ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילן הררי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופטת לובנה שלאעטה חלאילה

מבקש

אילן הררי

נגד

משיבה

מדינת ישראל

בית משפט השלום בקריות

החלטה

רקע

לפני בקשה להחזרת תפוס המוגשת לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה").

התפוסים הם: 1 בקר נקודות, 11 מארזי מחשב, 5 מצלמות אבטחה וסך של 1,070 ₪ (להלן "התפוסים").

עובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים

1. המבקש טוען בבקשה כי הוא המחזיק והמפעיל של בית עסק בשד' דגניה 65, בקרית חיים, העוסק במתן שירותי אינטרנט קפה, והמספק ללקוחותיו תשתית אינטרנט לשימוש כנגד תשלום.

2. ביום 5.9.11, נערך חיפוש בעסק, עפ"י צו חיפוש שניתן ע"י ביהמ"ש, במהלכו תפסה המשיבה את התפוסים נשוא הבקשה. צו החיפוש ניתן על בסיס מידע מודיעני לפיו מתנהל במקום עסק להימורים אסורים.

3. המבקש טוען כי בניגוד להוראת סע' 26 לפקודה ובניגוד לצו החיפוש שניתן, החיפוש בוצע ללא נוכחות שני עדים שאינם שוטרים, זאת מבלי שניתנה הסכמת מחזיק הנכס באותה עת.

בנוסף,טוען המבקש כי המשיבה מחזיקה בתפוסים שלא כדין, שכן חלפו יותר מ- 6 חודשים מיום התפיסה וטרם הוגש כתב אישום וגם לא בקשה להארכת התקופה הקבועה בסע' 35 לפקודה.

עפ"י הנטען, החזקת התפוסים ע"י המשיבה פוגעת בקניינו של המבקש ומסבה לו נזקים כספיים, שכן מדובר בציוד אשר שימשו להפעלת בית העסק.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה; לשיטתה, קיים חשד שהתפוסים שימשו לביצוע העבירות שבגינן הוצא הצו, לאמור ניהול ואחזקת מקום המשמש להימורים. היא הבהירה כי המבקש זומן להתייצב לחקירה מספר פעמים ולא התייצב וכי החקירה טרם הסתיימה.

מחומר החקירה עולה כי ביום 14.11.11, הוזמנה חוות דעת לגבי התפוסים, אולם זו לא נערכה עד היום.

5. שני הצדדים לא עשו הבחנה בין התפוסים השונים. המשיבה לא התייחסה לתכלית התפיסה ביחס לסוגי התפוסים השונים והסתפקה בטיעון כי החקירה טרם הסתיימה.
דיון

6. סמכותו של שוטר לבצע חיפוש על פי צו חיפוש מטעם בית משפט קבועה בסעיף 23 לפקודה. סמכות שוטר לתפוס חפצים במהלך החיפוש קבועה בסעיף 24 לפקודה.

סע' 26 לפקודה מורה כי :

"(א) חיפוש, בין על פי צו ובין שלא על פי צו, ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, זולת אם (1) לא ניתן בנסיבות הענין ובגלל דחיפותו לערכו כאמור; נסיבות הענין וטעמי דחיפותו יפורטו בפרוטוקול שייערך;
(2) שופט הרשה לערכו שלא בפני עדים;
(3) תופש הבית או המקום שבו נערך החיפוש, או אחד מבני ביתו הנוכחים שם, ביקש לערכו שלא בפני עדים; הבקשה תפורש בפרוטוקול שייערך".
המשיבה לא התייחסה בתגובתה, וגם לא במהלך הדיון, לטענת המבקש כי החיפוש נערך ללא נוכחות שני עדים, ומעיון בתיק החקירה עולה כי יש ממש בטענה זו שכן, בזמן החיפוש בעסק נכח 'מפעיל' המקום בלבד.

בדו"ח החיפוש ובדו"ח הפעולה אין כל התייחסות לאי נוכחותם של שני עדים ואין הסבר לביצוע החיפוש בניגוד להוראת סע' 26 ולצו החיפוש שניתן, בו ביהמ"ש ציין מפורשות כי את החיפוש יש לערוך בנוכחותם של שני עדים. זאת ועוד, על פני הדברים נראה כי לא התקיים בענייננו אחד מהתנאים הקבועים בסע' 26 ואשר יכול היה להצדיק עריכת החיפוש ללא עדים.

7. עם זאת אין בדבר כדי לפגום בהכרח בכשרות המוצגים שנתפסו כראייה ולהביא להחזרתם למבקש, באופן אוטומטי, שכן אין זה השלב המתאים להכריע בכשרות החיפוש, פסילתו וקבילותן של הראיות שנתפסו ושאלת ההיזקקות למוצגים שנתפסו תוך סטייה מהוראות החוק תידון בהליך העיקרי אגב שמיעת הראיות, אז מתעוררת שאלת החלת דוקטרינת "פירות העץ המורעל" ושאלת הבטלות היחסית.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט דרורי בב"ש (מחוזי ירושלים) 1153/02, מדינת ישראל נ' מיכאל אברג'יל, לפיהם :
"אני סבור כי יש לנקוט בדרך זהירה של כלל פסלות יחסי, כאשר שיקול הדעת אשר יפעיל בית המשפט בבואו להחליט האם יפסול ראייה באופן מוחלט או להכשירה באופן מוחלט או לקבוע כי בנסיבות מסוימות בשל כלל הפסלות היחסית ראוי כי ראיה זו תיפסל, הכרעות אלה יבוססו על נתונים מדויקים ועל קביעות עובדתיות שעברו את כור ההיתוך של החקירה הנגדית של כל העדים הנוגעים בדבר... אני סבור כי רק בית משפט אשר ישמע את התיק לגופו ובמסגרתו יעידו בפניו כל המעורבים בחיפוש, הן שוטרים, הן העובדים במקום, והן עורכי הדין אשר ביקשו להיות נוכחים בחיפוש... ולאחר שיקבע בית המשפט ממצאים, יוכל אותו בית משפט – במסגרת שיקול הדעת אשר אני סבור שיש בידו, מכוח כלל הפסלות היחסי – להחליט איזו ראיה פסולה ואיזו כשירה, וכתוצאה מכך להחזיר את החפצים, כולם או מקצתם, לבעליהם".

מכאן, אני דוחה את הנימוקי של אי חוקיות החיפוש, כנימוק להחזקת התפוסים.

8. הנימוק השני בגינו נתבקשה החזרת התפוסים הינו חלוף המועדים הקבועים בסע' 35 לפקודה, לאמור 180 ימים, וזאת מבלי שיוגש כתב האישום נגד המבקש.
סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי שכותרתו "החזרת תפוס על ידי המשטרה", קובע:
"אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע".
9. אכן צודק המבקש בכך שהמשיבה ממשיכה להחזיק בתפוסים לאחר שחלפה התקופה הקבועה בסע' 35 לפקודה, וזאת מבלי שפנתה לביהמ"ש בבקשה מתאימה להארכתה. אין גם ספק כי יש בדבר פגיעה בזכות הקניין של המבקש המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, זכות הקניין, וככל זכות אחרת, אינה זכות מוחלטת, ועל בית המשפט ליישם את הוראות החוק תוך איזון ראוי בין ההגנה על זכות הקניין לבין האינטרס הציבורי.
10. בהקשר זה יודגש כי ביהמ"ש מוסמך להורות על הארכת המועדים הקבועים בסע' 35 לפקודה, אף אם לא נתבקשה להארכת מועד במסגרת אותם ששה חודשים (ראה לעניין זה בג"ץ 2393/91 עזריאל פרידנברג נ' מרים סוקולוב, שופטת בית משפט השלום בת"א, פ"ד מ"ה (4), בש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(2) 464, ובש"פ 4971/08 איליה וייסמן נ' מדינת ישראל), עם זאת אין לראות הארכה זו כענין אוטומטי או מובן מאליו ושומה על ביהמ"ש לבחון אם הדבר מוצדק ואם אין בנסיבות הענין משום פגיעה בלתי מידתית בזכויות הקנין של הבעלים.

אומנם הדרך הראויה, בה היה על המשיבה לנקוט, היא הגשת בקשה להארכת המועד הקבוע בסע' 35 לפקודה ולא להסתפק בהעלאת בקשתה, בחצי פה, בדיון בבקשה להחזרת תפוס אלא שחרף מחדלה זה של המשיבה, מצאתי לבחון אם יש הצדקה להמשך החזקתם של התפוסים בידיה ואת הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי אם יוחזרו התפוסים, אל מול הנזק שייגרם למבקש עקב אי החזרתם. בחינה זו תיעשה על רקע חומר הראיות התיק, מהות העבירה המיוחסת, מהותם של התפוסים ותכלית תפיסתם כנגד השימוש שנמנע מאת המבקש בתפוסים והפגיעה בזכות הקניין שלו בהם. עסקינן, למעשה, באיזונים שונים שעל ביהמ"ש לערוך בין הזכויות והשיקולים השונים, כשברקע עומדת העובדה כי התפוסים מוחזקים בידי המשיבה מעל לתקופה של 6 חודשים וטרם הוגש כתב אישום בעניינם.

11. המשיבה טענה כי טרם הושלמה החקירה, בין היתר, נוכח אי התייצבותו של המבקש לחקירה לאחר שזומן לא מעט פעמים. כן נטען כי טרם הוכנה חו"ד בעניין המחשבים נוכח מחלתו הממושכת של הגורם המוסמך לערוך חו"ד.

מיד אומר כי ספק אם יש בנימוק השני כדי להוות הצדקה אמיתית לאי השלמת החקירה שכן לא ייתכן כי גורלה של החקירה וגורלם של התפוסים יהיה כרוך אך בגורם מוסמך אחד ויחיד שאין בלתו וראוי היה כי המשיבה תדאג לעריכת חו"ד זה מכבר. מנגד, ניתן לזקוף אי השלמת החקירה גם לחובתו של המבקש שכן קיימות אסמכתאות בתיק בדבר זימונו לחקירה מספר פעמים, זימון שלא הניב פרי אלא לאחרונה (המבקש התייצב לחקירה רק לאחר הגשת הבקשה דנא).

12. חומר החקירה בתיק (גם נוכח המסמכים שנתפסו במהלך החיפוש) מקים בסיס ראייתי היכול להצביע על כך שבבית העסק התקיימו משחקי מזל אסורים, זאת על אף שטרם נערכה חו"ד בעניין התפוסים.

13. בנסיבות אלה, על רקע חומר החקירה בתיק, על אף מחדלה של המשיבה ובאיזון שבין הפגיעה בזכות הקניין של המבקש מצד אחד לבין הצורך לאפשר למשיבה להציג את ראיותיה בהליך המשפטי שהיא תנקוט, ככל שתנקוט, גובר האינטרס הציבורי. מכאן, מצאתי לאפשר למשיבה להשלים את חקירתה ולהמשיך ולהחזיק את המחשבים ואת הבקר לצורך הכנת חו"ד והגשת כתב אישום, למקרה וחומר החקירה יצדיק זאת.

בשים לב לזמן שחלף למן נתפסו המחשבים והבקר ולאור הצהרות נציג המשיבה בדיון, אני מורה למשיבה להשלים את חקירתה ולהגיש כתב אישום, אם היא מוצאת לנכון לעשות כן תוך 30 ימים מהיום. לא יוגש כתב אישום עד אותו מועד, תשיב המשיבה את התפוסים לידי המבקש.

14. לא כך לגבי הכסף ולגבי מצלמות האבטחה. אמנם ביחס לשני אלה ייתכן כי המשיבה תעתור בסופו של יום לחילוטם, מכוח סע' 39 לפקודה (והדבר לא נטען כלל בתגובה), עם זאת ונוכח חלוף התקופה הקבועה בסע' 34, מאחר ולא שוכנעתי כי יש בהמשך החזקתם מטרה ראייתית, ומאחר ואין מדובר בתפוסים שמעצם טבעם ומהותם החזקתם אסורה, מצאתי להורות על החזרתם למבקש ללא תנאי.

סוף דבר –

אני דוחה את הבקשה ביחס למחשבים ולבקר. אלה יושבו לידי המבקש ככל שלא יוגש כתב אישום תוך 30 יום.

אני נעתרת לבקשה בנוגע לכסף ולמצלמות האבטחה ומורה על השבתם לידיו של המבקש.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

החלטה זו תיכנס לתוקף ביום 20.4.12.

ניתנה היום, כ"א ניסן תשע"ב, 13 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילן הררי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: