ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף תמיר נגד יוסף בזל :

בפני כבוד השופט אבי זמיר

המבקשים (המשיבים בה"פ)

  1. יוסף בזל
  2. יורי בזל
  3. מיכאל בזל

ע"י ב"כ עו"ד יוסי חן

נגד

המשיב (המבקש בה"פ)
יוסף תמיר
ע"י ב"כ עו"ד משה לוי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

החלטה

לפניי בקשה להפקדת ערובה על פי סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), בגובה סכום החוב הפסוק בדו"ח הוצל"פ, בתוספת ריבית והוצאות, שערכו כיום הוא 1,043,966.27 ₪ .

הבקשה הנוכחית הוגשה על ידי המשיבים בתובענה (להלן: "בזל"), שהיא תובענה שנייה במספר שהגיש המבקש בה (להלן: "תמיר"), לביטול פסק הבוררות מיום 3/8/09, שאושר בפסק דין מיום 22/3/10 (בו גם נדחתה בקשה ראשונה לבטלו).

סעיף 29 לחוק הבוררות קובע:
"(א) משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.
(ב) הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה בשינויים המחוייבים".

בהקשר האמור, קבע כבוד השופט דנציגר ברע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ' ניקורית בני ברק בע"מ (14/10/10) (סעיף 10 לפסק הדין):
"על יסוד סעיף זה מוסמך בית המשפט לקבוע כי הפקדת ערובה כאמור מהווה תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות [ראו: רע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים בע"מ נ' I.DO.Diaminds Inc , פסקה 16 לפסק דיני (לא פורסם, 6.10.2008) (להלן: עניין פי.די.די. יהלומים)]. בהקשר זה בוחן בית המשפט את סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. יתר על כן, כבר נקבע כי מאזן השיקולים נוטה מלכתחילה לצידו של מי שאוחז בידו פסק בוררות לטובתו, כך שעל הצד המבקש את ביטול הפסק מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו בבקשה לביטול הפסק גבוהים על אף הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה, אף כי מאזן הנוחות נוטה לצידו באופן משמעותי [ראו: רע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ, פסקה 6 (לא פורסם, 11.10.2005); עניין פי.די.די. יהלומים, בפסקה 17 לפסק דיני]".

(ראו גם החלטתו של כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 6715/11 חובב נ' MR putera sampoerna (14/11/11)).

כאמור, התובענה הנוכחית היא התובענה השנייה שבה עותר תמיר לביטול פסק הבוררות.
קודמתה, ה"פ 1702/09, נדחתה בפסק דיני מיום 22/3/10, שבו גם אושר פסק הבוררות.
בתובענה הנוכחית נטען, כי רק לאחר מתן פסק הדין האמור, בסוף חודש אפריל שנת 2011, התגלו לתמיר לראשונה ראיות ועובדות חדשות, המעידות על חשש כבד לניגודי עניינים שבהם מצוי היה הבורר הנכבד, עו"ד אמיר דנוס.
כך לדוגמה, נטען, כי אותר פסק דין, המעיד על חשש כבד לכך שבמהלך הבוררות, ייצג הבורר הנכבד את יוסף בזל בעניינים אחרים וקיבל ממנו שכר טרחה, מבלי שגילה על כך לתמיר. בנוסף, נטען, כי אותרו נתונים, שפורסמו על ידי רשות המיסים, אשר מעלים חשש כבד לכך שרשות המיסים לא קיבלה את מחירי ומועדי העסקאות שהציג יוסף בזל , וקבעה כי הדירות נמכרו זמן רב לפני המועד עליו הצהיר ובמחיר הגבוה בכ- 800,000 ₪ מהמחיר עליו דווח לצדדים במסגרת ההתחשבנות. כמו כן, מעלה תמיר השגות שונות לגבי אופן ניהול הליך הבוררות.

מעיון בטענות תמיר בהקשר זה, לא לחלוטין ברור מהי הסיבה לכך שנתונים עובדתיים אלה התבררו רק לאחרונה, באופן שלא ניתן היה לאזכרם כבר במסגרת ההליך הקודם.

על פי הפסיקה, קיימת חשיבות מרכזית ביותר לעיתוי העלאת הטענות וההשגות כלפי בורר.
כך לדוגמה, נקבע ברע"א 8570/11 מנורה מבטחים חברה לביטוח נ' pacific attitude ltd. (11/12/11) (סעיפים י"ג-י"ד לפסק הדין):
"...כידוע, ישנה חשיבות רבה, בעיני קריטית ככלל, לבחינת נקודת הזמן בה מועלית טענה כנגד אופן התנהלותו של הבורר, שכן יש בכך כדי להאיר את תום הלב וכן את האינטרסים והמניעים שלו, אשר עלולים להתגלות כבלתי ענייניים, אשר מטרתם להחליף את הבורר במותב נוח יותר (ראו והשוו רע"א 10320/09 סגל נ' אלישיוב (לא פורסם, 16.3.10), פסקה 15; רע"א 8691/09 בר נ' פרייז (לא פורסם, 4.5.10), פסקה 10... לא זו אף זו, מקום בו בעל דין ידע על קשריו של הבורר אשר עלולים לבסס חשד סביר למשוא פנים וחרף זאת נתן הסכמתו למינויו של הבורר, לא יינתן לאותו בעל דין להסתמך על אותן עובדות לשם העברת הבורר מתפקידו (ראו, למשל רע"א 8465/10 רוטנברג נ' הכהן (לא פורסם, 16.12.10), פסקה 12; רע"א 4211/10 מילניום אלקטריק טי.או.יו בע"מ נ' תנועת מושבי העובדים בישראל ברית סיוע שיתופית מרכזית בע"מ (לא פורסם, 9.1.11), פסקה 9; אוטולנגי, בעמ' 502). כלל זה מבוסס על דוקטרינת ההשתק, המבקשת למנוע מבעל דין לעשות שימוש במידע המצוי בידו כקרדום לחפור בו, רק כדי לשנות את תוצאת הבוררות בדיעבד. בעל דין אינו רשאי לשקוט על שמריו (ראו, למשל אוטולנגי ב, בעמ' 1147-1148) כדי לעשות בדיעבד שימוש במידע המצוי ברשותו רק משום שהתוצאה אינה נושאת חן בעיניו, בחינת תכנית "כבקשתך". שיטה זו אינה יכולה לעמוד".

בהתחשב בעקרונות אלה, תיבחן התובענה הנוכחית לביטול פסק הבוררות.

התרשמותי היא, מבלי להביע כמובן עמדה נחרצת למהות העניין, שהסיבה להגשת התובענה הנוכחית בעיתוי שבו הוגשה אינה ברורה כלל ועיקר.

כמו כן, מן הראוי לנקוט משנה זהירות בדיון העוסק, באופן ישיר, בעניינים הקשורים לאמינותו ויושרו של בורר.

בנוסף, יש להתחשב בכך שהטענות כנגד פסק הבוררות, על מלוא חומרתן, נטענו (גם אם בגירסה שונה במקצת) בהליך קודם, נדונו ונדחו, ובמצב דברים זה, מן הראוי להבטיח את האינטרסים הדיוניים של בזל, וכן למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בשמו של הבורר הנכבד, ככל שאינה מוצדקת.

בבקשה הנוכחית, טוענים בזל כי יש להניח שההליך הנוכחי משמש אמצעי להשהיית הפעולות הננקטות נגד תמיר בהוצל"פ ולהכבדה על ביצוע פסק הבוררות, שכן מיום קבלת פסק הדין כנגדו, תמיר לא חדל מלנסות ולהימנע מתשלום חובו, והוא נוקט בכל הפעולות האפשריות, ובהן הברחת נכסים, על מנת להימנע מאפשרות שיוטלו עיקולים על נכסיו. בהתחשב בכך, נטען, כי גם התובענה הנוכחית הוגשה במועד לא מקרי, בסמוך לאישור העיקולים שהטילו בזל על הערות האזהרה הרשומות על שמו של תמיר במספר נכסים.

לפיכך, טוענים בזל, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, מה גם שסיכויי התובענה קלושים.

בתגובתו טוען תמיר, כי אין כל חוב או הליך הוצל"פ כנגדו, ומנגד, חיובו של יוסף בזל בתשלום הוצאות לטובתו, טרם קוים.
תמיר טוען, כי בידי בזל בטוחות, אשר באפשרותם להפעילן, כדי להיפרע מתשלום החוב, ולטענתו, בין היתר, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הבוררות, הוא המציא שני נכסים, נקיים מכל חוב, למעט העיקול שהטילו בזל, וערכם, לפי שומה עדכנית, הוא 750,000 ₪ .

כידוע, שיקול ההכבדה על ביצוע פסק הדין רלוונטי לצורך בחינת תוצאת מאזן הנוחות, המעוגן, כאמור, בסעיף 29 לחוק הבוררות.

בנסיבות העניין, מאחר שמדובר במצב שבו המחלוקת בין הצדדים הוכרעה על דרך מתן פסק בוררות (שאושר, כאמור, בפסק הדין מיום 22/3/10), הרי שההכבדה האפשרית, ממנה חוששים בזל, היא לביצועה של הכרעה קיימת, להבדיל מחשש להכבדה על ביצוע פסק דין עתידי, הרלוונטי בבקשה לסעד זמני המוגשת בהליך אזרחי רגיל.
לאור זאת, יש לתת משקל של ממש למאזן הנוחות במקרה כגון זה, הנוטה, באופן מובנה, לטובת המשיב לבקשה שנייה לביטול פסק הבוררות, האוחז, למעשה, בפסק בוררות לטובתו.

לפיכך, קיימת הצדקה עקרונית להורות על הפקדת ערובה בשיעור שיבטיח את ביצוע פסק הבוררות, ככל שהתובענה לביטולו תידחה. זאת, במיוחד לאור הבעייתיות הלכאורית בתובענה גופה, כאמור לעיל.

מתצהירו של תמיר, שצורף בזמנו לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הבוררות, עולה, כי במסגרת הליך ההוצל"פ הוטלו עיקולים על זכויותיו במקרקעין מסוימים, הידועים כחלק מחלקה 16 וכחלק מחלקה 75 , וערכן עולה לפחות כדי 734,000 ₪ .
בהקשר זה, מפנה תמיר לחוות דעתו מיום 23/5/11 של השמאי מר ארז כהן, שקבע כי שוויו של החלק מחלקה 16 בגוש 6896 הוא 630,000 ₪ ושוויו של חלק מחלקה 75 בגוש 6896 הוא 104,000 ₪. בנוסף, מפנה תמיר לנסחי רישום ולהסכמי רכישת זכויות, המתייחסים לנכסי מקרקעין אלה.

בתגובתם לאותה בקשה לעיכוב הליכים, טענו בזל, כי הצעת תמיר בדבר קבלת ייפוי כח בלתי חוזר למכירת מקרקעין בשווי משוערך של 734,000 ₪ , שעה שהחוב מסתכם בסך של כ-1,000,000 ₪ , אינה חלופה הולמת, שכן עדיין יוותר חוב של כ- 250,000 ₪ , תוך שנמנעת מהם האפשרות לפרוע את חובם באמצעות הטלת עיקולים על מקרקעין אחרים או על כספים שיופקדו בחשבונות הבנק.

ניתן להיווכח, כי בזל עצמם אינם חולקים על כך שסכום ניכר מהחוב, בסך 734,000 ₪ , מגובה בנכסי המקרקעין האמורים, ולמעשה, המחלוקת לגבי עצם ההסתמכות על העיקולים שהוטלו במסגרת הליך ההוצל"פ מתייחסת רק לסכום ההפרש, בסך של כ-250,000 ₪ .

אני סבור, כי קיומו של פער מסוים בין סכום החוב לבין סכום העיקולים, שאכן קיים, אינו מצדיק הטלת בטוחה נוספת, על דרך חיוב תמיר בהפקדת ערובה (מה גם שישנם חייבים נוספים לפי הפסק).
בשלב זה, כאמור, לא ברור האם סיכויי התביעה גבוהים באופן המצדיק את המשך בירור ההליך ללא הפקדת בטוחה, ובהתחשב בעיתוי הגשת התובענה הנוכחית, מן הראוי, אכן, לנהל את ההליך רק בכפוף לקיומה.
עם זאת, מן הראוי לאזן בין המסקנה האמורה לבין העובדה שזה מכבר הופקדו בטוחות, ששוויין גבוה, וטרם מומשו (גם אם במסגרת הליך ההוצל"פ).

לפיכך, ועל מנת למנוע מצב שבו יחויב תמיר בהעמדת "כפל בטוחות" במסגרת ההליך, אני רואה לנכון להסתמך על הבטוחות האמורות, ואיני רואה צורך בחיוב בהפקדת ערובה נוספת.

לאור זאת, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף תמיר
נתבע: יוסף בזל
שופט :
עורכי דין: