ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ערן בן-סימון נגד מדינת ישראל -אגף המכס :

בפני כבוד השופט רפי ארניה

המבקשת:
מדינת ישראל -אגף המכס
ע"י ב"כ עו"ד שירה קידרון - גוטליב

נגד

המשיב:
ערן בן-סימון
ע"י ב"כ עו"ד דוד מזור

בית משפט השלום בראשון לציון

החלטה

בקשה לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות התביעה ו/או מעשה בית דין בעניינה.
רקע
1. ביום 26.10.10, נתפס ע"י המשטרה, לאחר חיפוש שבוצע בבית המשיב, אופנוע מסוג סוזוקי RMZ 450 (להלן: "האופנוע").
על פי הנטען, האופנוע הינו אופנוע שטח האסור ביבוא לארץ. מאחר ולא נמצאו בידי המשיב האישורים המתאימים ליבוא האופנוע דנן, אישורים הנדרשים הן ממשרד התחבורה והן מאגף המכס, תפסה המבקשת את האופנוע בהתאם לסמכותה בסעיף 188 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המכס").
2. ביום 22.12.10 שלחה המבקשת למשיב הודעה על חילוט האופנוע בהתאם לסמכותה בסעיף 204 לפקודת המכס, בדואר רשום.
בהודעה זו הופנה המשיב לסעיף 192(א)(1) לפקודת המכס, אשר על-פיו הינו רשאי להגיש תובענה להחזרת התפוס לבית המשפט המוסמך, תוך חודשיים מתאריך ההודעה, וכי אם לא יעשה כן ייראה האופנוע כמוחרם.
ההודעה לא נדרשה, ולבקשת המשיב, נשגרה אליו ההודעה למכשיר הפקסימיליה שלו ביום 31.1.2011.
3. ביום 14.3.11 הגיש המשיב בקשה להחזרת תפוס (ה"ת 23835-03-11).
ביום 21.3.11 הוגשה לבית המשפט בקשה, בהסכמת הצדדים, להעביר התובענה לפסים אזרחיים.
ביום 27.3.11 נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, והוריתי על העברת התובענה כמבוקש, בכפוף לתשלום האגרה תוך 14 יום.
ביום 1.5.12 הגיש המשיב תובענה זו.
טענות המבקשת
המבקשת עתרה לסילוקה על הסף של התובענה משני טעמים כדלקמן:
התיישנות
4. על פי הנטען, התובענה התיישנה שכן סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס קובע הוראת התיישנות מהותית לפיה יש להגיש תובענה להחזרת תפוס תוך חודשיים ממתן הודעת החילוט, ואם לא נעשה כן – "יראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים".
בענייננו, ההודעה בדבר החילוט נשלחה בדואר רשום ביום 22.12.2010. התובענה הוגשה בהליך הנכון רק ב-1.5.11, ולכל הפחות ב – 27.3.11. כך או אחרת – התובענה התיישנה.
מעשה בית דין
5. המשיב הגיש את התובענה בהליך שגוי, ולאחר מכן, בית המשפט בהחלטה מתאריך 27.3.11. הואיל והתובע לא עמד בסד זמנים זה שקצב בית המשפט, הרי שלמעשה היא נדחתה, ונוצר מעשה בית דין המונע את בירור התובענה.
מעשה בית דין – דיון והכרעה
6. אחל דווקא בבירורה של טענה זו.
נכון הוא שבהחלטה בה"ת 23835-03-11, מיום 27.3.11, בית המשפט קצב למשיב 14 יום לתשלום האגרה והכשרתה להליך המתאים.
נכון גם כי המשיב לא עמד בסד זמנים זה.
דא עקא, התובענה לא נדחתה עקב המחדל הנ"ל, ולא ניתנה כל החלטה אופרטיבית הדוחה או מוחקת את התובענה. לא הוגשה כל בקשה לדחייתה, וממילא התובענה גם לא נדחתה. על כן, גם לא נוצר מעשה בית דין. לפיכך, דין טענה זו להידחות.
טענת ההתיישנות – דיון והכרעה
7. הוראת סעיף 192 לפקודת המכס קובעת כדלקמן:
(א)אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס ומסר בעל התפוס לגובה המכס תביעה עליהם, רשאי גובה המכס להוסיף ולהחזיק בתפוס ולעשות אחד משני אלה –
(1)לא לנקוט הליכים להחרמת התפוס אלא לדרוש מהתובע, בהודעה חתומה בידו, שיגיש נגדו תובענה להחזרת התפוס, ואם לא עשה זאת התובע תוך חדשיים מיום מתן ההודעה, יראו את התפוס כמוחרם ללא צורך בהליכים נוספים;
(2)להביא בעצמו לידי הגשת תובענה להחרמת התפוס.
(ב)אם תוך שלושה חדשים לאחר קבלת התביעה על התפוס לא דרש גובה המכס מהתובע להגיש תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(1), אף לא הביא בעצמו לידי הגשת תובענה כאמור בסעיף קטן (א)(2), יימסר התפוס לידי התובע.
8. טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי הוראה זו הינה הוראת התיישנות מהותית ומעת שחלפה התקופה הקבועה בה - פוקעת מאליה זכות התביעה. הואיל ותובענה זו הוגשה לאחר חלוף הזמן הקבוע בהוראה – הרי שדין התביעה להידחות.
לטענת המשיב אין המדובר בהוראת התיישנות מהותית ולכל היותר, הוראה זו הינה התיישנות דיונית. טענה זו לא נטענה "בהזדמנות הראשונה", דהיינו בהליך החזרת התפוס, ולפיכך פקעה זכותה של המבקשת לטעון אותה בשלב מאוחר יותר.
9. הפסיקה קבעה (ע"א 545/96 Sheridon Exim Ltd נ' רשות נמלים והרכבות) כי מארג החקיקה הרלוונטי שבפקודת המכס יוצר מהלך ארבע - שלבי:
ראשית – הטובין נתפסים על ידי המדינה, בהתאם לסעיף 188 לפקודת המכס.
שנית – המדינה מחליטה באם לחלט את הטובין או להשיבם למחזיק. החלטה זו הינה החלטה אזרחית – מינהלית.
שלישית – היה והחלטה על חילוט מתקבלת, שולחת המדינה למחזיק הודעה על כך תוך ציון זכותו להגיש "תובענה להחזרת תפוס" תוך חודשיים, לפי סעיף 192 לפקודה.
רביעית – היה התובענה אינה מוגשת כאמור, או שהיא מוגשת ובית המשפט מורה על דחייתה, הטובין מוחרמים, ועוברים לרשות המדינה (סעיף 204 לפקודת המכס).
10. האם נשמר סד זמנים זה בענייננו?
שנינו, כי ההודעה לפי סעיף 192 לפקודת המכס נשלחה למשיב בדואר רשום ביום 22.12.2010. אין חולק שהיא לא הגיעה לידיעתו, בנסיבות שלא הובררו. למעשה, לא ניתן להצביע על כך שהודעה זו הומצאה לו כדין.
המשיב קיבל – לבקשתו – את ההודעה בפקסימילה ביום 31.1.10, וביום 14.3.2010, דהיינו פחות מחודשיים לאחר מכן, הגיש בקשה בהליך פלילי להחזרת תפוס, תחת נקיטה בהליך אזרחי.
11. האם העובדה שהמשיב נקט בהליך דיוני שגוי גורמת לאובדן זכות תביעתו?
לטעמי התשובה הינה בשלילה.
המשיב טעה טעות שבדין. הטעות הינה סבירה ביותר. נקל להתבלבל בין "בקשה להחזרת תפוס" הנפוצה בדין הפלילי, לבין "תובענה להחזרת תפוס" שהיא נדירה בהליך אזרחי.
החשוב בעיני הוא שהמשיב לא שקט על שמריו. מעת שהומצאה לו ההודעה כדין עמד על זכויותיו, והגיש עתירה שבמהותה הינה נכונה, אם כי לא בהליך הנכון. אין לזקוף טעות דיונית זו לחובתו.
12. ניתן להשוות מקרה זה אל עילת ה"טעות שבדין" המהווה עילה להארכת מועדים לפי תקנה 528 לתקסד"א. לעניין זה ר' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית עמ' 771 שם נאמר:
"ניתן להכיר בטעות בדין כטעם מיוחד להארכת מועד, במקרה שבו הציפייה הלגיטימית של בעל הדין האחר לסופיות ההליכים אינה נפגעת. כאשר הערפל הדיוני שנוצר על ידי בעלי הדין במשותף הוא שהוביל לטעות, לא יכולה להיווצר ציפיה לגיטימית לסופיות רק בשל הכשל הדיוני"
13. יש לזכור כי הכלל הוא:
"משלא הוגשה תובענה להחזרת תפוס במועד האמור בסעיף 192 לפקודת המכס, יש לראות את התפוס כמוחרם וללא צורך בהליכים נוספים. "
(ת.א (ת"א) 63169/05 אסתר זילברמן נ' מחלקה משפטית מכס ת"א)
היינו, נעילת דלתות בית המשפט בפני המבקש עלולה לפגוע בקניינו. לפיכך, כל הוראה דיונית, הפוגעת בזכות המבקש מלהוכיח בעלות כדין בקניינו, יש לפרש בצמצום ובדווקנות. הדבר נכון שבעתיים, בשים לב לעובדה כי המחוקק קצב פרק זמן קצר ביותר להגשת התובענה, ובמיוחד בנסיבות הנידונות, בהן לא ניתן לאמר שנוצרה בלב המבקשת ציפיה לסופיות החילוט.
14. נוכח כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף של תביעה - נדחית.
אציין כי בנסיבות האמורות לא מצאתי לנכון להתייחס לשאלה האם עסקינן בהוראת התיישנות מהותית או דיונית, ואם דיונית היא – אימתי צריך היה לטעון את הטענה לראשונה. שכן, כפי שמצאתי, כך או אחרת – המשיב הגיש עתירתו במועד.

אני קובע כדלקמן:
ניתן בזאת צו לגילוי ועיון הדדי במסמכים לביצוע תוך 30 יום מהיום.
עד למועד הנ"ל ישלימו הצדדים הליכי שאלונים.
הצדדים יגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. לתצהירים יצורפו כל המסמכים אשר בדעת בעלי הדין להסתמך עליהם, לרבות חוות דעת מומחים, כקבוע בתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי.
מסמך שלא יוגש בהתאם לאמור לעיל, לא ניתן יהיה להגישו במועד מאוחר יותר.
המשיב יגיש תצהיריו עד ליום 15.6.12, עם העתק במישרין לב"כ המבקשת, והמבקשת עד ליום 15.9.12, עם העתק במישרין לב"כ המשיב.
מובהר בזאת, כי אין בעצם הכללת עובדה או נספח בתצהיר בכדי להכשיר ראיה שאינה קבילה לפי דיני הראיות, או להוות הרחבת חזית. במידה ולצד תהיינה הסתייגויות בהקשר זה לגבי תצהירי משנהו, תחול הוראת סעיף 5 להלן.
עד 20 יום לפני ישיבת קדם המשפט, ידאג כל אחד מהצדדים להמציא לתיק בית המשפט הזמנה מנומקת לזימון עדים שמסיבה כלשהי לא ניתן לקבל מהם תצהיר.
כל בקשה מקדמית שבכוונת מי מהצדדים להגיש, לרבות הסתייגויות ככל שתייהנה באשר לאמור בתצהירים או לנספחיהם, תוגש מבעוד מועד, עד ולא יאוחר מ-20 ימים לפני ישיבת קדם המשפט.
נקבע לקדם משפט ליום 14.10.12 שעה 13.00.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ב , 03 אפריל 2012 , בהעדר הצדדים

רפי ארניה, שופט


מעורבים
תובע: ערן בן-סימון
נתבע: מדינת ישראל -אגף המכס
שופט :
עורכי דין: