ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלאק סירפי נגד "אגד" אגודה שיתופית בע"מ :

בפני כבוד השופט דורון חסדאי

תובעת

מלאק סירפי
ע"י ב"כ עו"ד ס.כנאנה

נגד

נתבעות

1."אגד" אגודה שיתופית בע"מ
2.איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ר. המבורגר

בית משפט השלום בכפר סבא

פסק דין

מבוא ורקע כללי בתמצית

1. לפניי תובענת התובעת, ילידת שנת 1960, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק").

2. לטענת התובעת, ביום 27.10.08 היא נסעה באוטובוס שבבעלות הנתבעת מס' 1 ובהפעלתה אשר היה נהוג על ידי הנהג מר עאזם עפאת. לדבריה בעת שירדה מהאוטובוס היא נפלה על מדרגות האוטובוס "ואחר כך יצא ראשה מהאוטובוס אך גופה כולו היה על המדרגות, נוסע שהיה יורד מהאוטובוס דרס אותה בחלקי גופה ונוסע שירד מדלת האחורית לאוטובוס... דרס את ראשה וצווארה", באופן שנגרמו לה חבלות המתוארות בכתב התביעה (ר' סע' 1 ו- 2 לכתב התביעה).

3. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, בין היתר, כי נהג האוטובוס עצר את האוטובוס בתחנת האוטובוס על מנת לקלוט ולהוריד נוסעים, התובעת ככל הנראה ירדה מהאוטובוס, בגמר ירידת הנוסעים בתחנה וטרם שהחל האוטובוס לנסוע אישה שהלכה במדרכה כ- 5 מ' מהאוטובוס נפלה על גבי המדרכה. לשיטת הנתבעת, התובעת מעדה על גבי המדרכה ללא קשר לאוטובוס, נהג האוטובוס פתח את הדלת הקדמית ושאל את התובעת אם הכל בסדר והיא השיבה לו בחיוב (ר' סע' 7 ט'-י"ט בכתב ההגנה).

4. בהתאם להחלטתי מיום 12.1.11 ולאור הכחשת החבות והאירוע כפי שתואר בכתב התביעה, יוחד דיון לשמיעת ראיות לבחינת האירוע והאם מדובר אכן בתאונת דרכים.

5. מטעם התובעת הוגש תצהירה מיום 6.10.10 וכן תצהיר חברתה גב' מרים אבו נאג'מה ג'ושה אף הוא מיום 6.10.10.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של נהג האוטובוס מר עאזם עפאת מיום 19.1.12.

6. שמיעת הראיות התקיימה ביום 19.1.12 ולאחריה הגישו ב"כ הצדדים סיכומים קצרים בכתב.

המסגרת המשפטית

7. לצורך בחינת משמעות המושג "תאונת דרכים" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים יש לבחון 6 יסודות: המאורע עצמו; קרות נזק גוף; קיום קשר סיבתי; רכב מנועי; שימוש בו; מטרות תחבורה, זאת לאור ההגדרה הבסיסית: "תאונת דרכים – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" (ר' רע"א 10721/05 אליהו נ' יונאן ואחר' (9.11.06)).

8. קשר סיבתי עובדתי מתמצה לרוב בסיבה בלעדיה אין לקרות הנזק, הסיבתיות העובדתית עניינה בזיקה בין גורם פלוני לבין התוצאה המזיקה ובענייננו בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין נזקי הגוף, בחינת הזיקה תעשה במבחן תחבורתי (ר' פרשת יונאן, סע' י"א; י. אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", ירושלים 2005, 125).

קשר סיבתי משפטי - המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת קשר זה לאחר תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים הינו מבחן משולב של מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. מבחן הסיכון מתוחם על ידי מבחן השכל הישר ויש להוכיח, כי השימוש ברכב מנועי אכן תרם תרומה רלוונטית ממשית להתרחשות הנזק (ר' פרשת יונאן, סע' י"ב; דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח נ' מזאווי פ"ד נ"ז (3) 152-145).

9. בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748:

"הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים".

)ר' גם: י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" מהד' תש"ע – 2009, עמ' 1825-1830, 1841-1833).

דיון והכרעה

9. לאחר שנתתי דעתי לראיות שבאו בפניי וטיעוני ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא נפגעה "בתאונת דרכים" וכי תביעתה באה בגדרי החוק.

10. בכתב תביעתה, כמו גם בתצהירי העדות מטעמה, טענה התובעת בין היתר כי תוך ירידה במדרגות האוטובוס היא נפלה עליהן ואח"כ יצא ראשה מהאוטובוס ונוסע שירד מהאוטובוס דרס אותה בחלקי גופה ואחר שירד מהדלת האחורית דרס את ראשה ואת צווארה (ר' סע' 3 לתצהירה ותצהיר חברתה).

11. בהודעת התובעת על תאונת דרכים במשטרה מיום 3.11.08 (כשבוע מאוחר לאירוע) היא ציינה, בין היתר, כי עת שירדה במדרגות האוטובוס נפלה כתוצאה מלכלוך וחצצים שהיו על המדרגות ונגרם לה נזק בגופה (ר' מוצג נ/2).

12. השוואת האמור בתצהירים לעומת ההודעה מלמד על שוני מהותי בשני פרמטרים לפחות: האחד, בהודעתה ציינה כי נפלה במדרגות כתוצאה מלכלוך (ולא הזכירה דבר אודות אחרים אשר "דרסו אותה"). בתצהיריה הרחיבה אודות אלו "שדרסו" אותה אך לא ציינה דבר אודות הלכלוך שהיה לכאורה במדרגות.

13. מעיון בנ/2 אשר נכתב בסמוך לאירוע הרי שטענת התובעת היתה כי היא נפלה "כתוצאה מלכלוך וחצצים שהיו על המדרגות...". בחקירתה נשאלה התובעת באופן חזיתי מה גרם לנפילתה והשיבה "אני נפלתי אני לא יודעת איך נפלתי, אם בן אדם דחף אותי או משהו או שהיה משהו על המדרגות אני לא יודעת, חול או היה רטוב..." (עמ' 6 שו' 16-17).

14. בנסיבות הענין ותוך שאני נוקט משנה זהירות בהערכת עדותה של חברת התובעת ולאחר שבחנתי את תצהיר הנהג ואת עדותו בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח במידה הנדרשת כי האירוע אכן אירע כפי שתארה אותו על גבי מדרגות האוטובוס.

החברה בעדותה ציינה כי היא ירדה ראשונה והתובעת אחריה (וזאת בניגוד לדברי התובעת לפיה הרבה נוסעים ירדו לפניה – עמ' 5 שו' 30-29). ככל שאכן התובעת ירדה אחרי חברתה ספק בעיני אם החברה אכן ראתה את אשר היא מצהירה עליו בסע' 3 לתצהירה אשר נראה כחזרה על הדברים עליהם הצהירה התובעת בסע' 3 לתצהירה שלה.

15. מצאתי ליתן אמון בגרסת נהג האוטובוס, כי התובעת נפלה מחוץ לאוטובוס בזמן שהיתה כבר על המדרכה והספיקה לצעוד מספר צעדים עליה. מסקנה זו מתחזקת מהעובדה, כי הנתבעת סירבה להצעת נהג האוטובוס כי יזמין לה אמבולנס שיפנה אותה לבית החולים. סבורני, כי סירוב התובעת עולה בקנה אחד עם אי יחוס אחריות כלשהי לאוטובוס כגורם בנפילתה שאחרת היתה מסכימה להצעת הנהג לפינויה לבית החולים באם אכן נפגעה באופן ובנסיבות שתוארו על ידה.

16. כמו כן, איני מקבל את גרסת התובעת לפיה אותו אדם שדרך עליה התעלם מעובדת נפילתה ולא מצא להעניק לה עזרה ו"הוא אמר שהוא ממהר מצטער והלך" (עמ' 8 שו' 9-10).

17. רק בעדותה במסגרת החקירה הנגדית ציינה התובעת, כי אחרי אותו אחד שירד בדלת האחורית ופגע בראשה ירד אדם נוסף בשם אחמד חאסקיה אשר אמר לה "שהוא מפחד לבוא לבימ"ש, אני מכירה אותו מטירה והוא עזר לי וגם הוא נפל עליי מאחוריה אבל הוא תפס את הברזל של האוטובוס." (עמ' 6 שו' 20-18).

18. ככל שאכן קיים עד ראיה ישיר לאירוע (שאינו חבר של התובעת) יש מקום לתמוה מדוע לא מצאה היא לזמנו למתן עדות מטעמה בבית המשפט. איני מקבל דבריה כי הנ"ל "מפחד" לבוא ולהעיד. העובדה כי התובעת לא זימנה עד זה, אשר יכול היה לשפוך אור על האירוע, למתן עדות מטעמה מיוחסת לחובתה ומונעת אף היא קבלת גרסתה כמהימנה .

19. בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 נפסק, בין היתר, כי:

"מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (שם 763-762).

(ר' גם: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89, קופל נ' טלקאר פ"ד, מד (4) 602; ע"א 2275/90 חימה נ' רוזנברג פ"ד מז (2) 605, 614).

20. זאת ועוד, עיון במוצג נ/1 (מסמך המוסד לביטוח לאומי מיום 13.1.05) מלמד, כי התובעת סובלת מאפילפסיה ולדבריה היא נופלת פעם פעמיים בשבוע וכשהיא מתעצבנת היא נופלת על הרצפה. התובעת ציינה במסמכים הנ"ל כי היא סובלת מאפילפסיה משנת 1988 ויש לה התקפים של פעם פעמיים בשבוע. עובדה זו אשר יכול ומסבירה את נפילת התובעת עת פסעה על המדרכה (כגרסת הנהג) , כמו גם היות התובעת מוכרת על ידי המל"ל כנכה בשיעור 75%, לא הוזכרה על ידי התובעת בתצהיריה והיא נזקפת לחובתה (ר' עדותה בעמ' 4 שו' 26-8).

21. עוד מצאתי ליתן אמון בגרסת הנהג באשר למועד עריכת הדו"ח על תאונה שערך מיום 5.11.08 (הנספח לתצהירו) ועל נסיבות עריכתו, כפי שעמד עליהן בעדותו בעמ' 16 שו' 30-32 ועמ' 17 שו' 1-25. כמו כן, לא מצאתי הסבר הגיוני בפי התובעת מדוע, ככל שהיא אכן נפלה על מדרגות האוטובוס, לא ידווח על כך הנהג באופן מיידי לנתבעת ואף למבטחת שלה. אין לנהג אינטרס אישי באי דיווח האירוע (ככל שאירע על פי גרסת התובעת) בעוד שלתובעת אינטרס ברור שעניינה יוכר כאירוע הבא בגדרי החוק .

לסיכום

22. בהינתן האמור, נחה דעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח במידה המתחייבת כי עניינה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה של זו בחוק ומשכך דין תובענתה כנגד הנתבעות להידחות.

23. לפנים משורת הדין, בשים לב למצבה של התובעת, בלא קשר לאירוע נשוא התובענה, לא ינתן צו בדבר הוצאות.

24. המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מלאק סירפי
נתבע: "אגד" אגודה שיתופית בע"מ
שופט :
עורכי דין: