ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סטימצקי (2005) בע"מ נגד מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה :

בפני כבוד השופטת זהבה בוסתן

מערערים

סטימצקי (2005) בע"מ

נגד

משיבים

מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה

בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

פסק דין

לפני ערעור מנהלי על החלטת וועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית פתח תקווה (להלן: "הוועדה") מיום 7.9.2010, אשר קבעה כי נכס, ששטחו 3,382 מ"ר, המוחזק על ידי המערערת ברח' ז'בוטינסקי 61 בפתח תקווה, והרשום בספרי העירייה כנכס מס' 36106170023 (להלן: "הנכס"), יסווג, לצרכי גביית ארנונה, כ"מחסן שיווק" (להלן: "החלטת הועדה").

לטענת המערערת יש לסווגו כ"מחסן" ולא כ"מחסן שיווק", ולשאלה זו אני נדרשת בערעור זה.

רקע
הנכס מהווה חלק ממרכז לוגיסטי בו מחזיקה המערערת, הידוע בכינויו "בית סטימצקי", ומשמש אותה כמחסן מרכזי לאחסנת ספרים ומוצרים נלווים, עד לשינועם ממנו לחנויות המערערת וזכייניה.

בשנת המס 2009, חויב הנכס בארנונה על פי סיווג "מחסני שיווק", המוגדר בסעיף 3.2.13.4 לצו הארנונה של עירית פתח תקוה (להלן "צו הארנונה"). המערערת הגישה למנהל הארנונה שבעיריית פתח תקווה (להלן "מנהל הארנונה") השגה על חיובי הארנונה שהושתו עליה (במספר נכסים) ביחס לשנת המס 2009. ולגבי הנכס נשוא הערעור טענה כי יש לסווגו בסיווג "מחסן" כמוגדר בסעיף 3.2.13.1 לצו הארנונה. מנהל הארנונה דחה את ההשגה.
המערערת הגישה לוועדה ערר על החלטת מנהל הארנונה. הוועדה דחתה את הערר והותירה את סיווג הנכס כ"מחסן שיווק".

יצוין כי הערעור שלפני הינו על החלטת הוועדה, למרות שבכתב הערעור נרשם כי המשיב הינו מנהל הארנונה.

ההגדרות הרלוונטיות על פי צו הארנונה
3. צו הארנונה עוסק בשני סוגי מחסנים.
"מחסן" המוגדר בסעיף 3.2.13.1 לצו – " מקום המשמש בפועל לאחסנת טובין בלבד, שלא למטרות מכירה או תצוגה וצמוד למבנה עם כניסה ויציאה נפרדות, והנפרד מהמבנה עצמו ע"י קירות ומהווה עיקר עיסוקו של המחזיק".

הגדרה דומה מצויה גם בסעיף 3.2.13.2 המגדיר "שטח מחסן" - שטח מבנה המיועד על פי היתר הבניה או בכל היתר או רישיון אחר, והמשמש בפועל אך ורק לאחסנה ו/או שמירת טובין, ואינו משמש למכירה ו/אינה מתבצעת בו כל פעילות עסקית ו/או תצוגה ו/או בתנאי שלקוחות אינם מבקרים במקום, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הם משרתים, אך אינו מהווה חלק מבנין מגורים, או שהכניסה אליו אינה מבנין המגורים".

הגדרת "מחסן שיווק" מצויה בסעיף 3.2.13.4 - "מחסן המשמש כאתר שיווק לתוצרת כל שהיא (כולל ביצים) ממפעלים בארץ או מחו"ל לעסקים אחרים בסיטונאות או ליחידים (שלא באמצעות קופה רושמת) יחויב לפי סוג ואזור".

החלטת וועדת הערר
4. הוועדה הבחינה בין המונחים "מחסן" ו"מחסן שיווק" שבצו הארנונה, וקבעה "...מחסן הוא מקום בו מאחסנים פריטים לתקופה שאינה קצרה ואולי אף לתמיד כאשר המטרה היא אחסנה ולאו דווקא לצורך מטרה מסוימת אחרת. לעומת זאת מחסן שיווק מיועד לאחסן תוצרת כלשהיא כגון ביצים – כמאמר הצו, עד להעברתם למקום אחר לצורך מכירתם" [עמ' 3 להחלטת הוועדה].
הועדה השתיתה את החלטתה על "מבחן השכל הישר", על פרשנות המונחים לאור הגדרתם בצו הארנונה עצמו, ועל הפסיקה: עת"מ (נצרת) 1064/05 תנובת העמק ושות' נ' מנהלת הארנונה בעיריית עפולה (פורסם בנבו) ניתן ביום 7.11.2005 (להלן: "עניין תנובת העמק"), שם הבחין בית המשפט בין המונחים "מחסן" ו"שיווק".
עמ"נ (נצרת) 107/02 ריבוע כחול נ' מנהלת הארנונה בעיריית עפולה, (פורסם בנבו) ניתן ביום 18.4.2003 (להלן: "עניין הריבוע הכחול"), שם נקבע "כי נכס המאחסן בתוכו סחורה שלא לשם אחסון ככזה אלא במעין "עמדת המתנה" לממכר בכל זמן נתון, הגם שנועד לממכר סיטונאי, אין לסווגו אלא כ"עסק" לכל דבר ועניין..." [עמ' 4 להחלטת הוועדה].

5. הוועדה דחתה את פרשנות הצדדים בעניין משמעות המילים "...ממפעלים בארץ או מחו"ל לעסקים אחרים" המופיעות בהגדרת "מחסן שיווק". שני הצדדים טענו, כי כוונת המחוקק במילים "לעסקים אחרים" היא לעסקים שבבעלות אחרים, אך הועדה קבעה כי "הבעלות על העסקים האחרים אינה מעלה ואינה מורידה, והדגש הוא על השיווק לכל עסק שאינו נמצא בנכס עצמו משמע – לאתר אחר לחלוטין, אתר שאינו מחסן אחר אלא אתר בו נמכרת הסחורה שהובאה ממחסן השיווק" [עמ' 4 להחלטת הוועדה].

לאור האמור לעיל, דחתה הוועדה את הערר וקבעה כי הפעילות והשימוש שנעשו בנכס הינם כשל "מחסן שיווק".

טענות המערערת
6. המערערת טוענת כי הפעילות שהיא מבצעת בנכס, אינה מהווה פעילות שיווקית או פעילות עסקית: הנכס אינו משמש למכירת הסחורה המאוחסנת בו או לתצוגתה; לקוחות אינם מבקרים בו; ולמעשה, כל ייעודו ותכליתו של הנכס הוא אחסנה של ספרים ומוצרים נלווים עד להעברתם לחנויות הרשת ברחבי הארץ, בהן בלבד מבוצעת המכירה.

7. לטענת המערערת, שגתה הוועדה בפירוש אשר נתנה להגדרות "מחסן" ו"מחסן שיווק". המבחן לסווג הנכס כ"מחסן", על פי הגדרתו בצו הארנונה, איננו בהכרח שימוש לאחסנה לתקופה שאינה קצרה או לתמיד, כקביעת הוועדה.

8. לשיטת המערערת, אם תתקבל פרשנות הוועדה למונח "מחסן", הדבר יביא למצב בו כמעט ולא יוותר מחסן לעסקים, בתחומי העיר פ"ת, אשר ייכנס לגדר הסיווג "מחסן", לאור העובדה כי כל סחורה השוהה במחסן של עסק, מיועדת, בסופו של יום, לצאת מתוכו ולהימכר, ואינה מיועדת לשהות בו לתמיד.

9. לטענת המערערת, שגתה הוועדה כשקבעה כי השאלה האם הסחורה מועברת לחנויות המערערת או לחנויות המוחזקות ע"י זכיינים, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הגדרת הנכס כ"מחסן שיווק", ואף שגתה בקביעתה כי שיווק הינו העברת הסחורה לעסק אחר לחלוטין שאינו הנכס, ממנו נמכרת הסחורה שהובאה ממחסן השיווק.
לטענת המערערת, יש ליתן משקל רב לפעילות הנעשית בנכס, שעיקר הסחורה המצויה בו מועברת לחנויות שבחזקת המערערת, ורק כמות מזערית ממנה מועברת לזכיינים. לשיטתה, שינוע פנימי של סחורה איננו "שיווק", ומאחר שמרבית הסחורה מועברת בשינוע פנימי לחנויותיה, יש לסווג את הנכס כ"מחסן" ולא כ"מחסן שיווק".

בהקשר זה טוענת המערערת כי אין ללמוד מעניין תנובת העמק, לענייננו, שכן בעניין תנובת העמק, הנכס שימש למכירה ולשיווק של פירות וירקות ללקוחות אחרים של החברה, קרי – הנכס שימש לשיווק הסחורה מבעלותה של החברה לבעלותם של אחרים, בעוד שבענייננו, אין מדובר בפעולת שיווק, שכן הסחורה, ברובה, לא משנה בעלות, אלא מועברת מנכס אחד של המערערת לנכסיה האחרים.
זאת ועוד, אופי הסחורה שאוחסנה בעניין תנובת העמק, מסוג פירות וירקות, מחייב את המסקנה כי הנכס שם לא שימש לאחסון לאורך זמן, אלא שימש כתחנת יציאה לצורך שיווק הסחורה. בענייננו, טוענת המערערת, מדובר בסחורה המגיעה למחסן ללא "כתובת", מיועדת לאחסון לזמן ממושך ומועברת לחנויות המערערת בלבד, עפ"י הצורך.
לפיכך, יש לסווג את הנכס נשוא הערעור כ"מחסן" ולא כ"מחסן שיווק".

10. המערערת מפנה לעמ"נ 196/08 ביתן ספארק סחר 1980 נ' עיריית ת"א, (פורסם בנבו), ניתן ביום 4.8.08 (להלן: "עניין ביתן ספארק"), שם פירש בית המשפט את התנאי לפיו הנכס אינו משמש ל"שיווק והפצה", עפ"י צו הארנונה של עיריית ת"א, וקבע כי "...נדרש שיתקיימו הן פעולות שיווק והן פעולות הפצה, ולא די בפעולות הכרוכות בעצם האחסנה שיש בהן לסייע להפצה שהינה נלווית להוצאת טובין מאחסנתם..."
לשיטת המערערת, גם בענייננו נעשות פעולות נלוות בלבד להוצאת הטובין מאחסנתם ולפיכך, יש להקיש מעניין ביתן ספארק לענייננו ולקבוע כי יש לסווג את הנכס כ"מחסן".

טענות המשיב
11. המשיב מפנה להלכה הפסוקה לפיה בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של וועדת הערר והוא יתערב בהחלטתה רק כאשר ההחלטה לוקה באי סבירות קיצונית. לטענתו, החלטת הוועדה אינה חורגת ממתחם הסבירות ולפיכך יש לדחות את הערעור, ולו רק מן הטעם הזה.

12. לטענת המשיב, צדקה הוועדה בפרשנות שנתנה למונחים "מחסן" ו"מחסן שיווק" שבצו הארנונה, וקבעה כי "מחסן" הוא מקום בו מאחסנים פריטים לתקופה שאינה קצרה ואף לתמיד, כאשר המטרה העיקרית היא אחסנה ולא מטרה אחרת, עתידית, בעוד ש"מחסן שיווק" נועד לשמש כתחנה זמנית עד להעברת התוצרת למקום אחר.

13. בחינת השימוש בנכס, נשוא הערעור, מלמדת כי הסחורה הנמצאת בו מיועדת לשיווק והפצה ולא לאחסנה. המערערת בעצמה מודה כי הנכס משמש לאחסנת הסחורה ושינועה לחנויות, קרי- המערערת לא רואה בנכס כנקודה קבועה שיעודה לאחסנה, אלא כנקודת המתנה זמנית, עד לשיווקה (המשיב מפנה בהקשר זה לעניין הריבוע הכחול הנ"ל).
בנסיבות העניין, טוען המשיב, גובר אלמנט "ההפצה" על אלמנט "האחסנה" ועל כן, הסיווג "מחסן שיווק" גובר על הסיווג "מחסן". העובדה כי אין מכירה של הסחורה ללקוחות חיצוניים וכי לקוחות אינם מבקרים בנכס, אינה הופכת את הנכס למחסן.

14. לטענת המשיב, במקרה דנן מתקיימים התנאים המצטברים של "מחסן שיווק" שבצו הארנונה, ולא מתקיימים התנאים המצטברים הקבועים בהגדרה של "מחסן". כך למשל, הגדרת "מחסן" קובעת כי עיקר עיסוקו של המחזיק בנכס הינו לאחסנת טובין בלבד, בעוד שבענייננו העיסוק כולל את ריכוז הסחורה, הפצתה ושיווקה לחנויות ולא אחסנתה, והנכס לא משמש אך ורק לאחסנת טובין ו/או לשמירתה, כאמור בהגדרת "שטח מחסן".

15. עוד טוען המשיב, כי צו הארנונה לא דורש שפעולת המכירה תתבצע דווקא מהנכס, לצורך סיווגו כ"מחסן שיווק", אלא די בהיות הנכס בסיס ממנו משווקת הסחורה.

16. המשיב מפנה לדוגמאות שונות של עסקים בתחומי העיר פתח תקווה, להם נכסים שעפ"י השימוש בהם, יש לסווגם כ"מחסן": ארכיבים שונים; מחסן של חברת חשמל/בזק המכיל בגדי עובדים; מחסן חירום של נת"ע המאחסן דגימות קרקע; מחסנים שונים עם ציוד בלאי ועוד. על כן, אין לקבל את טענת המערערת לפיה קבלת פרשנות הוועדה להגדרת "מחסן", מעקרת אותה מכל תוכן.

17. פסק הדין בעניין ביתן ספארק אליו מפנה המערערת, אינו מעלה ואינו מוריד בענייננו, כיוון שהוא מתייחס לצו הארנונה של עיריית ת"א השונה מצו הארנונה של עיריית פתח תקווה, ואינו כולל סיווג ספציפי של "מחסן שיווק" שהולם את השימוש בנכס, כבענייננו.

18. באשר לטענת המערערת כי אין מדובר ב"מחסן שיווק" בשל העובדה כי עיקר הסחורה מועברת מהנכס לחנויות שבחזקתה, טוען המשיב, כי על אף האמור, עדיין מדובר בשיווק, שכן אין להתעלם מהעובדה שהסחורה משווקת אף לחנויות שאינן בחזקת המערערת, גם אם מספרן קטן.

19. המשיב מפנה לעמ"נ 23825-02-10 פדרל פרטס שותפות מוגבלת נ' מנהל הארנונה של עיריית פתח תקווה, (פורסם בנבו) ניתן ביום 27.2.2011 (להלן: "עניין פדרל פרטס"), שם סווג נכס החברה כ"מחסן שיווק". לטענת המשיב, יש להחיל בענייננו את ההבחנה שבוצעה שם בין המונח "מחסן" ל"מחסן שיווק", עפ"י צו הארנונה של עיריית פתח תקווה, ולקבוע בהתאם כי הנכס דנן מהווה "מחסן שיווק".

20. בביקור שקיים המשיב במתחם הלוגיסטי בו מצוי הנכס, נתגלו, בנוסף לנכס, חנות, מרכז הזמנות אינטרנטי וגלריה. בשל העובדה כי מדובר בעובדות ובראיות חדשות, הגיש המשיב בקשה למחוק את הערעור ולהחזיר את הדיון לוועדת הערר כדי שתדון ותתייחס לכך בהחלטתה.
לענייננו טוען המשיב כי השימושים הנ"ל הנעשים בנכס, מעידים על פעילות עסקית שמתבצעת בנכס, המצטרפת לשימוש העסקי שנעשה בנכס, שכאמור בגינו טוען המשיב כי יש לסווג את הנכס כ"מחסן שיווק".

21. בסיכומיו, הפנה המשיב לאתר אינטרנט בו מפרסמת המערערת את פעילותה, במסגרת המרכז הלוגיסטי, כעוסקת בהפצת ספרים, עיתונים, קלטות וחומר פרסומי – פעולות שיש בהן, לטענתו, כדי להעיד על פעילות שיווקית.

דיון והכרעה
22. הלכה פסוקה היא, כי כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטה של רשויות מנהליות, "יש צורך להראות שהחלטת הרשות מגעת לכדי אי סבירות קיצונית אשר נושאת עמה תכונה של אי צדק בולט הגורם עוול בולט... אין בית המשפט בוחן מהו האופטימום, אלא אך ורק אם אין חריגה מעבר לקצוות אשר תוחמות את המתחם אשר כל המצוי בו בתוכו עדיין זכאי לתיאור של החלטה סבירה".
[ע"א 10977/03 דור אנרגיה 1988 בע"מ נ' עיריית בני ברק, פסקה י"ב ,(פורסם בנבו) ניתן ביום 30.8.2006; ראה גם בג"צ 93/1355 ועד מעקב לענין ארנונה ירושלים נ' ראש עיריית ירושלים, פסקה 5, (פורסם בנבו) ניתן ביום 27.1.1994].

23. לאחר שקראתי את החלטת הועדה ואת טענות הצדדים בכתבי הטענות על נספחיהם ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בע"פ, הגעתי למסקנה כי אין פגם בהחלטת הועדה, היא אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין מקום להתערב בהחלטתה המבוססת על שיקולים ראויים.

24. המערערת טוענת כי שגתה הועדה בפירוש המונח "שיווק" ושמה את הדגש דווקא על העברת הסחורה מהנכס לכל עסק אחר. לטענת המערערת, החלטת הועדה הייתה צריכה להיות מושתתת בעיקר על זהות הגורם אליו מועברת הסחורה. לטענת העותרת, מאחר ומרבית הסחורה בנכס אינה מועברת לבעלותו של אחר אלא לחנויות שנמצאות בחזקתה, הרי שמדובר ב"שינוע פנימי" בלבד שאינו עולה כדי פעולה שיווקית.
אינני סבורה כי בצו הארנונה מהווה זהות הגורם אליו מועברת הסחורה מהנכס, קריטריון לצורך סיווג הנכס כ"מחסן" או כ"מחסן שיווק". המבחן, כפי שאף נקבע בפסיקה, צריך להיות מבחן "הקצה". אם הסחורה המאוחסנת בנכס מוחזקת כסחורה במעבר (בעמדת המתנה) ומטרתה הסופית היא שיווק, היא נכללת תחת הגדרת "מחסן שיווק". העובדה כי הגורם המשווק בקצה השרשרת היא המערערת עצמה איננה משנה לעניין זה. מה גם שבענייננו חלק מהסחורה מועבר לחזקתם של זכיינים שהינם בבחינת גורם חיצוני למערערת. זוהי פעולת שיווק מובהקת בה הודתה המערערת, ואין בעובדה כי כמות הסחורה המועברת מהנכס לזכיינים, קטנה יחסית, כדי לגרוע ממסקנה זו.

25. מסקנה זו מתיישבת גם עם פסיקת בית המשפט שדנה בשאלה זו, ובמיוחד עם פסק הדין בעניין פדרל פרטס שדן באופן ספציפי בצו הארנונה של פתח תקווה ובהגדרת המונחים "מחסן" ו"מחסן שיווק" שבו. בית המשפט קבע בעניין פדרל פרטס, בהסתמך על פסיקה קודמת כי "לא ניתן לסווג נכס כ"מחסן" אם זה מאחסן באופן זמני סחורה המיועדת למכירה או לשיווק והמשמש עבור הסחורה כ"עמדת המתנה בלבד"".
כזה הוא המצב בענייננו. למרות שמדובר בסחורה שניתנת לאחסון לזמן ממושך, הרי שהשימוש אותו עושה המערערת בנכס ביחס לסחורה מעיד באופן ברור כי הסחורה מגיעה לנכס לשם מכירתה ושיווקה לצרכנים באמצעות העברתה מהנכס לחנויות ברחבי הארץ, בהן היא נמכרת ואין נפקא מינה אם מדובר בחנות השייכת למערערת או חנות של זכיין.
טענת המערערת כי הסחורה מיועדת לאחסון לזמן ממושך [סעיף 29 לכתב הערעור], נוגדת את השימוש בפועל שנעשה בנכס על ידה, במיוחד נוכח גרסתה החוזרת ונשנית של המערערת, לפיה "כל ייעודו ותכליתו הינו אחסנת ספרים ומוצרים נלווים עד להעברתם לחנויות הרשת ברחבי הארץ" [סעיפים 2,3 לכתב הערעור; סעיף 12 לתגובת המערערת לבקשת המשיב למחיקת הערעור; סעיפים 2,4 לסיכומי המערערת; עמ' 4 לפר' מיום 12.5.11 ש' 14]. ברי כי דרך פעולה זו אינה מעידה על שימוש למטרות אחסנה בלבד.

26. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם פסיקת בית המשפט בעניין תנובת העמק, עליו הסתמכה הועדה בהחלטתה ובעניין הריבוע הכחול (שאוזכר גם בעניין תנובת העמק), שם נקבע, בכל הנוגע למחסן המהווה חלק מהנכס עצמו, כי כאשר "אין מדובר באחסון סחורה לשם אחסון, אלא רק החזקת סחורה במעין "עמדת המתנה", שהיא זמינה בכל עת לשמש כסחורה בעסק עצמו, זו סחורה המיועדת לממכר בכל זמן נתון ואין מדובר בסחורה המיועדת לאחסון, אין כל מטרה ושימוש עצמאי למחסן בנפרד מסניף רשת השיווק".

27. איני סבורה כי ניתן ללמוד לענייננו מפסק הדין בעניין ביתן ספארק, כטענת המערערת. בעניין ביתן ספארק נסב הערעור על צו הארנונה של ת"א בו לא מצויה הגדרה ספציפית ל"מחסן שיווק", כבענייננו, אלא מצויה הגדרה אחת כוללת ל"מחסן". הגדרה זו שונה במהותה מהגדרת "מחסן" שבצו הארנונה של פתח תקווה, נשוא הערעור דנן, ועל כן לא ניתן להקיש ממנה לענייננו. בנוסף, בפסק הדין בעניין ביתן ספארק לא הוסבר ופורש כלל מהן פעולות שיווק והפצה, מהן היה ניתן ללמוד לענייננו.

28. אינני מקבלת את טענת המערערת לפיה קבלת פרשנות הוועדה להגדרת "מחסן", תרוקן את ההגדרה מכל תוכן, באופן בו לא יהיו עוד מחסנים לעסקים. ב"כ המשיב הצביע בדיון [עמ' 6 לפר' מיום 21.6.11 ש' 17-27] ובסיכומיו, וכך אף עולה מפסק הדין בעניין פדרל פרטס [עמ' 7 לפסק הדין], על מספר עסקים בפתח תקווה שבחזקתם נכסים המסווגים כ"מחסן", לצרכי גביית ארנונה, משום שייעודם הוא אחסנה בלבד: מחסן חברת חשמל ובו ביגוד של עובדים, צינורות ומוצרים לשעת חירום; מחסן נת"ע בו החברה מאחסנת דגימות של רובדי קרקע וחומרים היוצאים מהקרקע; מחסנים של חברות ניהול בניינים ומשרדים בהם מאפסנים ציוד לניקיון ותחזוקת המבנים; מחסן לציוד בלאי של חברת "טלפוניה".

אפנה בהקשר זה לדברי כבוד השופט א. שוהם בעניין פדרל פרטס, המקובלים עלי:
"גם אם אופן הגדרת הסיווג "מחסן שיווק" אכן מרחיב את כמות הנכסים הנכנסים לגדר סיווג זה, ומצמצם את הנכסים העשויים לחסות תחת הגדרת "מחסן", אין בכך כדי להעיד על חוסר סבירותה של הפרשנות שניתנה להגדרה זו" [עניין פדרל פרטס בעמ' 7].

29. באשר לעובדות החדשות שעלו מביקור ב"כ המשיב בנכס, אין בהן כדי להביא למחיקת הערעור והחזרת הדיון לוועדה, כבקשת המשיב.
אם סבורה המשיב כי העובדות החדשות שהתגלו לו מצדיקות את שינוי החיוב, יתכבד וימציא למערערת חיוב "עדכני", עליו תוכל המערערת, אם תמצא זאת לנכון להשיג, ואם תדחה ההשגה, רק אז תקום לה הזכות להגיש ערר לועדה.

30. העולה מן האמור הוא כי אני דוחה את הערעור.
המערערת תשלם למשיב את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סטימצקי )2005( בע"מ
נתבע: מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה
שופט :
עורכי דין: