ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קגן ראיסה נגד קרבצוב זינה :

בפני כבוד השופטת סבין כהן

תובעים

קגן ראיסה
ע"י ב"כ עוה"ד יואב בנטל

נגד

נתבעים

קרבצוב זינה

בית משפט השלום באשקלון

פסק דין

התובעת והנתבעת הינן בעלות דירות בבניין מגורים, כאשר דירת הנתבעת ממוקמת מעל דירת הנתבעת. עניינה של התביעה שלפניי, נזקים שנגרמו לתובעת בשל נזילה שהיתה במערכת האינסטלציה בדירת הנתבעת.

העובדות:
1. במהלך שנת 2006 התגלו בתקרת דירת התובעת כתמי רטיבות, שיש בהם כדי ללמד על בעיות איטום או נזילות באינסטלציה שבדירת הנתבעת.
בהתאם לפניית התובעת, פנתה הנתבעת אל חברת הביטוח אשר ביטחה את דירתה וזו העריכה, כי אין מדובר בנזקי צנרת המכוסים בפוליסה, אלא בעייה באיטום בחדר האמבטיה שבדירת הנתבעת.
לפיכך ובהתאם לדרישת חתנה של התובעת, שילמה הנתבעת לחתן סך של 1,100 ₪ והחתן ביצע תיקוני איטום בדירה.

2. לטענת התובעת, כעבור מספר חודשים, בשלהי שנת 2006, חזרה בעיית הרטיבות ושוכרי הדירה התריעו בפני התובעת על קיומם של ליקויים שאינם מאפשרים מגורים סבירים בדירה.

התובעת יצרה קשר פעם נוספת עם הנתבעת, אלא שלטענתה דחתה אותה הנתבעת בלך ושוב, ובשלב מסויים נותק עמה הקשר, כאשר בשלב זה הודיעו שוכרי הדירה, כי אינם מסוגלים להמשיך ולהתגורר בדירה ולכן פינו אותה ביום 1.4.07, חודש ימים לפני תום תקופת השכירות.

בשלב זה, פנתה התובעת אל מומחה מטעמה, אשר העריך את עלות תיקון הליקויים בשתי הדירות וכן העריך את שווי דמי השכירות הראויים לדירת התובעת, לאור טענת התובעת, הנתמכת בחוות דעת המומחה, לפיה לא ניתן להתגורר בדירתה עד לתיקון הליקויים בדירה.

התובעת פנתה אל הנתבעת בדרישה במכתב מיום 30.4.07, שבו התבקשה הנתבעת לתקן הליקויים בדירתה. במהלך חודש יוני 2007, השיבה הנתבעת לתובעת כי היא פנתה לחברת הביטוח שלה, אשר בשל המצב הביטחוני בעיר שדרות, שבה ממוקמת הדירה, עיכבה הטיפול בעניין.
לטענת התובעת, החלה חברת הביטוח לטפל בבעיה במהלך החודשים יולי או אוגוסט, אלא שהתיקון לא היה ראוי והוא הסתיים באופן סופי ביום 22.9.07.

בתביעתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בשווים של דמי השכירות למשך תקופה בת ששה חודשים, שבמהלכה נמנע מהתובעת מלהשכיר את דירתה. כן עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בעלות שכר המומחה מטעמה וכן בהוצאות משפטיות שנגרמו לה עקב הצורך בפניה אל הנתבעת.

3. הנתבעת מצידה טוענת, כי היא פנתה אל חברת הביטוח שלה, לפיכך, על התובעת להפנות את דרישותיה אל חברת הביטוח. עוד טוענת הנתבעת, כי נמנע מהתובעת מלהשכיר את דירתה עקב המצב הביטחוני בעיר שדרות ולא בשל הבעיה שהיתה בדירה.

המסכת הראייתית
4. הדיון בתובענה זו התעכב עקב קשיי התובעת לאתר את הנתבעת. יצויין, כי אף הנתבעת , כמו התובעת, אינה מתגוררת בדירה וגם דירה זו מושכרת ובשל העתקת מקום מגוריה התקשתה התובעת באיתורה. שאלת הקושי באיתור הנתבעת עלתה לשיטת התובעת, אף כסיבה לכך שהטיפול בבעיית הרטיבות בדירה הצריך התערבות עורך דין.
לאחר שאותרה הנתבעת והתקיימה ישיבה מקדמית בתיק, ביקשה הנתבעת לערב את חברת הביטוח שלה, אלא שבסופו של דבר, מסיבותיה שלה, אשר חלקן פורט בסיכומי הנתבעת, בחרה שלא להעביר הטיפול בעניינה לחברת הביטוח והנתבעת בחרה לייצג עצמה בהליך.

5. העידו מטעם התובעת חתנה, אשר טיפל עבור התובעת בעניינים הקשורים בדירה והוא זה שביצע את התיקון הראשון בדירה וכן העיד מתווך דירות, אשר היה מעורב בהשכרת הדירה לשוכרים שהתגוררו בדירה עד לחודש אפריל 2007 וכן התבקש למצוא שוכרים חלופיים לאחר ששוכרים אלו פינו את הדירה.
לטענתו, במהלך תקופת השכירות העלו השוכרים את בעיית הרטיבות לפניו והתריעו, כי לא ישלמו את דמי השכירות, או יפנו את הדירה טרם סיום תקופת השכירות. לטענת המתווך, ביקר בדירה שאחר שזו פונתה על ידי השוכרים והודיע לבעליה, כי ימצא שוכרים חלופיים לאחר תיקון הבעיה, כאשר הטיפול בבעיה ארך במשך כחצי שנה.

מטעם הנתבעת, העידה הנתבעת לעצמה.

דיון והכרעה:
6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש ממש בעיקר טענות התובעת.
עילת תביעתה של התובעת עוסקת בנזקים העקיפים אשר נגרמו לה עקב אי הטיפול בבעיית הרטיבות שבדירת הנתבעת.

7. מחומר הראיות שלפניי לא ניתן לדעת האם הבעיה שהתגלתה במהלך שנת 2006 ואשר טופלה על ידי חתנה של התובעת היא אותה בעיה שהתגלתה בשלהי שנת 2006.

איני סבורה, כי הכרעה בשאלה זו נחוצה לשם הכרעה בתובענה שלפניי.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי לאחר שהתגלתה הבעיה בשנת 2006, ביקר נציג חברת הביטוח של הנתבעת בדירה וטען, כי מדובר בבעיית איטום וכי בפועל בוצע תיקון חיצוני על ידי חתנה של התובעת, בהתאם לאבחנה שנעשתה על ידי חברת הביטוח. חתנה של הנתבעת לא התיימר לבצע תיקון יסודי יותר, לא ביקש להרים מרצפות או להחליף את צנרת המים.

האבחנה של נזילה בצנרת המים נעשתה רק לאחר הנזילה הנוספת משלהי שנת 2006, כך שגם אם מדובר באותו ליקוי שהיה קיים מראשית אותה שנה, אי תיקון הליקוי הינו מחדלה של הנתבעת (כאשר לצורך העניין חברת הביטוח שלה הינה שלוחתה) ואין מדובר במחדל של חתנה של התובעת, אשר ביצע התיקון בהתאם להנחיות מטעם הנתבעת.

8. עילת התביעה בהליך שלפניי נעוצה למעשה בעיכוב הניכר בטיפול בבעיה.

בעניין זה העידה הנתבעת:
"ש: מתי פנית לחברת הביטוח.
ת: תמיד, איך שהוא מתקשר אני פונה, יש לי קבלות, פניתי בפברואר, מרץ 2007. אני מציגה לעיונך אסמכתאות.
ש: אני מדבר אחרי יולי מתי פנית לחברת הביטוח?
ת: כשכבר עשינו שיפוץ? אתם יכולים לראות בחברת הביטוח היו מאה צלצולים כי איתו אי אפשר לדבר." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 7-12).

עדותה של הנתבעת, מאששת למעשה את טענת התובעת, כי כבר לאחר גילויה של הבעיה נעשתה פניה אל הנתבעת. הנתבעת למעשה אינה נותנת הסבר של ממש לכך שלא בוצע תיקון בדירה כבר לאחר שנעשתה אליה פניה בעניין זה, כאשר השוכרים עוד התגוררו בדירה.

9. ייתכן ונוצרה בעיה כלשהי בחברת הביטוח של הנתבעת, ייתכן והנתבעת או חברת הביטוח שלה סברו, כי יש לייחס הליקוי לאותו ליקוי אשר הנתבעת כבר שילמה בעבורו; תהא הסיבה אשר תהא, הליקוי המשיך להתקיים ולא אפשר מגורים סבירים בדירה, כאשר בעניין זה, התמונות אשר צורפו לחוות דעת המומחה מטעם התובעת, אמנם משקפים בעיית רטיבות משמעותית.

10. למעשה, אין בפי הנתבעת, כל הסבר של ממש לכך שנושא תיקון הליקויים ארך תקופה כה ממושכת. הנתבעת בחרה שלא לצרף את חברת הביטוח שלה להליך ובחרה גם שלא להעיד את נציג חברת הביטוח על מנת שיהא בפיו הסבר מניח את הדעת לעיכוב הניכר בביצוע התיקון ובהעדר הסבר כאמור, הרי על הנתבעת לשאת בנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מאותו עיכוב בתיקון הליקוי.

11. אציין, כי התובעים אינם תובעים פיצוי החל מהתקופה שבה התגלתה בעיית הרטיבות לראשונה, תקלות מתרחשות ויש מקום לאפשר תיקונן בתוך תקופת זמן סבירה, גם שוכרי דירת התובעת לא פינו את הדירה מייד כשהתגלתה הבעיה, אלא שמצב הדירה בעת שצולמה על ידי מומחה התובעת מלמד על כך שמדובר בליקוי שנמשך זמן רב הרבה מעבר לסביר, כאשר מטבען, בעיות מהסוג האמור מצריכות טיפול מהיר, היות ומדובר בבעיה אשר מטבעה מחמירה מיום ליום.

12. התובעת עותרת לפיצוי בגין אי השכרת הדירה למשך תקופה בת חצי שנה.
התובעת לא צרפה את הסכמי השכירות עם השוכרים השונים מהם ניתן יהיה ללמוד מתי הושכרה הדירה פעם נוספת וכן לא העידו מטעמה השוכרים שהתגוררו בדירה בתקופה שבה התגלה הליקוי, על מנת שיעידו בדבר הנסיבות שהביאו אותם להחלטה לפיה אינם מעוניינים להמשיך ולהתגורר בדירה.

13. עילת התביעה מתייחסת לתקופה שמיום 1.4.07 שאז פינו השוכרים את הדירה ולמשך ששה חודשים מאותו מועד, כאשר לשיטת התובעת, התיקון האחרון בדירה בוצע במהלך חודש ספטמבר 2007.

לאור חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת, לאור עדותו של המתווך ומתוך עיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת, התרשמותי היא, כי אמנם לא ניתן היה להשכיר את הדירה עד לתיקון הליקוי בה. בהקשר זה יאמר, כי התובעת אף לא יכולה היתה לדאוג להקטנת הנזק, שכן לא די היה בתיקון בעיית הרטיבות שבדירת התובעת, אלא שללא תיקון בדירת הנתבעת, התיקון בדירת התובעת הינו מטבע הדברים קוסמטי בלבד והבעיה צפויה היתה לעלות שנית בתוך זמן קצר.

14. לפיכך, החל ממועד פינוי הדירה על ידי השוכרים, תהא הסיבה שבגינה פינו את הדירה אשר תהא ועד לתיקון הליקוי בדירה, זכאית התובעת לפיצוי מאת הנתבעת בשל העיכוב הבלתי סביר בביצוע התיקון, אשר מנע מהתובעת להשכיר את דירתה במהלך אותה תקופה.

15. חתנה של התובעת העיד, כי הוחל בביצוע התיקון במהלך חודש יולי 2007, אלא שהתיקון לא היה טוב ולכן הושלם התיקון במהלך חודש ספטמבר. בעניין זה לא ניתן פירוט ממשי על ידי חתנה של התובעת ואף לא ברור האם אותו תיקון שנעשה היה תיקון כזה שלא אפשר השכרת הדירה. יש להניח בנוסף, כי משהוחל בתיקון הליקויי, נעשה על ידי התובעת ניסיון למצוא שוכר חליפי. התובעת עצמה לא העידה על נסיונותיה למצוא שוכר והעדות היחידה בעניין ניתנה על ידי המתווך אשר לא נקב במועדים מדוייקים, אך מתוך עדותו עולה, כי כבר במהלך תקופת ביצוע השיפוצים החל לחפש שוכרים חלופיים ואלו אף נמצאו על ידו (עמ' 6 לפרוטוקול).

16. בנסיבות אלו, מצאתי מקום לאשר לתובעת פיצוי רק בגין תקופה בת ארבעה חודשים, החל מיום 1.4.07 ועד לסוף חודש יולי 2007. לא הוכח על ידי התובעת, כי מעבר לתקופה זה, העיכוב במציאת השוכר קשור בליקוי שבדירת הנתבעת.

17. בנוסף, זכאית התובעת להשבת עלויות חוות דעת המומחה מטעמה, שלעזרתו נזקקה על מנת להוכיח טענותיה, כאשר הצורך בעריכת חוות הדעת עלה לאחר שפניות התובעת אל הנתבעת לא נענו.

עוד זכאית התובעת להחזר הוצאותיה המשפטיות. התובעת הוכיחה, כי נזקקה לשירותיו של עו"ד לאחר שפנתה אל התובעת וזו לא אותרה על ידה בשלב מסויים. שיעור ההוצאות הנתבעות סביר בנסיבות העניין.

18. לאור האמור, מצאתי מקום לחייב הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 7,046 ₪ (לאחר הפחתת הסך של 2,000 ₪ משוערכים ליום הגשת התביעה, בגין חודשיים שלא אושרו בגינם דמי שכירות).
סכום זה ישא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת וכן בשכר טרחת בא כחה בסכום של 2,000 ₪.

סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית כחוק, הוצאות המשפט מיום הוצאתם ושכר טרחת עו"ד מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קגן ראיסה
נתבע: קרבצוב זינה
שופט :
עורכי דין: