ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טל יחיה נגד אברהם כהן :

בפני כבוד השופט בדימוס גדעון ברק

התובע
טל יחיה

נגד

הנתבעים

  1. אברהם כהן
  2. איילון חברה לביטוח בע"מ

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

החלטה

1. בדיון שהתקיים ביום 12.1.12 התייצבה התובעת ואילו הנתבע לא התייצב וגם לא הגיש כתב הגנה ומשום כך, לאחר ששמעתי את התובעת ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שצורף לכתב התביעה, החלטתי לקבל תביעתה של התובעת.

2. השתלשלות העניינים לאחר מתן פסק הדין הייתה כדלקמן:
א. א) ביום 24.1.12 הגישה איילון חב' לביטוח בע"מ – שכלל לא הייתה צד בתביעת התובעת - (להלן: "המבקשת") בקשת ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ובהיעדר הגנה בטענה, שעקב תקלה שהתרחשה במשרדיה של המבקשת בטעות ובתום לב לא הוגשה הגנה בתיק זה ולא התייצבו הנתבע והמבקשת לדיון. אלמלא הטעות, היה מוגש כתב הגנה וגם בקשה לצרף את המבקשת כנתבעת נוספת לתביעת התובעת והיו מתייצבים לדיון.
מאחר ורק עם קבלת פסק הדין התבררה הטעות, שבגינה לא הוגש כתב הגנה והנתבע לא התייצב, התבקשה הארכה של 14 ימים להגיש בקשה מסודרת לביטול פסק הדין וכתב הגנה.

ב) ביום 26.1.12 ניתנה החלטת בית המשפט בה הופנתה תשומת לבה של המבקשת, שנגדה לא ניתן פסק דין ולכן, לא הייתה לה עצמה הזכות להגיש בקשה – כפי שהוגשה.
בהמשך להחלטה הנ"ל, הוגשה בקשה נוספת והיא: "בקשה חוזרת למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות ובהיעדר הגנה" וממנה עולה, שהיא הוגשה כביכול על ידי הנתבע, שכן, בסעיפים 2, 3, 5 לבקשה נכתב: "המבקש יטען...", אך משום מה, הנתבע עצמו לא חתם עליה, אלא נציג המבקשת.
למרות האמור לעיל, החליט בית המשפט ביום 7.2.12 ליתן ארכה להגשת הבקשה וצוין גם, שאין במתן הארכה כדי לקבוע תוצאות הדיון הבקשה עצמה.

ג) בהמשך להחלטה מיום 7.2.12 הגישו המבקשת והנתבע (כאשר טרם הוגשה בקשה נפרדת מטעם המבקשת לצרפה כנתבעת נוספת וטרם ניתנה החלטה לצרפה) בקשה משותפת לביטול פסק דין מיום 12.1.12 ובבקשה זו העלו המבקשים את נימוקיהם לביטול פסק הדין.
בקשה זו הועברה לתגובת התובעת ובתגובתה, התנגדה התובעת לביטול פסק הדין.

ד) המבקשים העבירו לבית המשפט ביום 13.3.12 בקשה נוספת אשר כותרתה: "בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ ודחייה ו/או הקדמה של מועד הדיון שנקבע בבקשה לביטול פסק הדין" – תוך העלאת נימוקים לקבלת הבקשה.
ביום 14.3.12 החליט בית המשפט להקדים את מועד הדיון בבקשה ליום 1.4.12 וכן לצרף את המבקשת כנתבעת נוספת והליכי ההוצל"פ עוכבו עד לאחר מתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין.

3. ביום 1.4.12 התקיים הדיון בבקשה לביטול פסק הדין ובדיון זה העלה שוב כל צד את טענותיו בקשר לאופן קרות האירוע נשוא תיק זה ובסיומו של הדיון החליט בית המשפט לדחות את מתן ההחלטה, תוך ציון שהיות והצדדים כבר השמיעו טענותיהם, הרי שאם בית המשפט יחליט לבטל את הפסק הדין, ייתן בית המשפט פסק דין חדש לאור הטענות שכבר הושמעו ואם בית המשפט יחליט שלא לבטל את פסק הדין, אזי ממילא נותר פסק הדין שניתן ביום 12.1.12 על כנו.

4. אכן שמעתי את הצדדים ועיינתי שוב בחומר הראיות ולאחר ששקלתי מחדש של כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שאין מקום לבטל את פסק הדין – זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) בבוא בית המשפט להחליט אם לבטל פסק דין שניתן בהיעדר הנתבע ובהיעדר כתב הגנה, על בית המשפט לבחון שניים אלה: האם מדובר בביטול מחובת הצדק או שמא מדובר בביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
בביטול מחובת הצדק על בית המשפט לבדוק האם פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום – פגם הנובע מהיעדר המצאה כדין לנתבע, שאם יתברר שאכן בכך עסקינן, הרי שפסק הדין יבוטל מחובת הצדק.

ב) מעיון באישור המסירה, שצורף לתיק בית המשפט עולה, שביום 24.11.11 קיבל הנתבע את ההזמנה לדיון ליום 12.1.12 והוא חתם עליה באופן אישי.
הנתבע, בעצם, מאשר קבלת ההזמנה בצירוף כתב התביעה, שכן בבקשות שהוגשו על ידי הנתבע עולה, שהוא לא רק שקיבל את החומר אלא, שהעביר חומר זה לטיפולה של המבקשת ואילו המבקשת היא זו אשר מציינת, שעקב תקלה במשרדיה לא הוגש כתב הגנה וגם לא הוגשה בקשה לצירוף המבקשת כנתבעת נוספת.
לכן, לא עולה כלל שאלת ביטול פסק הדין מחובת הצדק, אלא שיש לבחון האם ניתן לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט.

ב. א) סמכות ביטול פסק דין על פי שיקול דעתו של בית המשפט אינה סמכות שבחובה, כאשר פסק הדין אינו פגום, אלא הסמכות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט ובעניין זה, על בית המשפט להציב לנגד עיניו שתי שאלות נוספות והן: מה סיבת המחדל של הנתבע להתייצב או להתגונן והשאלה השנייה, שהיא חשובה יותר מהראשונה והיא: סיכויי ההצלחה שהגנתו של הנתבע תתקבל ופסק הדין יבוטל (ראה לעניין זה ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133).
סיבת המחדל, המצוינת על ידי המבקשים בבקשותיהם, אינה סיבה, כשלעצמה, כדי להביא לביטולו של פסק דין, שכן כבר נפסק בנדון דנן, שלא כל טעות משרדית מהווה עילה מוצדקת לביטול פסק הדין.
יחד עם זאת, מאחר ואין ספק, שהנתבע היה תלוי במעשיה של המבקשת וסמך על המבקשת, שהיא אכן תגיש כתב הגנה – לאחר שהוא העביר אליה את כתב התביעה על מצורפיו – אין "להעניש" בשל מחדליה של המבקשת את הנתבע, ואני מקבל טענת נציג המבקשת, שהגנת הנתבע ראויה שתישמע, (כדבריו בעמ' 4 לפ', ש' 6), שכן בעניין זה, כלל יסוד הוא, שבהליך שיפוטי יש ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט וגם אם סיבת המחדל מקורו ברשלנות, עדיין יש מקום להיענות לבקשת הביטול – זאת כל עוד ניתן לפצות עליו בתשלום הוצאות לתובע. (ראה ע"א 625/68 מפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחר ושות' נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"ד כג(2) 721, 723).

ג. כמו כן נקבע, שבמסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, יביא בית המשפט בחשבון אם ביטול פסק הדין ומתן פסק דין חדש עשוי לשנות את פניו של פסק הדין אותו מבקשים לבטל, משום שאין טעם, אין תועלת וגם אין הצדקה לבטל פסק דין, כאשר בסופו של יום מגיע בית המשפט למסקנה שיש ליתן את אותו פסק דין – גם לאחר שמיעת הראיות מחדש (ראה לעניין זה: ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח(1) 67 וכן רע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ ואח' נ' אוניפארם בע"מ – פסק דין של בית משפט העליון שניתן ביום 14.12.10 ע"י כבוד השופטת חיות – תק-על 2010(4), 2537).

5. לאחר בחינת כל הכללים הנ"ל, אך גם לאחר בחינת כל חומר הראיות מחדש הגעתי למסקנה, שגם לאחר שמיעת טענותיו של הנתבע ושל נציג מטעם המבקשת, אין מקום לבטל את פסק הדין, שכן טענותיו של הנתבע – אין בהן כדי לשנות את תוצאת האחריות לגרם התאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת – זאת מהנימוקים הבאים:

א. עם כל הכבוד לטענות נציג המבקשת, איני רואה כיצד הגיע למסקנה, שעדיין לא מדובר בפגיעת חזית אחור קלאסית כמו שטוענת התובעת, שכן לאור ההגנה שיש לנתבעים עוד יתברר שבסופו של הדיון תהא ידם של הנתבעים על העליונה ושאין להוציא מכלל אפשרות שהתובעת עוד תצטרך לשלם הוצאות לנתבעים. טענה זו – עם כל הכבוד – אינה מבוססת, שכן הראיות מוכיחות עדיין את אחריותו של הנתבע לגרם התאונה ולגרם הנזק – כפי שעוד יובא להלן.

ב. א) טענת התובעת היא, שרכב שנסע לפניה נאלץ לבלום, עקב רכב אחר שחתך את נתיב נסיעתו וכתוצאה מכך, בלמה גם היא את רכבה מבלי לפגוע ברכב שלפניה ולפתע הרגישה מכה בחלקו האחורי של רכבה ומכה זו נגרמה מרכב בו נהג הנתבע וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכבה.

ב) על הטענה הנ"ל חזרה התובעת פעמיים בבית המשפט: פעם בהיעדרם של הנתבעים ופעם בעת הדיון מחדש – דיון אשר התקיים בבקשה לביטול פסק הדין.
בישיבת יום 12.1.12 נשאלה התובעת על ידי בית המשפט, האם הפגיעה בחלקו האחורי של רכבה גרמה להדיפת רכבה לעבר הרכב שנסע לפניה ותשובתה של התובעת הייתה שלילית ותארה את צורת הפגיעה ברכבה ואף הציגה תמונות המשקפות פגיעה זו. (ראה ת/1).

ג. א) גם בדיון הנוסף של יום 1.4.12 חזרה התובעת על אותה גרסה ומכאן שגרסתה עקבית וגרסתה נתמכת בראיות שצרפה לכתב התביעה ובאלו שהוגשו במהלך הדיון.

ב) טענתו של הנתבע היא, שבמקום האירוע היו 3 נתיבים ונתיב נוסף המורה פניה ימינה. הוא היה בנתיבה השני משמאל והתובעת ורכב נוסף היו מימינו. הנתבע גם הגיש תרשים להמחשת מיקום נסיעת המכוניות (ראה נ/2, כאשר רכבו סומן במספר 4 ורכבה של התובעת במספר 1).
עוד מוסיף הנתבע וטוען, שכאשר הרמזור התחלף לאור ירוק, עקף את התובעת מימין הרכב שנסע אחריה ולאחר מכן חתך שמאלה במהירות פראית ואז פנתה התובעת לנתיב נסיעתו של הנתבע בצורה חדה ובעקבות כך, הוא עצר ואף הסיט את רכבו שמאלה ואילו התובעת אפילו לא עצרה.
מעניין לציין, שלמרות התיאור אותו מתאר התובע, לא מזכיר התובע ולו במילה אחת, האם תוך כדי ניסיון עצירת רכבו והסטייה שלו שמאלה, הוא פגע ברכב התובעת – אם לאו.

ג) עוד מוסיף הנתבע וטוען בבית המשפט, שהיא טלפנה אליו בשעה 22.00 ואמרה שהיא הולכת לתבוע אותו וכל מה שהיה לו לנתבע לומר לתובעת הוא, שתיצור קשר עם חברת הביטוח.
שוב עולה מדברי הנתבע, שגם משיחה זו לא עולה התכחשותו לעצם הפגיעה, אלא הפנה ישירות את התובעת לחברת הביטוח.
במהלך כל עדותו של הנתבע – נמנע הנתבע מלומר בפה מלא שהוא פגע ברכב התובעת – אם כי אין חולק שרכב התובעת נפגע בחלקו האחורי מרכבו של הנתבע.

ד. א) לאחר מתן עדותו של הנתבע חוזר נציג המבקשת על הטענה, שלא הייתה פגיעת חזית אחור, שכן במקרה כזה הייתה צריכה להיות פגיעה במרכז הרכב, בעוד שבפועל הייתה הפגיעה ברכב התובעת בפינה השמאלית אחורית ואצל הנתבע בפינה הימנית בחזית, כלומר הפגיעה ברכב של הנתבע הייתה בפנס הימני הקדמי.
בעצם מה שביקש נציג המבקשת להסיק הוא, שמדובר בפגיעה בפינה ימינית אצל הנתבע ופינה שמאלית אצל התובעת ומכאן עולה – לטענתו – שמדובר ברכב שנכנס לתוך מסלול של הרכב השני – דבר אשר תואם את גרסתו של הנתבע וסותר את גרסת התובעת (ראה טענות נציג המבקשת בעמ' 6 לפ').

ב) עם כל הכבוד לנציג המבקשת, אפשר להבין טענותיו כמייצג את הנתבע וגם את המבקשת, אך הטוען חייב גם לטעון טענותיו, כשהן נסמכות על עובדות המקרה – מה שלא עולה מטענות נציג המבקשת.
כיצד יכול נציג המבקשת לטעון: "הפגיעה ברכב של הנתבע בפנס הימני הקדמי" (עמ' 6 לפ', ש' 5) כאשר מחוות הדעת השמאי מטעם הנתבעים עולה, שרכבו של הנתבע נפגע: "פגיעה תאונתית בחלקו הקדמי של המרכב", כלומר, פח חזית וגשר עליו בחזית נלחצו ועווותו. זאת ועוד, האם באמת סבור נציג המבקשת, שברכב הנתבע נפגע רק הפנס הקדמי? הרי בחוות הדעת מופיעות פגיעות נוספות ובחלקים נוספים של רכב הנתבע. ואם לא די בכך, יועיל נציג המבקשת ויעיין גם בהודעתו של הנתבע מיום 4.4.11 אותה מסר לסוכנת הביטוח, שם פרט הנתבע את החלקים שנפגעו ברכבו (ראה חוות הדעת – נ/3 וראה הודעת הנתבע – נ/1).

ג) אני לא מקבל את גרסת הנתבע, שהתאונה אירעה תוך כדי שהתובעת פנתה למסלול שלו, כשם שאני לא מקבל את טענת נציג המבקשת, שלא מדובר בפגיעת חזית – אחור.
אכן, אם רכב הנתבע היה פוגע ברכב התובעת, עת היה רכב התובעת בסטייה, אין ספק, שמיקום הפגיעות בשני הרכבים היו במקומות אחרים ולא כפי שעולה מחוות דעת של שני השמאים מטעם שני הצדדים.
חוות הדעת השמאי מטעם התובעת והתמונות שצורפו – מצביעות בהחלט על פגיעה בחלקו האחורי וזוהי אכן פגיעה חזית אחור, אשר נגרמה על ידי הנתבע אשר לא שמר מרחק מרכב התובעת.

6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בהחלטה זו, אני מחליט שלא לבטל את פסק הדין שניתן ביום 12.1.12 ופסק הדין נשאר על כנו.

לאור תוצאות הדיון בבקשת הנתבע והמבקשת, אני מחייב את הנתבע כהן אברהם ואת המבקשת איילון חברה לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל – זאת ללא קשר עם ההוצאות שנקבעו בפסק הדין מיום 12.1.12.

עם מתן החלטה זו, בטל עיכוב הליכי ההוצל"פ והתובעת רשאית להמשיך בהליכים אלה, מאותו שלב שהם הופסקו – אם הופסקו.

13

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

8 אפריל 2012
ת"ק 1255-07-11 יחיה נ' כהן ואח'


מעורבים
תובע: טל יחיה
נתבע: אברהם כהן
שופט :
עורכי דין: