ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חגי שטרנהיים נגד מדינת ישראל :

המערער
חגי שטרנהיים
ע"י ב"כ עו"ד א' ריבלין

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
באמצעות המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

פסק דין

לפניי ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת ש' לארי-בבלי), מיום 20.3.11, בת"פ 9378/10.

המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה לפי סעיף 2א(א) לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן – החוק), בכך שביום 6.7.10, בעסק שבבעלותו ברחוב הלני המלכה בירושלים, לא קיים חובתו כמחזיק של מקום ציבורי לפקח ולמנוע עישון. דינו של המערער נגזר לתשלום קנס בסך 8,500 ₪.

סעיף 1(א) לחוק מורה: "לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן – מקום ציבורי)". סעיף 2א(א) לחוק קובע: "המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו". המונח "מקום ציבורי", הוגדר בתוספת לחוק כ"מסעדה, מזנון, בית-קפה, לרבות כל בית אוכל, בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות אחרים (כולם להלן – בית אוכל), למעט חדר נפרד לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי איוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור".

בבית-משפט קמא העידו מר עוזי בונדק, מנהל נפה במחלקת הפיקוח העירוני (להלן – הפקח העירוני), והמערער עצמו. על-פי הממצאים שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא ניהל המערער שני עסקים נפרדים בסמיכות מקום: האחד – פאב בשם "התקליט", והשני – מועדון בשם "הקסטה". על-פי עדותו של הפקח העירוני, בעת ביקורו בשני המקומות, הייתה הדלת הפנימית שמחברת ביניהם סגורה, ובכל עסק היה בר נפרד וקופה נפרדת. עוד העיד הפקח, כי בפאב "הקסטה" מרבית הלקוחות עישנו סיגריות, כאשר במקום לא ננקטו אמצעים כלשהם למניעת עישון, ובכלל זה לא הותקן שילוט מתאים. בנוסף ציין, כי במועדון "התקליט" לא הבחין במעשנים. הנאשם העיד, כי פאב "הקסטה", ששטחו פחות מרבע משטחו של מועדון "התקליט", משמש למעשה אזור עישון של מועדון "התקליט", כאשר שני העסקים מנוהלים על-ידו, מבחינה כלכלית, כעסק אחד. עם זאת, ציין, כי לכל עסק כניסה נפרדת מהמדרכה, ובכל אחד מהם מושמעת מוזיקה שונה ממערכת נפרדת. כן אישר, כי לא היו במועדון "התקליט" שלטים המצביעים על-כך שמדובר באזור עישון, אך טען כי אין חובה להציב שילוט כאמור.

בהכרעת-הדין הגיע בית-משפט קמא לכלל מסקנה, כי אין לראות בפאב "הקסטה" כאזור עישון של שני עסקיו של המערער, ובפרט כאשר הדלת הפנימית בין שני העסקים הייתה נעולה בעת ביקורו של הפקח, ולא היה כל שלט במועדון "התקליט" המפנה לפינת עישון בפאב "הקסטה". לפיכך, ועל-יסוד עדות הפקח העירוני, אודות המספר הרב של הלקוחות אשר עישנו בפאב "הקסטה", הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו לפי סעיף 2א(א) לחוק.

המערער מלין על קביעותיו של בית-משפט קמא, כמו-גם על מסקנתו, לפיה אין לראות בפאב "הקסטה" אזור עישון של העסק כולו, שכולל הן את פאב "הקסטה" והן את מועדון "התקליט". לחלופין מלין המערער על חומרת העונש ומבקש להפחית משיעורו של הקנס.

בכל הנוגע לקביעת הממצאים העובדתיים, הרי שההלכה הפסוקה היא, כי בית-המשפט לערעור לא ייטה, בדרך כלל, להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, וכי התערבותו מצטמצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור; ובין השאר: כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות (ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(2) 408 (2000); וע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643 (2000)).

לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת-הדין המרשיעה, וממכלול הראיות שהובאו לפני בית-משפט קמא, בדבר הפעלת שני עסקים נפרדים הלכה למעשה – כאשר לכל אחד כניסה נפרדת מהחזית, שם שונה, מערכת מוסיקה נפרדת, בר נפרד וקופה נפרדת; ובפרט כאשר הדלת הפנימית המחברת בין שני העסקים, הייתה נעולה. בנסיבות האמורות, ובהיעדר כל שילוט מתאים, לקוח שהיה נכנס מהרחוב למועדון "התקליט", לא היה אמור להבין, כלל ועיקר, כי פינת העישון של המועדון היא למעשה העסק הסמוך – פאב "הקסטה". כך גם לקוח שהיה נכנס מהרחוב לפאב "הקסטה", לא היה אמור להבין, כי הוא נכנס לאזור שהוקצה כ"אזור עישון" – כמשמעותו בסעיף 11 סיפא לתוספת לחוק – של שני העסקים. בנסיבות האמורות, בדין הרשיע בית-משפט קמא את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב-האישום, בכך שאפשר לבאֵי פאב "הקסטה" לעשן בבית העסק.

נוכח העובדה שהמערער כפר בעובדות המיוחסות לו בכתב-האישום, וכפועל יוצא נדרש בית-משפט קמא לשמוע ראיות וליתן הכרעת-דין, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיעור הקנס בסך 8,500 ₪ שהושת עליו, ובפרט כאשר הקנס המקורי על-פי דו"ח ברירת המשפט עמד על 5,000 ₪.

אשר-על-כן, נדחה הערעור על שני חלקיו.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לבאי-כוח הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג בניסן תשע"ב, 15 באפריל 2012, בהיעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חגי שטרנהיים
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: