ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גודמן יהושע נגד רשת בורגארנץ -אורגד ח.ש.ן בע"מ :

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

תאריך: 15 אפריל 2012

התובע:

גודמן יהושע ת.ז. XXXXXX381

נ ג ד

הנתבעת:
אורגד ח.ש.ן בע"מ ח.פ. 51-239259-8

ע"י ב"כ עו"ד קרן פרוכט

פסק דין

האם זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר ומהו שיעור הפיצוי? אלה הן הסוגיות העומדות להכרעה במסגרת תובענה זו.

התשתית העובדתית
התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בחודש 8/2010. ביום העבודה הראשון מילא התובע שלושה טפסים: טופס 101, טופס פרטי חשבון בנק וטופס המפרט את נהלי הנתבעת (עמ' 2 לפר' ש' 10 – 11).

יצוין כי נציגת הנתבעת אישרה שכאשר מנהל סניף מעוניין לקלוט עובד לעבודה אצל הנתבעת, נדרש העובד לחתום לפני תחילת העבודה, בין היתר, על טופס 101 (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 11 – 16).

התובע עבד אצל הנתבעת בחודש 8/2010 ארבע משמרות בנות 6 שעות כל אחת. התובע עזב את העבודה מיוזמתו (סעיף 1 לכתב התביעה; עמ' 1 לפרוטוקול ש' 16; עמ' 2 ש' 9).

התובע היה זכאי עבור עבודתו לשכר עבודה בסכום של 496 ₪ (4 ימים x 6 שעות x 20.7).

ביום 9.9.2010 לא שולם השכר ולכן התובע פנה למנהל הסניף לבירור העניין (להלן: המנהל). המנהל אמר שהייתה בעיה עם פרטי חשבון הבנק של התובע וביקש בשנית את הפרטים. לאחר מספר ימים הודיע המנהל לתובע כי השכר ישולם ביום 10.10.2010 (עמ' 2 לפרו' ש' 14 – 18).

משהשכר לא שולם אף ביום 10.10.2010 פנה התובע בשנית למנהל. המנהל אמר כי הוא נמצא במשרדי הנתבעת, ביקש פעם נוספת את פרטי החשבון של התובע והבטיח שהשכר ישולם בתוך מספר ימים (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 18 – 20).

כאשר השכר לא שולם ע"י הנתבעת ביום 10.11.2010, הגיש התובע תביעה לבית דין זה (להלן: ההליך הקודם) (דמ"ר 19654-11-10).

להשלמת התשתית העובדתית יצוין כי השכר שולם לתובע לאחר הגשת התביעה הנוכחית באמצעות המחאה מיום 28.12.2011, שנשלחה בדואר רשום לכתובת התובע לאחר שהאחרון סרב למסור לנתבעת את פרטי חשבון הבנק שלו.

ההליך הקודם (דמ"ר 19654-11-10)
ביום 10.11.2010 הגיש התובע תביעה כנגד רשת בורגראנץ' בגין אי תשלום שכר עבודתו.

משלא הוגש כתב הגנה, ניתן ביום 22.5.2011, פסק דין בהיעדר הגנה ע"י הרשמת מרגלית.

ביום 31.7.2011 הגיש התובע בקשה לתיקון פסק דין. התובע ביקש כי במקום רשת בורגראנץ' תירשם כנתבעת חברת אורגד ח.ש.ן בע"מ, היא הנתבעת בתיק זה. הרשמת מרגלית נעתרה לבקשה וביום 1.8.2011 תוקן פסק הדין.

ביום 25.8.2011 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה. ביום 29.8.2011 ניתנה החלטה לפיה על התובע להגיב לבקשה לביטול פסק הדין. ביום 27.9.2011 משהתובע לא הגיב לבקשה ביטלה הרשמת מרגלית את פסק הדין והורתה לתובע להודיע מבוקשו לגבי המשך ניהול ההליך.

התובע התעלם מהחלטת בית הדין ולכן ביום 3.11.2011, לבקשת הנתבעת, נמחקה התביעה ע"י הרשמת מרגלית.

ההליכים המשפטיים בתיק זה
ביום 7.11.2011, ארבעה ימים לאחר שההליך הקודם נמחק, הגיש התובע את התביעה שלפני.

ביום 27.12.2011 הגישה הנתבעת כתב הגנה, אשר נסרק בתיק דמ"ר 19654-11-10 (התיק בו התנהל ההליך הקודם), בשל טעות הנתבעת אשר ציינה על גבי כתב ההגנה את מספר התיק בהליך הקודם.

ביום 29.2.2012 התקיים דיון ההוכחות בתיק. במהלך הדיון התברר כי התובע קיבל את ההמחאה שנשלחה אליו ע"י הנתבעת בגין שכר עבודתו, אך טרם פרע אותה.

אי לכך, הסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים היא זכאותו או אי זכאותו של התובע לפיצויי הלנת שכר.

טענות הצדדים
התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי הלנת שכר בגין האיחור בתשלום השכר וכי זכותו לא התיישנה מכיוון שההליך הקודם, קטע את מרוץ תקופת ההתיישנות.

לעניין שיעור פיצויי ההלנה טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה מלאים. לטענת התובע השכר שולם באיחור ניכר, כאשר לנתבעת ניתנו שלושה חודשים לצורך ביצוע התשלום בטרם הוגשה תביעה במסגרת ההליך הקודם. התובע הוסיף כי הנתבעת לא שילמה את שכרו בהזדמנות הראשונה בה נודע לה על אי תשלום השכר, שכן מועד הידיעה היה עת קיבלה הנתבעת את פסק הדין בהליך הקודם והגישה בקשה לביטולו, אך למרות זאת שולם השכר רק לאחר הגשת התביעה הנוכחית.

מנגד טענה הנתבעת כי זכאותו של התובע לפיצויי הלנת שכר התיישנה, מכיוון שחלפה שנה ממועד סיום עבודתו ועד למועד הגשת התביעה הנוכחית.

לעניין שיעור פיצויי ההלנה נטען כי יש להפחית את שיעור הפיצוי לשיעור ריבית והפרשי הצמדה. הנתבעת טענה ששכרו של התובע לא שולם עקב טעות כנה שנבעה מאי קליטת פרטיו במשרדיה. הנתבעת הוסיפה כי לא שילמה את השכר בחודש 8/2011 שבו נודע לה לראשונה על טענות התובע מכיוון שהתובע 'נעלם' ולא הגיב להחלטות בית הדין שניתנו בעניינו. לאחר הגשת ההליך המשפטי הנוכחי פנתה הנתבעת אל התובע וביקשה את פרטי חשבון הבנק לצורך תשלום השכר, משהאחרון סרב ולא ניתן היה להגיע עימו להבנות, נשלחה המחאה בגובה השכר הנתבע, לכתובת שצוינה בכתב התביעה. הנתבעת אף ציינה כי לא נבדקה זכאותו של התובע לשכר שנתבע, אלא שהוחלט לשלם את השכר על מנת להקטין את סיכוניה.

תחילה אדון בסוגיית ההתיישנות ולאחר מכן בשאלת שיעור פיצויי ההלנה.

דיון והכרעה

האם התיישנה תביעתו של התובע לפיצויי הלנת שכר?
כאמור, השאלה הראשונה העומדת להכרעה היא האם התיישנה זכותו של התובע לפיצויי הלנת שכר? לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש להשיב על השאלה בשלילה, כפי שיפורט להלן.

סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:
"הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן בית הדין האזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום".

בהתאם להוראות סעיפים 9 ו-10 לחוק הגנת השכר המועד לתשלום שכרו של התובע היה לכל המאוחר ביום 1.9.2010. לכן בהתאם להוראות סעיף 17א(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר תתיישן אם לא הוגשה התביעה בתוך שנה ממועד זה. יצוין כי מדובר בהתיישנות מהותית, קרי – התיישנות הזכות לפיצויי הלנת שכר.

סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, העוסק במניין תקופת התיישנות כאשר התנהל הליך משפטי, קובע כך:
"(15) הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

כלומר, בהתאם לחוק ההתיישנות מקום בו נוהל הליך משפטי שהסתיים באופן שאינו מונע מהתובע להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות פרק הזמן שבו נוהל אותו הליך משפטי. יצוין, כי חוק ההתיישנות עוסק בהתיישנות דיונית, קרי – התיישנות זכות התביעה בשונה מהתיישנות הזכות לגופה.

הלכה היא כי הרציונל העומד בבסיס סעיף 15 לחוק ההתיישנות הוא ש"לא לקפח בעל דין שהפסיד זמנו בניהול הליך משפטי בגלל טעות פורמלית בהגשת התביעה" הצעת חוק התיישנות, התשי"ז-1957 (ה"ח תשי"ז, בעמ' 285).
.

בפסק דין זיסר ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 179 (2003) והאסמכתאות שם.
קבע בית המשפט העליון כי הביטוי "נדחתה תובענה" כולל בתוכו הן מקרים בהם הסתיימה תביעה מטעמים טכניים מבלי שהתקיים בה דיון לגופה – מחיקת תביעה בהעדר עילה, חזרת התובע מתביעה בתנאים שלא ימנעו ממנו להגישה מחדש, מחיקת התביעה מחוסר מעש – והן מקרים בהם הגיעה תביעה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט שלא מהווה מעשה בית דין כגון הפסקת תובענה.

נשאלת השאלה האם סעיף 15 לחוק ההתיישנות מפסיק את מרוץ ההתיישנות שנקבע סעיף 17א לחוק הגנת השכר? השאלה מתעוררת מכיוון שחוק ההתיישנות עוסק בהתיישנות דיונית (התיישנות זכות תביעה ולא התיישנות הזכות עצמה) בעוד שסעיף 17א לחוק הגנת השכר קובע התיישנות מהותית (התיישנות של הזכות לפיצויי הלנת שכר עצמה).

השאלה נדונה בעניין עירון ע"א 449/67 עירון נ' דוקל, תעשיות מבלטים בע"מ, פ"ד כב(1) 276 (1968).
, שם פסק בית המשפט העליון כי פניה לממונה על גביית השכר מפסיקה את מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 17א לחוק הגנת השכר מכוח הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות. בית המשפט העליון קבע כי "גם אם אין להחיל ממש את הוראות חוק ההתיישנות על ההתיישנות המיוחדת של חוק הגנת השכר, להקיש או ללמוד גזירה שווה מותר גם מותר".

בעניין טייכנר ד"נ 36/84 טייכנר נ' איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589, 605 (1987) ור' גם דב"ע (ארצי) תשן/16 – 3 אלוני – אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פד"ע כב 17 (1990.
דן בית המשפט העליון בשאלת תחולתם של הסדרי חוק ההתיישנות הכללי על הסדרי ההתיישנות בחוקים ספציפיים, בין אם מדובר בהתיישנות דיונית ובין אם מדובר בהתיישנות מהותית, וקבע כך:
"מן הראוי להחיל את חוק ההתיישנות במישרין, גם מקום שדין פלוני קובע התיישנות מהותית. עם זאת, יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין אופיה המהותי של ההתיישנות המיוחדת דוחה את תחולתו של דין התיישנות כללי זה או אחר".

תקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף 17א לחוק הגנת השכר נועדה למנוע מעובד להשהות את תביעתו נגד המעביד למעלה משנה בכדי לצבור בדרך זו פיצויי הלנה גבוהים. לטעמי כאשר עובד לא השהה את תביעתו במטרה לגבות פיצויי הלנה גבוהים ופעל לגבות את שכרו בתוך פרק זמן סביר, הרי שיש מקום להחיל את הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

במקרה דנן, התובע הגיש תביעתו בתוך שלושה חודשים ממועד סיום העבודה וההליך הקודם הסתיים אך ורק מכיוון שנתבעה אישיות משפטית שגויה, כאשר בהקשר זה יש להביא בחשבון את העובדה שהתובע עבד במקום העבודה חודש אחד בלבד ולכן לא היה בידיו תלוש שכר או כל מסמך אחר שיהיה בו בכדי להעיד על שם מעבידתו. אי לכך, בהתאם להלכות המשפטיות שפורטו לעיל הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות מפסיקה את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 17א לחוק הגנת השכר.

מן הכלל אל הפרט
תחילה אציין כי מיום 1.9.2010 ועד למועד הגשת התביעה הנוכחית ביום 7.11.2011 חלפו שנה, חודשיים ושבעה ימים.

אבחן להלן אם התובע נכנס לגדריו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות ומהו פרק הזמן שאין לכלול בתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר.

כאמור, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות יש צורך בניהול הליך משפטי בין הצדדים, אשר הסתיים באופן שאינו מונע מהתובע להגיש את התביעה בשנית.

אין מחלוקת כי ההליך הקודם הסתיים באופן שאינו מונע מהתובע את האפשרות להגיש את התביעה בשנית ולכן יש לקבוע מהו המועד בו החל ההליך המשפטי כנגד הנתבעת?

התקופה שעד ליום 30.7.2011: תקופה זו אינה רלוונטית לענייננו ואין היא מפסיקה את תקופת ההתיישנות. שכן באותה תקופה לא הייתה הנתבעת צד להליך המשפטי שהתנהל בפני הרשמת מרגלית. ההליך המשפטי נוהל כנגד חברת בורגראנץ' והסתיים ביום 22.5.2010 עת ניתן כנגד האחרונה פסק דין ע"י הרשמת מרגלית.

התקופה המתחילה ביום 31.7.2011: ביום 31.7.2011 הגיש התובע בקשה לתיקון פסק הדין על דרך של תיקון שם הנתבעת מחברת בורגראנץ' לחברת אורגד ח.ש.ן בע"מ, היא הנתבעת בתיק זה. לטעמי יש לראות את המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון פסק הדין כמועד שבו החלו לראשונה ההליכים המשפטיים נגד הנתבעת.

אי לכך, אין להביא בחשבון במסגרת תקופת ההתיישנות את פרק הזמן שמיום 31.7.2011 ועד ליום 3.11.2011, שבו נמחקה התביעה נגד הנתבעת בשל חוסר מעש של התובע. היינו, פרק זמן של שלושה חודשים ושלושה ימים.

בנסיבות העניין, משתביעת התובע הוגשה לאחר שנה, חודשיים ושבעה ימים כאשר בפרק זמן זה אין למנות את התקופה בה התנהל ההליך הקודם כנגד הנתבעת – תקופה בת שלושה חודשים ושלושה ימים – טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 17א לחוק הגנת השכר.

למעלה מן הנדרש אציין כי אף אם הייתי קובעת כי יש לראות את מועד תחילת ההליכים המשפטיים כנגד הנתבעת רק ביום 25.8.2011 שבו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין, לא היה בכך בכדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. שכן מיום 25.8.2011 ועד ליום 3.11.2011 חלף פרק זמן של חודשיים ו-9 ימים, אותם אין להביא בחשבון במניין תקופת ההתיישנות לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות. לפיכך, משהתביעה הנוכחית הוגשה לאחר שנה, חודשיים ושבעה ימים הרי שגם במקרה זה טרם התיישנה תביעת התובע לפיצויי הלנת שכר.

שיעור פיצוי הלנת שכר
נוכח התוצאה אליה הגעתי לפיה לא התיישנה תביעתו של התובע לתשלום פיצויי הלנה, אכריע בסוגיה שעניינה שיעור פיצויי הלנת השכר שיש לפסוק לזכותו של התובע בגין אי תשלום שכר עבודתו בחודש 8/2010.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועדותם מצאתי כי בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק הגנת השכר יש להפחית את פיצוי הלנת השכר לסכום של 1,000 ₪, מהשיקולים שיפורטו להלן.

התנהלות התובע: התנהלות התובע במקרה זה הייתה הוגנת וסבירה. התובע מילא בתחילת עבודתו את הטפסים הנדרשים ע"י הנתבעת ובכלל כך טופס 101, שבו נרשמו פרטיו האישיים, וכן טופס פרטי חשבון בנק. התובע פתח בהליך הקודם רק לאחר שלושה חודשים ממועד סיום העבודה, כאשר במהלכם פנה אל המנהל שקלט אותו לעבודה מספר פעמים ובמסגרת אותן פניות אף נתן למנהל את פרטי חשבון הבנק שלו פעמיים נוספות.

אציין, כי איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה היה על התובע לפנות להנהלת הנתבעת על מנת לברר מדוע לא שולם השכר במועד (עמ' 5 לפרו' ש' 16 – 17), ולטעמי די בפניה בעניין זה למנהל שקלט את התובע לעבודה ועימו סוכמו תנאי עבודתו.

התנהלות הנתבעת: להתנהלות הנתבעת פנים לכאן ולכאן.

מצד אחד, שוכנעתי ששכרו של התובע לא שולם מלכתחילה בשל טעות של הנתבעת אשר נבעה מאי קליטת פרטיו של התובע בהנהלת החשבונות של הנתבעת. יחד עם זאת, מדובר במחדל של הנתבעת אשר הוביל לאי תשלום שכר עבודתו של התובע במשך למעלה משנה ולכן יש מקום לחייבה בפיצויי הלנת שכר.

כמו כן, שכרו של התובע שולם יום לאחר הגשת כתב ההגנה באמצעות המחאה מכיוון שהתובע סירב ליתן לנתבעת את פרטי חשבון הבנק לצורך תשלום השכר במועד מוקדם יותר, וזאת לאחר שניסיונות ההידברות עימו לא צלחו, כאשר השכר שולם למרות שהתובע אינו מופיע ברישומי הנתבעת וזאת בשל הרצון להימנע מניהול הליך משפטי בנוגע לזכאותו לתשלום השכר.

מצד שני, אף אם נכונה הגרסה לפיה נודע לנתבעת לראשונה על אי תשלום שכר התובע רק בסמוך להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, הרי שהיה עליה לברר את טענות התובע בסמוך למועד הגשת אותה בקשה ולשלם את שכרו עוד במהלך חודש 9/2011 במקום להמתין עד להגשת התביעה הנוכחית.

אציין, כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת לפיה לא שולם השכר לתובע באותו מועד מכיוון שהתובע לא הגיב להחלטות בית הדין, אלא שלדעתי אין בעובדה זו בכדי לפטור את הנתבעת מחובתה לבירור טענות התובע ולתשלום שכרו לפי הפרטים שנכתבו בכתב התביעה שהוגש בהליך המשפטי הקודם.

משך הזמן בו נוהל ההליך המשפטי קודם: כאמור, במשך כאחד עשר חודשים התנהל ההליך הקודם כנגד אישיות משפטית אחרת, כאשר הנתבעת כלל לא ידעה על הליך אלא רק במהלך חודש 8/2011.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים שפורטו לעיל ואזנתי בין חומרת הלנת שכרו של התובע מחד גיסא לבין חומרת הסנקציה של השתת פיצויי הלנת שכר מאידך גיסא סבורני כי יש להפחית את פיצוי הלנת השכר לסכום של 1,000 ₪ (כרבע שיעור פיצוי הלנת שכר מלאים ממועד סיום העבודה ועד למועד ההמחאה וכמחצית משיעור פיצויי הלנת שכר אם ההליכים המשפטיים היו מתנהלים מלכתחילה נגד הנתבעת).

אי לכך, תשלם הנתבעת לתובע פיצויי הלנת שכר בסכום של 1,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

סוף דבר
תביעת התובע – מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
פיצויי הלנת שכר בסכום של 1,000 ₪.
הוצאות משפט בסכום של 500 ₪.

לא ישולמו הסכומים הנ"ל בתוך 30 יום ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גודמן יהושע
נתבע: רשת בורגארנץ -אורגד ח.ש.ן בע"מ
שופט :
עורכי דין: