ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארמון פדידה נגד עופר ראובן :


בפני כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן

מבקשים

עופר ראובן

נגד

משיבים

  1. ארמון פדידה
  2. פ.א. נתיבי אתא בע"מ

בית משפט השלום בעכו

החלטה

1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף שהגיש הנתבע, המבקש אשר לפני. המשיבים הינם התובעים בתביעה.

2. המשיבים הינם חברת הסעות ומנהל בחברה ובעל מניות. תביעתם עניינה נזקי רכוש אשר נגרמו לרכב הסעות ביום 12.12.10, עת נהג המבקש ברכב ההסעות לשיטתם הנזק נגרם כתוצאה מכך שהמבקש נהג עם הרכב לתוך שלולית מים ענקית.

3. המבקש טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן בין הצדדים מתנהל תיק בבית הדין לעבודה בחיפה ב.ע. 32870-04-11. שם תבע המבקש את המשיבה 2, מעבידתו. בכתב ההגנה טענה המשיבה כי מדובר בנזק שגרם המבקש במתכוון על מנת לגרום למשיבה לפטרו. המבקש טוען כי סיום יחסי עבודה הינם בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה. עוד הוא מסב את תשומת הלב לכך כטענת ההגנה העיקרית שלו הינה כי פעל במסגרת עבודתו כעובד סביר ולא עשה דבר כדי להזיק במכוון למשיבה.

4. המשיבים טוענים כי לא צורף תצהיר לבקשה כנדרש ודי בכך על מנת לדחות בקשתו.
לחילופין טוענים המשיבים כי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה מפורשת בצמצום. סמכות בית הדין לעבודה אינה נקנית לפי הסעד אלא לפי העילה האם מקור הסכסוך ביחסי העבודה הכל בהתאם לחוק המפרט את הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה. כל עילה אחרת מתבררת בבתי המשפט הכללים. על פי הוראות סעיף 24(א)(1() לחוק בית הדין לעבודה הרי שעילת תביעה שמקורה בפקודת הנזיקין לא תתברר בית הדין לעבודה.
המשיבים מציינים כי אין מחלוקת בין הצדדים כי יחסי העבודה ביניהם הסתיימו.
עוד מציינים המשיבים באמצעות בא כוחם כי הפלוגתיות אשר במחלוקת בפני בית הדין לעבודה כבר סוכמו ואין פלוגתא זו מנויה ביניהן.

5. ראשית אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת התרחשותה תאונה נשוא תביעה זו היו בין הצדדים יחסי עובד מעביד וכי התאונה התחרשה שעה בה עבד המבקש בשירותה של המשיבה. המחלוקת הינה למעשה האם מדובר בנזק מכוון אשר נגרם על ידו או ברשלנות חמורה, או שמא מדובר באירוע שהתרחש תוך כדי עבודתו. כלומר, האם יכולה המשיבה לחייב את המבקש בגין הנזקים שנגרמו לרכב אם לאו.

6. השאלה אשר לפני הינה האם התביעה שלפני אינה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. לעניין זה חשיבות להוראות סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט – 1969.
"24(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; "

אין מחלוקת כאמור כי התקיימו יחסי עובד מעביד באותה העת. השאלה אם מדובר בתובענה שעילתה יחסי עובד מעביד והאם חל החריג " למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש)"

7. עיינתי בפרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה אשר צורף על ידי משיבים ולא מצאתי כי נערכה בו רשימת של פלוגתאות. נערכה רשימה של עובדות מסומכות אך לא של פלוגתאות. לפיכך, הרי שטענת ההגנה של המשיבה באשר לגרימת הנזק במתכוון עודנה פלוגתא בביתה דין לעבודה. יש לציין כי המשיבה אכן העלתה בכתב הגנתה שם את הטענה כי תגיש תביעה לבית המשפט המוסמך.

8. אי לי אלא להסכים עם הנאמר על ידי כבוד השופטת יהודית שבח בת.א. 26951-01-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה, באשר למסגרת הדיון אשר לפני. לפיכך אביא את הדברים במלואם-

"2. שאלת הסמכות העניינית, במתח מירוץ הסמכויות שבין בית המשפט האזרחי לבין בית הדין לעבודה, הוכרעה על ידי המחוקק בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הקובע כי לבית דין אזורי תהיה סמכות ייחודית במגוון נושאים, אשר הרלבנטי לענייננו הוא "תובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד, ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ".

3. ... השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם התובענה שבפנינו מושתתת על עילה הנובעת מיחסי עובד ומעביד. באם התשובה לשאלה זו תהא חיובית, יהא עלי להכריע בשאלה נוספת והיא האם העילה נסמכת על פקודת הנזיקין.
... מקרה דנן, לא מייחסים, חלילה, לארבל גניבת כספי החברה, או מעילה וכיוצ"ב. ... הטרוניה שיש לחברה כלפי ארבל קשורה, למרות חומרתה, קשר הדוק ובל ינתק לעיסוקו המהותי ולעבודתו בחברה . עבודת ארבל במקרה זה היא העיקר. הגם שטענת החברה נושאת, על פי הנטען, אופי פלילי או נזיקי, עדיין היא מהווה, במובהק, עילה הנובעת מיחסי עובד ומעביד.

4. יש לילך, איפוא, כברת דרך נוספת ולבחון באם חלה במקרנו הסיפא לסעיף 24 לחוק, המחריגה תביעה שעילתה בפקודת הנזיקין.
לכאורה, מדובר בבדיקה פשוטה למדי, האמורה להתבצע באמצעות קריאת כתבי הטענות, שהרי עיון בכתב התביעה של החברה מעלה כי המילה תרמית, כמו גם המילה זיוף, מופיעות בו באותיות קידוש לבנה ושזורות לאורכו כחוט השני.
החברה טוענת כי ארבל ביצע כלפיה "תרמית חמורה ושיטתית" וכן "זייף תוצאות של ששה מחקרים רפואיים", "הציג מצגים כוזבים" וכן הלאה, וזאת בכוונה להסתיר את כישלון הטכנולוגיה של המכשיר שפותח, על מנת לשכנע משקיעים להשקיע בחברה ולהמשיך את פעילותה.
בפנינו, איפוא, לכאורה, עילה השייכת לתחום דיני הנזיקין.
אלא שאין הדברים כה פשוטים. אין להסתפק בכותרות אותן בוחר מעביד ליתן לתביעה שהוא מגיש כנגד עובדו, ואין הן מהוות מילות קסם על פיהן יישק דבר. על בית המשפט לבחון אם כותרת הטענה מתיישבת עם ההקשר המהותי, שהרי אם לא נעשה כן, בפנינו כלי פשוט ומחוסר תום לב לחסום תביעת עובד לפיצויי פיטורין, אף שבפועל אין לכך כל הצדקה. המטרה היא להעניק לבית הדין, אשר לו המומחיות, הניסיון והכישורים הנדרשים, סמכות ייחודית לדון בסכסוכים המבוססים על יחסי עובד ומעביד, ולא להיגרר אחרי טענות הסוטות מן העיקר.

5. נשאלת השאלה כיצד יבחין בית המשפט בין תביעה כנה, שאכן מבוססת על עילה נזיקית ממשית, לבין תביעה מלאכותית, הנוקטת אמנם במלל המתאים מתחום דיני הנזיקין, אך במהותה אינה מעוגנת בטענות אמיתיות נגד העובד, וכל מטרתה היא לגרור את העובד להתדיינות מיותרת ולעכב את תשלום זכויותיו.
אין לשאלה תשובה חד משמעית או נוסחת פלא, ועל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ואת מיטב נסיונו. בין היתר, ניתן להיעזר בכלל הנוהג שעה שמוגשת בקשה למחיקה על הסף של כתב תביעה מחמת היעדר עילה, שאו אז תישאר התביעה על מכונה באם בית המשפט יגיע למסקנה כי התובע יוכל לזכות בתביעתו אם יצליח להוכיח, בבוא העת, את שטען בכתב התביעה. והיה ובית המשפט יגיע למסקנה כי גם אם יצליח התובע להוכיח את כל שנטען על ידו בכתב התביעה, עדיין לא יוכל לזכות בתביעתו, ממילא מתבקשת המסקנה כי לפנינו תביעה משוללת עילה ודינה להיות מסולקת על הסף.
באם נחזור ונתבונן בנטען בכתב התביעה, ונניח שהחברה אכן תצליח להוכיח את הנטען בו, דהיינו, שארבל זייף את תוצאות המחקר והציג לחברה נתונים כוזבים, בניגוד לתוצאות הניסויים שהושגו בשטח, הרי שבפנינו תרמית בהתגלמותה, ומכאן שבית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה.
אין, איפוא, מנוס מן המסקנה כי לכאורה מצוייה התביעה במיתחם החריג נשוא סעיף 24 סיפא לחוק בית הדין לעבודה, ומשכך אין מקום לבקשת ארבל לדחות את התביעה על הסף, או להעבירנה לבית הדין לעבודה.

6. במסקנה זו לא תמה המלאכה.
אין חולק שבפנינו שתי תובענות העוסקות באותה פלוגתא בדיוק. עילת התביעה שבתביעה החברה, זהה למעשה לטענת ההגנה אותה מעלה החברה בפני תביעת ארבל בבית הדין, שהרי לולא טענת התרמית, לא היתה החברה יכולה להתכחש לחובתה לשלם לארבל פיצויי פיטורין, לאור פיטוריו הבלתי מוכחשים.
...שתי התובענות עוסקות, איפוא, בנושא מרכזי אחד ויחיד, התרמית המיוחסת לארבל, ורק בו, באופן שבתביעה שבפני- התרמית היא עילת התביעה, ובתביעה בבית הדין לעבודה- התרמית היא עילת ההגנה.
לא יעלה על הדעת כי שני בתי משפט שונים יבררו את אותה סוגיה עובדתית, שאליבא דכולם אינה מצומצמת, כך שאין ספק שדין אחת מן השתיים להתעכב ולהמתין עד להכרעת רעותה.
לולא הגישה החברה לבית הדין בקשה לעיכוב הליכים, אשר טרם התבררה, הייתי עושה שימוש בסמכותי הטבועה, ומורה על עיכוב ההליכים בתביעה שבפני, לאור האמור לעיל, ולאור מומחיותו המיוחדת של בית הדין להכריע, אולי אף לגשר ולפשר, בסכסוכים מעין אלו. לא אעשה כן מחמת כלל כיבוד הערכאות, ומחמת היות בקשה שכזו תלויה ועומדת בבית הדין. "

9. כלומר במקרה אשר לפני אכן הכותרת הינה תביעת נזיקין. נשאלת השאלה האם במהותה מדובר בתביעה כנה על יסוד עילה נזיקית או שמא בנסיון לעכב תשלום זכויות.

10. לא מונחת לפני תשתית על מנת לקבוע כי מדובר רק בנסיון לעכב זכויות. שהרי מוסכם כי התובע התפטר (רשימת עובדות מסומכות בבית הדין לעבודה). קיימות זכויות שנוות השנויות במחלוקת בין הצדדים בית הדין לעבודה. אך לא אוכל לקבוע כי זו היא כל מטרת התביעה אשר לפני.

11. אכן בלשב זה מונחת הפלוגתא אשר לפני בפני שתי ערכאות שונות. אולם, אין זה המקרה שזו השאלה היחידה או המרכשזית בפני בית הדין לעבודה. כמו כן לא הוצג לפני כי בית הדין לעבודה התבקש לעכב דיון כלשהוא בשל הגת תביעה זו.

12. מנגד אין להתעלם מכך כי ישנם היבטים שונים מתחום דיני העבודה אשר יחייבו התייחסות בדיון אשר לפני וטוב היה אילו יוכרעו בידי הערכאה אשר מומחיותה דיני עבודה. גם אם אקבע כי המבקש אשר לפני התרשל, יהיה צורך להכריע האם מזכה הדבר את מעבידתו לחייבו בגין עלות התרלשותו.

13. אולם, משנקבע כי מהות העילה הינה דיני הנזיקין, אזי לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה, גם אם היא סמכות מקבילה. בבית משפט זה מדובר בשאלה המרכזית לדיון.

14. לאור האמור לעיל הבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחית.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארמון פדידה
נתבע: עופר ראובן
שופט :
עורכי דין: