ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ח'יט ראסם נגד חברת מ ג ע ר :

בעניין:
1. חייט ראסם ו- 16 אח'
ע"י ב"כ עו"ד אמג'ד דעאס
17. נאסר ראשד
ע"י ב"כ עו"ד ואפי עיראקי

העותרים

נ ג ד

חברת מ.ג.ע.ר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עודד מצהרי
עיריית טירה
ע"י ב"כ מוניר נאסר

המשיבים

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

החלטה

לפני בקשה לתיקון העתירה שבכותרת, בדרך של הוספת סעד על הסעדים שהתבקשו בעתירה המקורית.

1. הרקע הנדרש לבקשה
העותרים הינם תושבי העיר טירה, אשר הגישו את העתירה שבכותרת כנגד עיריית טירה (להלן: "העירייה") וחברת מ.ג.ע.ר בע"מ, אשר סיפקה לעירייה שירותי גביית ארנונה במועדים הרלבנטיים לעתירה (להלן: "חברת הגבייה"). בעתירתם טוענים העותרים, כי המשיבות השיתו עליהם חובות עבר בארנונה, למרות שבידי העותרים אישורים המעידים על סילוק החובות האמורים. העותרים טוענים, כי האישורים שניתנו הינם, לכל הפחות, בגדר הבטחה שלטונית מחייבת לכך שהחוב נשוא האישור סולק. בעתירתם עתרו העותרים לקבלת סעד הצהרתי המחייב את המשיבות לעדכן את הרישום בספריהן בהתאם לאישורים המוחזקים בידי העותרים וכן לקבלת כל צו אחר, ככל שבית המשפט ימצא לנכון.

על פי הנטען בעתירה, לאורך שנים היה קיים נוהג בעירייה, כי כנגד תשלום הארנונה מקבל המשלם אישור ידני המעיד על תשלום הארנונה עד לתאריך מסוים, זאת על רקע אי סדרים רבים בגביית הארנונה, רישום בלתי סדיר של חיובי הארנונה ותשלומי הארנונה וכספים ששולמו על ידי התושבים ו"נעלמו" באורח פלא מקופת העירייה. על פי הנטען, אישורים דומים ניתנו ביחס להנחות שהמשיבות מצאו לנכון לתת לתושבים שונים. לטענת העותרים, בסוף שנת 2009, בד בבד עם החלפת ראש העיר המכהן, יצאו המשיבות במדיניות חדשה, שלפיה אין כל תוקף לאישורים הידניים שניתנו לתושבי העיר לאורך השנים. על רקע האמור ביקשו המשיבות לגבות חובות עבר אך ורק על פי הרשום בספריהן, תוך התעלמות מאותם אישורים שניתנו בעבר כאסמכתא לתשלום הארנונה או כאסמכתא למתן הנחה ואף פתחו בהליכי גבייה מנהליים לצורך כך. על רקע האמור, הגישו העותרים את העתירה דנן.

המשיבות הגישו את תגובותיהן לעתירה, במסגרתן העלו טענות מקדמיות שונות. לגופה של העתירה נטען, כי האישורים שבידי העותרים, המתיימרים להיות אישורים ממחלקת הגבייה, אינם חוקיים, לא הונפקו על ידי העירייה או מי מטעמה וכי ככל שאכן הונפקו אישורים כאמור, הרי שהם הונפק בחוסר סמכות וללא רשות, ככל הנראה על ידי עובדים זוטרים של חברת הגבייה הנחשדים בביצוע מעילות, ואין בהם כדי לחייב את העירייה. עוד נטען, כי הליכי הגבייה המנהליים ננקטו על פי דין.

לאחר שהתקיים דיון בעתירה ולאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם, הגישו העותרים 1-16 בקשה לתיקון העתירה בדרך של הוספת סעד חלופי על הסעדים שנמנו על העתירה המקורית, שלפיו יפסקו הליכי הגבייה המנהליים כנגד העותרים, בכל הנוגע לחובות נטענים עד ליום 31.12.08. העותר 17 הודיע לבית המשפט, כי הוא מצטרף לבקשה. חברת הגביה הודיעה, כי היא משאירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט ואילו העירייה מתנגדת לבקשה.

2. טענות הצדדים
העותרים טוענים, כי המדובר בתיקון טכני של העתירה, שכן בעתירתם עתרו למתן כל סעד אחר אשר יראה לבית המשפט ולא מן הנמנע כי פסק הדין יורה, בסופו של דבר, על הפסקת הליכי גבייה מנהליים כנגד העותרים בכל הנוגע לחובות נטענים עד ליום 31.12.08. לטענתם, לבית המשפט סמכות להורות על תיקון כתב טענות בכל שלב ועל אחת כמה וכמה עת המדובר בהוספת סעד בלבד, ללא העלאת טענות עובדתיות חדשות ושעה שהמשיבות התייחסו לסוגיה זו במסגרת תגובותיהן לעתירה.

העירייה, כאמור, מתנגדת לבקשה. בתגובתה מתייחסת העירייה בהרחבה לסמכותה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, אולם אין בתגובתה כל התייחסות עניינית לבקשה לתיקון העתירה.

3. בקשה לתיקון עתירה
תקנה 20 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000, מפנה את בית המשפט להוראה בדבר תיקון כתבי טענות המופיעה בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. תקנה זו קובעת, כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתב טענותיו, בכל עת "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

מגמת הפסיקה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, הינה, בדרך כלל, ליברלית וזאת במטרה לייעל את ההליך המשפטי (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 152). הגישה הרווחת הינה, כי יש לאפשר לצדדים לתקן את כתבי טענותיהם כל עוד התיקון מועיל לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים (ראו רע"א 8129/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.4.09)). גישה זו חלה גם בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות שהוגשו בבית המשפט לעניינים מנהליים (ראו עע"מ 5674/04 עיריית תל אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובניה בע"מ (ניתן ביום 4.6.08)).
בענייננו, מתייחסת העתירה, ממילא, להליכי הגבייה שננקטו כנגד העותרים. על כן, המדובר בסעד שאין בהוספתו כדי לשנות מהותית את יריעת המחלוקת. זאת ועוד. לשם מתן סעד הצהרתי המחייב את המשיבות לעדכן את הרישום במחשביהן בהתאם לאישורים המוחזקים בידי העותרים, סעד שנתבקש בעתירה, ממילא יידרש בית משפט זה להכריע בסוגיית תוקפם של האישורים, כמו גם נסיבות נתינתם, והאם הם מקימים הבטחה שלטונית או עילה אחרת הפוטרת את העותרים מתשלום. מובן, כי להכרעה בסוגיות אלה תהא השלכה לעניין הסוגיה, האם החלטת המשיבות לנקוט בהליכי גביה מנהליים כנגד העותרים בנסיבות ענייננו הייתה סבירה.

לאור האמור, אני מקבלת את בקשת העותרים ומאשרת את תיקון העתירה.

אף שאיני סבורה כי הוספת הסעד כאמור מצריכה השלמת טיעון, ניתנת בזאת הזכות למשיבות להשלים את סיכומיהן בתוך 20 ימים מהיום, שאחרת יינתן פסק דין בעתירה על פי החומר המצוי בתיק. השלמת הסיכומים כאמור תשתרע על לא יותר מ-3 עמודים ותיוחד לסעד הנוסף בלבד.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר התיק ללשכתי עם הגשת השלמת הסיכומים או בחלוף עשרים הימים כאמור.

ניתנה היום, ‏יום ראשון 15 אפריל 2012 ,‏כ"ג ניסן תשע"ב, בהעדר הצדדים.

ד"ר מיכל אגמון-גונן שופטת

עמוד 4 מתוך 4


מעורבים
תובע: ח'יט ראסם
נתבע: חברת מ ג ע ר
שופט :
עורכי דין: