ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברטה כץ נגד קרדן רכב בע"מ :

בפני כבוד השופט בדימוס גדעון ברק

התובעים

  1. ברטה כץ
  2. יעקב כץ

נגד

הנתבעים

  1. קרדן רכב בע"מ (אוויס דן רכב ותחבורה)
  2. ערן ישראלי

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

פסק דין

1. א. מר טל כץ, בנו של התובע (להלן: "טל") נהג ברכב התובעים וביום 3.6.11 פגע רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") ברכבם.
לטענת התובעים, אירעה הפגיעה בעת שטל עצר במעבר חצייה ונתן להולך רגל זכות קדימה ואז פגע הנתבע בחלקו האחורי של רכבם וכתוצאה מכך נגרם נזק כבד לרכב – עד כי הרכב הוכרז אובדן כללי.
מאחר והתובעים סבורים, שהאחריות לגרם התאונה והנזק רובצת על הנתבע, פנו הם אל הנתבעת 1 (להלן: "אוויס") לפצותם בגין הנזק ואוויס הסכימה לפצותם בסכום של 7,520 ₪ בלבד.

ב. מאחר והתובעים סבורים, שהתשלום ששולם להם הינו רק חלק מהנזק, הגישו הם תביעה זו בבקשה לחייב את הנתבעים לשלם להם את יתרת הנזקים המגיעה לסך של 11,193 ₪, הכולל בחובו: סך של 4,285 ₪, המהווה ההפרש בין הסך של 11,805 ₪, שהוא ערך הרכב לפי קביעת השמאי מטעם התובעים ושכ"ט שמאי ובין הסך של 7,520 ₪ ששולם בפועל לתובעים.
כמו כן, תובעים התובעים סך של 5,108 ₪ בגין הוצאות שכירת רכב, סך של 1,600 ₪ בגין הפסד פרמיה למשך 3 שנים, סך של 200 ₪ הוצאות נסיעה במוניות.

2. בטרם אכנס לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בדבר גובה הנזק המוכח על ידי התובע והאם יש להעניק לו את מלוא סכום התביעה – אם לאו, ברצוני לציין את חוסר הבהירות מהמובא בכתב ההגנה, כאשר מחד גיסא, טוענת אוויס שהיא מכחישה, שמוטלת עליה אחריות ישירה בגין התאונה בהיותה חברה להשכרת רכב לנהיגה עצמית ואינה אחראית בגין נזקים שגרם, אם אכן גרם, שוכר הרכב או מי מטעמו.
עוד נטען, שאוויס היא אמנם הבעלים של הרכב, אך אינה אחראית לנזק כלפי התובע היות והנוהג ברכב לא נהג בו מטעמה ו/או בשליטתה. מאידך גיסא, עולה מהעובדות – שאף הן צוינו על ידי אוויס – שלמרות הניסיון להסרת האחריות, בכל זאת בדק שמאי מטעמה את רכב התובע ואושר לתובע פיצוי והסכום שנקבע על ידי השמאי מטעם הנתבעת אף שולם לתובע באמצעות אוויס.
לכן, לא מובן כיצד מתיישבת הטענה בסעיף 5 לכתב ההגנה עם סעיף 8-7 לכתב ההגנה.

3. ולגופו של עניין עולה השאלה השנויה במחלוקת האם די היה בפיצוי אשר התובעים פוצו על ידי אוויס, או שמא הוכיחו התובעים נזקים נוספים – כנתבע בכתב התביעה.
לאחר שבחנתי את חוות הדעת של השמאי מטעם התובעים ואת חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת ולאחר ששמעתי את הסבריו של השמאי מטעם הנתבעת, אני מחליט לקבל את גובה הנזק, כפי שנקבע בחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים – זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) שמאי מטעם התובעים בדק את רכב התובעים סמוך מאד אחרי התאונה: התאונה אירעה ביום 3.6.11 ורכב התובע נבדק כבר ביום 5.6.11.
בחוות הדעת, התייחס השמאי מטעם התובעים לנזק שנגרם רק בחלקו האחורי של הרכב, כך שאם היו פגיעות נוספות קודמות – לא התייחס שמאי זה לאותן הפגיעות ופגיעות קודמות אלו, לא היוו חלק מהערכת השמאי לעלות התיקונים של הנזק בחלקו האחורי של הרכב.

ב) חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת הוכנה ביום 11.10.11 ולא נרשם מתי נבדק רכב התובעים בפועל – האם לפני התיקון או אחרי התיקון.

ג) אין מחלוקת בין הצדדים, שרכב התובעים נפגע בחלקו האחורי ואכן ממצאי השמאי של התובעים מתייחסים אך ורק לפגיעה בחלקו האחורי והיקף הנזק נקבע לסך של 9,372 ₪ .
בעקבות גובה הנזק ומחמת היקף הנזקים, קבע השמאי מטעם התובעים שגובה הנזק עולה על 60% משווי המכונית ובשל כך, לא ניתן לשקם את המכונית ושיש לראות את המקרה כאובדן גמור.
גם השמאי מטעם הנתבעת אינו חולק על העובדה, שדינו של הרכב היה אובדן גמור לפירוק ולא לתיקון (ראה דברי השמאי בעמ' 2 לפ', ש' 14-15).

ד) שווי הרכב נקבע על ידי השמאי מטעם התובעים לסך של 12,000 ₪ בהסתמכות על קוד דגם של אותו רכב לפי מחירון לוי יצחק ובלקחו בחשבון אלמנטים נוספים. השמאי מטעם הנתבעת, קבע את עלות תיקון הנזקים לסך של 4,000 ₪ והעריך את הרכב בטרם האירוע לו היה עומד למכירה לסך של 8,000 ₪. עם זאת, מציין השמאי מטעם הנתבעת, שהמכלולים המכאניים המפורטים על ידו, לא נבדקו והמחיר הוא מתוך נקודת הנחה כי המכלולים המכאניים תקינים ובמצב סביר ובמידה ואינם תקינים הרי שמחיר הרכב היה יורד בהתאם.
לאחר בדיקת כל הנתונים בשתי חוות הדעת, לא מצאתי שיש מקום להעדיף את ממצאי חוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת על פני חוות דעתו של השמאי מטעם התובעים, יען כי השמאי מטעם התובעים ציין בממצאיו גם את האלמנטים שלקח בחשבון בעת קביעת שווי המכונית ולא שוכנעתי שקביעה זו אינה סבירה או אינה תואמת את ממצאיו.

ה) בעת שהשמאי מטעם התובעים קבע את היקף הנזק של 60% הוא התייחס אך ורק לנזק שנגרם כתוצאה מאירוע זה, קרי הנזקים שנגרמו בחלקו האחורי של הרכב ולכן, אין נפקא מינה- לעניין קביעת היקף הנזק – עם פגיעות נוספות קודמות – אם היו כאלה – ברכב התובעים.

ב. על כן, אני מקבל את ממצאי חוות דעת השמאי מטעם התובעים וקובע שערך הנזק (תוך לקיחה בחשבון את עלות השרידים) הוא בסך של 11,205 ₪ ובתוספת שכ"ט שמאי בסך של 600 ₪ עלות כוללת זו היא בסך של 11,805 ₪.

4. בהתייחס לפרטי הסכומים הנוספים, אותם תבעו התובעים בכתב התביעה, החלטתי לדחות התביעה בכל הנוגע לפרטי הנזקים האחרים – זאת מהנימוקים הבאים:

א. באשר לסכום של 5,108 ₪ הנתבע עבור השכרת רכב, לא הוכיחו התובעים שהשכרת הרכב הייתה קשורה בעבודתו של התובע. התובע מעיד בבית המשפט, שהרכב שנפגע בתאונה, נשוא תיק זה, שימש אותו לעבודה והשכירות הסתיימה איך שקיבל את החלק היחסי של הנזק (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 15-16).
מבדיקת טענה זו של התובע עולה, שבעצם, התובע קיבל מאוויס קבלות סילוקין לסילוק החלק היחסי של הנזק ביום 5.7.11 (ראה מכתב מצורף לכתב התביעה) ולפי טענת נציגת הנתבעת, החזיר התובע קבלות הסילוקין רק ביום 25.7.11 (ראה עדות נציגת הנתבעת בעמ' 2 לפ', ש' 3-4) ואילו את הרכב שכר התובע החל מ-15.7.11 ועד 16.8.11 ולא הוכח בפני, שאת החלק היחסי לא קיבל התובע בין מועדים האלה.
מכל מקום, התובע לא הוכיח הקשר בין עבודתו ובין הצורך בשכירת רכב לצורך העבודה.
לכן, אני דוחה התביעה בגין פריט נזק זה.

ב. באשר לתביעת הסכום של 1,600 ₪ בגין הפסד פרמיה, הרי שהתובע עצמו מציין שזהו נזק עתידי למשך 3 השנים הבאות ואין התובע רשאי לתבוע סכום עתידי כזה, שכן סכום זה טרם מומש וטרם גובש וגם לא ידוע אם בפועל יישא התובע – בעתיד – בהפסד זה.
לכן, אני מוחק התביעה בגין פריט תביעה זה.

ג. התובע גם לא הוכיח את ההוצאות שהיו לו בגין נסיעה במוניות וגם לא ידוע מתי השתמש ולאיזה צורך השתמש התובע במוניות ומה קשר בין שימוש במוניות עם התאונה נשוא תיק זה.
לכן, אני דוחה גם התביעה בגין פריט זה.

5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע, שגובה נזקיהם המוכחים של התובעים, בצירוף שכ"ט שמאי מגיע לסך של 11,805 ₪ והיות והתובעים קיבלו מאוויס הסך של 7,520 ₪, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים את היתרה הבלתי מסולקת בסך של 4,285 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 7.9.11 – ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית – מהטעמים שפרטתי לעיל.

יחד עם זאת, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

5 אפריל 2012
ת"ק 14108-09-11 כץ ואח' נ' אוויס דן רכב ותחבורה ואח'


מעורבים
תובע: ברטה כץ
נתבע: קרדן רכב בע"מ
שופט :
עורכי דין: