ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף חסאן נגד עו"ד איריס ווגסטף – גולן :

בפני כבוד השופט יוסי טורס

תובע/נתבע שכנגד

יוסף חסאן ת.ז. XXXXXX557

נגד

נתבעת/ תובעת שכנגד

עו"ד איריס ווגסטף – גולן

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בגין יחסי עו"ד – לקוח.

לשם נוחות יכונה התובע והנתבע שכנגד – התובע ואילו הנתבעת והתובעת שכנגד תכונה הנתבעת.

הנתבעת ייצגה את התובע בתביעה כנגד משרד הביטחון. התובע זכה בתביעה ומשרד הבטחון חוייב בהוצאות המשפט בסך של 5000 ₪ +מע"מ. הסכום התקבל אצל הנתבעת ביום 30.1.11 אך לטענתו רק ביום 23.5.11 הודיעה לו הנתבעת כי הסכום ברשותה, וזאת לאחר ששאל אודותיו. לטענתו, הוא ביקש את הכסף אולם הנתבעת הודיעה לו שהיא נוטלת הסכום לכיסה כשכר טרחה עבור שירות אחר שסיפקה לו. התובע מכחיש שסוכם שכר עבור השירות האחר ועותר על כן להשבת הסך של 5000 ₪ +מע"מ

הנתבעת הגישה כתב הגנה וצירפה לו תביעה שכנגד. הנתבעת אישרה שאכן הופקד בחשבונה עבור התובע סך של 5,000 ₪ +מע"מ ביום 23.1.11 אולם לטענתה לא ידעה לאיזה תיק לשייך סכום זה עד חודש 5/11 שאז הבינה שמדובר בתשלום לטובת התובע. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בין לבין, בחודש 3/11 , שכר התובע את שירותי משרדה לטיפול בתיק תכנון ובנייה סבוך והוסכם בין הצדדים ביום 23.3.11 כי הנתבעת תטפל עבורו "בקידום הטיפול בבקשה מול הוועדה" תמורת שכר טרחה בסך של 6,000 ₪ +מע"מ (להלן – תיק תב"ע). לטענתה כאשר התברר בחודש 5/11, כאמור, שהסכום המופקד בחשבונה שייך לתובע, ביקש הוא להותיר סכום זה בידה כערובה לתשלום שכר הטרחה בתיק התב"ע. הנתבעת טוענת כי משסירב לשלם לה את שכרה המוסכם בגין תיק התב"ע העבירה ביום 3.10.11 את הסך המופקד בידה לטובת שכר הטרחה כאמור.

בכתב תשובתו, הכחיש התובע שהוסכם בין הצדדים שכר כלשהו עבור תיק התב"ע והכחיש כי הסכים להותיר את הסכום המופקד בידיה כערבון.

דיון

אינני נדרש להכריע בשאלה האם אכן גילתה הנתבעת את הסך של 5,800 ₪ רק בחודש 5/11 וכן כיצד גילה זאת התובע, האם מששאל אודותיו או ביוזמת הנתבעת. שאלות אלו אינן נדרשות לצורך הכרעה בתביעת התובע. די בכך שאין מחלוקת שהסכום התקבל לחשבונה בחודש 1/11 והועבר בחודש 10/11 לטובת שכר טרחתה בתיק התב"ע בשל סירובו לשלם את שכר הטרחה.

גם השאלה האם הייתה רשאית הנתבעת לזקוף את הסכום שהיה מופקד בידה בנאמנות לטובת שכר הטרחה בתיק התב"ע, בניגוד לרצונו של התובע, אינה נדרשת לצורך הכרעה בתביעת התובע. שאלות אלו נוגעות לחובותיו של עורך דין על פי הדין האתי החל עליו, אך אינן נחוצות לצורך הכרעה בזכותו הקניינית של התובע בסכום. אין מחלוקת כי סכום זה שייך היה לתובע והוחזק בנאמנות עבורו. על כן, יש לזכות את התובע "רעיונית" בסכום זה. כיניתי זכיה זו "רעיונית" שכן בשל התביעה שכנגד, יש לדון אם זכאית הנתבעת לשכר טרחה בשיעור 6,000 ₪ +מע"מ כנטען, או לחלופין לכל סכום אחר כשכר ראוי. אם אמצא שזכאית היא לשכר כלשהו, אורה על קיזוז הסכומים שחייבים הצדדים האחד לשני.

האם קיים הסכם שכ"ט ?

הסכם שכר הטרחה הנטען מגולם בשוליו של יפוי הכוח עליו חתם התובע לטובת הטיפול בתיק התב"ע (נספח "א" לכתב התביעה שכנגד). לטענת הנתבעת היא כתבה בשולי יפוי הכוח :

"אישור: שכ"ט 6,000 (XXX) . ישלם אחרי החגים".

(המסומן ב-X אינו ברור וככל הנראה נרשם +מע"מ)

התובע מתכחש ל"הסכם" זה וטוען שכאשר חתם על ייפוי הכוח, משפט זה לא היה רשום בשוליו. לטענתו לא סוכם על שכר טרחה כלל והוא סבר שמדובר בבדיקה מקדמית ולאור יחסי העבר הנתבעת אינה דורשת שכר כלל בשלב זה. התובע הכחיש שאמר לנתבעת או לפקידות כי הסכום המופקד בידה ישמש כבטוחה לשכר הטרחה עבור תיק התב"ע.

עיון ביפוי הכוח מעלה שבצידו של המשפט הנ"ל קיימת חתימה של הנתבעת בלבד. חתימתו של התובע מופיעה פעמיים על גבי יפוי הכוח, האחת במקום המיועד לחתימת עורך הדין והשני במקום המיועד ללקוח. התובע הסביר כי שחתם על יפוי הכוח, עשה כן בטעות במקום המיועד לעורך הדין ולכן התבקש לחתום שוב במקום הנכון.

לאחר שעיינתי בכל המסמכים ונתתי דעתי לעדויות הרבות שנשמעו, לא מצאתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה סוכם בין הצדדים שכר טרחה בסך של 6,000 ₪ + מע"מ וזאת מהנימוקים הבאים:

א. מהראיות שהציגה הנתבעת עולה כי הטיפול במשרדה נעשה בצורה מסודרת ומאורגנת לרבות החתמה על הסכמי שכר טרחה מפורטים. כך הוצג לי נ/2 שנערך כדבעי ביחס לייצוג בתיק משרד הביטחון וכן נ/3 שהנו מכתב בו מתועדות הסכמות הצדדים ביחס לשכר הטרחה בערעור בתיק משרד הבטחון. כל אלו מעידים על נוהל עבודה מסודר, אשר השרבוט על גבי יפוי הכוח, אינו מתיישב עימו. אינני מוציא מכלל אפשרות שהנתבעת, כטענתה, סמכה על התובע ולא דקדקה עימו, אולם, כאמור, בשים לב לנוהל עבודתה, הכחשתו הגורפת של התובע ויתר הנסיבות, אינני יכול להעדיף גרסה זו.

ב. עיון במכתבה של הנתבעת לתובע מיום 15.11.11 מגלה כי אין בו טענה לשכר מוסכם. במכתב זה משיבה הנתבעת לתובע על דרישתו לקבלת הסך של 5,800 ₪ בטענה כי "החוב בגין שכ"ט תיק התב"ע עומד על סך של 6,000 ₪ + מע"מ" ועל כן קוזז מהפקדון שהיה ברשותה. הנתבעת אינה מציינת ולו ברמז כי מדובר בשכר טרחה מוסכם, אלא נטען כי "החוב עומד על סך של 6,000 ₪ +מע"מ" . ניסוח זה אינו מצביע על הסכמה אודות סכום החוב, אלא יותר על הצטברותו של חוב בהתאם להיקף עבודה.

ודוק: אף אם הייתי מוצא שהאמור בשולי יפוי היה מוסכם על התובע, לא הייתי רואה לנכון לחייבו בסכום זה. ההסכם הנטען אינו מפרט כלל מה אמורה הנתבעת לעשות עבור הסך של 6,000 ₪ +מע"מ אלא רק צויין בו הסכום עליו סוכם לכאורה. גם בעדותה לא פירטה הנתבעת מה היה עליה לעשות על פי ההסכם לו היא טוענת והגדירה את העבודה בצורה אמורפית - "קידום הטיפול בבקשה מול הוועדה". הגדרה זו אינה ברורה וכל צד יכול לפרשה אחרת מבחינת היקף התחייבותה של הנתבעת, בין בפעולות ובין במשך הזמן בו היא מתחייבת לפעול. ניתן לראות דוגמא ברורה לכך בטענת הנתבעת בסעיף 23 לכתב התביעה שכנגד. אם דרשה הנתבעת (לטענתה) בנוסף לסכום "המוסכם" סך של 500 ₪ עבור כתיבת מכתב, (שהנו בבירור "לקידום הטיפול" ועל כן לכאורה נכלל "בהסכם") , ברי שלא הוסכם בין הצדדים מה כולל הטיפול בתמורה לסכום האמור. על כן, אף אם קבעו הצדדים סך של 6,000 ₪ +מע"מ, לא הוכח בגין אילו שירותים הוסכם שישולם תשלום זה.

זאת ועוד, אין חולק שהנתבעת לא השלימה את התחייבותה ל "קידום הטיפול בועדה" , שכן היא הפסיקה את הטיפול טרם סיומו, בשל אי תשלום הטרחה (ראה סעיף 29 לכתב התביעה שכנגד וכן מכתבה הנ"ל מיום 15.11.11), כך שבכל מקרה לא היתה הצדקה לחייב את התובע במלוא הסכום הנטען, כאשר לא כל העבודה בוצעה.

מכאן שאין מקום לקבל את הדרישה לחייב את התובע בסכום מוסכם של 6,000 ₪ +מע"מ.

אולם אין בכך להביא לדחיית התביעה שכנגד. בשים לב לאמור לעיל, ראוי לדעתי לקבוע את שכר הטרחה המגיע לנתבעת על בסיס היקף עבודתה בפועל. אינני מקבל את הטענה לפיה לא מגיע לנתבעת שכר על עבודתה. אף אם לא הוגדר היקף עבודתה, או שיעורו של השכר, אינני מקבל את הטענה לפיה מדובר היה בשלב זה בבדיקה מקדמית בלבד ללא שכר. לא הגיוני בעייני כי הנתבעת הייתה משקיעה שעות עבודה, כולל פגישות מחוץ למשרד, מבלי ציפייה לקבל שכר ולא התרשמתי כי כך היה. גם התובע עצמו בחקירתו הודה כי "אני לא אמרתי שאת עובדת בהתנדבות. אף אחד לא מתנדב" (פרוט 6.3.12 ; 4/12) ומכאן שהבין שיאלץ לשלם עבור שירותי הנתבעת.

גם העובדה שהסכום של 5,800 ₪ נותר ברשותה של הנתבעת משך 5 חודשים (מאז שהבינו הצדדים שהוא מצוי ברשותה ועד חודש 10/11 שהתובע נטל את תיקו מהנתבעת) מלמדת שהיה ברור לתובע שיאלץ לשלם על עבודת הנתבעת. לא התרשמתי כי עד חודש 10/11 התובע ביקש את כספו וסורב ומנגד לא התרשמתי גם שביקש להותיר את הסכום כבטוחה. הרושם שהתקבל מהעדויות הוא למעין הסכמה בשתיקה, לפיה התובע אינו דורש את כספו (בשל ידיעתו שעליו ממילא לשלם שכ"ט) ומאידך הנתבעת אינה מסכמת עמו דברים ברורים. לו היה מסוכם שכר ברור ומוגדר כנטען, היה מצופה שהתובע היה נותן הוראה לקזז את הסכום על חשבון שכר הטרחה, שהרי אין כל הגיון בהחזקתו כבטוחה. דווקא הותרתו כבטוחה מעידה בעיני על כך שלא סוכמו דברים מוגדרים והוא נותר בידי הנתבעת על מנת לראות "מה יהיה". גם הודאת הנתבעת לפיה לא רצתה לעשות פעולה חד צדדית (15/9), מחזקת את המסקנה שהדברים לא היו ברורים ומוגדרים. לבסוף אדגיש כי "הסיכום" בדבר הותרת הכסף כבטוחה לא נערך עם הנתבעת אלא עם הפקידה בלבד ואגב דרישת שכ"ט ממנו (17/2) ואף בכך יש לתרום לאווירת "חוסר הוודאות" ששררה בין הצדדים.

במצב זה יש לפסוק לנתבעת שכר ראוי עבור פעולותיה. לא התעלמתי מטענת התובע לפיה הנתבעת לא עתרה לשכר ראוי, אלא לשכר על פי ההסכם, אולם בשים לב לעובדה שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות, שאינו כפוף לסדרי הדין, ולכך שהנושא לא הפתיע את התובע (אשר היה מיוצג), סברתי שפסיקה גם בנושא זה תגרום צדק בין הצדדים ותמנע הליכים נוספים.

היקף העבודה הראויה לשכר

הנתבעת תיארה כי למדה את התיק וכי מדובר היה בתיק סבוך אשר טופל בעבר על ידי עורכי דין אחרים. הנתבעת המליצה לתובע לערוך תוכנית שינוי תב"ע אחרת וכאשר האדריכלים לא הסכימו להחזיר לתובע כסף קיימה איתם פגישה במשרדה. בהמשך הייתה בפגישה בעירייה עם המהנדס מר בן עזרא. מר בן עזרא העיד שהפגישה ארכה כעשרים דקות וכן הייתה המתנה של כשעה. עוד מסרה הנתבעת כי קיימה מספר שיחות טלפון בנושא ואף הגיעה לביקור במקום. התובע טען כי היה זה ביקור "על הדרך", שכן הנתבעת הייתה ממילא בנסיעה לכיון זה.

לאחר שבחנתי את היקף פעולותיה של הנתבעת, אני מעריך את שווי העבודה בסכום של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. לעניין זה הבאתי בחשבון פגישה של כשעה וחצי, נסיעה של כשעה לביקור במקום, פגישה עם האדריכל במשרד, מספר שיחות טלפון וכן לימוד התיק.

כאשר הנתבעת העבירה לרשותה על חשבון שכר הטרחה סך של 5,800 ₪, התוצאה הסופית היא שאני מחייבה לשלם לתובע סך של 2,320 ₪. בתקופה בה היה הסכום ברשותה של הנתבעת כבטוחה (30.1.11 – 3.10.11( יישא הסכום הפרשי הצמדה בלבד (בשל חובתה להשקיע עבור התובע את הסכום) ואילו מיום 4.10.11 ועד לתשלום בפועל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪. אציין כי בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את הנתונים הבאים:

בשל תביעת הנתבעת נדרש התובע לשכור שירותי עו"ד.
תביעת הנתבעת למעשה נדחתה והיא זכתה בסעד שלא עתרה לו כלל.
הדיון היה ארוך יחסית לדיונים בתביעות קטנות ונדרשו שתי ישיבות והכל בשל ריבוי העדים שהעידה הנתבעת.
הנתבעת הגישה בקשה ארוכה לתיקון הפרוטוקול, אשר נדחתה ברובה.

הנתבעת תשא אף בשכר העדים אשר הזמינה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום+אישור מסירה.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, כ' ניסן תשע"ב, 12 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף חסאן
נתבע: עו"ד איריס ווגסטף – גולן
שופט :
עורכי דין: