ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דיאנה זיתונה נגד גיא בכור :

בפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

תובעת

דיאנה זיתונה

נגד

נתבע

גיא בכור – ת.ז. XXXXX534

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 22/6/11 ברמלה ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד הנתבע (להלן: "הנתבע ").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת כאשר רכבה היה במצב של חניה, בעצירה מוחלטת, לצד הדרך במקום אסור לחנייה, פגע בה רכב הנתבע כאשר זה האחרון ניסה להחנות את רכבו.

לטענת הנתבע, ביקש הוא להחנות את רכבו בצד הדרך, ולקראת סיום ביצוע החניה, שמע רעש מאחורה, והסיק שעת/1 פגעה בו עם רכבה, כאשר ביקשה לצאת מהחניה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, האם הנתבע פגע ברכב התובעת במהלך חניית רכבו, או האם עת/1 היא זו שביקשה לצאת מהחניה ופגעה ברכב הנתבע.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתה של עת/1 על פני גרסתו של הנתבע.

במקרה שבפני אכן מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת. סבורתני שבתיק זה העדויות והראיות לעניין הנזק תומכות דוקא בגרסת התובעת.

ובמה דברים אמורים:

העידה עת/1, ואמרה כי החנתה את רכבה במפרץ חניה, אף ציינה כי המקום אינו מיועד לחנייה, והסימון של אבני השפה הינו אדום לבן. זאת ועוד אמרה (עמ' 1) : "הספקתי להכנס לרכב אך לא התנעתי, הרכב מצד שמאל הגיע וניסה להחנות ואולי הוא שבר יותר מידי ופגע בחלק השמאלי שלי בכנף ובבקלית, שזה הפגוש".

בחקירתה הנגדית השיבה וחזרה על שאמרה, כי ישבה בתוך הרכב ושהרכב לא היה מותנע, כמו כן אישרה כי כתוצאה מהתאונה נפגע הכנף, ושקודם לתאונה לא היו פגיעות נוספות במקום זה, שהרי רכב זה היה ברשותה.

מנגד העיד בפני הנתבע, אישר כי ביקש להכנס לחניה, וגם ציין כי עת/1 חנתה במקום אסור. אמר באילו המילים (עמ 2): "לקראת סוף החניה שמענו רעש מאחורה אני והסבתא, ולא הבנו מה זה... יצאנו מהרכבים וראינו שהגברת נכנסה בנו".

כשנשאל על ידי בית המשפט האם ראה את רכב התובעת פוגע בו, השיב שלא.

לא זו אף זו, שנשאל בחקירתו הנגדית איך הוא יודע שעת/1 היא זו שנסעה ויצאה מחנייה, השיב (עמ' 3 ): "שאני נוהג ולא נכנס בי כלום, אם אני שומע מכה מאחורה זה בטוח מישהו נכנס בי".

כמו כן, הנתבע העיד שראה את עת/1 עם אוזניה, לפיכך הסיק כי דיברה בטלפון, אולם עת/1 הכחישה זאת.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את מיקומי הפגיעה של הרכבים, השתכנעתי לקבל את גרסתה של עת/1. עדותה היתה בהירה, קולחת וקוהורנטית. אמרה את אשר ראתה וזאת בניגוד לעדותו של הנתבע אשר בעיקרה התבססה על מסקנות שהסיק, למיטב הבנתו.

יחד עם זאת, מאחר ועת/1 חנתה במקום אסור, וחסמה את שדה הראיה, החלטתי להטיל עליה רשלנות תורמת בשיעור של 30%.

משקבעתי את חלוקת האחריות לתאונה בין הצדדים המעורבים בה, עתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, חוות דעת זו לא נסתרה, הגם שעת/1 העידה כי הנזק שנגרם לרכב הינו מהתאונה שבענייננו.

באשר לרכיב של עוגמת נפש, סבורתני שאין לפסוק עוגמת נפש בתביעות מסוג דא, ועל כן דין רכיב זה להדחות.

לאור האמור ומפורט לעיל, הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,666 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 8/7/11, אגרת בית משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דיאנה זיתונה
נתבע: גיא בכור
שופט :
עורכי דין: