בעניין זה גם את פסק הדין ע"ע 1586/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסימנרים ובמכללות נ' תמר זסלנסקי ואח', פד"ע מ' 557.

משלא מיצה התובע את זכותו בבית דין לחברים ולא הגיש ערעור על החלטת הערכאה הראשונה כאמור לעיל, אין להיזקק לתביעה בבית הדין.

מעבר לצורך יצוין כי החלטת בית דין לחברים בעניינו של התובע סבירה ומבוססת והתובע לא הצביע על טעם כלשהו המצדיק את התערבות בית דין זה בהחלטה. זאת ועוד, החלטת בית דין לחברים זהה לתוצאה אליה הגיעו הצדדים בעצמם, במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית דין זה, ולפיה חלה חובת תשלום מלאה על התובע לשלם דמי חבר וכאשר דמי החבר ישולמו במלואם לארגון המורים, תהיה חובה על הארגון להעביר לתובע את השי השנתי.

התובע עוסק בהוראה ועל כן חלה עליו חובה לשלם דמי חבר מלאים

כאמור לעיל, יש לסלק את תביעתו של התובע מחמת מעשה בית הדין ומשום שלא מיצה את ההליכים במוסדות השיפוט הפנימיים של ארגון המורים. מעבר לצורך, ובקליפת האגוז נראה כי דין הטענה כי לא חלה על התובע חובה לשלם דמי חבר מלאים להידחות אף לגופה.

תקנון ארגון המורים קובע את זכויות החברים בארגון אך גם את חובותיהם. בין חובות חברי הארגון החובה לשלם מיסי חבר, באופן שוטף ובמועד (סעיף 10.2 לתקנון).

בהתאם לסעיף 44.2 לנוהל "טיפול דמי חבר מס' AD-10-00" (נספח ז' לכתב ההגנה מטעם הארגון) "חבר ארגון פנסיונר שעובד בהוראה" ישלם דמי חבר מלאים להבדיל מ"חבר ארגון פנסיונר" שעליו לשלם דמי חבר מופחתים.

התובע נותן פירוש מצומצם לביטוי "עובד בהוראה" וטוען שהוא למעשה חבר ארגון פנסיונר שאינו עובד בהוראה שכן, הוא הועסק באמצעות חברת כוח אדם ושכרו לא שולם לפי דירוג עובדי ההוראה. אין בידי לקבל פרשנות זו משני טעמים עיקריים.

הגדרת המושג "מורה" בתקנון הארגון

בסעיף ההגדרות בתקנון הארגון, הוגדרו המושגים 'מורה' ו"הוראה" באופן רחב ביותר, כדלהלן:

"5.2. "מורה" – אדם שהוא כשיר להורות בבית ספר על יסודי, המועסק בהוראה בחינוך על יסודי, ומקבל את שכרו לפי דירוג עובדי הוראה, לרבות מורה בחל"ת, בגמלאות, בשליחות, בעל הכשרה להוראה בחינוך העל יסודי.

5.3. "הוראה" – עבודה עם תלמידים בחינוך על יסודי, לרבות ייעוץ חינוכי, ניהול בתי ספר, הדרכת מורים, פיקוח, ניהול מחלקות לחינוך בתאגידים שונים וכן הדרכה במוסדות פנימייתיים".

מעיון במכלול מרכיבי המושג "מורה", ברור כי אין מדובר בתנאים מצטברים כפי שניתן להניח מקריאת הרישא של הסעיף בלבד, שכן מהסיפא ברי שאין הכרח כי אדם יועסק בזמן נתון בהוראה בחינוך העל יסודי כדי להיכנס לד' אמות המושג "מורה", והוא יוגדר כמורה גם אם הוא בגמלאות או בחל"ת ואינו מקבל שכר כלל.

כפועל יוצא, אין כל יסוד לאבחנה בין מורה העוסק בהוראה על פי הגדרת מושג זה בתקנון הארגון לבין מורה העוסק בהוראה באמצעות חברה קבלנית.

אין מחלוקת בין הצדדים כי גם התובע זכאי להגנה של ארגון המורים על אף ששכרו אינו משולם לפי דירוג עובדי ההוראה. תכלית תשלום דמי החבר הינה לצורך קבלת שירותים מהארגון וברור שגמלאי שעוסק בהוראה, ללא קשר לצורת תשלום השכר או למקום העבודה, נדרש יותר לשירותים מארגון המורים מגמלאי אשר אינו עוסק בהוראה ועל כן, יידרש לשלם יותר.

על כן הדרישה מהתובע לשלם דמי חבר מלאים, גבוהים יותר מגמלאי שאינו עוסק בהוראה כלל, דרישה סבירה ולגיטימית היא.

יש להעדיף פרשנות מרחיבה לביטוי "עובד הוראה"

כפי שבית דין לחברים קבע, הפרשנות של התובע לביטוי "עובד בהוראה" עלולה לפגוע באלפי עובדי הוראה שהם חברי הארגון אך מקבלים את שכרם שלא לפי דירוג עובדי ההוראה שכן משמעותה כי מורים אלו אינם זכאים להגנה של ארגון המורים. על כן, יש להעדיף פרשנות המרחיבה את רשת ההגנה של הארגון על זו המצמצמת אותה.

בנסיבות אלה ומשלא עמד התובע בחובתו לשלם דמי חבר מלאים, הוא אינו זכאי לקבל דמי השי לחג.

הטענה שהועלתה על ידי התובע בדיעבד, לראשונה במועד הדיון שהתקיים ביום 12.2.12, ולפיה כביכול שילם את חובו לארגון, לא הוכחה וממלא סותרת את טענותיו עד לשלב זה ודינה להידחות.

לא מצאתי כל טעם בטענותיו של התובע לעניין התנכלות כביכול של ארגון המורים, וגיליתי כאמור, כי דרישת ארגון המורים כי ישלם דמי חבר מלאים, בדין יסודה.

נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה נגד ארגון המורים להידחות. התובע יהא זכאי לדמי השי לחג רק אם ישלם את דמי החבר המלאים ויסדיר את חובו כלפי הארגון. כמו כן, התובע אינו זכאי להשבת דמי החבר החלקיים ששילם, שכן הוא המשיך להיות חבר בארגון המורים ולא הוכיח כי לא נהנה מהגנת הארגון ומהטבות אחרות שהקנתה לו החברות בארגון.

בין התובע למדינה אין יריבות

התובע לא ביסס כל עילת תביעה נגד המדינה, ובתביעתו המתוקנת צמצם את הסעדים הנתבעים ממנה להוצאות משפט בלבד.

מעבר לצורך יוטעם כי התובע אינו גמלאי של משרד החינוך וטענות המדינה לפיהם היא מתקצבת את ארגון המורים עבור גמלאי משרד החינוך בלבד, לא נסתרו.

הן ארגון המורים והן המדינה הסכימו כי הארגון נושא בתשלום השי לחג לחבריו, מתוך כספי הארגון, המשולם באמצעות דמי החבר. עוד הראנו כי התובע זכאי לשי לחגים מארגון המורים, וזכאות זו מותנית בתשלום דמי חבר מלאים.

על כן, דין התביעה נגד המדינה להידחות אף היא.

הואיל ותביעתו של התובע נדחתה, לא מצאתי מקום לדון ביתר הטענות שהעלו הנתבעים.

הוצאות

כאמור, זוהי תביעתו השנייה של התובע בבית הדין זה באותו עניין, נוסף על ההליך שנקט בבית דין לחברים.

התובע פתח בהליך שני בבית דין זה, שלא כדין, והטריח את הצדדים ואת בית הדין שלא לצורך. נקבע כי חובתו של בעל דין להפעיל את זכויותיו הדיוניות בדרך מקובלת ובתום לב, וכי לעיתים עצם פתיחת ההליך משפטי כפול, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
ת.א. (אשד') 322/02 חדד יעקב נ' אורצ'רד מפעלי הדפסה בע"מ, ניתן ביום 25.12.08 (לא פורסם).

בנוסף, התובע הגיש בתיק זה כתבי בית דין רבים, מבלי שנרדש לכך, בחלקם הגדול הוא חזר על טענותיו שוב ושוב, נקט ברטוריקה בלתי עניינית בלשון המעטה, הפליג בטיעוניו למחוזות רחוקים כדוגמת השוואת תקנון ארגון המורים לחקיקה נאצית מתקופת הרייך השלישי ועוד.

בנסיבות אלה, נראה כי יש לחייב את התובע בהוצאות שישקפו את ריבוי ההליכים ואת אופן ניהולו על ידי התובע.

סוף דבר

אשר על כן, התביעה נדחית.

בהתחשב בתוצאת פסק הדין, התנהגות התובע, ובשים לב למיוחד שבמשפט העבודה, התובע ישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים, בסך 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין. לא ישולמו הוצאות המשפט במועדם, ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ערעור על פסק דין זה הוא ברשות בלבד.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין בדואר רשום לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אשר מנחם רוזנטל
נתבע: ארגון המורים העל יסודיים סניף ירושלים
שופט :
עורכי דין: