ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמי ברק נגד מדינת ישראל :

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

בפני כבוד השופטת א. סלע – נשיאה

המערער

סמי ברק

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

פסק דין

  1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (מס הכנסה) מיום 8/4/10 אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 94% בתחולה מיום 1.1.07 (להלן – הוועדה).
  2. טענות המערער בתמצית –

א. החלטת הוועדה אינה תואמת את אחוזי הנכות ומועד תחולתם כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית של משרד הביטחון (להלן – ועדת משרד הביטחון). ועדת משרד הביטחון קבעה למערער 72.5% נכות מיום 24.10.99, ואילו הוועדה קבעה למערער 94% נכות שתחולתם מיום 1.1.07.
ב. סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) קובע כי אם נקבעו לנכה אחוזי נכות על פי אחד החוקים המנויים בסעיף, תחול הקביעה גם לגבי הוראות סעיף זה ועל כן, היתה הוועדה צריכה לקבוע את ממצאיה בהתאם להחלטת ועדת משרד הביטחון.
ג. הוועדה אף קבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7) א בתחולה מ - 24.10.99 תוך שהיא מציינת כי הנכות נקבעה בהתאם לתחולה שנקבעה על ידי ועדת משרד הביטחון – דבר המעיד שהוועדה הסכימה כי יש להעניק למערער נכות על פי קביעות ועדת משרד הביטחון.
ד. הוועדה טעתה לגבי מועד תחולת הנכות שכן היה עליה לקבוע את מועד התחולה בהתאם לתחולה שנקבעה על ידי ועדת משרד הביטחון.
ה. ממכתב פנימי של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) (ס/1) עולה כי ועדה רפואית לא יכולה לקבוע אחוזי נכות נמוכים מאלה שנקבעו על ידי ועדה שנתכנסה מכח חוקים אחרים המנויים בפקודה ויש להתייחס לכל נכות על פי החוקים הרלוונטיים יהיו אחוזיה אשר יהיו.
ו. אין הגיון בטענת המשיב לפיה ניתן להתייחס לנכויות שנקבעו על פי החוקים המנויים בפקודה רק אם הן מגיעות כדי 90% או 100%. נכות היא נכות ללא קשר לשיעורה.
ז. יש להעביר את עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר על מנת שתקבע את מועד תחילת נכותו.
3. טענות המשיבה בתמצית –
א. לא נפל פגם בעבודת הוועדה.
ב. הוועדה פעלה כדין ואינה כבולה להחלטת ועדת משרד הביטחון. על פי הוראות הפקודה, רק מקום בו היה זכאי המערער ל-90% נכות לפחות לפי החלטת ועדת משרד הביטחון, אזי לא היתה סמכות לוועדה הרפואית של מס הכנסה.
ג. ככל שהוועדה בחרה, משיקוליה המקצועיים, לקבל את קביעתה של ועדת משרד הביטחון, אין לראות בכך אסמכתא לעניין כבילת שיקול דעתה.
ד. בקביעת מועד תחולת הנכות קיבלה הוועדה את חוות דעתו של ד"ר ליבשיץ, המומחה מטעם המערער, אשר קבע, לעניין הפגימה בצוואר, כי תחולת הנכות משנת 2007. פגימת הצוואר הנ"ל היא זו ששכללה את נכותו הכוללת של המערער לנכות בשיעור המזכה בפטור לפי הפקודה ועל כן מועד תחולת נכות זו היא שנקבעה כמועד תחילת הנכות המזכה בפטור.
ה. התוצאה לה טוען המערער שהינה נכות בשיעור 91.92% מיום 1.1.01 סותרת את האמור בסעיף 160 לפקודה, הקובע כי תביעה רטרואקטיבית לפטור ממס מוגבלת לתקופה של 6 שנים אחורה ממועד הגשת הבקשה לפטור ממס לראשונה, ועל כן אינה אפשרית בהתאם לחוק.
ו. נספח ס/1 שצורף לסיכומי המערער מהווה הרחבת חזית אסורה. המסמך אינו מוכר לרשות המס, אין המדובר בהנחיה של רשות המיסים והמדובר במסמך חסר כל תוקף משפטי מחייב. גם מן המסמך עצמו, שניתן לפני שנים רבות, לא עולה בבירור כי הוא אכן עוסק בשאלה העומדת למחלוקת בענייננו ובסעיף 9(5) לפקודה.
ז. על פי ההלכה הפסוקה, הוועדות הרפואיות של מס הכנסה אינן כפופות למדיניות של המוסד ועליהן להפעיל את שיקול דעתן המקצועי באופן עצמאי.
דיון והכרעה –
4. השאלה אשר במחלוקת הינה האם הוועדה מחויבת לקביעותיה של ועדת משרד הביטחון מכח סעיף 9(5)(א)(א) לפקודה או שמא, כטענת המשיב, אין הוועדה מחויבת לקביעותיה שעה שלא נקבעו למערער 90% נכות למצער.
5. סעיף 9(5) לפקודה קובע –
"(5)(א) הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של 100%, או נכות של 90% לפחות מחמת שלקה באיברים שונים והאחוז האמור הוא תוצאה של חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים שבלעדיו היה נקבע אחוז נכות של 100% לפחות, כמפורט להלן:
(1) נקבעה נכות כאמור לתקופה של 365 ימים או יותר – הכנסה עד לסכום של 501,500 שקלים חדשים;
(2) נקבעה נכות כאמור לתקופה שבין 185 ימים לבין 364 ימים – הכנסה עד לסכום של 60,120 שקלים חדשים;
לענין זה –
(א) נקבע אחוז נכותו של נכה על פי אחד החוקים שלהלן תחול הקביעה האמורה:
(1) חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב];
.....
שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להוסיף על החוקים האמורים;
(ב) לא נקבע אחוז נכותו של נכה כאמור ייקבע על פי תקנות שיתקין שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת".
6. מקריאת הסעיף עולה כי אם נקבעו אחוזי נכות לפי החוקים שפורטו במסגרת הסעיף, לנכה שנקבעו לו 100% בשל פגימה באיבר אחד או 90% לפחות בשל פגימות בכמה מאבריו כקבוע בפקודה, אזי גם מס הכנסה יכיר באותה נכות (ראה בג"צ 6817/06 ארדיטי נ' ועדה רפואית לעררים מיום 24.9.89).
7. אולם משהנכות שנקבעה ע"י ועדת משרד הביטחון היא 72.5%, נכות הנמוכה מ-90%, מקובלת עליי פרשנותו של המשיב לפיה במקרים אלה, אין המשיב כבול להחלטת ועדת משרד הביטחון.
8. פרשנות זו אף מתיישבת עם תכליתו של הפטור על פי סעיף 9(5) לפקודה אשר נועד להינתן רק למי שלוקה בפגיעה גופנית קשה. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון במסגרת ע"א 6589/99 שוויג נ' פקיד שומה כפר סבא, פ"ד נו(3) 337, 342 (2002) –
"... מסעיף 9(5) לפקודה גופו נובע כי הוא נועד להעניק פטור ממס רק לבעלי נכויות קשות במיוחד: למי שהוא עיוור, לנכה שבשל פגימה באיבר אחד נקבעה לו נכות בשיעור 100% ולנכה הלוקה בפגימות בכמה מאבריו שכל אחת מהן מזכה אותו בנכות פחותה מ-100%, אך בסיכום נכויותיו ב"חישוב מיוחד" מזכה אותו בנכות משוקללת בשיעור 90% לפחות. כדאי להזכיר כי הפטור ממס הוענק בתחילה רק לעיוורים, ובשלב מאוחר יותר גם לנכים בשיעור 100%".
9. סעיף 9(5)(א)(א) לפקודה נועד להקל על הלוקים בנכויות קשות של למעלה מ – 90% ולחסוך מהם לעמוד בפני ועדה נוספת מטעם מס הכנסה, לאחר שכבר נקבעו להם אחוזי נכות על פי חוק אחר. יחד עם זאת, כאשר נקבעו לנכה אחוזי נכות משוקללת מתחת ל- 90% אזי הפטור שבסעיף 9(5) לפקודה לא חל ואז ממילא הנכה נדרש להתייצב בפני ועדה רפואית מטעם מס הכנסה, ככל שהוא טוען להגדלת אחוזי נכותו. אין הגיון בכך שהוועדה תהיה כבולה בשיקול דעתה לחלק מסוים מהפגימות שלגביהן ניתנו לנכה אחוזי נכות מטעם ועדה אחת, ובאשר לפגימות אחרות תהיה עצמאית בשיקול דעתה לקבוע אחוזי נכות.
10. לעניין המכתב ס/1 לא מצאתי מקום להסתמך עליו וזאת מהטעמים שפירטה המשיבה.
11. לשאלה אם יש מקום להתערב בשיקולי הוועדה אשר קבעה למערער מועד תחולת אחוזי הנכות מיום 1.1.07 –
הוועדה התכנסה ביום 8/4/10, שמעה הן את בא כוחו של המערער והן יועץ מטעמו וכתבה, בפרק נימוקי הערעור, כדלקמן –
"...בפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון אין התייחסות מנומקת לגבי תחולת הנכות ולא ברור אם נקבעה תחולה ב-1/6/06. לתובע נכות בשיעור 73% ממשרד הביטחון, גם לפי הפסיקה והנחיות פנימיות במוסד לביטוח לאומי. כל נכות שנקבעה על פי חוק אחר, הדעת מחייבת את הוועדות לאחר מכן. בנוסף לנכויות ממשרד הביטחון ישנן נכויות נוספות שנקבעו בוועדות מדרג ראשון אך מתחולה מוקדמת יותר.
בדיקת דום נשימה אמנם נעשתה ביום 30/8/08, אך לדעתנו צריך לקבוע תחולה מוקדמת יותר ולפחות חמש שנים קודם לבדיקה. ד"ר טל מומחה בתחום קובע גם בחוות דעת שמייעץ למל"ל כי דרגת חומרה כזו בדרך כלל מתחילה חמש שנים קודם.
בעיות האימפוטנציה – כל המסמכים שצורפו מתייחסים למועד הפגיעה בצבא, שהיה בשנים 92 ו-99. הוגשו לוועדה מסמכים של ד"ר בקר שמדברים לפחות משנת 2001.
לגבי מחלות בדרכי העיכול והריאות לפחות משנת 2001, הוגש מסמך רפואי מד"ר ולדימיר בעניין זה שקובע נכות משנת 1992 ומסמך רפואי מד"ר ליבוביץ – אורטופד, שקובע נכות משנת 2001 וכן מסמך רפואי מד"ר סידי שקובע נכות משנת 1998 לפחות – ומדובר ברופא המטפל שלו".
12. בפרק ממצאים ואבחנות קבעה הוועדה כדלקמן –
"הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר סידי יוסף אורולוג מטפל מיום 7/10/08 לפיו התובע סובל מהפרעות זיקפה קשות מזה 10 שנים. לכן הוועדה קובעת כי תחולת הנכות בתחום אין אונות היא מיום 1/10/98 ונכותו נקבעה לפי סעיף 74(8)ג' – 30%.
בנושא דום נשימה, בהתאם לחוות דעת ד"ר זורינצקי – א.א.ג. מיום 14/2/09 נקבעה נכות בשיעור 40% לפי סעיף 3(ד) בתחולה מ- 1/1/95 וכן 10% לפי סעיף 72(4)(ד) 2 עבור הטנטון בתחולה מיום 8/5/95.
בתחום הפנימי הוועדה עיינה במכתבו הרפואי של ד"ר בקר מיום 16/10/08 שבו מציין הפרעות בדרכי העיכול העליונה הכוללים... ועל כך קובעת הוועדה נכות בשיעור 30% לפי סעיף 12(3)(ב)3 מיום 1/12/02.
בתחום האורטופדי הוועדה עיינה במכתבו הרפואי של ד"ר ליפשיץ מ- 18/2/09 שבו קבע נכות בגין הצוואר – 10% לפי סעיף 37(5)א' ותחולת נכות זו היא מ- 1/1/07 וכן נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א' בתחולה מ- 24/10/99 בהתאם לתחולה שנקבעה ע"י משרד הביטחון".
13. לטענת המערער הוועדה היתה צריכה לקבוע את מועד תחולת הנכות הכוללת בשיעור 91.92% מיום 1/1/01 וזאת לאור העובדה כי הוכרו סעיפים נוספים על הסעיפים שנקבעו על ידי הוועדה של משרד הביטחון והם –
א. תחולת אין אונות שנקבעה לפי סעיף 24(8)(ג) 30% מיום 1/10/98.
ב. תחולה בגין דום נשימה לפי סעיף 3(ד) 40% מיום 1/1/95.
ג. תחולה בגין בעיות בדרכי העיכול וריאות לפי סעיף 12(3)(ב)3 – 30% מיום 1/1/01.
14. הוועדה התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, קבעה דרגת נכות של 10% לפי סעיף 37(7)א בתחולה משנת 99 בהתאם לתחולה שנקבעה ע"י משרד הביטחון והסבירה מדוע החליטה להעניק את דרגת הנכות הצמיתה רק מיום 1.1.07.
15. הוועדה פירטה, בהחלטתה, כי עד ליום 31.5.06 הנכות הזמנית של המערער היתה 88.33%, מיום 1.6.06 ועד 31.12.06 היתה 93.86% ומיום 1.1.07 הנכות הקבועה הינה 93.86%. החלטת הוועדה הינה מפורטת, מנומקת כדבעי ומובנת גם לבית דין זה ולא מצאתי פגם משפטי כלשהו בהחלטתה.
16. זאת ועוד, צודק המשיב כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (ע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' שחר, פ''ד נו(2) 297), לא ניתן לאשר למערער החזר רטרואקטיבי של למעלה משש שנים, ועל כן ממילא לא ניתן היה לקבל את תביעתו להכיר בנכותו מיום 24.10.99.
17. סוף דבר – הערעור נדחה.
18. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סמי ברק
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: