ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה ריבקין נגד עיריית ירושלים - לישכה משפטית :

בית דין אזורי לעבודה בירושלים

בפני כבוד השופט דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) שמואל ריבלין
נ.צ. (מ) אברהם מנצורי

תובע

שלמה ריבקין
ע"י ב"כ עו"ד מאיר אבירם

נגד

נתבעים

1.עיריית ירושלים - לישכה משפטית
ע"י ב"כ עו"ד רחלה משה
2.מדינת ישראל-הממונה על השכר באוצר
ע"י ב"כ עו"ד מיכל ששון

פסק דין

התובע, מר שלמה ריבקין, הינו עובד עיריית ירושלים מיום 18.12.91.
ביום 26.3.07 ניתנה על ידי מר מאיר קמחי, רפרנט בכיר לכוח אדם בעירייה, הוראת ביצוע למחלקת המשכורת בעירייה בעניינו של התובע (להלן: "הוראת הביצוע"). בהוראת הביצוע, אשר על פי הנאמר בה ניתנה בעקבות פנייה של התובע ולאחר קבלת חוות דעת משפטית, התבקשה מחלקת המשכורת בעירייה לשלם לתובע עבור 912 שעות כוננות לתקופה 11/03 עד 12/06 וכן לחשב את תקופת שירותו של התובע מתחילתה עד ליום 30.6.97 בהתאם לשעור המשרה בה הועסק בפועל, וזאת לצורכי פנסיה, הבראה, חופשה שנתית, חופשת מחלה קופת גמל וקרן השתלמות.
הוראת הביצוע לא בוצעה על ידי העירייה.
בהליך זה מבקש התובע ליתן לו פסק דין הצהרתי הקובע כי על העירייה לקיים את הוראת הביצוע.
הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר הצטרף להליך והגיש עמדתו.
העובדות
התובע, שעלה לישראל מארצות חבר העמים בשנת 1987, התקבל לעבודה בעירייה ביום 18.12.91 כמוקדן במוקד העירוני. קבלת התובע לעבודה התאפשרה בעקבות הקצאת תקן זמני בשיעור 50% משרה למוקד העירוני לצורך קליטת עובד דובר רוסית. התובע הועסק תחילה כמוקדן והתקדם לתפקיד אחראי משמרת.
אין חולק על כך שבחלק מן התקופה מיום 18.12.91 עד ליום 30.6.97 עבד התובע בפועל בהיקף העולה על 50% משרה, כאשר התקן נותר בעינו. השיעור המדוייק בו עלה היקף עבודתו של התובע בפועל על 50% משרה שנוי במחלוקת בין הצדדים.
בתקופה האמורה בסעיף 7 לעיל, קיבל התובע עבור העבודה העודפת על חצי משרה, תשלום לפי 100% ערך שעה עד לשעה השמינית, וככל שעבד שעות נוספות כמשמעותן בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, קיבל עבורן גמול כחוק.
בעקבות פניות של התובע להגדלת שיעור משרתו, הועלה שיעור משרתו של התובע ל-100% החל מיום 1.7.97.
לאחר אישור העלאת תקן המשרה של התובע ל-100% פנה התובע ביום 20.8.97 אל הממונה על המוקד העירוני במכתב בו טען שהואיל והועסק במשך שנים שמונה שעות ואף יותר בהתאם לצרכי המוקד, למרות שלפי התקן שיעור משרתו היה 50%, קופחו זכויותיו בעניין קרן השתלמות, קרן פנסיה, קרנות חיסכון והחזקת רכב. התובע ביקש מהממונה עליו להעלות נושאים אלו מול הגורמים המוסמכים בעירייה ולבקש עבורו תשלום רטרואקטיבי בגין תקופת עבודתו עד ל-1.7.97. העתק מכתבו של התובע נשלח לגורמים נוספים, לרבות המשנה למנכ"ל העירייה.
ביום 14.9.03 עבר התובע לתפקיד סגן תפעולי למנהלת רשות החניה בעירייה. ביום 4.12.03 כתבה הממונה על מינהל כוח אדם בעירייה לתובע מכתב שזו לשונו:

"אל: מר שלמה ריבקין
באמצעות מנהלת רשות החניה העירונית

מאת: ממונה על מינהל כ"א

הנדון: תנאי שכרך בתפקידך החדש

עם מינויך לתפקיד סגן תפעולי לממונה רשות החניה מתאריך 14.9.03, יופסק תשלום תוספת 20% מוקד, תוספת כוננות 64 שעות ואחזקת רכב רמה א' וישולמו לך התוספות הבאות:
10% פקוח עירוני.
15% הגברת הפיקוח.
תוספת שעה מבצעית.
אחזקת רכב רמה ד' בכפוף להחלטתה של ועדת רכב.

הוראת דיווח מתאימה הועברה למדור משכורת.

בברכה,
אורית סבטני

בעקבות תכנית הבראה שבוצעה בעירייה במסגרתה הוצעה לעובדים פרישה בתנאים מועדפים, בדק התובע את האפשרות לפרוש מעבודתו והתברר לו כי בגין תקופת עבודתו עד 30.6.97 יחושבו זכויותיו לפי 50% משרה. בעקבות זאת, פנה התובע ביום 20.11.06 לרפרנט כח אדם בכיר, מר מאיר קמחי, במכתב בו טען כי עבד מתחילת עבודתו בעירייה עד 30.6.97 במשרה מלאה בפועל באופן קבוע, למרות שתקן משרתו היה 50%.
נושא נוסף שהתובע העלה במכתבו מיום 20.11.06 למר קמחי, היה עניין הכוננויות שהוא ביצע החל מתחילת עבודתו באגף החניה אך לא קיבל בעדן תוספת כוננות. העובדות הרלוונטיות לעניין זה הן כמפורט להלן.
אין מחלוקת כי בתקופה שבין שנת 2003 ל-2006 הופיע שמו של התובע ברשימת הכוננויות האגפיות באגף החניה וכי התובע ביצע בפועל כוננויות בהתאם לשיבוץ שהופיע ברשימות האמורות.
התובע פנה למנהלת רשות החניה העירונית, גב' ריטה לדיז'ינסקי, בתלונה על כך שהוא מבצע כוננויות מתחילת עבודתו באגף החניה אך אינו מקבל תוספת כוננות בעדן. בתגובה לכך, הורתה מנהלת רשות החניה להוציא את התובע מרשימת הכוננים ובהתאם לכך לא נכלל התובע ברשימת הכוננים בחודשים ינואר עד אפריל בשנת 1997. החל מחודש מאי 1997 שב התובע לבצע כוננויות והוא החל לקבל תוספת כוננות בעדן.
ביום 26.2.07 פנה ב"כ התובע לממונה על המינהל בעירייה, גב' אורית סבטני, בדרישה לקבל אישור כי יש לראות את התובע כמי שעבד במשרה מלאה מחודש 3/92 עד לסוף חודש 6/97 ובדרישה לשלם לתובע תוספת כוננות בעד הכוננויות שביצע מחודש 11/03 ואילך.
ביום 19.3.07 כתב רפרנט בכיר לכח אדם, מר קמחי, לב"כ התובע (עם העתק לגב' סבטני) מכתב בו ציין כי בעקבות פנייות התובע מיום 20.11.06, בו הופיעו הנושאים שנזכרו במכתבו של ב"כ התובע לעירייה מיום 26.2.07, ניתנה חוות דעת משפטית בסוגיות היקף משרת התובע מתחילת עבודתו עד ליום 30.6.97 ו"הומלץ לאשר את תקופת שרותו לצורכי פנסיה גימלאות ופיצויים בהתאם לשיעור משרתו אשר הועסק בפועל". לעניין דרישת התובע לתוספת כוננות כתב מר קמחי כי "סוכם לאשר לו תשלום עבור היות בכוננות עפ"י רישום ודיווח לתקופת 11/03 ועד 12/06".
ביום 26.3.07 כתב מר קמחי לממונה על משכורת שכר וגימלאות את הוראת הביצוע, שזו לשונה:
"אל: מר ויקטור כהן – ממונה על משכורת שכר וגמלאות מאת: רפרנט בכיר לכ.א.

הנדון: מר שלמה ריבקין

מר ריבקין שלמה מועסק בעירייה מ-18.12.91 וכיום בתפקיד סגן תפעולי למנהלת רשות חניה מתאריך 14.9.03.
במכתבו אליו מיום 21.11.06 העלה הנ"ל מספר טענות של בעיית שכר וביניהם 2 הסוגים המפורטים להלן:
לאחר קבלת חוות דעת משפטית כאן מיום 6.3.06 בנושאים שהעלה מר ריבקין יש לפעול כלהלן:

תוספת כוננות 24 שעות לחודש
הנ"ל הופיע ברשימת הכוננות החודשים עם יתר הכוננים מאז 11/03 ועד 12/06 ולא קיבל תמורה כפי שיתר הכוננים קיבל – 24 שעות בחודש.
לפיכך יש לשלם לנ"ל תמורה עבור 912 שעות כוננות לתקופה 11/03 – 12/06 (24 שעות לחודש) בהתאם לדיווח הנהלת האגף המצ"ב טופס מל"מ 226 לפי 100% ערך שעה.
התמורה עבור השעות הנ"ל יש לשלם לפי יום התשלום בפועל.
חישוב שעור משרתו בתקופה 18.11.91 ועד 30.6.97 מר ריבקין התקבל לעבודה ב-50% במשכרות חודשית ב-18.11.91.
בפועל הועסק מעבר ל-50% משרה ושעות העודפות שעבד בפועל שולמו לפי 100% ערך שעה.
אשר על כן, יש לחשב את תקופת שירותו מ-18.11.91 עד 30.6.97 בהתאם לשעור משרתו שהועסק בפועל לצורכי פנסיה, הבראה, חופשה שנתית, חופשת מחלה קופת גמל וקרן השתלמות כל תקופה בהתאם לשעור משרתו שהנ"ל הועסק בפועל".
העתקים של הוראות הביצוע נשלחו, בין היתר, לתובע, לממונה על מינהל כ"א וללשכה המשפטית בעירייה.
כאמור בפתח הדברים, העירייה לא ביצעה את הוראת הביצוע.
התביעה
בתביעתו עותר התובע לסעדים הצהרתיים שתכליתם לממש את הוראת הביצוע.
כמו כן טוען התובע כי יש לזכותו בתוספת כוננות בגין התקופה מחודש 1/07 עד 4/07, בה לא שובץ לכוננויות על פי הוראתה החד צדדית של מנהלת רשות החניה. לטענת התובע, לא היה כל בסיס בדין למתן הוראה זו ועל העירייה לשלם לו בעד הכוננויות שנמנע ממנו, שלא כדין, מלבצע.
בהתאם לכך, הסעדים ההצהרתיים שהתובע ביקש בתביעתו הם:
סעד הצהרתי המחייב את העיריה לערוך לתובע חישוב של זכויותיו של התובע על פי הוראת הביצוע (קרי: זכויות פנסיה, הבראה, חופשה שנתית, חופשת מחלה קופת גמל וקרן השתלמות כל תקופה בהתאם לשיעור המשרה הועסק בה בפועל) וכן של זכויותיו עבור כוננות, אחזקת רכב והשתתפות העירייה בגני ילדים, וסעד המורה לעירייה לשלם לתובע את התשלומים הנובעים מן החישוב שתבצע, לרבות העברת חלק העובד והמעביד לקופות גמל וזיכוי חשבון החופשה והמחלה של התובע ומתן אפשרות לתובע לנצל את הימים המזוכים בפועל.
סעד הצהרתי המורה לנתבעת לשלם לתובע תמורת 1,152 שעות כוננות בגין התקופה מ-11/03 עד 4/07 או לחילופין – 912 שעות כוננות, כאמור בהוראת הביצוע.
בכתב התביעה עתר התובע לסעד נוסף שעניינו תשלום תוספת 20% אך בסיכומיו הודיע התובע כי אינו עומד על תביעה זו. נראה לכאורה כי עיקר עניינו של הממונה על השכר בהליך נבע מתביעה זו של התובע.
ההגנה
העירייה מתגוננת מפני תביעת התובע לחישוב זכויותיו בגין התקופה מתחילת עבודתו עד 30.6.97 לפי משרה מלאה בטענת התיישנות. לעניין זה מזכירה העירייה את פניית התובע למנהל המוקד העירוני 20.8.97 בעניין זה כהוכחה למודעותו של התובע לתביעתו ולכך שהתובע ישן על זכויותיו.
לגופה של תביעת התובע בעניין היקף משרתו עד 30.6.97, טענה העירייה בכתב ההגנה ש"בדיקה שערכה מחלקת השכר של הנתבעת העלתה כי לא ניתן לפעול בהתאם למכתבו של מר קמחי מיום 26.3.07, אשר נתן פרשנות בלתי מדוייקת לתוכנה של חוות דעת משפטית שניתנה בעניין". לטענת העירייה טענות התובע במכתבו מיום 21.11.06 למר קמחי בנוגע לשוני בין היקף משרתו בפועל לבין התקן בו שובץ, אינה תואמת את הנתונים הקיימים במחלקת המשכורת.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע קיבל תמורה מלאה עבור עבודתו עד לחודש 6/97, לרבות הפרשות סוציאליות, ומכל מקום אין בסיס לתביעתו לזיכוי חשבונות החופשה והמחלה שלו, שכן מספר הימים שהתובע צבר אינו תלוי בהיקף משרתו, להבדיל מהתשלומים שקיבל כדמי חופשה או דמי מחלה. ואולם, תביעה להפרשי דמי חופשה או דמי מחלה התיישנה.
אשר לתביעת התובע לתוספת כוננות בגין כוננויות שביצע בין 11/03 עד 12/06, טוענת העירייה כי תנאי עבודתו של התובע, כפי שפורטו במכתבה של הממונה על המינהל וכ"א בעירייה לתובע מיום 4.12.03, אינם כוללים כוננות ומעולם לא ניתנה לתובע הבטחה כי ישובץ בכוננות.
מוסיפה העירייה וטוענת כי בהתאם להסכם הקיבוצי החל בעירייה ונהלי העירייה, על העובדים הנדרשים להיות בכוננות לקבל את אישורו של מנכ"ל העירייה או של המשנה הכללי, אך התובע מעולם לא קיבל אישור כאמור. העירייה טענה, לראשונה בתצהיריה, באמצעות מנהלת רשות החניה גב' לדז'ינסיקי, כי התובע למעשה "שיבץ את עצמו" בלוח הכוננויות למרות שלא היה לו אישור לקבל כוננויות. לטענת גב' לדז'ינסקי בתצהירה, התובע ביקש ממזכירתו של מר דורון יפת, מנהל מחלקת אכיפת חנייה שהיה אחראי על ביצוע השיבוץ של הכוננים, לכלול אותו בטבלת הכוננויות, מבלי שקיבל אישור לכך.
בהקשר לתביעת התובע לכוננויות, ציין הממונה על השכר בכתב העמדה מטעמו, שעל פי התקשי"ר נדרש אישור של הגורם המוסמך לביצוע כוננויות, ובמובן זה תשלום תוספת כוננות שלא על פי אישורו של הגורם המוסמך הינו בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. כן ציין הממונה על השכר כי תשלום לתובע בגין כוננויות שלא ביצע, כתביעתו לגבי החודשים ינואר עד אפריל 2007, אסור על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.
דיון והכרעה
נפתח בתביעת התובע בנוגע לזכויותיו בתקופת עבודתו עד 30.6.07 ובתשובת התובע לטענת ההתיישנות שהעלתה העיריייה.
לטענת התובע, הוראת הביצוע של מר קמחי מיום 26.3.07 היא בגדר "הודאה בקיום זכות" כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וככזו היא מחדשת את מירוץ ההתיישנות. טענה זו מקובלת עלינו ולא ניתנה לה כל תשובה על ידי העירייה, למעט טענת העירייה כי מכתבו של מר קמחי ניתן על יסוד פרשנות שגויה של חוות דעת משפטית שניתנה לו בעניינו של התובע.
ואולם, טענה זו בדבר טעות בהוצאת הוראת הביצוע לא הוכחה כלל על ידי העירייה, ועדותו של מר קמחי בפני בית הדין אינה תומכת בטענה זו, כי אם להיפך.
מעבר לכך, העירייה לא הגישה לבית הדין את חוות הדעת המשפטית שנטען כי פורשה על ידי מר קמחי בצורה שגויה, וממילא היא לא הסבירה במה סוטה הוראת הביצוע מן "הפרשנות הנכונה" של אותה חוות דעת. כל שהוגש לבית הדין הוא מכתב של עורכת דין מהלשכה המשפטית של העירייה למר קמחי מיום 28.5.07 בו נאמר כי "מבדיקת נתונים שהובאו בפנינו, עולה כי הטענה הכלולה במכתבו של מר ריבקין שלמה מיום 21.11.06, בנוגע לשוני בהיקף משרתו בפועל לבין התקן בו שובץ, אינה תואמת את הנתונים הקיימים במחלקת המשכורת". בכך אין די כדי לבסס את טענת הטעות ביסוד הוצאת הוראת הביצוע, הואיל ובהליך לפנינו הסכימו הצדדים כי התובע עבד בפועל מעבר להיקף משרתו הפורמלי בתקופת עבודתו עד 30.6.97. ממילא מכתבה של הלשכה המשפטית מיום 28.5.07 למר קמחי הינו סתום ולא ניתן להבין ממנו מהם אותם נתונים שנבדקו על ידה ובמה טענת התובע בדבר השוני בין היקף משרתו להיקף עבודתו בפועל אינה תואמת אותם.
אשר על כן אנו קובעים כי תביעת התובע לא התיישנה שכן היא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות המחודשת שהחלה עם מתן הוראת הביצוע, שכאמור, היא בגדר "הודאה בקיום זכות" לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות.
כמו כן, אנו קובעים כי העירייה לא הוכיחה את טענתה כי הוראת הביצוע ניתנה בטעות.
מסקנת הדברים היא שיש להיעתר לבקשת התובע לסעד הצהרתי בעניין חישוב זכויותיו בגין תקופת עבודתו עד ל-30.6.97, בכפוף לאמור להלן.
בהקשר זה נציין כי הגם שהעירייה העלתה בכתב ההגנה דרישה לכימות התביעה חלף דיון בה כתביעה לסעד הצהרתי, לא הוגשה בקשה אופרטיבית בהקשר לכך והצדדים הסכימו בדיון המוקדם כי תוכרע הפלוגתא "האם זכאי התובע לחישוב מחודש של זכויותיו וכפועל יוצא להפרשי שכר וגמלה בגין שנות עבודתו שבין 1991, 1997".
בהתאם לכך, בסעד ההצהרתי שאנו מעניקים לתובע נקבע את עקרונות החישוב מחדש של זכויות התובע, בתקווה שיישום פסק דיננו לא יוביל להתדיינות נוספת בין הצדדים.
התובע טוען כי מתלושי השכר לתקופה שבין 1/93 עד 12/96 אשר צורפו לתצהירי העירייה עולה כי התובע עבד בפועל במשרה מלאה. לעומת זאת, העירייה טוענת בסעיף 14 לתצהירה של גב' מיקול בן עמי כי במערכת השכר בעירייה התקבלו דיווחים על עבודה בשעות עודפות כמפורט שם. במסגרת תביעת התובע לסעד הצהרתי, אין בידי בית הדין לקבוע ממצאים עובדתיים מדוייקים לגבי ההיקף של עבודת התובע בפועל מתחילת עבודתו עד ליום 30.6.97.
אכן, כפי שטוען התובע, ברוב מוחלט של החודשים בתקופה שבין 1/93 ל-12/96 שולמו לתובע עבור "עבודה נוספת", קרי: מעבר לתקן 50% משרה, סכומים העולים על סכום השכר הבסיסי שלו (המכונה בתלושים "סה"כ משכורת", דבר התומך בטענת התובע, ואולם בחלק לא מבוטל של החודשים קיימים תשלומים עבור "שעות נוספות" בערכי 125% ו-150%, ואין בידי בית הדין, שאינו מומחה בחשבות שכר, לקבוע באופן מדוייק במסגרת תביעה לסעד הצהרתי מה היה ההיקף המדוייק של משרת התובע בפועל. מכל מקום, בהתייחס לטענת הממונה על השכר שנטענה על בסיס פסק הדין בעניין שושנה זילבר ייאמר כי התובע הוכיח כדבעי כי עבד באופן קבוע בהיקף משרה העולה משמעותית על 50%, ולא בכדי הודתה בכך העירייה בהוראת הביצוע ובמכתבו של מר קמחי לב"כ התובע מיום 19.3.07.
בהתאם לכך, בית הדין קובע כי יש לקבוע את ההיקף של משרת התובע בפועל על פי ממוצע השעות הרגילות (קרי: שאינן שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה) שהתובע ביצע בתקופת עבודתו מתחילתה עד ליום 30.6.97, כפי שהן עולות מתלושי השכר ומן הנתונים שפורטו בסעיף 14 לתצהירה של גב' בן עמי.
מהיקף המשרה שייגזר מן הנתונים הנ"ל, על העירייה לחשב את צבירת זכויות הפנסיה של התובע וכן לחשב הפרשים של הפרשות המעביד לקופות גמל (קרן פנסיה או קרן השתלמות) וקופות חיסכון, ככל שישנן, ולהעביר לקופות את הפרשי הפרשות המעביד, וכן לשלם לתובע הפרשים בגין תשלומי כונניות, אחזקת רכב, דמי חופשה ודמי מחלה, ותשלומי השתתפות בגני ילדים ששולמו לו, הכל בהתאם לתשלומים העולים מתלושי השכר הקיימים.
התביעה לכוננויות
לאחר שעיינו בראיות ובטענות הצדדים, החלטנו לקבל את תביעת התובע לתשלום 912 שעות כוננות, בהתאם להוראת הביצוע. להלן נימוקינו:
טענת העירייה כי לא התקבל אישור של המנכ"ל או של המשנה למנכ"ל העירייה, אין בה די כדי לשלול את זכאותו של התובע לתוספת כוננות בעד כוננויות שהוא ביצע בפועל. התנהגות בתום לב של העירייה חייבה אותה לבחון אם יש הצדקה למתן אישור בדיעבד לתשלום תוספת כוננות לתובע (בג"צ 6231/92 זגורי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט (4) 769). לא הועלה על ידי העירייה כל נימוק משכנע מדוע היא סירבה לעשות כן.
גג' לדז'ינסקי צירפה לתצהירה מכתב מיום 4.12.06 בו פנתה לממונה על מינהל וכ"א בבקשה לאשר לתובע כוננויות לאחר שגילתה שהתובע מבצע מזה כשלוש שנים כוננויות ללא תגמול בגינן. לשאלה מדוע לא ביקשה אישור רטרואקטיבי לא היתה לעדה תשובה משכנעת.
בשלב מסויים בהליך הציע בית הדין לב"כ העירייה כי שאלת אישור הכוננויות של התובע בדיעבד תובא בפני הגורם המוסמך, אך ב"כ העירייה סירבה לכך בנימוק שהתובע התנהג בחוסר תום לב בכך ש"שיבץ את עצמו" בלוח הכוננויות, ללא אישור.
אלא שטענה זו, שהועלתה לראשונה מפי השמועה בתצהירה של גב' לדז'ינסקי, כלל לא הוכחה. התובע הכחיש בחקירתו הנגדית כל מעורבות בייזום שיבוצו בלוח הכוננויות ועדותו היתה מהימנה עלינו. לעומת זאת, העירייה נמנעה מלהביא לעדות את מזכירת מר יפת, שאין מחלוקת שהיא זו שביצעה בפועל את שיבוצי הכוננות, ובנסיבות אלה פועלת אי הבאת עדה זו לחובת העירייה, הואיל והמקור הנטען לטענת העירייה, כפי שהובאה בתצהירה של גב' לדז'ינסקי, היא אותה מזכירה.
העירייה לא הביאה כל נימוק לגופו של עניין מדוע לא תאשר בדיעבד את הכוננויות שביצע התובע. מעדותה של גב' לדז'ינסקי עולה כי היא עצמה מקבלת תוספת כוננות. אין מדובר בהטלת עול תקציבי כפול או נוסף על העירייה, שכן לולא שובץ התובע לכוננות, היה משובץ עובד אחר שהעירייה היתה משלמת לו בגין כוננויות. נתונים אלה היו חייבים לבוא לפני בעל הסמכות לאשר את הכוננויות שביצע התובע, אך העירייה סירבה להביאם בפניו בנימוק שהתגלה כנימוק לא מבוסס.
מאחר שטענת הנתבעת בדבר אי אישור הכוננויות של התובע מועלית לטעמנו בחוסר תום לב, תוצאת הדברים היא שאנו רואים בכוננויות כאילו הן אושרו. לעניין זה נקבע בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה (1) 828, כי תוצאות חוסר תום לב עשויות להיות מגוונות, ובין היתר אי הכרה במצב משפטי שנובע מהתנהגות בחוסר תום לב. לענייננו, חוסר תום הלב של העירייה בסירובה לאשר לתובע כוננויות שביצע ושאילולא ביצע היו משולמות לעובד אחר, שלא על בסיס מוצדק, מביא לכך שאנו רואים את הכוננויות של התובע כמאושרות על ידי הגורם המוסמך. בכך יש גם מענה לטענת הממונה על השכר בדבר היותו של תשלום כוננות ללא אישור הגורם המוסמך משום חריגת שכר.
עם זאת, מקובלת עלינו עמדת הממונה על השכר כי אין לאשר לתובע כוננויות שלא ביצע בפועל.
אשר על כן אנו מקבלים את תביעת התובע החלופית ומורים לעירייה לשלם לתובע 912 שעות כוננות.
סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן שניתן בזה סעד הצהרתי לפיו על העירייה ליישם את הוראת הביצוע כאמור בסעיפים 44-45 ו-54 לפסק דין זה לעיל.
העייריה תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה – תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: שלמה ריבקין
נתבע: עיריית ירושלים - לישכה משפטית
שופט :
עורכי דין: