ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מעדני נהדר דליקטס בע"מ נגד שבח בית שמש בע"מ :


בפני כבוד השופטת רחל ערקובי

מבקשים

מעדני נהדר דליקטס בע"מ

נגד

משיבים

שבח בית שמש בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

החלטה

בפניי בקשה למתן סעד לצו מניעה זמני, על פי עותרת המבקשת כי ביהמ"ש יורה על מתן צו המונע מהמשיבה מלפנות את המבקשת במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 03-22368-11-4, מנכס בשטח של כ- 224 מ"ר הידוע כחלק מחלקה 65 בגוש 5206, מגרשים 14-15, מבנה מקרקעין באזור התעשייה הצפוני בבית שמש, (להלן: "המושכר").

ביום 22.10.06 התקשרה המשיבה בהסכם שכירות עם מר יונה לאבל, חברה בייסוד, על פיו השכירה המשיבה את הנכס נשוא דיוננו.

בין הצדדים נוהלו הליכים קודמים, כאשר במסגרת הדיון בתיק 53608-05-11, תביעת פינוי שהוגשה על ידי המשיבה כנגד מר יונה לאבל הגיעו הצדדים להסכם פשרה שעיקרו מתן פס"ד פינוי, ואולם פס"ד הפינוי יושהה ככל והשוכרת תעמוד בתנאי הסכם הפשרה, שעיקרם, תשלום דמי השכירות, החוב והשוטף, וכן :

" 5. הנתבע לרבות השוכר מתחייבים לא להפעיל את העסק ללא רישיון עסק. לעניין זה תינתן ארכה להשלמת הליכי רישוי העסק למשך 6 חודשים מהיום.
6. התובעת לא תימנע ולא תסכל את חיבורי הגז למטבח על פי הנחיות חב' הגז והתקנת מפריד שומנים בהתאם להנחיית משרד הבריאות והכל בכפוף לכך שהדבר ייעשה בשטח המושכר בלבד."

(להלן: "הסכם הפשרה).

ביום 29.6.11 עתרה המבקשת לביהמ"ש בבקשה להורות למשיבה להימנע מלהפריע להתקנת מפריד שומנים בסמוך למושכר וכן להימנע מהסרתו לאחר הקנתו.

ביהמ"ש דחה את הבקשה, וקבע כי המבקשת לא שילמה את דמי השכירות ובכך עשתה דין לעצמה.

לאור דחיית הבקשה, עתרה המבקשת בשנית למתן צו מניעה בו התבקשה ביהמ"ש להורות על עיכוב ביצוע הפינוי , זו הבקשה שבפניי.

עיקר טענתה של המבקשת, הינה, כי המשיבה ניתקה והסירה את צוברי הגז, ניתקה והסירה את מפריד השומנים, כאשר מפריד השומנים כלל לא היה בשטח הנכס שבבעלות המשיבה, אלא בשטחי הציבור, (סמוך למדרכה), ועל פי הנחיות משרד הבריאות וכן הרשות העירונית, וכן הרשויות האחרות לא ניתן להתקין צוברי גז או מפריד שומנים בתוך המושכר.

בהעדרם לא ניתן לקבל רישיון עסק.

כלומר, המבקשת טוענת שניים, טענה ראשונה נוגעת להתנהלות המשיבה, שהובילה בהתנהגותה לכך שצוברי הגז יוסרו ומפריד השומנים יוסר, ובכך מונעת את השימוש במושכר, ואת האפשרות לקבל רישיון.
והשנייה, כי הסכם הפשרה כפי שנכרת לא ניתן לביצוע, הואיל ולא ניתן לקיים את ההנחיה שמפריד השומנים וצובר הגז יהיה במושכר, ומשכך, לא ניתן לקיימו כלשונו, ויש לאפשר למבקשת להתקין צובר גז ומפריד שומנים במיקום הקודם.

עוד נטען על ידי המבקשת כי מי שחתם על הסכם הכשירות הוא מר יונה לאבל, אולם מר לאבל חתם כנציג של חברה בייסוד, והיא היא החברה שבייסוד, ואליה הועברו כל זכויותיו, כפי שמר לאבל היה זכאי לעשות.

המשיבה, טוענת, כי המבקשת כלל אינה צד להסכם השכירות וכי אין לה כל סיכוי להצליח בתובענה, הואיל ועל פי הסכם השכירות השוכר אינו רשאי להעביר את זכויותיו במושכר לאחר.

עוד טוענת המשיבה, כי המדובר בהליך שלישי, וכבר נקבע כי המבקשת הפרה את הסכם השכירות בכך שלא שילמה את דמי השכירות, ראה החלטתו של כבוד השופט קליין, בתיק 50476-06-11, ובכך עשתה דין לעצמה, וכי לא ייתכן כי לאחר שניסיונה לקבלת צו מניעה לא צלח היא תשוב ותבקש צו זהה, בהליך נוסף, יש בכך לטענת המשיבה חוסר תום לב.

עוד נטען בעניין זה כי המבקשת פנתה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי, וראש ההוצאה לפעול דחה את בקשתה וקבע המבקשת הינה צד ג', ולכן דחה את הבקשה מחמת העדר תום לב.

המשיבה טוענת, כי הנכס סגור מזה כשנתיים ולכן הטענות בדבר נזק בלתי הפיך אינן יכולות לעמוד.

המדובר בעסק שהוצא לו צו סגירה, וכי הטענות כי המשיבה היא שסגרה את צוברי הגז שקריים ואלו נסגרו על ידי חברת הגז לאחר שהסתבר כי הם מסכני חיים. עוד נטען, כי מעולם לא הייתה כל מניעה מלהתקין מכלי גז בדופן הקיר של המושכר.

ביחס למפריד השומנים, טוענת המשיבה, כי מעולם לא הייתה כל מניעה מלהתקין מפריד שומנים בסמוך למדרכה ולהגיש בקשה מסודרת לרשות המוסמכת לעשות כן. כל שטענה המשיבה, הוא כי ביחס להתקנת מפריד שומנים במדרכה, הואיל ואין המדובר בשטח שלה אין היא יכולה ליתן רשות להתקנתו.

המשיבה טוענת, כי לנוכח העובדה שביהמ"ש כבר קבע, מפי כב השופט קליין כי המבקשת הפרה את ההסכם, ועוד יש לזכור כי המבקשת כלל אינה צד לחוזה, הרי אין למבקשת כל סיכוי להצליח בתביעתה, ומשכך יש לדחות את הבקשה.

דיון:

בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מסביר כבוד השופט בדימוס, אורי גורן, את השיקולים המנחים את ביהמ"ש בבואו לשקול מתן את דחיית בקשה למתן צו מניעה זמני כך :

"על מנת שיינתן סעד זמני על ביהמ"ש להשתכנע בין היתר, בדבר קיומה לכאורה של עילת תובענה, (תקנה 362(א)). על בית המשפט להביא בחשבון גם את מאזן הנזקים אשר צפויים להיגרם לכל אחד מבעלי הדין (תקנה 362 (ב)) עוד עליו לבחון אם הוגשה הבקשה בתום לב ואם מתן הסעד ודק וראוי בנסיבות העניין ואין בו פגיעה במידה העולה על הנדרש.
התנאים העיקריים אשר נקבעו בתקנות למתן סעדים זמניים מפורטים בתקנה 362. בעיקרן נדרש כי בית המשפט ישתכנע בקיומה של עילת תובענה ויביא בחשבון את הנזק שנגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני.
השיקולים העיקריים שבית המשפט שוקל בהכרעתו, אם להיעתר לבקשת הסעד הזמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות, ושיקולים שביושר ובצדק."

הדיון בבקשה זו התארך מעל לצפוי, הואיל והמבקשת עתרה, לזמן עדים שונים, להוכחת טענתה.

למעשה טענותיה של המבקשת משולבות, המבקשת טוענת, כי המשיבה היא שהסירה את צובר הגז שהיה במקום, ואת מפריד השומנים, וכאשר הגיעה לביהמ"ש בפני כבוד השופט מאור, במסגרתה סכם הפשרה, דרשה כי התקנים אלו יהיו בתוך המושכר, בעוד שידעה היטב שהדבר לא ניתן לביצוע מבחינת הרשויות.

המבקשת טוענת כלפי המשיבה טענת הטעיית ביהמ"ש, בדרישה שההתקנים הללו, היינו, צובר הגז ומפריד השומנים, יותקנו בתוך המושכר, וכן טוענת להטעיית ביהמ"ש בהליך בפני כבוד השופט קליין כאשר שם טענה, כי היא אינה מתנגדת להתקנת מפריד השומנים וצובר הגז בשטח המושכר, בעוד שהמשיבה מודעת היטב לכך שלא רק שהיא זו שגרמה להסרת צובר הגז, ומפריד השומנים, אלא שלא ניתן לבצע את ההוראה המפורשת בהסכם הפשרה, שלו ניתן תוקף של פס"ד.

וכך כותב כבוד השופט קליין בהחלטתו בתיק 50476-06-11, מיום 20.7.11:

" בענייננו מתקיימת בעיית הביצה והתרנגולת מי קדם למי? כאשר המבקשים טוענים: תנו לנו להציב את מפריד השומנים במקום בו היה מוצב בעבר ואז כ התנאים יבוצעו לאלתר .. ומנגד טוענת המשיבה: המבקשים לא קיימו את כל התנאים ובכך הרי שהיו צריכים לפנות את המושכר ולא זאת אלא שכעת מבלי שקיימו את התנאים הם מבקשים להתקין מפריד שומנים...
לדידי, בשלב זה, הצדק עם המשיבה. המבקשים מבקשים להציב מתן להפרדת שומנים בשטח ומבקשים כי המשיבה לא תימנע זאת, אולם המבקשים בבואם לבצע פעולה זו ובבואם לבקשה צו מבית המשפט להגיע בניקיון כפיים מוחלט לאחר שביצעו את כל המוטל עליהם ושילמו את כל התשלומים והקפידו את כל הביטחונות ומילאו אחר כל התנאים לצורך קבלת רישיון בעסק והדבר היחיד החסר הוא אותו מתקן להפרדת שומנים. לצערי המבקשים לא נהגו כך, ועל אף הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פס"ד בחרו לקבוע תנאים משל עצמם לפיהם קודם ימולאו התנאים שהם בוחרים ולאחר מכן תתמלאנה שאר ההתחייבויות – סבורני כי בכך לא מילאו המבקשים את חובת תום הלב הנ"ל." (הדגשה במקור, ר.ע.).

כפי שעולה מההחלטה הנ"ל, גם בפני כבוד השופט קליין טענה המשיבה, כי אין לה כל התנגדות לחיבור המושכר לגז, ואין לה כל בעיה עם התקנתו של מפריד השומנים ובלבד שהדבר ייעשה בשטח המושכר בלבד, (ראה עמוד 3 להחלטת כבוד השופט קלין הנ"ל).

אם נבחן את מהות טענת המבקשת לעומקה, נגלה כי הטענה מכילה שני רכיבים, האחד כי המשיבה מונעת את מתן רישיון העסק, והשנייה כי המשיבה הטעתה את ביהמ"ש, בדרישתה, כי צובר הגז ומפריד השומנים יותקנו בשטח המושכר, כאשר היא יודעת ומבינה שהדבר אינו אפשרי כלל ועיקר, בכך מסכלת המשיבה את מתן האפשרות למתן רישיון עסק, והיוצא מכך שהמבקשת משלמת דמי שכירות ביחס למושכר שאינה יכולה להשתמש בו.

המבקשת העלתה טענות חמורות מאוד ומשכך ולנוכח ההליכים הקודמים אפשרתי לה להביא עדים שונים כדי לבסס את טענותיה ולו בצורה לכאורית.

צובר הגז;

בעניין זה העיד מר חיים קרטן, מר קרטן הינו ראש אגף הנדסה בחברת סופרגז, והוא הוזמן על מנת להעיד ביחס לנושא אספקת הגז למושכר.

בעדותו, (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 15.1.12), העיד כי:

"ראיתי את הפרוטוקול וההחלטה, אני יכול לומר שאי אפשר להתקין מיכל גז בתוך הבניין."

עוד העיד, בעמוד 6, כי בעבר היה צובר גז בין הבניינים, וכי היום המתקן הוסר, וכי ניתן להתקין מחדש את צובר הגז במיקום שבו היה מותקן בעבר.
במסגרת חקירת ב"כ המבקשת העיד, כי בכפוף לכך שהבעלים של המקרקעין, היינו בענייננו, המשיבה, ייתנו את האישור לכך, לא תהיה כל מניעה להתקין מחדש את צובר הגז במיקום הקודם, ולספק גז.

במסגרת החקירה הנגדית, עומת עם מכתבו של מר אבי יצחק מי שתפקד כמנהל בחברת סופרגז, מכתב שהוגש וצורף על ידי המשיבה, ובו לכאורה נכתב, כי לא ניתן להתקין צובר גז בין הבניינים, אלא יש להתקין ארון שיוצמד לדופן המבנה, בתשובתו הסביר, כי לאור גודל צובר הגז שהיה במקום, לא ניתן להתקין את הצובר על קיר הבניין, דופן הקיר, ולא מקובל להניח בדופן קיר בניין צוברי גז כאלה.

מעדותו עלה, כי אם הצריכה הינה צריכה קטנה, ניתן להקטין מכלי גז ולא צוברי גז.

מר אבי יצחק לא הוזמן להעיד.

ביחס לצוברי הגז שהיו במקום, והוסרו, טען מר ואלס בעליה של המבקשת, כנטען על ידו, כי מר חזן, בעליה של המשיבה, הוא שהסיר את צוברי הגז שהיו מותקנים, ולמעשה ניתק את המושכר מגז, למרות שעסקינן במושכר שבו מתנהל עסק של מטבח להכנת ארוחות מוכנות. (ראה עדותו של מר ואלס מיום 15.1.12, עמוד 17 שורות 26-31).

מר חזן נחקר ביחס לנושא צובר הגז, ונשאל אם הוא ניתק את הצובר, העיד, כי הכין תוכנית בנייה, וצובר הגז שהיה בין הבניינים הפריע, ולכן פנה למר ולאס ומר ואלס הוא שפנה לחברת הגז ודאג לפינויו של צובר הגז. מעדותו עולה לכאורה, כי מר אבי יצחק מחברת סופרגז הודיע לו כי צובר הגז יפונה, ואכן הצובר פונה ביום 3.9.00, אולם לא הוא פנה וביקש את פינויו של צובר הגז אלא מר ואלס טיפל בעניין.

מסתבר עוד, כי הוגשה תלונה לרשות המקומית על ידי רשות כיבוי האש, ביחס למכלי גז המאוחסנים במבנה דבר המהווה סכנת נפשות, (ראה עדותו של מר חוג'ה שבתאי, מנהל אגף רישוי עסקים בעיריית בית שמש, (שם עמוד 10 שורות 9-11). המבקשת טוענת, כי המשיבה לאחר שהסירה את צוברי הגז הגישה נגדה תלונה על הכנסת מכלי גז למושכר.

יש לזכור כי בשלב זה ביהמ"ש אינו קובע מהימנות ואינו בוחן את העדויות בדרך של קביעת ממצאים עובדתיים, אולם ניתן לקבוע בזהירות, כי המשיבה הייתה מעורבת בהסרת צובר הגז לאור רצונה בקידום תוכניות בנייה במקום, וכי לכאורה לא ניתן לספק גז למושכר אלא בהתקנת צובר גז, שכאמור לעיל, לצורך התקנתו יש צורך באישור הבעלים, היא המשיבה.

מעגל קסמים, כל עוד המשיבה אינה נותנת את אישורה להתקנת צובר הגז, שבהסרתו הייתה מעורבת, המבקשת אינה יכולה לקבל שירותים של גז לעסקה, שהינו מטבח.

כלומר, ביחס לרכיב הראשון, הוכיחה המבקשת לכאורה בשלב זה, במידת ההוכחה הנדרשת כי לכאורה לא ניתן לקיים את פסק הדין במתכונת שנכתב, היינו לא ניתן להתקין את צובר הגז במושכר.

מפריד השומנים,

מר אריה קופ, התברואן הראשי של עיריית בית שמש, העיד ואישר כי הבעיה הראשית הינה מפריד השומנים. הוא מיקם את מפריד השומנים למקטע שבין יציאה של הביוב מהעסק לביוב העירוני.
מר קופ הסביר את הפרוצדורה הנדרשת, על מנת לקבל רישיון עסק, והבהיר, כי לצורך קבלת רישיון ייצרן כלומר רישיון לצורך ייצור המזון ולצורך מתן רישיון העסק מהרשות המקומית, יש צורך באישור משרד הבריאות. אישור משרד הבריאות מותנה בקיומו של מפריד שומנים. (עמוד 10 שורות 25-30).

מר קופ הסביר, כי מפריד שומנים, לא ניתן להתקין בתוך המטבח אלא זה מתקן מתחת לאדמה המותקן מחוץ למבנה, וכי בעבר היה למושכר מפריד שומנים שהיה מותקן כמה מטרים לפני המדרכה מחוץ למבנה.( שם עמוד 12 שורות 10-20). עוד העיד כי לא ידוע לו שהעירייה או מי מטעמה דרשה החלפת מפריד השומנים הקודם או הסירה את מפריד השומנים הקודם.

גם ביחס למפריד השומנים העיד מר ואלס, כי המשיבה היא שהסירה את מפריד השומנים הקודם. בהתאם לעדותו של מר ואלס, המשיבה ביצעה שיפוצים ברחוב, הואיל וברחוב קיימים בניינים רבים בבעלותה, במסגרת השיפוצים הסירה המשיבה את מפריד השומנים, לדברי מר ואלס העובד מטעם המשיבה אישר לו כי מר חזן דרש הוצאת מפריד השומנים, (ראה עדותו של מר ואלס שם, בעמוד 19 שורות 1-22).

מר חזן אישר כי ביצע שיפוצים, הואיל ושלושת המבנים ברחוב הינם בבעלות המשיבה. לדבריו ביצעו עבודות שיפוץ של הרחבה לפני הבניין, והתקינו אבנים משלבות לאורך הרחבה, עוד העיד כי שיפץ גם את המדרכות, וכי לא ראה את מפריד השומנים, וסביר להניח שהעירייה או הרשות היא שהסירה את מפריד השומנים של המבקשת. (שם, עמוד 20 ועמוד 21)

בנושא זה העידה הגב' סדן, סגנית מהנדסת המחוז לבריאות הסביבה בלשכת הבריאות בירושלים, והיא העידה, כי משרד הבריאות לא התנגד למתן רישיון יצרן בכפוף לתקנת מפריד שומנים בגודל של 5 קוב. עוד העידה כי היה מפריד שומנים שגלש, וכי ביקשו התקנת מפריד שומנים גדול יותר. ממכתבה שצורף מב/1 נכתב כי משיקולים מקצועיים אין משרד הבריאות מאשר התקנת מפריד שומנים בתוך שטח המטבח. (ראה עדותה מיום 23.2.12 עמוד 24).

לכאורה אף בעניין מפריד השומנים, המבקשת הוכיחה לכאורה, כי ניתן להניח שהמשיבה הייתה מעורבת בהסרת מפריד השומנים הקודם, כאשר ביצעה שיפוץ של המדרכות והרחבה שלפני המושכר, וכי לא ניתן לקיים את הוראות הסכם הפשרה, ולהתקין מפריד שומנים בתוך המושכר, אלא רק מחוץ למושכר.

המשיבה בעניין זה טענה, כי מעולם לא התנגדה להתקנת מפריד שומנים לא בשטחה, וכי אינה יכולה להתנגד להתקנת מפריד שומנים כאשר אינו מוצב בשטחה. כלומר, לעמדת המשיבה, המבקשת יכלה בכל עת להרוס את המדרכות והאבנים המשתלבות שהמשיבה התקינה ברחבת הבניין לפני המושכר, לחפור בור ולהתקין בתוכו את מפריד השומנים.

דברים אלו שנטענו בפניי, ובמסגרת סיכומי המשיבה, ראה סעיפים 24-26 לסיכומים, עומדים בסתירה לעמדת המשיבה לפני הדיון, במכתבי בא כוחה דאז, עו"ד לני גולן, (נספח ד' לכתב התשובה, שבו נכתב כי:

" ויודגש מבלי שיינתנו למרשתי תימוכין לאמור, למרשך לא תעמוד הזכות להתקנת מפריד שומנים שלא בשטחו של המושכר."

ובמכתב מיום 14.6.11 שוב, כותב ב"כ המשיבה דברים דומים:

"לעניין מפריד השומנים, אין בכוונת מרשתי להתנגד להתקנתו בתוך שטח המושכר."

וכך גם במכתבה של עו"ד מרציאנו, מיום 20.6.11.

אם כך, לכאורה, המבקשת הוכיחה בשלב זה ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע ממצאים עובדתיים, כי קיימת סבירות גבוהה, שהמשיבה, באמצעות עובדי הקבלן מטעמה, (בעניין זה אציין כי מר חזן טען שהמשיבה הינה חברה של שלושה עובדים, אולם לאחר מכן אישר כי את עבודת השיפוצים הוציא לקבלן מטעמו), במסגרת שיפוצים שביצעה לכל הרחוב, והתקנת אבנים משתלבות לפני המושכר, הסירה את מפריד השומנים המקורי, מפריד שומנים, שמשרד הבריאות, אישר מתן רישיון יצרן למרות שגודלו לא התאים וזאת לתקופה מוגבלת, (ראה עדותה לעיל של הגב' סדן). המשיבה שביצעה עבודות שיפוץ התנגדה בתוקף , לפחות בשלושה מכתבי באי כוחה למתן אישור להתקנת מפריד שומנים, אלא בתוך שטח המושכר, בעוד שבשטח המושכר, לא ניתן להתקין מפריד שומנים.

לכאורה, המשיבה שוב מעורבת בהסרת מפריד השומנים המקורי, ומונעת לכאורה את התקנת מפריד שומנים חילופי, וכעת בניגוד למכתבי באי כוחה טוענת, כי אינה יכולה למנוע את התקנת מפריד השומנים משום שאין הדבר בשטח שבבעלותה אלא בשטחי הציבור אותם שטחים שהיא עצמה ריצפה ושיפצה.

עוד הוכח לכאורה, כי לא ניתן להתקין מפריד שומנים בתוך המושכר.

רישיון עסק;

מהעדויות עולה לכאורה, כי בנובמבר 2006 הוגשה בקשה למתן רישיון עסק ומאז לא נעשו פעולות לקבלת רישיון עסק, לגופו של עניין הובהר, בשלב זה לכאורה, כי על מנת שהרשות תיתן רישיון עסק, הרשות צריכה לקבל אישור משרד הבריאות, ואישור של זה מותנה בקיומו של מפריד שומנים, אותו לא ניתן להתקין במושכר, ובאישור רשות כיבוי אש, שאישורו מותנה בהתקנת צובר גז צובר שלא ניתן להתקין במושכר.

מר חוג'ה בעדותו, הסביר, כי המבקשת סברה שבשל קיומו של רישיון עסק קודם, הרי רישיון העסק יועבר אליה ללא כל תנאים חדשים, וכי לא נעשה דבר מאז ועד היום להוצאת רישיון עסק.

אכן המבקשת לא פעלה להוצאת רישיון עסק, בדרך של הגשת בקשה, אלא שלטעמי בשלב הזה אין בכך כדי להשפיע על תוצאות ההחלטה, הואיל וכפי שהובהר לעיל, על מנת שהמבקשת תוכל לקבל רישיון עסק, עליה לקבל את האישורים הדרושים מהרשויות השונות, משרד הבריאות וכיבוי האש, ועל מנת לעמוד בדרישותיהם, עליה להתקין צובר גז בין הבניינים, במיקום המקורי, ולא על דופן הקיר, ובוודאי שלא בתוך המושכר, ועליה להתקין מפריד שומנים במקום זה שהוסר, ולחפור במקום שבו שיפצה המשיבה את המדרכה, דבר שלו התנגדה המשיבה בתוקף כפי שלמדנו ממספר מכתבי באי כוחה.

בשלב הזה, אין בידי לקבוע כקביעה עובדתית, כי המשיבה היא שהסירה את צוברי הגז ואת מפריד השומנים המקוריים, אולם ברור כי הייתה מעורבת בדרך זו או אחרת בהסרתם.

על פי העדויות של אנשי הרשויות השונים, לא ניתן להתקין צוברי גז בתוך המושכר ולא מפריד שומנים בתוך המושכר, המשיבה היא שצריכה לתת אישור להתקנת צובר גז בשטחה, ולהסכים להסרת האבנים המשתלבות שהתקינה ברחבה שלפני המושכר, על מנת שניתן יהיה להתקין את הדרוש כדי לקבל רישיון יצרן ורישיון עסק.

המשיבה הודיעה אומנם כי לא תסכל את החיבורים הדרושים אולם בפועל, למעשה כפי שלכאורה עולה מהעדויות שבפניי, פעלה בדיוק על מנת לסכל את אישור משרד הבריאות ומכבי האש.
בכל מקרה, הוכח בפניי לכאורה, כי לא ניתן לקיים את הסכם הפשרה ולהתקין את הנ"ל בתוך שטח המושכר.

העברת בעלות;

טוענת המשיבה, כי במבקשת בכל מקרה לא תוכל להצליח בתביעתה, הואיל והיא אינה חתומה על הסכם השכירות, והואיל, ולא ניתן להעביר זכויות בלי הסכמת המשיבה, ומעולם לא התבקשה הסכמה.

בענייננו, הסכם השכירות נחתם על ידי מר לאבל כחברה בייסוד, טוענת המבקשת כי היא , היא החברה בייסוד.

עוד יש לזכור, כי המשיבה במסגרת טענותיה בפני ראש ההוצאה לפועל, טענה לזהות בין מר לאבל למשיבה, משום שביקשה לאכוף על המבקשת את פסק דין הפינוי שניתן ביחס למר לאבל עצמו.
נושאים אלה לא התבררו בפניי כל צורכם ומן הראוי שיובהרו במסגרת התובענה לגופו של עניין. יחד עם זאת, בשלב זה, המבקשת מחזיקה במושכר, ומבקשת לקיים את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה וטענתה הינה כי המשיבה מסכלת את קיומו.

לפיכך אני סבורה כי אין ליתן משקל רב לטענה זו בשלב זה, והיא תתברר לגופו של עניין.

מאזן הנוחות;

הסכם השכירות נחתם על ידי חברה שנרכשה על ידי המשיבה, לתקופה של 31.8.16, (לרבות תקופת האופציה).

המדובר בפרק זמן של עוד כארבע שנים.

המבקשת בהתאם להצהרתה , ולא הייתה כל טענה בעניין מטעם המשיבה, משלמת את דמי השכירות כסדרם.

לטעמי, לנוכח כל האמור לעיל, לאחר שהוכח בפניי, כי לכאורה המשיבה היא שהובילה למצב העניינים כפי שהוא, ואינה מאפשרת את ניהול העסק במושכר, בסירובה לאפשר התקנת מפריד שומנים וצובר גז, כאשר הוכח לכאורה שלא ניתן לקיים את פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה ככתבו, ולהתקין את הנ"ל בתוך המושכר, הרי במאזן הנוחות יש להעדיף את עמדת המבקשת, להורות על מתן עיכוב ביצוע פסק דין הפינוי עד להכרעה בתובענה לגופו של עניין.

המשיבה טענה, כי הנושא כבר נדון בפני כבוד השופט קליין, וכבר נקבע כי המבקשת לא עמדה בהוראות הסכם הפשרה ולא קיימה את פסק הדין, ומשכך, למעשה אין כל הסכם שכירות, אציין כי עסקינן בהחלטה בסעד זמני ולא בקביעות עובדתיות סופיות, ועוד אציין, כי לנוכח הדברים שהובאו בפניי ותוארו לעיל, יש לאפשר למבקשת את ההזדמנות להוכיח את טענותיה.

אני מורה על צו מניעה כמבוקש בכפוף לערבויות שנקבעו על ידי בדיון מיום 15.1.12, ובנוסף התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום וערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש,ח, שיופקדו בתוך 30 יום מקבלת החלטתי זו.

המשיבה תישא בהוצאות הדיון בסכום של 15,000 ₪, ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי.

מזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

12 מתוך 12


מעורבים
תובע: מעדני נהדר דליקטס בע"מ
נתבע: שבח בית שמש בע"מ
שופט :
עורכי דין: